אלואיס מוסיל
 | |
| לידה |
30 ביוני 1868 Rychtářov, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
12 באפריל 1944 (בגיל 75) Otryby, צ'כיה |
| מדינה |
צ'כוסלובקיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה |
| השכלה | אוניברסיטת פאלאצקי (אנ') באולומוץ, בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה בירושלים, אוניברסיטת סן-ז'וזף בביירות |
| מעסיק | אוניברסיטת וינה, אוניברסיטת קארל בפראג, הפקולטה לתאולוגיה באוניברסיטת פאלאצקי באולומוץ, המכון המזרחני של האקדמיה הצ'כית למדעים (אנ') |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| פרסים והוקרה |
מדליית צ'ארלס דיילי (1927) |
  | |
אלואיס מוּסִיל (Alois Musil; 30 ביוני 1868 – 12 באפריל 1944) היה חוקר, מזרחן ותאולוג אוסטרי-צ'כי.
קורות חייו ופועלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בריחטרוב (Rychtářov) שליד וישקוב (Vyškov) שבמוראביה למשפחת איכרים ענייה ממוצא אוסטרי (גרמני-מוראבי) והתחנך במסלול לכמורה. לאחר הפסקה סיים ב-1895 את לימודיו. אורח חייו הלא בריא גרם לו לחלות במחלת ריאה. ב-1895 החל ללמוד בבית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה בירושלים שאך נפתח והמשיך באוניברסיטת סן-ז'וזף בביירות שבלבנון. בתקופה זו החל במסעות ברחבי המזרח התיכון. מוסיל נסע בין אירופה ובין העולם הערבי עד ל-1917 ואסף חומר מדעי רב. גילויו מחדש של מצודת קסר עמרה בעבר הירדן ב-1902 נמנה עם הישגיו הבולטים.
בין מסעיו המשיך להפיק פרסומים מדעיים ולהרצות. ב-1902 נתמנה כפרופסור באוניברסיטה לתאולוגיה באולומוץ וב-1909 נתמנה כפרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת וינה. בנוסף לשליטתו בשפות האירופאיות המודרניות והקלאסיות שלט גם ב-35 דיאלקטים של הערבית.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נשלח על ידי מעצמות המרכז למזרח התיכון במטרה לסכל את ניסיונות הבריטים לעורר מרידה כנגד השלטון העות'מאני שהוביל לורנס איש ערב. לאחר המלחמה, ב-1920 נתמנה לפרופסור באוניברסיטת קארל בפראג למרות קולות מחאה שגינו את קשריו עם שליטי בית הבסבורג שנפל. הוא סייע בייסוד המכון האוריינטלי באוניברסיטת פראג ב-1927.
מוסיל פרסם בשנים 1922–1923 את תרגום ספריו לאנגלית בשיתוף עם התעשיין האמריקאי צ'ארלס ריצ'רד קריין (אנ'). בנוסף לעבודתו המדעית פרסם גם 21 ספרים לקוראים צעירים.
עבד באוניברסיטת קארל עד 1938 אך המשיך להיות פעיל בשדה המחקר עד מותו. מת ב-1944 באוטריבי (Otryby) שליד צ'סקי שטרנברק (Český Šternberk) כתוצאה מכשל בכליות ומחלת ריאות.
חקר ארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1901 סייר בנגב ופרסם מאוחר יותר מיפוי מפורט, דיווחים כתובים וצילומים אשר היוו את בסיס הידע והמחקר לאזורים מסוימים בנגב במשך עשרות שנים. מפת הנגב ששרטט ונתפרסמה ב-1907, כללה את תרשימי הנחלים, נחלות השבטים הבדווים וציון מיקומן של חורבות עתיקות כולל שמן ותיאורן. המפה הייתה הבסיס לכל מפות הנגב עד פרסום המפה של מחלקת המדידות של המנדט הבריטי ב-1924. מפת חבל הבשור ששרטט היא המפה המדעית הראשונה לאזור זה, שחוקרים קודמים למוסיל נמנעו מלהיכנס אליו. יחוד נוסף של עבודתו היה בכך שתיעד את ממצאיו בתצלומים שהיו בעל ערך מחקרי רב. מפתו של מוסיל אף היוותה את הבסיס ל"מפת ניוקומב"[1] ששורטטה על ידי הבריטים לפני מלחמת העולם הראשונה על ידי צוות בראשות סטיוארט פרנסיס ניוקומב וכללה בנוסף לתוואי הנחלים מידע לגבי זמינות המים ותוספות אחרות[2].
מוסיל הרבה לחקור את ערי הנבטים שבנגב ובירדן. היה הראשון שערך סקר מקיף בממשית (1901), זיהה בה את תבנית העיר ומיפה אותה.[דרוש מקור] בניצנה ביקר ב-1896 וב-1902 והשאיר תיאור מפורט של שרידי העיר כולל האקרופוליס שבה, שתי כנסיות ומצודה[3]. בקיץ 1902 ערך סקר מפורט של השרידים בעבדת, ובייחוד של המערות הרבות במדרון המערבי. הוא גם הראשון שזיהה את המחנה הצבאי בסמוך לעיר ואת בית המרחץ שלמרגלות ההר. את שבטה סקר וצילם ב-1901[4].
בשנת 1908 היה הראשון שביקר באתר מודינת א-סליה בעבר הירדן.
מוסיל היה אחד הראשונים לתאר ציד צבאים על ידי עפיפוני מדבר.
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלואיס מוסיל היה דודן מדרגה שנייה של הסופר רוברט מוסיל (סביהם פרנץ ומתיאס היו אחים).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרסומיו של אלואיס מוסיל בקטלוג הספרייה הלאומית
- ביוגרפיה של אלואיס מוסיל (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפות ניוקומב סרוקות, באתר אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
- ^ דן גזית, "כתיבת-הארץ (לתולדות מיפויו של חבל הבשור)", ככה זה, גיליון 57, 2 בספטמבר 2008, עמ' 10
- ^ יעקב עיני, "קו ירוק באמצע המדבר", טבע וארץ, מרץ-אפריל 1985
- ^ עמנואל מרקס, "במקום שאין חוק המדינה שולט, נשמר הסדר הציבורי", באתר הארץ, 28 בינואר 2011