אכסניות האוצר

אכסניות האוצר (באנגלית: Inns of Chancery - "אינס אב צ'נסרי"; בלטינית: Hospida Cancellarie - "הוספידה קנקלאריה") היו מבנים בלונדון בירת אנגליה אשר שימשו כמוסדות משפטיים. מבנים אלה היו מסונפים לאכסניות המשפט ושימשו כמשרדיהם של עורכי הדין ופקידי בתי המשפט של היושר (Equity), בתי משפט שכונו בשם "בתי המשפט של הצ'נסרי" (chancery), ומכאן שמן של האכסניות. בעוד שאכסניות המשפט שימשו כאתר לימוד לליטיגטורים (barristers), אכסניות האוצר שימשו כמקום מגורים, משרדים ואתר לימוד לעורכי דין שלא עסקו בליטיגציה (solicitors).

הנוהג ללימוד משפטים באכסניות האוצר פסק בשנת 1642, ואכסניות אלה הפכו למשרדי עורכי דין ואיגודי עורכי דין (מוסדות המקבילים ללשכת עורכי הדין של ימינו). עם ייסוד האגודה של העוסקים הג'נטלמנים בשנת 1739 ולאחר מכן, החברה המשפטית של אנגליה וויילס בשנת 1825 הוקמה למעשה לשכה משפטית אחת לעורכי דין, והתייתר תפקידן של אכסניות המשפט. מרבית מבני האכסניות נמכרו ונהרסו.

היסטוריה

ייסוד האכסניות

תגליף מהמאה ה-18 של אכסניית פרניוול מעשה ידי סאטון ניקולס.

ככל הנראה אכסניות האוצר התפתחו לצידן של אכסניות המשפט ובמקביל להן. במהלך המאה ה-12 והמאה ה-13, לימודי המשפטים בסיטי של לונדון היו לימודים של משפט הכנסייה הנוצרי, והמלמדים היו הכמרים. במהלך המאה ה-13 אסר מלך אנגליה הנרי השלישי על כל פעילות של בית ספר למשפטים בסיטי, ובמקביל אסר האפיפיור על כמרים ללמד משפטים. כתוצאה משני חוקים אלה נאלצו עורכי הדין למצוא מקום לימודים אחר, מחוץ לתחומי הסיטי, וככל האפשר בסמוך לוסטמינסטר, בה, באולם וסטמינסטר פעל בית משפט בהתאם להוראות המגנה כרטה. עורכי הדין התיישבו בכפר הקטן הוברן, באכסניות שונות שהוקמו בכפר. אכסניות אלה נקראו לרוב על שם בעל האכסניה.

האכסניות פעלו לצד אכסניות המשפט, ושימשו כמשרדים לפקידי בתי המשפט של היושר, בו יכלו לנסח את הצווים שהגישו לבתי המשפט.

לא ידוע מי הראשון באכסניות, אולם ישנה סברה לפיה האכסניה הראשונה הייתה אכסניית קליפורד אשר פעלה קודם לשנת 1344. האכסניה השנייה הייתה ככל הנראה אכסניית תייבי (Thavie's Inn) אשר נוסדה בשנת 1349.

התפתחות האכסניות

במשך מספר מאות שנים, לימוד משפטים וצבירת ניסיון באכסניות האוצר היה השלב הראשון במסגרת לימודי המשפטים והמסלול לליטיגציה. סטודנט למשפטים החל את דרכו האקדמית בהצטרפות לאכסניית האוצר, בה למד משפטים במסגרת לימודים פורמליים של שינון וכן במסגרת משפטים מדומים. אכסניות המשפט שלחו "מקריא" (Reader) אשר פיקח על הלימודים ועל המשפטים המדומים.

בסיום כל שנת לימודים הורשו התלמידים המצטיינים לעבור לאכסניית המשפט המפקחת על אכסניית האוצר ולהמשיך בלימודיהם המשפטיים. נכון לשנת 1461 למדו בכל שנה באכסניות האוצר כ-100 תלמידי משפטים.

בנוסף, שימשו האכסניות כמשרדים וחדרי מגורים לעורכי הדין (solicitor) שלא היו ליטיגטורים.

לאחר פרוץ מלחמת האזרחים האנגלית, בשנת 1642 הופסקו הלימודים באכסניות האוצר, ואלה הפכו למעשה לאיגודים משפטיים של עורכי דין, שהעניקו שירותי משרדים ומגורים לעורכי הדין.

עם הקמת החברה של הג'נטלמנים בשנת 1739 והחברה המשפטית של אנגליה וויילס בשנת 1825 (למעשה, לשכת עורכי הדין של אנגליה וויילס) נותרו האכסניות כמועדונים חברתיים בלבד לעורכי דין, ועם השנים נסגרו ומבניהן נהרסו.

האכסניות

בלונדון פעלו עשר אכסניות האוצר אשר היו מסונפות לאכסניות המשפט. כיום ידועים פרטיהן של תשע אכסניות בלבד: אכסניית קלמנט, אכסניית ליון, ואכסניית קליפורד אשר היו מסונפות לאינר טמפל, אכסניית סטרנד, והאכסניה החדשה המסונפות למידל טמפל, אכסניית פרניבל ואכסניית תייבי המסונפות לאכסניית לינקולן; אכסניית סטייפל ואכסניית בארנאד המסונפות לאכסניית גריי. אכסניות נוספות אשר היו עצמאיות מאכסניות המשפט פעלו במהלך השנים.

