אלוה עז ואל קנא
"אֱלוֹהַּ עֹז וְאֵל קַנּוֹא" הוא שיר ניצחון שחבר רבי שמואל הנגיד, על ישועתו כאשר נצחו צבאות באדיס את צבאות זוהיר בגרנדה, ביום ו' א' אלול ד' תשצ"ח (4 באוגוסט 1038), השיר התחבר לאחר הוצאתו להורג של בן עבאס, הווזיר של זוהיר.[1]
אֱלוֹהַּ עֹז וְאֵל קַנּוֹא
|
|---|
| מאת שמואל הנגיד |
|
אֱלוֹהַּ עֹז וְאֵל קַנּוֹא וְנוֹרָא, / מְרוֹמָם אַתְּ עֲלֵי כָל שִׁיר וְשִׁירָה, לְמַעַן כִּי פְּעָלֶיךָ מְרוֹמִים, / וְיוֹם תִּגְאַל — גְּאֻלָּתָךְ בְּהִירָה, וְעַל כָּל רָם וּמִתְהַלֵּל בְּרָעָה / וְעשֶׁק רָשׁ לְךָ רֶשֶׁת מְזוֹרָה, וְכָל צוֹעֵק אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשִׁמְךָ — / בְּשֵׁם עוֹנֶה-בְּצַר צָעַק וְקָרָא. לְךָ נִסִּים קְטַנִּים וַעֲצוּמִים, / וְנִפְלָאָה נְקַלָּה וַחֲמוּרָה, וְהַטּוֹבָה אֲשֶׁר לִי, אֵל, עֲשִׂיתָהּ — / עֲלֵי כָל טוֹב, שְׁמַעְתִּיהוּ, יְתֵרָה. וְאוֹמֵר לִי בְּיוֹם צָרָה: חֲבֵה עַד / עֲבָר זָעַם! — עֲנִיתִיו: צוּר לְצָרָה! וְאוֹמֵר לִי: הֲלֹא תִירָא? עֲנִיתִיו / בְּתִמָּהוֹן: אֲדֹנָי לִי — וְאִירָא? וְיֵשׁ פּוֹצֶה, וְיֵשׁ דּוֹרֵשׁ דְּמֵי דַל, / וְיֵשׁ גּוֹמֵל וְיֵשׁ שָׂכָר לְתוֹרָה. וְיֵשׁ כּוֹרֵת עֲלֵי נַפְשִׁי בְּרִיתוֹ — / וְיֵשׁ גַּם לִי בְּרִית אָבוֹת שְׁמוּרָה! וְאֵיכָה לֹא אֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי אֵל — / וְלִי פֶה, וַאֲנִי בַעַל אֲמִירָה!
כְּבוֹדִי אֶת פְּנֵי מַלְכִּי, וְכִי כָל / דְּבַר מַלְכוּת וְעֵצָה בִּי גְזוּרָה, וְכָל מִלָּה גְמוּרָה, בַּאֲשֶׁר לֹא / גְּמַרְתִּיהָ אֲנִי, אֵינָהּ גְּמוּרָה — חֲמָדוּנִי עֲלֵי הוֹדִי וּבִקְשׁוּ / לְהָדְפֵנִי בְּיָדַיִם מְהֵרָה, וְאָמְרוּ: אֵיךְ תְּהִי מַעְלָה לְעַם זָר / עֲלֵי עַם זֶה, וּמֶמְשָׁלָה אֲשׁוּרָה? וּמִשְׁנֶה זֶּה יְדַבֶּר בִּי גְּדוֹלוֹת / וְרָעוֹת מִבְּלִי חִתָּה וּמוֹרָא, וְחִבַּר אֶת כְּזָבָיו הָעֲצוּמִים / וְהָרַבִּים בְּאִגֶּרֶת חֲקוּרָה, וְחָלִילָה לְכָמוֹנִי לְדַבֵּר / בְּפִי מִלָּה תְּהִי עָלָיו נְטוּרָה, וּפִזַּר בַּמְּדִינוֹת אִגְּרוֹתָיו / לְשַׁוּוֹת