אלברט קרדוש
 | |
| צילום מ-1927 | |
| לידה |
26 בדצמבר 1861 רצ'ה-קריסטור (רצקרסטור), טרנסילבניה, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| נרצח |
9 בינואר 1945 (בגיל 83) מחנה עבודות פרך בגסטלינג אן דר איבס, אוסטריה, הגאו דנובה התחתונה, הרייך הגרמני |
| שם לידה |
Katz Ábrahám |
| מדינה |
ממלכת הונגריה |
| צאצאים |
Pál Kardos |
  | |
אלברט קרדוש, (במקור אברהם כ"ץ, בהונגרית: Kardos Albert, רצ'ה-קריסטור 26 בדצמבר 1861 – גסטלינג אן דר איבס (אנ'), אוסטריה, 9 בינואר 1945) היה היסטוריון ספרות יהודי-הונגרי אביו של היסטוריון הספרות פאל קרדוש. הוא גורש בשואה למחנה ריכוז קטן באוסטריה ונספה שם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב-1861 בשם אברהם כ"ץ ברֵצֶקֶרֶסְטוּר, ברומנית רֶצָ'ה-קְרִיסְטוּר, כיום במחוז קלוז' בטרנסילבניה, כיום ברומניה במשפחה יהודית. אביו, שאמואל כ"ץ היה איכר ואשתו הייתה יוהאנה לבית בנדיקט. אברהם כ"ץ סיים את הגימנסיה בהיידוסובוסלו ואת המכללה בדברצן. בשנים 1880–1884 למד באוניברסיטת בודפשט, והמשיך במשך שנה נוספת בהכשרת מורים, כהכנה לקריירת הוראה, בשנת 1885 השיג תעודה בהוראה ותואר דוקטור לפילוסופיה. בשנת 1887 מונה למורה קבוע בגימנסיה המחוזית של סנטש. בשנת 1891 מונה למורה קבוע בבית הספר הממלכתי הריאלי הראשי של דברצן, במקצועות הונגרית-גרמנית-לטינית ולאחר מכן הפך למנהל הגימנסיה בשנים 1913–1922. את שם משפחתו המקורי כ"ץ שינה לקרדוש בשנת 1884. בזמן שואת יהודי הונגריה ב-1944 למרות גילו (מעל 80), הוא נשלח על ידי הנאצים למחנה עבודות פרך באוסטריה, ביישוב גסטלינג אן דר איבס , שם נרצח.
חייו האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרדוש היה נשוי פעמיים: בפעם הראשונה נשא את פאולינה לבית סובוטקה (1896-1871) שנפטרה כעבור זמן קצר, ובהמשך התחתן עם אחותה הקטנה של אשתו המנוחה, מלווינה לבית סובוטקה. (ילידת 1874) Első felesége Szobotka Adolf és Glázer Mária lánya, Paulina (1871–1896)[1] volt. 1897. augusztus 15-én Sövényházán nőül vette elhunyt felesége húgát, Malvinát (1874–?).[2] מנישואיו נולדו לו שלושה ילדים: מריה (מורה), רוז'ה (רופאה) ופאל (1900-1971, מורה, היסטוריון של הספרות).
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאמרים בכתב העת "אומה" (1884)
- הבתולה הברוכה היא אלת דת אבותינו (1885)
- שנדור קישפלודי, 1772–1844; ב"סקירת של בודפשט" (1886).
- פודורי קטיזה, פרסום בלדה עממית; במאות (1884).
- באלינט בלשה ואנה לושונצי; במשמר השפה ההונגרית (1885–1886). שפה ישנה, שפה עממית, שפה ספרותית, הניב של גצ'ה, האקדמיה ההונגרית למדעים העניקה את פרס שמואל.
עבודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירותיו העצמאיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- השירה הלירית בהונגרית של המאה ה-16. פרויקט עטור פרסים מהפקולטה לאמנויות באוניברסיטת בודפשט. בודפשט, 1883
- האגדה של סילגי והיימשי בשירה ההונגרית. בודפשט, 1885
- תולדות עם ישראל עד חורבנן בית שני. בודפשט, 1886 - תרגום ספרו של יוליוס ולהאוזן
- בתי הספר העל יסודיים שלנו וההשפלה הגדולה ההונגרית. סנטס, 1890.
- המישור ההונגרי הגדול ובתי הספר התיכוניים שלנו. בודפשט, 1891
- הייעוד הלאומי של יהדות הונגריה. בודפשט, 1892.
- חינוך בדברצן. בתי ספר תיכוניים בשנים 1891–1892. דברצן, 1892.
- תולדות הספרות ההונגרית מהתקופה הקדומה ביותר ועד קארוי קישפלודי. בודפשט, 1892
- הפגישה בת השלושים שנה שלנו. זיכרונות. דברצן, 1910
- ביוגרפיות מההיסטוריה הספרותית ההונגרית. דברצן, 1913.
- תולדות הספרות ההונגרית עד 1900. בודפשט, 1913
- חברו של צ'וקונאי, גאבור נאג'י. דברצן, 1940.
- חזון צ'וקונאי של הברית הישנה. דברצן, 1943.
העריכות שלו עבור סופרים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שירת עולם הקורוצים. קטעים בעריכת אלברט קרדוש. 1910
- הרוזן יוזף גוואדאני. הנוטריון של פלשקה. נערך על ידי אלברט קרדוש. 1910
- כל השירים של שנדור פטפי. 1910
- שנדור פטפי. שירי הלחימה היפים ביותר שלו. נערך על ידי אלברט קרדוש. דברצן, 1914.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוז'ף סינאי: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים.
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי[1]
- מדענים - אלכסנדר אמד: סופר מדברצן
- לקסיקון יהודי הונגרי[2]
- ספרי אלברט קרדוש
