אלוהות פרטית

אלוהות פרטית (או אלוהות אישית/פרסונלית) היא תפיסה לפיה האל מתערב במציאות ומתייחס, משפיע ואף יוצר קשר עם בני האדם בהתאם למידת מוסריותם, התנהגותם, השקפת עולמם או מידת ציותם ומרותם לו.

פופולריות

תפיסת האלוהות הפרטית היא התפיסה הנפוצה ביותר כלפי אל בקרב המין האנושי. האלוהות האישית נפוצה ברוב המוחלט של זרמי הדתות המונותאיסטיות, היהדות, הנצרות והאסלאם, וכמו כן גם ברוב הדתות הפולותאיסטיות, בהן האלים משפיעים על המציאות כתוצאה ישירה של התנהגות בני האדם היכולה להכעיס או לשמח אותם.

ביקורת

אלו הדוגלים בתפיסה דאיסטית או אגנוסטית של אלוהות ובעיקר אתאיסטים נוטים להתייחס בזלזול מה לתפיסה זו, כתפיסה שטחית וילדותית, לרוב בשל תמיהה על מקומו המרכזי של האדם בקוסמוס ברוב צורות האלוהות האישית. שהרי אל שמוגדר ככל יודע, כל יכול, תבוני, מושלם וטוב באופן מוחלט, אין זה הגיוני שיטריח את עצמו בהתנהגות האדם (בפרט כזו שאיננה גורמת סבל לאחר) או יגיב על תפיסותיו של בני האדם הנחותים, בטח ובטח שלא יפתח ציפיות מאותם בני אדם.

טענות נגד אלוהים פרטי עוסקות בשני נושאים בסיסיים:

1. אל פרטי הוא "אל נוח", התנהגותו משולה להורה אחראי ודאגן המעניש ומוקיר את בני האדם לטובתם. טענה זו לא מעלה טיעון של ממש נגד קיום אל כזה, אלא מנסה להראות שאמונה בתפיסה כזו של אלוהים יכולה להתפתח ולהתפשט בקלות בין בני אדם, בייחוד בתקופות קדומות, בעזרת טיעונים אמוציונליים וללא טיעונים רציונליים או גיבוי בראיות.
2. אל פרטי יודע מראש את כל מעשי בני האדם ואף משפיע ומכוון את מחשבותיהם ומעשיהם ובכל זאת מתגמל ומעניש אותם. (שאלת הידיעה והבחירה)

ראו גם

• השגחה

קישורים חיצוניים

• "סייברדין", בעיית הבחירה החופשית והידיעה אלוהית, אתר עמותת חופש