האכסניות הסמוכות לאינר טמפל

אכסניית קלמנט הייתה האחרונה מבין האכסניות הסמוכות לאינר טמפל שפעלו. אכסניה זו, שפעלה בסמוך לסנט קלמנט דיינס נקראה על שמו של האפיפיור קלמנט הקדוש, ופעלה עד שנת 1903. מבנה האכסניה נבנה מחדש במהלך המאה ה-19 בסגנון המלכה אן. האכסניה מוזכרת במחזהו של ויליאם שייקספיר "הנרי הרביעי, חלק שני" בו השופט שאלו הוא חבר האכסניה.

אכסניה נוספת המסונפת לאינר טמפל הייתה אכסניית ליון, אשר מוזכרת במסמכים משנת 1413. האכסניה הייתה במקורה מלון, והדיירים המתגוררים בה רכשו אותה והפכו אותה לאכסניית אוצר. במהלך השנים ירד קרנה של האכסניה, והתגוררו בה עורכי דין עניים ביותר. האכסניה פורקה בשנת 1863, ועל אתרה הוקם תיאטרון.

אכסניית קליפורד, הוותיקה מבין אכסניות האוצר, מוזכרת בתעודות משנת 1344. עורכי הדין אשר פעלו באכסניה טענו לעצמאותם מאינר טמפל. טענה זו הפכה למנהג בו מדי שנה שלחה אכסניית אינר טמפל הודעה לאכסניית קליפורד, אשר בכוונה לא שלחה מענה להודעה.

האכסניות הסמוכות למידל טמפל

אכסניית סטרנד המכונה גם אכסניית צ'סטר פעלה זמן קצר ביותר, הקצר מבין זמני הפעילות של אכסניות האוצר. האכסניה נוסדה בראשית המאה ה-15 ונהרסה בשנות ה-40 של המאה ה-16 בהוראת אדוארד סימור, דוכס סומרסט בתפקידו כלורד המגן (לורד פרוטקטור). במקום נבנה בית סומרסט. תלמידי אכסניית סטרנד עברו לאכסניה החדשה (ניו אין).

האכסניה החדשה (New Inn), שנקראה במקורה אכסניית ג'ורג' הקדוש (St. George's Inn) או אכסניית גבירתנו (Our Lady Inn), נוסדה במאה ה-15 במקום בו עמד מלון "גבירתנו" (our Lady Inn, שהכוונה למרים, אם ישו). מבני האכסניה נהרסו בשנת 1902 על מנת לבנות דרך חדשה בין הוברן לבין הסטרנד.

האכסניות הסמוכות לאכסניית לינקולן

אכסניית פרניבל נוסדה במהלך תקופת שלטונו של המלך הנרי הרביעי או קודם לעלייתו לשלטון. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-19 נבנתה האכסניה מחדש על פי תוכניות של האדריכל איניגו ג'ונס. בין דיירי האכסניה הידועים היו צ'ארלס דיקנס אשר כתב בה את "רשומות מועדון הפיקוויקים". האכסניה נהרסה בשנת 1897.

אכסניית תייבי הייתה השנייה בוותיקותה מבין אכסניות האוצר. האכסניה נוסדה בשנת 1340 ונהרסה בשנת 1769.

האכסניות הסמוכות לאכסניית גריי

אכסניית סטייפל נוסדה קודם לשנת 1415. האכסניה שימשה במקורה סוחרי צמר (ובהתאם שלט האצולה של האכסניה כלל כדור צמר). בתקופת כהונתה של המלכה אליזבת הראשונה, הייתה אכסניה זו הגדולה מבין אכסניות האוצר. התגוררו באכסניה 145 סטודנטים למשפטים ו-69 דיירים קבועים. מבני האכסניה לא נפגעו בשרפה הגדולה של לונדון בשנת 1666. המבנים שוקמו במהלך המאה ה-17 ושופצו באמצע המאה ה-19. לאחר שהאכסניה נסגרה בשלהי המאה ה-19, בשנת 1884 נמכר המבנה לחברת הביטוח פרודנשיאל, וכיום משמש המבנה את המכון לאקטואריה של בריטניה.

אכסניית בארנארד, שנקראה בעבר גם אכסניית מקוורת' (Mackworth's Inn) על שם הבעלים של האכסניה ג'ון מקרוורת', נוסדה בשנת 1454 במטרה לשמש אכסניית אוצר. בתקופת שלטונה של אליזבת הראשונה התגוררו באכסניה גדולה זו 112 סטודנטים למשפטים, ו-24 דיירים קבועים. האכסניה ניזוקה במהלך מהומות גורדון. בשנת 1880 נקנה המבנה על ידי גילדת האורגים (Worshipful Company of Mercers) על מנת לשמש כבית ספר. כיום המבנה משמש את מכללת גרשאם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אכסניות האוצר בוויקישיתוף