אלבן מישל
 | |
| לידה |
29 ביולי 1873 Bourmont, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
2 במרץ 1943 (בגיל 69) בור-לה-רן, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
Cimetière de Bourg-la-Reine |
  | |
אלבן ז'ול מישל (בצרפתית:Albin Michel, 29 ביולי 1873 – 2 במרץ 1943) היה מוציא לאור צרפתי. הוא הקים ב-1902 את ההוצאה לאור הנושאת את שמו.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבן מישל נולד ב-1873 בכפר בורמון (Bourmont) במחוז מארן עילית בחבל שמפאן-ארדן שבצרפת. כילד החמישי מבין ששת ילדיהם של הרופא פרנסואה מישל (1915-1832) ושל פרנסואז אמלי מאייר(Françoise Emilie Mayeur) (1915-1840).[1] בילדותו התרשם עמוקות מאישיותו של ידיד משפחה, המוציא לאור ארנסט פלמריון שביקר בביתם בכפר. מישל למד בנפשאטו כמו אחיו אשר המשיכו לאחר מכן בלימודים בפריז:ז'ורז' - בבית הספר לכירורגיה, פרדינאן באקול פוליטקניק ולואי התכונן למבחני הבנק של צרפת.
התחלתו השוק הספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 1890 אחרי שנכשל בבחינות הבגרות עבר אלבן מישל לגור בפריז כשבכיסו המלצות מארנסט פלמריון. הוא התקבל לעבודה בחנויות הספרים של אוגוסט ואיאן, שהיה שותף של פלמריון. עבודתו הראשונה הייתה כמוכר בחנות ברחוב רסין 26 ברובע אודיאון. אחרי שהצטיין בעבודה, התמנה ב-1897 מנהל סניף שפעל בשדרת האופרה ושהייתה באותה עת גאוותו של בית פלמריון. ב-1901 התחתן עם קלר וויום (1909-1881), בת של רופא וטרינר שנפטרה כעבור שמונה שנים. אלבן מישל הציע להיכנס כשותף עם חברת פלמריון אבל סורב על ידי ואיאן. ב-1902 פתח חנות ספרים משלו ברחוב דה מטורן 59 ונעשה שותף לחנות ספרים של אדולף פורז'ו בבורדו.[2] הוא מכר ספרים קלים, קצת ארוטיים ומאויירים
הספר הראשון שהוציא לאור בהצלחה רבה היה " L'Arriviste " (הקרייריסט) מאת פליסיאן שאנזור (Félicien Champsaur). המחבר היה שנוי במחלוקת וכדי להשיק את הרומן נעזר אלבן מישל בפרסומות בתשלום. הוא נהג לומר "מוכרים כל דבר, צריך רק לדעת למכור". ב-1903 התחיל מישל לפרסם בהצלחה סדרת ספרי כיס, זולים מאוד, ב-30 סנט כל אחד, ובהמשך גם רומנים בפחות מפרנק. עם ספרים אלה נמנו יצירות של אז'ן סי, הקטור מלו ואחרים. [2] ב-1905 הייתה ההוצאה לאור גאה לקבל פרס פמינה עבור הרומן "ז'אן כריסטוף של רומן רולאן, אירוע שחיזק את תדמית המותג בדעת הקהל. ב-1908 נמכר "השאול" מאת אנרי ברביס במעל 200,000 עותקים. אט-אט הקיף אלבן מישל את עצמו בסופרים מצליחים כמו פייר בנואה, פרנסיס קרקו, פייר מק אורלן, רולאן דורז'לס ופרסם גם מחברים זרים כמו קרונין, דפני דו מורייה, קונאן דויל ומאוחר יותר נבוקוב. הוא רכש מהר חושים של מגלה הכישרונות.
ב-1910 עבר אלבן מישל למקום מרווח של 1400 מ"ר ברחוב הויגנס 22 בפריז, בהתחלה בשכירות, והחל מ-1922 בבעלותו. ב-1922 הקים סדרת ספרים חדשה "אמני הספרות הזרה " (Les Maîtres de la littérature étrangère) שכללה יצירות מאת מרק טוויין, רודיארד קיפלינג, ה.ג'. ולס, קונאן דויל וכו'.[2]
שיא ההצלחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1924 תוך סיכון כלכלי, רכש מישל בכסף רב את הקרנות אולנדורף שהיו בעלות זכויות על יצירותיהם של אונורה דה בלזק, ויקטור הוגו, מופאסאן, קולט, ואחרים.[2] קידם מסות, כמו סדרתו המפורסמת "האבולוציה של האנושות" L'Évolution de l'humanité אותה הקים יחד עם אנרי בר, ושבה פרסם ספרים של לוסיאן פבר, מרסל גראנה, מרק בלוך. בשנים שבין מלחמות העולם פרסמו יצירות של פייר בנואה, רומן רולאן, קולט, מופאסאן ואחרים. בימי חייו של מישל זכתה ההוצאה לאור שלו בשלושה פרסי גונקור. מישל לא שכח את מלאכתו הראשונה והקים גם פרס למוכרי ספרים.
אירן נמירובסקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי שסגר את העסק בהתחלת שנת 1940 בעקבות הפלישה הגרמנית, חתנו רובר אמנאר (Esménard) פתח אותו מחדש בחודש יוני. הוא החליט לפרסם את אירן נמירובסקי ולעזור לה מבחינה כלכלית כאשר כל המו"לים בפריז סירבו להוציא לאור את כתביה. ביולי 1942 היא נשלחה לאושוויץ שם מתה כעבור חודש. דומה היה גם גורל בעלה מישל אפשטיין בנובמבר אותה שנה. הזוג השאיר שתי ילדות - דניז, בת 13, ואליזבת בת חמש. יחד עם המנהל הספרותי אנדרה סבטייה, ב-1945-1944 סייע אמנאר לשתי ילדות. [3]
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבן מישל היה נשוי פעמיים. ב-1901 התחתן עם קלר וויום איתה נולדו לו שני ילדים:בן בשם אנדרה (André)שמת בגיל שלוש, ובהמשך בת, אנדרה (Andrée) (2002-1906). קלר מתה צעירה אחרי שמונה שנות נישואים וב-1911 התחתן מישל עם ז'ורז'ט דזה (Deshays)[1] בתו אנדרה התחתנה עם רובר אמנאר.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
אלבן מישל נפטר במרץ 1943 עקב דלקת סימפונות זיהומית והובא לקבורה בבית הקברות בבור-לא רן.
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-21 ההוצאה לאור אלבן מישל היא התאגיד הרביעי בתחום ההוצאה לאור בצרפת.
פרסים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אות לגיון הכבוד בדרגת קצין[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]Emmanuel Haymann, Albin Michel : le roman d'un éditeur, Albin Michel, 1993 (ISBN 978-2226063052)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 באתר הגניאלוגי geni
- ^ 1 2 3 4 Le Figaro
- ^ Exposition Irène Némirovsky, Mémorial de la Shoah, 2010-2011
- ^ chrono_1943.php באתר thyssens