לדלג לתוכן

אלונה רודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלונה רודה
לידה 1979 (בת 45 בערך)
בן עמי, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלונה רודה (נולדה ב-1979) היא אמנית חזותית ישראלית, המתגוררת בברלין. עבודותיה משתמשות במגוון אמצעי ביטוי, בהם פיסול, וידאו, מיצבים וצילום.[1]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודה נולדה בנהריה למשפחה מיוצאי רומניה וגדלה בבן עמי. סיימה תואר ראשון בבצלאל בשנת 2003, והשתתפה בתוכנית חילופי סטודנטים של האקדמיה לאמנות בווינה. סיימה תואר שני בקמפוס תל אביב-יפו של בצלאל בשנת 2009, ולמדה סמסטר במחלקת הפיסול של הקולג' המלכותי לאמנות, לונדון.[2] רודה חיה ויוצרת בברלין. רודה מלמדת מפעם לפעם במכללת שנקר.

יצירותיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודה מיישמת ביצירותיה את ניסיונה בעיצוב במה לתיאטרון.[3] היא יצרה מיצבים בקנה מידה גדול, לעיתים מיצבים המתפרשים במלואם בחלל התצוגה. היא משלבת אור, תנועה וצליל באופן שהיא מתארת כ"ביצוע ללא מבצעים".[1][4]

בשנת 2019 יצרה את הפרויקט "Safe and Sound" שבו היא משלבת טכנולוגיות תאורה רפלקטיביות ופלואורסצנטיות.[5][6][7]

פסל של אלונה רודה ב"בית העמודים", ARTLV08. הצילום מטושטש בשל מכונת עשן שהופעלה בחלל התצוגה.

תערוכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן התערוכות הבולטות של אלונה רודה.

תערוכות יחיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • City Dummies, גלריה רוזנפלד,‏ 2023[8]
  • Architecture of The Nights, Kunstpalais Erlangen, 2019[9][10]
    • DARK AGES 2020, Salzburger Kunstverein, 2019[11]
    • The Runner (LIVE), KOENIG2 by_robbygreif, Vienna, 2017[12]
    • Safe and Sound (Evolutions), Grimmuseum Berlin, 2015[13]
    • Safe and Sound I, Künstlerhaus Bethanien, Berlin, 2014[14]
    • Above and Beyond, CCA Tel Aviv, 2013[15]
    • The Resurrection of Dead Masters, Plug In Institute of Contemporary Art, Winnipeg, 2012[16]
    • The Etheric Body, Petach Tikva Museum of Art, 2011[14]

תערוכות קבוצתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ומגורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודה זכתה בפרס האמן הצעיר לשנת 2011 ממשרד התרבות והספורט הישראלי.[21] היא גם זכתה במלגות רבות, בהן מלגות של מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב ומלגות אירופאיות שהעניקו לה מגורים בברלין ואפשרות להציג את יצירותיה בגלריות בעיר.

אלונה רודה מיוצגת בישראל על ידי גלריה רוזנפלד.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלונה רודה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Perlson, Hili (25 בפברואר 2019). "How Artist Alona Rodeh Reveals the Tyranny of Safety". Frieze Magazine. נבדק ב-3 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Metz, Sylvia (Fall 2019). "In the Studio: Alona Rodeh". Collectors Agenda. נבדק ב-3 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Werner, Anna-Lena (24 באפריל 2018). "Interview: Alona Rodeh". Artfridge. נבדק ב-3 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Abrams, Amah-Rose (2015-11-25). "50 Most Exciting Artists in Europe Right Now". artnet News (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-12-28.
  5. ^ Kirshner, Sarai (1 בפברואר 2016). "Walking through the work of Alona Rodeh". AQNB. נבדק ב-4 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Robert, Henry (12 במרץ 2019). "Alona Rodeh | Light — Tool of Control or Counter-Culture Symbol?]". Happening Media. נבדק ב-4 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Perlson, Hili (30 בספטמבר 2015). "Nothing is Safe at Alona Rodeh's 'Safe and Sound' Exhibition in Berlin". Artnet News. נבדק ב-4 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ אתר למנויים בלבד גלעד מלצר, אלונה רודה מציגה בתערוכה שלה עתיד משעשע ומפחיד, באתר הארץ, 1 בפברואר 2023.
  9. ^ Metz, Sylvia (Fall 2019). "In the Studio: Alona Rodeh". Collectors Agenda. נבדק ב-3 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Perlson, Hili. "How Artist Alona Rodeh Reveals the Tyranny of Safety". Frieze (באנגלית). נבדק ב-2020-01-08.
  11. ^ Robert, Henry (12 במרץ 2019). "Alona Rodeh | Light — Tool of Control or Counter-Culture Symbol?]". Happening Media. נבדק ב-4 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ O'Dwyer, Rebecca (Winter 2018). "Alona Rodeh at Christine König Galerie by Rebecca O'Dwyer". Spike Art Magazine (באנגלית). נבדק ב-2020-01-08.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  13. ^ Perlson, Hili (30 בספטמבר 2015). "Nothing is Safe at Alona Rodeh's 'Safe and Sound' Exhibition in Berlin". Artnet News. נבדק ב-4 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 Margani, Mario (2015). "Look at me, close your eyes, look at me. An interview with Alona Rodeh". DIGICULT. נבדק ב-3 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ אתר למנויים בלבד גליה יהב, אלונה רודה מציגה: דיסקו שכינה, באתר הארץ, 8 במאי 2013
  16. ^ Enright, Robert and Walsh, Meeka (בדצמבר 2012). "Alona Rodeh and the Art of Camouflage". Issue 124: Border Crossings. pp. 48–65. נבדק ב-3 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: location (link) תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  17. ^ Bittner, Ralf (24 באוקטובר 2019). "Bei neuer Ausstellung im Marta wird mit Licht und dessen Wirkung gearbeitet". Neue Westfälische. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Rozental, Rotem (2 באוגוסט 2013). "Showtime". Artforum. נבדק ב-3 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ יונתן אמיר, ‏דור אלונה, באתר "Time Out ישראל", 20 באוגוסט 2013.
  20. ^ אתר למנויים בלבד אבי פיטשון, היצירה שכל חובב מוסיקה חייב לעלות אליה לרגל, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2013.
  21. ^ שני גורקביץ'‏, הוכרזו שמות הזוכים בפרס משרד התרבות לאמן הצעיר, באתר וואלה, 20 ביוני 2011.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלונה_רודה&oldid=39464207"