זֶה בְּפִי עַמּוֹ סְדוּרָה, וְלַהְקִימָם עֲלֵי נַפְשִׁי בְּדִבָּה / כְּדִבַּת נוֹשְׂאִים בַּמּוֹט זְמוֹרָה. וְלֹא אוֹתִי לְבַד בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד / בְּדִבָּתוֹ אֲשֶׁר בָּדָא וּבָרָא, אֲבָל בִּקֵּשׁ לְהַכְרִית לַעֲדַת אֵל / שְׁאָר וָנִין וְיוֹלֶדֶת וְהָרָה. וְלֹא הֶאְזִין אֲדוֹנִי אֶל דְּבָרָיו, / וְלֹא שָׁת לֵב לְדַעְתּוֹ הַחֲסֵרָה — וְאוּלָם מֵת אֱלֵי יָמִים מְעַטִּים, / בְּיוֹם עֶבְרָה לְנַפְשִׁי הָעֲכוּרָה. וְאָמָרְתִּי: אֲהָהּ, אֵיךְ אֶחֱיֶה עוֹד — / וְסָר צִלִּי, וּבָאָה הַצְּפִירָה, וּמָצָא הָאֱלֹהִים אֶת עֲווֹנִי / וְדָנַנִי — וְדִינוֹ בַמְּשׂוּרָה! וְאָז שָׁלַח מְשַׂנְאִי זֶה, אֲשֶׁר שָׂשׂ / לְאֵידִי, אֶל מְיֻדָּעָיו בְּשׂוֹרָה: כְּבָר בָּא יוֹם אֲשֶׁר מֵאָז אֲקַוֶּה /תְּבוֹאָתוֹ, וְסָרָה הַמְּגוֹרָה, וְאָבַד, בַּאֲבֹד מַלְכּוֹ, שְׁמוּאֵל, / וְתוֹחַלְתּוֹ כְּבָר אָזְלָה וְסָרָה! וְחָרָה לִי — וְחָרָה לָאֱלֹהִים,/ וְאַפּוֹ בוֹ כְּאֵשׁ נִשַּׂק וְחָרָה. אֲזַי עָמַד כְּפִיר עַמִּים וְעָצַר / בְּעַמּוֹ אַחֲרֵי אָבִיו עֲצָרָה, וְכָתַב צוֹרֲרִי אֵלָיו בְּנַחַץ / כְּתָב חָזָק וְרָם מֵאֵין פְּצִירָה, וְשָׁלַח לוֹ: הֲתֵדַע כִּי שְׁמוּאֵל / לְחַיּוֹתוֹ, בְּדָתֵנוּ, עֲבֵרָה? וְאֵין שָׁלוֹם וְאֵין הַשְׁקֵט — וְנֶפֶשׁ /יְהוּדִי זֶה בְּתוֹךְ גּוּפוֹ נְצוּרָה! שְׁלַח אוֹתוֹ — וְיָסוּרוּ מְדָנִים / וּמִדְיָנִים, וְקַח עָלָיו פְּשָׁרָה, וְאִם אַיִן — דְּעֶה כִּי הַמְּלָכִים / עֲלֵי מִלְחַמְתְּךָ קָשְׁרוּ קְשִׁירָה! וְכֹה הֵשִׁיב בְּסִפְרוֹ: אִם אֲמַלֵּא / שְׁאֵלָתָךְ — תְּבוֹאֵנִי מְאֵרָה! וְאִם אֶמְסֹר בְּיַד צָרָיו מְשָׁרְתִי — / תְּהִי נַפְשִׁי בְּיַד צָרַי מְסוּרָה! לְזֹאת קָצַף מְשַׂנְאִי זֶה, וְאָחַז / בְּשִׂטְנָתוֹ, וְהֵרַע לוֹ, וְחָרָה, וְלֹא נָח עַד אֲשֶׁר אָסַף חֲיָלָיו, / עֲמָלֵק וֶאֱדוֹם וּבְנֵי קְטוּרָה, וְאֵל שָׁת מִן יְמֵי רֵאשִׁית לְנִפְלָם / בְּקִרְיַת מַעֲיָן שׁוּחָה חֲפוּרָה. וְכָפַל אֶת נְסִיעוֹתָיו וּמִהֵר / כְּעוֹף יִרְכַּב כְּנַף רוּחַ וְיֵרָא. וְיָעַץ הוּא — וְיָעַץ אֵל, וְקָמָה / עֲצַת הָאֵל אֲשֶׁר אֵין לָהּ הֲפָרָה. וְיָצָא אָב בְּרָעָה הַקְּדוּמָה, / וּבָא אֵלוּל בְּטוֹבָה לֹא אֲחוּרָה, וְתָקַע אָהֳלוֹ בָהָר בְּעֵבֶר, / וְתָקַעְנוּ בְּדֶרֶךְ הָעֲבָרָה, וְלֹא שַׁתְנוּ לְבָבֵנוּ לְחֵילוֹ, / חֲשַׁבְנוּהוּ כְּאִלּוּ הוּא שְׁיָרָה, וְהִרְבָּה, כַּאֲשֶׁר בָּא, הַדְּבָרִים, / וְשִׁסָּה בִי אֲנָשֵׁינוּ וְגֵרָה. וּבִרְאוֹת צוֹרֲרִי כִּי עַל לְשׁוֹנִי, / בְּפֶה אֶחָד, תְּדַבֵּר הַחֲבוּרָה, אֲזַי הֵרִיק חֲנִית, רֹמַח וְחֶרֶב, / וְגַם סָגַר לְהִלָּחֵם סְגִירָה. וְקָם הַצַּר — וְקָם הַצּוּר לְנֶגְדּוֹ, / וְאֵיךְ תָּקוּם, בְּקוּם צוּר, הַֽיְצִירָה? וְעָמְדוּ הַחֲיָלוֹת מַעֲרָכָה, / לְעֻמַּת מַעֲרֶכֶת צַר, בְּשׁוּרָה, אֲנָשִׁים יַחְשְׁבוּ, יוֹם אַף וְחֵמָה / וְקִנְאָה, אֶת בְּכוֹר מָוֶת – בְּכוֹרָה, וְכָל אֶחָד יְבַקֶּשׁ לוֹ קְנוֹת שֵׁם, / וְנַפְשׁוֹ, בַּאֲשֶׁר יִקְנֶה, מְכוּרָה. וְנָעָה הָאֲדָמָה מִיְּסוֹדָהּ / וְנֶהֶפְכָה כְּמַהְפֵּכַת עֲמוֹרָה, וּפָנִים קִבְּצוּ פָארוּר וְהָדָר, /וְנֶהֶפְכוּ אֱלֵי שׁוּלֵי קְדֵרָה. וְהַיּוֹם – יוֹם עֲרָפֶל וַחֲשֵׁכָה, / וְהַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ לִבִּי, שְׁחֹרָה, וְקוֹל הָמוֹן – כְּקוֹל שַׁדַּי, כְּקוֹל יָם / וּמִשְׁבָּרָיו, בְּעֵת יִסְעַר סְעִירָה, וְהָאָרֶץ, בְּצֵאת שֶׁמֶשׁ, נְמוֹגָה /בְּעָמְדֶיהָ, כְּאִלּוּ הִיא שְׁכוּרָה, וְהַסּוּסִים יְרוּצוּן גַּם יְשׁוּבוּן / כְּצִפְעוֹנִים נְטוּשִׁים מִמְּאוּרָה, כְּאִלּוּ הָרְמָחִים הַשְּׁלוּחִים — / בְּרָקִים מִלְּאוּ אַוֵּיר בְּאוֹרָה, וְהַחִצִּים כְּמוׂ נִטְפֵי גְשָׁמִים, / וְהַגַּבּוֹת כְּאִלּוּ הֵם כְּבָרָה, וְקַשְׁתּוֹתָם בְּכַפָּם כַּנְּחָשִׁים, / וְכָל נָחָשׁ בְּפִיו יָקִיא דְבוֹרָה, וְהַחֶרֶב עֲלֵי רֹאשָׁם כְּלַפִּיד, / בְּנָפְלוֹ כָהֲתָה בוֹ הַנְּהָרָה, וְדַם אִישִׁים עֲלֵי אֶרֶץ מְהַלֵּךְ / כְּדַם אֵילִים בְּצִדֵּי הָעֲזָרָה. וְקָצוּ הַגְּבָרִים הַגְּבִירִים / בְּחַיֵּיהֶם, וְהַמִּיתָה בְּחוּרָה. כְּפִירִים יֶחֱזוּ מַכָּה טְרִיָּה / עֲלֵי