אליזבטה בוארטו
 | |
| לידה | מונטגרוטו טרמה |
|---|---|
| מקום לימודים | |
| מוסדות | |
| אתר רשמי | |
  | |
אליזבטה בוארטו (באיטלקית: Elisabetta Boaretto) היא פיזיקאית ישראלית ממוצא איטלקי, המכהנת כפרופסור מן המניין ביחידה לארכאולוגיה מדעית במכון ויצמן למדע. בוארטו היא פיזיקאית גרעינית, המשלבת עבודה במעבדה עם פעילות בחפירות ארכאולוגיות.[1] בוארטו משתתפת בחפירות ארכאולוגיות בארץ ובעולם, תוך שימוש בשיטת תיארוך פחמן-14, לעיתים בשילוב עם שיטת האורניום-תוריום.[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוארטו נולדה בכפר מונטגרוטו טרמה, כפר קטן עשיר במעיינות תרמיים באיטליה. אביה ג'וזפה בוארטו, היה אמן ויזם ואמה טרזה בלון הייתה אחות ובהמשך הפכה ליזמית. לבוארטו 3 אחים ו-2 אחיות. אחיה האדריכל עמנואל בוארטו בנה את בריכת המים התרמיים העמוקה ביותר בעולם (-42 מ') בשם Y-40 הממוקמת במלון טרמה מילפיני.
למדה בתיכון בפדובה ובהמשך ב-1985 סיימה תואר שני בפיזיקה עם התמחות בפיזיקה גרעינית מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת פדובה. ב-1990 עלתה לישראל.[1]
ב-1994 סיימה את עבודת הדוקטורט בפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים בהנחייתו של פרופ' מיכאל פאול, היא חקרה ריכוז של איזוטופים רדיואקטיביים בקרחונים של גרינלנד.
ב-1997 ביצעה מחקר במסגרת פוסט־דוקטורט במחלקה לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת אורהוס שם למדה על תיארוך פחמן רדיו עם ספקטרומטריית מסה מאיץ וחקרה את גילם של מי התהום בדנמרק.[1]
בין 1998 ל-2000 למדה ארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, כתלמידה שאינה מן המניין. במקביל ב-1999 סיימה פוסט דוקטורט במחלקה לביולוגיה במכון ויצמן.
בין השנים 2006 ל-2011 הרצתה באוניברסיטת בר-אילן במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה. מ-2011 עד 2012 הייתה חברת סגל במחלקה לביולוגיה מבנית במכון ויצמן.
ב-2012 עברה למרכז האינטגרטיבי לארכאולוגיה ואנתרופולוגיה על שם מקס פלאנק במכון ויצמן. ב-2013 הובא מאיץ חלקיקים חדשני למכון ויצמן, תחת מעבדתה של בוארטו.[1] החל מ-2016 בוארטו היא פרופסור במכון ויצמן ביחידה לארכאולוגיה מדעית.
מחקריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האדם הקדמון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2013 חקרה את מערת רקפת מהתקופה הנאטופית וגילתה כי נעשה שימוש בפרחים עבור קברים כבר לפני כ-13,700 שנה.[3][4]
ב-2015 חקרה כיפת גולגולת של אדם מודרני, שהתגלתה במערת מנות וקבעה את גילה המדויק של הגולגולת על 55,000 שנה וכן שמקורה באפריקה, למרות שהתגלתה בארץ ישראל.[5]
ב-2016 התפרסם מחקרה בכתב העת Scientific Reports בו חקרה, יחד עם ד"ר ולנטינה קראקוטה פול בר שהתגלה באתר הארכאולוגי אל-וואד שבאזור הכרמל. המחקר גילה שהפול בוית באזור כבר לפני 14,000 שנה, והיווה חלק מתחילת מהמהפכה החקלאית.[6]
ב-2017 חקרה את המעבר של בני האדם מחברה של לקטים - ציידים לחברה חקלאית, באמצעות תיארוך פחמני של אתר נאטופי בירדן. הממצאים גילו שבניגוד לתפיסה עד אז כי המעבר לחברה חקלאית נעשה באתרים באזור הכרמל ומשם התפשט, גם באזורים אחרים נעשה שימוש בחקלאות ובבעלי חיים וכי המהפכה החקלאית הייתה כנראה תהליך מורכב יותר ממה שחשבו עד אז.[7][8]
ב-2021 התפרסם מחקר בכתב העת PNAS, אותו כתבה בשיתוף ד"ר עמרי ברזילי מרשות העתיקות וחוקרים נוספים. המחקר הראה לראשונה כי שני אתרים ארכאולוגיים פרהיסטוריים ששייכים לשני המינים של בני האדם, ההומוספיאנס והניאנדרטלי, התקיימו במקביל ובמרחק 40 ק"מ בלבד זה מזה. הממצאים התגלו באתר הארכאולוגי "בוקר תחתית" בנגב, הממצאים שנאספו מהאתר, כגון כלי צור ושבבי פחם תוארכו בשיטה חדשנית של תיארוך פחמן-14 ברזולוציה גבוהה של שבבי פחם, מה שעזר להוכיח ששתי אוכלוסיות שונות של מין האדם חיו זו לצד זו בנגב.[9][10][11][12]
