אלברט אלמוזנינו
 | |
| לידה |
3 במרץ 1923 אסואירה, מרוקו  |
|---|---|
| פטירה |
7 באפריל 2020 (בגיל 97) |
| מקום קבורה |
בית עלמין גני אסתר |
| תחום יצירה |
ציור, איור, ויטראז' |
  | |
אלברט אלמוזנינו (באנגלית: Albert Almoznino; 3 במרץ 1923 – 7 באפריל 2020) היה אמן ישראלי רב-תחומי (ציור, איור, ויטראז' וצלליות), שזכה לפרסום בינלאומי בשנים 1958–1975 כאשר הופיע עם אמנותו הייחודית לפני מיליוני אנשים באולם המוזיקה רדיו סיטי בניו יורק, באולם אולימפיה בפריז, בעיר השעשועים רינו בנבדה ובתוכנית הטלוויזיה האמריקאית של אד סאליבן.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלמוזנינו נולד במוגדור, שבמרוקו, בן למזל (לבית כנפו) ואהרון אלמוזנינו. היה נצר למשפחת הרבנים כנפו, נכדו של הרב דוד כנפו, שהיה אב בית הדין של קהילת מוגדור. בילדותו נהרג אביו בתאונת דרכים. ב-1949 עלה לישראל עם אמו ואחותו, והתגייס לחטיבת הצנחנים. אחרי השירות בצה"ל למד במדרשה למורים לציור והופיע בתיאטרון בובות, עד שנבחר בשנת 1958 להופיע בתוכניתו של אד סאליבן, "המופע של אד סאליבן".[1] הופיע גם בתוכנית "טונייט שואו" של ג'וני קרסון ובאולם "רדיו סיטי" בניו יורק. במקביל להופעותיו האמנותיות עבד במעבדה במכון ויצמן ברחובות, ממנה פרש לגמלאות בשנת 1988.
אלמוזנינו היה איטר יד ימינו, אך בבית הספר הוכרח לכתוב בידו הימנית וכך למד להשתמש בשתי ידיו. הוא כתב, צייר ועשה צלליות בשתי ידיו.
אמנותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלברט אלמוזנינו נודע כאמן הצלליות היחיד בישראל והיה בעל שם עולמי.
הטלת צלליות היא אמנות ייחודית בישראל ומחוצה לה, אמנות זו הייתה נפוצה במאה ה-19. לצורך הצגת הצלליות נמתח נייר לבן על מסגרת ומאחוריו הוצבו נרות אחדים. האומן ישב בין הנרות למסך הלבן והראה לקהל צלליות של דמויות בפרופיל, גזורות מקרטון, שהצטיירו על גבי הנייר המואר מאחור.
אלמוזנינו החיה את האמנות העתיקה באמצעים פשוטים ביותר - פנס כיס, סדין לבן ושתי ידיו, שבהן בלבד יצר פרופילים של חיות, צמחים, רוכבי סוסים, וכן דמויות מפורסמות מהפוליטיקה האמריקאית והעולמית.
אלמוזנינו הצייר צבר ניסיון באמנותו, שכלל ופיתח אותה לרמה גבוהה וקירב אותה אל הקהל הרחב. אלמוזנינו התארח בתוכניות הטלוויזיה של אד סאליבן בארצות הברית בשנות ה-60 וזכה להתייחסות אוהדת מצד מבקרי תיאטרון בניו יורק טיימס. הוא השתתף ב"יזראלי מיוזיקל" בתיאטרון המפורסם "אולימפיה" בפריז. הופיע גם בדרום אפריקה.[2] בישראל הוא התארח בתוכניות טלוויזיה ולקח חלק בקמפיין פרסום שלטי חוצות לבית הספר לבגרות ופסיכומטרי של יואל גבע, בו התנוססו הצלליות שלו.
בשנת 2000 יצא למכירה ספרו בגרסה העברית, "שעשועי צלליות", אותו צילם יהודה פינס. בדרך זו הוא קיווה לשמר אומנות ייחודית זו.
אלמוזנינו היה מוכר בישראל גם כצייר, והשתתף במספר תערוכות בראשון לציון, עיר מגוריו, בתל אביב ובאשדוד.
נפטר ב-7 באפריל 2020. הותיר אחריו אישה, שולה, בן ובת. התגורר בראשון לציון.
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלברט אלמוזנינו, "שעשועי צלליות", 2000
- אשר כנפו, הפייטן השתקן ומספר הסיפורים, איורים: אלברט אלמוזנינו
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם פלג, האדם שמצא את צילו, מעריב, 8 באפריל 1966
- יעקב בר-און, אור על הידים, דבר, 28 באוגוסט 1968
- עופר אדרת, 2020-1923 | אמן הצלליות ממרוקו שכבש את ארצות הברית, באתר הארץ, 16 באפריל 2020
אלברט אלמוזנינו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נתן דונביץ, אד סליוואן בוחן, הארץ, 27 באוגוסט 1958
נבחרו 17 האמנים לתכנית אד סוליוואן, הַבֹּקֶר, 28 באוגוסט 1958 - ^ אראלה ישיב, כוכב "קזבלן "כובש" את דרום־אפריקה, מעריב, 9 במאי 1974