רֹאשָׁם כְּאִלּוּ הִיא עֲטָרָה, וְהַמִּיתָה בְּדָתֵיהֶם יְשָׁרָה, / וְחַיָּתָם בְּעֵינֵיהֶם אֲסוּרָה. וּמָה אֶעְשֶׂה? וְאֵין מָנוֹס וּמַשְׁעֵן / וּמַשְׁעֵנָה, וְהַתִּקְוָה עֲקוּרָה! מְשַׂנְאִים יִשְׁפְּכוּ דָמִים כְּמַיִם / בְּיוֹם צַר – וַאֲנִי אֶשְׁפֹּךְ עֲתָרָה לְאֵל מַשְׁפִּיל וּמַפִּיל כָּל מְעַוֵּל / בְּגֻמָּצוֹ אֲשֶׁר חָפַר וְכָרָה וּמֵשִׁיב יוֹם קְרָב חֶרֶב וְחִצִּים / בְּלֵב אוֹיֵב אֲשֶׁר הֵכִין וְיָרָה. וְלֹא אֹמַר: תְּנָה לִי אֵל תְּשׁוּעָה / לְמַעַן כִּי הֲלִיכָתִי יְשָׁרָה, וְתוֹרָתִי אֲשֶׁר תָּחִיל וְתֵלֵד / בְּעֵת תּוֹרַת בְּנֵי-תוֹרָה עֲקָרָה, וְהֶגְיוֹנִי לְפַתֵּחַ סְגוּרוֹת / בְּלֵילוֹת קִדְּמוּ עֵינַי שְׁמוּרָה, אֲבָל אֹמַר: לְמַעַנְךָ הֱיֵה לִי / לְצוּר מָעוֹן וְחוֹמַת אֵשׁ בְּצוּרָה, וְהָאוֹיֵב תְּשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹנָךְ / וְיֹאכְלֵמוֹ כְּמוֹ קַשׁ יוֹם סְעָרָה. עֲשֵׂה לָהֶם כְּסִיסְרָא, וְעֲשֵׂה לִי / כְּמַעְשֶׂיךָ לְבָרָק עִם דְּבוֹרָה. בְּרֹק בָּרָק, אֱלֹהַי, וְהֲפִיצֵם, / גְּעַר בָּהֶם וְיֹאבְדוּ מִגְּעָרָה! פְּדֵנִי מִיְּדֵי קֶטֶב מְרִירִי / וְשִׁית רוֹדְפַי בְּיוֹם זֶה לִי תְּמוּרָה, וְאַל תִּזְכֹּר עֲווֹנוֹתַי – זְכָר-לִי / זְכוּת יִצְחָק וְאַבְרָהָם ושָׂרָה! וְאָבִי יַעֲקֹב, הַפֵּל תְּחִנָּה, / וּבֶן-עַמְרָם, עֲמָד-לִי בַמְּרוֹרָה, וְכָל שׁוֹכֵב בְּמַכְפֵּלָה, הֲתִשְׁכַּב / בְּיֹום כָּזֶה? עֲלוּ מִן הַמְּעָרָה וְהִתָּלוּ בְּכִסֵּא אֵל, וְקִרְאוּ / לְאֵל רַחוּם וְאִמְרוּ לוֹ בְּמָרָה! וְאִם יֹאמַר: עֲלֵי מַה זֶּה, יְדִידָי? / עֲנוּהוּ: קוּם וְהָקִיצָה וְעוּרָה! וְאִם נָא לֹא תְּרַחֵם אֶת יְהוֹסֵף / צְעִירָךְ — אָן יְשׁוּעָתָה בְּרוּרָה? וְאִם הַיּוֹם בְּזֹאת לִי לֹא תְּקַנֵּא — / הֲזוֹ תוֹרָה וְאִם זֶה הוּא שְׂכָרָהּ? וְאִישׁ שֻׂמַּח בְּ’כִי תַעְבֹר בְּמַיִם' / הֲיִשָּׁטֵף? וְיָדָךְ לֹא קְצָרָה! וְאִישׁ בֻּשַּׂר בְּ’כִי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ' / הֲיִשָּׂרֵף בְּמִלְחָמָה בְּעוּרָה? וְאִמְרוּ לוֹ: אֱלֹהִים, קוּם