מחקרים בירושלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2017 מצאה כי מגדל ביצורים בירושלים נבנה 1,000 שנה מאוחר יותר מכפי שהעריכו עד אז. מגדל הביצורים הגדול במעיין הגיחון בירושלים תוארך בעזרת שרידי פחם, זרעים ועצמות. המגדל שהתגלה ב־2007 נחשב לכזה שנבנה ב־1700 לספירה, בתקופה הכנענית, אך מחקרה של בוארון הוכיח שהוא נבנה למעשה ב־800-900 לפני הספירה, תקופת מלכי יהודה.[13][14]
ב-2020 חקרה את "קשת וילסון", בסיס גשר שנשען על הכותל המערבי מצדו הצפוני. החוקרים התלבטו במשך שנים רבות אם הקשת הייתה שייכת לבית המקדש השני או שנבנתה בתקופה המוסלמית המאוחרת יותר. המחקר, ביוזמת הקרן למורשת הכותל המערבי, בדק, באמצעות תיארוך פחמן-14, את גילה של הקשת. במהלך המחקר התגלו זרעים מתחת לקשת משנת 70 לספירה. במהלך המחקר הוכח שהקשת, שניצבה באחת הדרכים הראשיות לבית המקדש השני, נבנתה בשני שלבים: בשלב הראשון נבנה גשר בימיו של הורדוס, או מעט אחריו, ברוחב 7.5 מטרים. בשלב השני, כמה עשרות שנים לאחר מכן הורחב הגשר לרוחב 15 מטרים.[15][16] מסקנת המחקר היא כי ככל הנראה הקשת נבנתה ביחד עם הכותל המערבי, מה שמרמז על כך שפרויקט הבנייה של הר הבית נמשך עשרות שנים לאחר ימיו של הורדוס עד פרוץ מרד בר כוכבא.[16][17][18]
ב-2024 התפרסם מחקר שערכה בכתב העת PNAS אשר עסק בתיארוך חלקים שונים מירושלים בימי מלכי יהודה. במסגרת המחקר, החוקרים תיארכו במדויק את המבנים והחומות שנבנו בירושלים בתקופת בית המקדש הראשון וזיהו אזורים שבהם התקיימה פעילות נרחבת. הדגימות נעשו בשיתוף פעולה עם ארכאולוגים ואפשרו ללמוד על התפתחותה של העיר. הממצאים הוכיחו כי ירושלים צמחה והתפשטה לעבר הר ציון כבר במאה ה-9 לפני הספירה, בימיו של המלך יהואש, כמאה שנה לפני הגלות האשורית. באמצעות תיארוך הפחמן התגלה כי חומת ירושלים, שהתגלתה בכמה שטחי חפירה במורדות המזרחיים של עיר דוד קדומה יותר לתיארוך שהיה נהוג עד אז וכי היא נבנתה למעשה על ידי המלך עוזיהו, אחרי רעידת האדמה הגדולה של ירושלים, ולא מאוחר יותר על ידי חזקיהו, בזמן המרד נגד סנחריב מלך אשור, כפי שחשבו עד אז.[19][20]
מחקרים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2021 התפרסם מחקר שהובילה בכתב העת Scientific Reports. המחקר, שבוצע עם ד"ר יעל ארליך וד"ר ליאור רגב עסק במיפוי של ענף של עץ זית מהגליל באמצעות בדיקות פחמן-14 של מאיץ החלקיקים על שם נעים דנגור. ניסוי זה נעשה מתוך מטרה לאפשר ניסויים עתידיים על עצי זית ברחבי אגן הים התיכון ולהוכיח באופן מדויק יותר את גילם האמיתי, בין השאר ניתן יהיה לקבוע את המועד המדויק של התפרצות הר הגעש סנטוריני.[21]
השימוש בשיטת המחקר שפיתחה בוארטו משמש גם לתיארוך כתבי יד עתיקים כמו זה שנעשה ב-2023 על כתב היד של אבן סינא מהמאה ה-11.[22]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2010 - הפרס הלאומי להישגים מדעיים יוצאי דופן, איטליה
- 2010 - תואר אבירת הרפובליקה האיטלקית
- 2011 - עמיתה בחברה האירופית לפיזיקה
- 2011 - פרס החברה לפיזיקה גרעינית יישומית ושיטות גרעיניות ברפואה
- 2019 - אות "מרצה מעורר השראה" מטעם התאחדות הסטודנטים הארצית[23]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליזבטה בוארטו, באתר גוגל סקולר
אתר האינטרנט הרשמי של אליזבטה בוארטו
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4
ניר חסון, מאיץ החלקיקים שעוזר לגלות מתי ההיסטוריה התרחשה, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2013
- ^ אודות | The Dangoor Research Accelerator Mass Spectrometry, באתר www.weizmann.ac.il, 2020-08-19
- ^ מדענים מאוניברסיטת חיפה וממכון ויצמן גילו שכבר לפני יותר מ-11,000 שנים נהגו להניח פרחים בקברי המתים - מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור, באתר מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור מבית מכון ויצמן למדע, 2013-07-10
- ^ Dani Nadel, Avinoam Danin, Robert C. Power, Arlene M. Rosen, Fanny Bocquentin, Alexander Tsatskin, Danny Rosenberg, Reuven Yeshurun, Lior Weissbrod, Noemi R. Rebollo, Omry Barzilai, Elisabetta Boaretto, Earliest floral grave lining from 13,700–11,700-y-old Natufian burials at Raqefet Cave, Mt. Carmel, Israel, Proceedings of the National Academy of Sciences 110, 2013-07-16, עמ' 11774–11778 doi: 10.1073/pnas.1302277110
- ^ מדעני המכון ושותפיהם למחקר קבעו את גילה של גולגולת אדם מודרני בת 55,000 שנה - מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור, באתר מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור מבית מכון ויצמן למדע, 2015-02-26
- ^ החיפוש אחר פוּל הבר - מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור, באתר מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור מבית מכון ויצמן למדע, 2016-12-07
- ^ מסע הקסם המדעי, שרידים מפוחמים של שורשי עשבים שופכים אור חדש על התפתחות המהפכה החקלאית, באתר ynet, 7 בדצמבר 2017
- ^ Tobias Richter, Amaia Arranz-Otaegui, Lisa Yeomans, Elisabetta Boaretto, High Resolution AMS Dates from Shubayqa 1, northeast Jordan Reveal Complex Origins of Late Epipalaeolithic Natufian in the Levant, Scientific Reports 7, 2017-12-05, עמ' 17025 doi: 10.1038/s41598-017-17096-5
- ^ ניר חסון, מחקר ישראלי מצא שהאדם המודרני והניאנדרטלי נפגשו לראשונה בנגב, באתר הארץ, 18 ביוני 2021
- ^ היציאה מאפריקה: בעקבותיו של האדם המודרני - מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור, באתר מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור מבית מכון ויצמן למדע, 2021-06-14
- ^ מחקר ישראלי: האדם המודרני והאדם הניאנדרטלי נפגשו בנגב לפני 50 אלף שנה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 15 ביוני 2021
- ^ זיו ריינשטיין, מחקר: האדם המודרני הגיע מאפריקה לארץ ישראל - לפני 50,000 שנה, באתר וואלה, 14 ביוני 2021
- ^ מגדל ביצורים בירושלים נבנה 1,000 שנה מאוחר יותר מכפי שהעריכו עד כה ארכיאולוגים - מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור, באתר מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור מבית מכון ויצמן למדע, 2017-06-15
- ^ ניר חסון, הכנענים או מלכי יהודה: מי באמת הפך את ירושלים לגדולה?, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2016
- ^ על זרעים ואבנים: מי היה הבנאי הקדום של קשת וילסון במנהרות הכותל? - מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור, באתר מסע הקסם המדעי - חדשות מדע, תגליות ומידע לציבור מבית מכון ויצמן למדע, 2020-06-04
- ^ 1 2 ניר חסון, בעזרת זרעים עתיקים, חוקרים מצאו שמתחם הר הבית הושלם זמן קצר לפני שהוחרב, באתר הארץ, 6 ביוני 2020
- ^ יורי ילון, מחקר חושף: מי בנה את קשת וילסון בירושלים?, באתר ישראל היום, 3 ביוני 2020
- ^ איתי בלומנטל, נחשף מי בנה את קשת וילסון במנהרות הכותל, באתר ynet, 3 ביוני 2020
- ^ ירון דרוקמן, העצים חשפו: מתי בדיוק התרחשו אירועים המוזכרים בתנ"ך, באתר ynet, 2 במאי 2024
- ^ Johanna Regev, Yuval Gadot, Joe Uziel, Ortal Chalaf, Yiftah Shalev, Helena Roth, Nitsan Shalom, Nahshon Szanton, Efrat Bocher, Charlotte L. Pearson, David M. Brown, Eugenia Mintz, Lior Regev, Elisabetta Boaretto, Radiocarbon chronology of Iron Age Jerusalem reveals calibration offsets and architectural developments, Proceedings of the National Academy of Sciences 121, 2024-05-07 doi: 10.1073/pnas.2321024121
- ^ ניר חסון, מתי התפרץ הר הגעש ששינה את הים התיכון? עץ זית ופצצת אטום מספקים רמזים, באתר הארץ, 13 בינואר 2021
- ^ רחל גולדברג, הבדיקה קבעה: כתב היד של אבן סינא עתיק, באתר הספרנים, 2023-07-09
- ^ אתם בחרתם: אלו המרצים האהובים בישראל, באתר מאקו, 8 באפריל 2019