בְּחֵמָה, / בְּעַר בָּהֶם וְיִכְלוּ בַבְּעֵרָה! פְּתַח דֶּלֶת בְּמָקוֹם צַר וְהוֹשַׁע / לְעַבְדֶּךָ, וְכָל דֶּלֶת סְגוּרָה. הֲפֹךְ חַרְבָּם אֱלֵי לִבָּם, וְקוּם בָּם / וְאַל אִתָּם, וְשִׁית קַשְׁתָּם שְׁבוּרָה. וּמַלְאָכִים, גְּשׁוּ הִלָּחֲמוּ בָם,/ וְכוֹכָבִים, וְשֶׁמֶשׁ הַמְּאִירָה, וְיֹאמְרוּ מַקְהֲלוֹת עַמִּים עֲצוּמִים: / מְבַקֵּשׁ יֵשׁ לְעַנְוֵי שֶׂה פְּזוּרָה! וְאֵל שָׁמַע תְּפִלָּתִי, בְּקָרְאִי / כְּמוֹ חוֹלָה, כְּמַבְכִּירָה מְצֵרָה, וְנָשַׁף בָּם כְּיוֹם יַם-סוּף — וְסָפוּ / בְּסוּפָתוֹ, וְהֶרְאָם הַגְּבוּרָה, וְאֵשׁ מָוֶת אֲכָלָתַם וְתַמּוּ / כְּמוֹ עֵצִים בְּתַנּוּר חַם וְכִירָה, כְּאִלּוּ צוֹרֲרַי כֻּלָּם בְּעָפָר — /חֲשַׁשׁ לַהַב בְּקֶרֶב הַמְּדוּרָה, וְרָאשֵׁי הַגְּבִירִים בָּאֲדָמָה — / תְּאֵנִים נִמְכְּרוּ אֶלֶף בְּגֵרָה, וְהַשָּׂרִים בְּמַפַּלְתָּם נְפוּחִים / כְּמוֹ נֹאדוֹת, כְּמוֹ אִשָּׁה עֳבָרָה, וְשָׁכְבוּ שָׁם עֲבָדִים עַל אֲדוֹנִים, / וּמָכִים עִם מְלָכִים, אֵין בְּרֵרָה, וְהָיוּ עִם אֲגָג מַלְכָּם כְּדֹמֶן / בְּתוֹךְ שָׂדֶה, וְאֵין לָהֶם קְבוּרָה, וְאֶחָד מִן רְבָבָה נִשְׁאֲרוּ בָם, / כְּעוֹלֵלוֹת בְּכֶרֶם יוֹם בְּצִירָה, וְתַם זֵכֶר עֲמָלֵק מִסְּפָרַד, / וְסָף חֵילָם, וּמַמְלַכְתָּם גְּזוּרָה! לְפָנִים מֵת אֲגָג עַל-יַד שְׁמוּאֵל, / וְהָמָן עַל-יְדֵי בַעַל סְבָרָה, וּמִקֶּדֶם עֲמָלֵק בָּא בְּרָעָה — / וְאוּלָם אֵין לְבִיאָתוֹ חֲזָרָה! עֲזַבְנוּם בָּעֲרָבָה לַצְּבוֹעִים / וְתַנִּינִים וְנָמֵר וַחֲזִירָה, וְהִנַּחְנוּם מְסֻבִּים — עַל אֲבָנִים, / וְנִשְׁעָנִים — עֲלֵי סִלּוֹן וְסִירָה, וְנָתַנּוּ בְּשָׂרָם שַׁי לְעַיִט, / וְשַׂמְנוּם לַאֲרִי וּזְאֵב תְּשׁוּרָה, וְהִשְׂבַּעְנוּם בְּדָם — לֹא דַם טְרֵפָה, / וּבָשָׂר רָב — וְלֹא מִתּוֹךְ קְעָרָה, וְתָמְהוּ עַל בְּנֵי בָתִּים סְרוּחִים, / מְצָאוּם לֹא בְּצֵל בַּיִת וְקוֹרָה, וְלֹא בָאוּ בְּיוֹם שָׁרָב וְחֹם-יוֹם / בְּבֵית שַׁיִשׁ וּבַעְלִיַּת מְקֵרָה. עֲלֵיהֶם יִבְכְּיוּן נִינֵי יְעֵנִים / וְתִרְקֹד בַּת שְׂעִירָה הַצְּעִירָה, וְיִכְרוּ עַל לְחוּמֵימוֹ כְּפִירִים, / וְתַנִּיחַ לְגוֹרֶיהָ כְּפִירָה. וְלָכַדְנוּ מְדִינוֹתָם וְאַרְצָם, / וְקִרְקַרְנוּ בְּנָקָם קִיר וְטִירָה, וְיָרַשְׁנוּ פְּרָזִים עִם כְּפָרִים, / וְכָבַשְׁנוּ בְּכֹחַ עִיר וּבִירָה, וְחָזַרְנוּ וְלֹא נִפְקַד אֱנוֹשׁ מִן / חֲבֵרֵינוּ וְלֹא נִבְצַר בְּצִירָה! וְרֹאשׁ שִׁשִּׁי בְּרֹאשׁ אֵלוּל בְּעֵינַי / כְּיוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב אוֹ הָעֲשָׂרָה — וְסוֹפוֹ יוֹם גְּאֻלָּה, יוֹם שְׂמָחוֹת, / כְּיוֹם שִׂמְחַת עֲנִיִּים בַּקְּצִירָה, וְיוֹם חַלֵּק שְׁלַל צָרַי וְיוֹם גִּיל, / כְּיוֹם לֶדֶת עֲקָרָה הָעֲצוּרָה, וְלִפְנֵי בוֹא שְׁנַת תֵּשַׁע וְתִשְׁעִים / תְּשׁוּעָה שֻׁלְּחָה אֵלַי וְאוֹרָה! וְהַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר יָעַץ וְחָתַךְ / לְהָרְגֵנִי וְגָזַר הַגְּזֵרָה, וְאֶל עֵבֶר נְהָרוֹת בָּא לְרַע לִי — / וּבוֹ גֻלַּח בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה! תְּפַשְׂתִּיו וַהֲבִיאוֹתִיו בְּחַבְלִי / לְבֵית סֹהַר, וְשַׂמְתִּיו בַּמְּגֵרָה, וְרָאִיתִי בְּאוֹיְבִי תַאֲוָתִי, / וְנִקְמָתִי בְּנַפְשׁוֹ הָאֲרוּרָה. וְכַאְשֶׁר בַּתְּעוּדָה הֶחֱזַקְתִּי — / וְטוֹב לִי סַחֲרָהּ מִכָּל סְחוֹרָה — כְּמוֹ כֵן נֶהֱרַג הֶרֶג נְבָלִים / בְּלֵיל שִׂמְחַת תְּעוּדָה הַיְּקָרָה, וּמִלֵּא אֵל דְּבַר אָבִי לְשִׁבְטוֹ, / בְּנֵי הַשִּׁיר וּמַקְרִיבֵי קְטוֹרָה, וְדָבָר דִּבְּרָה זֶרֶשׁ לְקוֹנֶה / בְּכִכָּרָיו מְתֵי שַׁי בַּאֲגוֹרָה. וְשָׁקַטְתִּי וְנַחְתִּי מִמְּשַׂנְאַי, / וְנִכְבַּדְתִּי וְהוֹסַפְתִּי שְׂרָרָה, וְאֵין זוֹכְרִי לְרָעָה בַלְּאֻמִּים, / וְכָל קִנְאָה וְשִׂנְאָה נֶעֱצָרָה.
וְאַל תִּדְאַג בְּעֵת יָרִים אֱוִיל רֹאשׁ — / תְּרוּמִיַּת אֱוִיל רֹאשׁוֹ מְסִירָה, וְאִם תַּפִּיל תְּחִנָּה לוֹ וְיַחְזִיק / בְּרִשְׁעָתוֹ — נְפִילָתוֹ מְהֵרָה, וּמִשְׁפַּט כָּל כְּלִי מַחְזִיק טְמָאוֹת / בְּגוּפוֹ, כִּי טְבִילָתוֹ — שְׁבִירָה, וְשׁוֹר נַגָּח, אֲשֶׁר אֵין לוֹ שְׁמִירָה, / כְּבָר אָמְרוּ: שְׁחִיטָתוֹ שְׁמִירָה.
בְּמִדְבָּרִים כְּסַפִּירִים אֲרוּגָה, / וְשִׂיחִים מִן בְּדֹלַחִים תְּפוּרָה, מְמֻלָּאָה כְּתֻמִּים בַּחֲרִיזָה / וְכִזְמִירוֹת תְּהִלִּים בַּסְּפִירָה. עֲלֵיהֶם יַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב אֲבֵלִים, / וְתִשְׁתֶּה כוֹס יְשׁוּעוֹת כָּל נְזִירָה, וְכָל לָשׁוֹן תְּמֻלָּא מֵרְנָנָה / וְגִילָה עַל גְּאֻלָּתִי בְּשִׁירָה, וְכָל נֶפֶשׁ תְּמַלֵּא פֶה שְׂחוֹק עַל / פְּדוּת נַפְשִׁי בְּעוֹלָם זֶה — פְּטוּרָה. לְכֵן, אַחַי, תְּנוּ זִמְרָה לְאֵל חַי / וְהַרְבּוּ שִׁיר וְתוֹדָה בַעֲצָרָה, וְאִמְרוּ לוֹ: יְהִי לִי עוֹד לְסוֹמֵךְ, / וְלַתּוֹמְכִים בְּתוֹרָה הַיְּשָׁרָה, וּפוּר מִשְׁנֶה עֲשׂוּ לָאֵל אֲשֶׁר קָם / וְסֵעֵף בַּעֲמָלֵק צִיץ וּפֻארָה, וְהַשְׁמִיעוּ בְּאַפְרִיקֵי וְצֹעַן, / וְהוֹדִיעוּ בְּנֵי בֵית הַבְּחִירָה, וְהַגִּידוּ לְזִקְנֵי פוּם בְּדִיתָא / וְלִישִׁישֵׁי בְּנֵי בֵי רַב בְּסוּרָא, וְקִרְאוּ אֶת שְׁמָהּ אָחוֹת לְמִקְרֵה / אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְאֶסְתֵּר הַגְּבִירָה, וְכִתְבוּהָ בְּסִפְרֵיכֶם, לְמַעַן / תְּהִי לָעַד וּמִדּוֹר דּוֹר זְכוּרָה! |
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]היותו של הנגיד וזיר בטאיפה של גראנדה עוררה עליו קנאה מבית ומחוץ, אחד השונאים הקשים שקמו נגדו היה אבו ג'עפר אחמד בן עבאס, ששימש כווזירו של הסריס זוהיר, שמלך על שטחים נרחבים במזרח ספרד כשעירו הראשית הייתה אלמריה.
בין חבוס לזוהיר הייתה ברית, אולם מאז נהיה הנגיד לוזירו של חבוס החל הוזיר של אלמריה, בן עבאס, לחבל בברית זו, רבים מן הערבים בספרד, והוא בכללם, הרגישו מושפלים משלטון הסלאבים והברברים, אך מינויו של יהודי לוזיר החריף את הכאב.
בן עבאס פנה במכתב אל מלך גראנדה, חבוס, בבקשה שיפטר את וזירו היהודי היות שהדבר מנוגד לחוק הקוראן, הוא הדגיש כי מדובר גם בכל היהודים המכהנים במשרות בשירות הממלכה הברברית, אך טפל במיוחד האשמות חמורות על הנגיד, הוא פנה אף אל ממשלת בני חמוד במאלגה, בבקשה שתתערב בעניין מאחר שהצנהג'ה הכירו בנסיך החמודי כבכ'ליף שלהם.
כאשר ראה בן עבאס כי חבוס לא נעתר לבקשתו הסית את מלכו זוהיר להפר את הברית עם גראנדה, זוהיר עשה כעצתו והתקשר בברית עם מחמד בן עבדאללה, הנסיך הברברי של קרמונה.
לאחר מות חבוס, קיוה בן עבאס כי יעלה בידו לשכנע את המלך החדש, באדיס, להדיח את הנגיד. הוא שלח אגרת אל באדיס בה העמיד אותו על החטא שבמתן משרה גבוהה ליהודי, וכתב כי אם יענה המלך לדרישתו יהיה שלום בין גראנדה לאלמריה, אך אם לא, יעמוד מול ברית המלכים אלמריה-קרמונה.
באדיס שלח את השופט של גרנדה, אבו אלחסן עלי בן מחמד אבן תובה, לאלמריה לדבר על ליבו של זוהיר לחדש את בריתו עם גרנדה אך בן עבאס חיזק את ליבו של זוהיר והלה סירב.
בתחילת אוגוסט 1038 בא זוהיר במפתיע בראש צבאות גדולים אל גראנדה, למרות ההתגרות שבבואו של מלך לממלכה אחרת ללא הזמנה או הודעה הוא התקבל בכבוד ונטה את אהליו על ההרים בסביבות גרנדה, במהלך הדיונים המדיניים עמדו זוהיר ובן עבאס בחריפות על כך שכל עוד הנגיד על כנו לא יהיה שלום בין הצנהג'ה לאלמריה.
המלך באדיס גמר אומר להלחם בהם, טמן להם מארב בדרכם חזור לאלמריה, ושיחד את צבאות הכושים שהיו עמהם.
הקרב התרחש ב-4 באוגוסט 1038 על יד גשר אלפואנטה, לנגיד, שיצא אל שדה הקרב עם באדיס, הייתה זו פעם ראשונה שראה את מוראות המלחמה, זוהיר המופתע הצליח להעמיד את צבאו בסדר קרב, אך חיל הרגלים הכושי שמנה כחמש מאות איש שוחד, והם שדדו את מחסני הנשק ועברו לצד הגרנדי, חילות גרנדה רדפו אחריהם והסוסים ורוכביהם נפלו לתהומות כשבתוכם זוהיר.
בן עבאס עצמו נפל בשבי והציע לבאדיס סכום גדול בתור כופר, אך בסופו של דבר נהרג על ידי באדיס ביום שמחת תורה ד'תשצ"ט, 24 בספטמבר 1039.
השיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיר הוא שיר תהלה לה' בו מגולל הנגיד את המאורעות מתוך תפיסתו האמונית, משבח ומודה לה' אשר, כדבריו: ”כּוֹרֵת עֲלֵי נַפְשִׁי בְּרִיתוֹ”.
בפתיחת השיר (שורות 1-11) מבאר הנגיד את חובתו להלל לאלהים על ישועתו.
בחלקו השני (שורות 12-39) הוא מתאר את דברי שונאיו והסתותיהם:
וְשָׁלַח לוֹ: הֲתֵדַע כִּי שְׁמוּאֵל / לְחַיּוֹתוֹ, בְּדָתֵנוּ, עֲבֵרָה?
וְאֵין שָׁלוֹם וְאֵין הַשְׁקֵט — וְנֶפֶשׁ /יְהוּדִי זֶה בְּתוֹךְ גּוּפוֹ נְצוּרָה!
שְׁלַח אוֹתוֹ — וְיָסוּרוּ מְדָנִים / וּמִדְיָנִים, וְקַח עָלָיו פְּשָׁרָה,
וְאִם אַיִן — דְּעֶה כִּי הַמְּלָכִים / עֲלֵי מִלְחַמְתְּךָ קָשְׁרוּ קְשִׁירָה!
בחלקו השלישי (שורות 40-69) הוא מתאר את מוראות הקרב, תיאורי הקרב בשיר חיים ומלאים דימויים מקוריים[2]
ובחלקו הרביעי (שורות 70-94) הוא מתאר את תפילתו בתוך אימת הקרב:
וְדַם אִישִׁים עֲלֵי אֶרֶץ מְהַלֵּךְ / כְּדַם אֵילִים בְּצִדֵּי הָעֲזָרָה...
וּמָה אֶעְשֶׂה? וְאֵין מָנוֹס וּמַשְׁעֵן / וּמַשְׁעֵנָה, וְהַתִּקְוָה עֲקוּרָה!
מְשַׂנְאִים יִשְׁפְּכוּ דָמִים כְּמַיִם / בְּיוֹם צַר – וַאֲנִי אֶשְׁפֹּךְ עֲתָרָה
חלקו החמישי (שורות 95-136) הוא תיאור הניצחון המוחץ ובו משוה הנגיד את ישועתו לנס פורים.
חתימת השיר (שורות 137-149) היא קריאה של הנגיד ליהודים ברחבי העולם לספר את ישועתו, ולקבוע את יום הקרב ליום "פורים".
השיר בנוי ממאה ארבעים ותשע שורות, כמנין פרקי ספר תהלים לפי מסורות מסוימות,[3] והנגיד מגדיר אותו:
לְאֵל, הִגְדִּיל עֲשׂה, שִׁירָה אֲגַדֵּל, / תְּהִי עַל כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר לְשָׂרָה,
בְּמִדְבָּרִים כְּסַפִּירִים אֲרוּגָה, / וְשִׂיחִים מִן בְּדֹלַחִים תְּפוּרָה,
מְמֻלָּאָה כְּתֻמִּים בַּחֲרִיזָה / וְכִזְמִירוֹת תְּהִלִּים בַּסְּפִירָה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד ילין, שמואל הנגיד ודימוייו המקוריים, ירושלים תרצ"ח (1938)
- אליהו אשתור, קורות היהודים בספרד המוסלמית, הוצאת קרית ספר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמואל הלוי, דיואן, הוצאת ירדן, בן תהלים, ירושלים, תשכ"ו, עמ' 4
- ^ דוד ילין, שמואל הנגיד ודימוייו המקוריים
- ^ כתר ארם צובה, כתב יד לנינגרד.