אי פוקלנד המערבי

אי פוקלנד המערבי
אנגלית: West Falkland
ספרדית: Gran Malvina

אי פוקלנד המערבי במבט מסביבת האי קפל
נתונים גאוגרפיים
מיקום	האוקיינוס האטלנטי
קואורדינטות	51°47′51″S 60°07′55″W
שטח	4,531±0 קילומטר רבוע
גובה מרבי	הר אדם
נתונים מדיניים
מדינה	הממלכה המאוחדת
אוכלוסייה	127 (2012)
אזור זמן	UTC-3

השועל המאלוויני האחרון ככל הידוע נהרג על אי פוקלנד המערבי

אי פוקלנד המערבי (באנגלית: West Falkland, בספרדית: Gran Malvina) הוא האי השני בגודלו באיי פוקלנד הנמצאים בדרומו של האוקיינוס האטלנטי. שטחו הוא 4,531 קמ"ר בקירוב (5,143 קמ"ר כולל האיים הקטנים והזעירים הנמצאים סביבו). זהו אי הררי המופרד מאי פוקלנד המזרחי בתעלת פוקלנד.

היסטוריה

למרות שהעגינה המתועדת הראשונה של ספינה באיי פוקלנד הייתה באי המערבי הוא יושב בשלב מאוחר מאוד. נוכחותם של השועלים המאלווינים רומזת על התיישבות של ילידים מיבשת אמריקה אך לא נמצאו עדויות נוספות לנוכחותם. מגלי ארצות בשנים המוקדמות גילו סירות קאנו לחופי האי אך לא ידעו לומר בוודאות אם היו אלה מהגרים או רק סירות שנסחפו לאזור מפטגוניה הקרובה.

עד שנת 1867 לא היה ידוע על מתיישבים הגרים באי פוקלנד המערבי. ממשלת בריטניה החליטה באותה שנה להציע קרקעות בשכירות בתנאים משתלמים במיוחד וכל השטחים שהוצעו אוכלסו עד שנת 1868.

הפעילות הצבאית באי פוקלנד המערבי במלחמת פוקלנד הייתה קטנה מזו שבאי המזרחי בגלל ההתמקדות בעיר הגדולה סטנלי. פוקס ביי, פורט הווארד והאי פבּל היו תחת כיבוש ארגנטינאי אחרי הפלישה וספגו כמה הפצצות מהים והאוויר של ספינות בריטיות. מטוסים ארגנטינאים רבים הופלו מעל שאג קוב שבאי אחרי קרבות אוויר בהם ניצחו הבריטים. מבצע "קַנְבֵּלוֹ" נערך באי והפלישה לאי פבל הפכה לפרק בהיסטוריה של הכוחות המיוחדים של הצבא הבריטי.

אחרי המלחמה הוצבו כוחות בשני קצוות האי. על הר אליס הנמצא ליד פורט אלבמרל שבדרום האי הוקם בסיס אחד, והבסיס השני הוקם על הר ביירון שבצפון.

מבנה פנים

באי מתגוררים פחות מ-200 תושבים המפוזרים בהתיישבויות קטנות על קו החוף. ההתיישבות הגדולה ביותר, פורט הווארד בחוף המזרחי ויש בה שדה תעופה. התיישבויות הנמצאות באי הן: אלבמארל, צ'רטרס, דונוס הד, פוקס ביי, פוקס ביי מערב, היל קוב, פורט סטפנס ורוי קוב. רובן מחוברות בכביש ושדות המראה ונחיתה נוספים נמצאים בחלק מההתיישבויות. האוכלוסייה מנתה 265 תושבים בשנת 1986 אך ירדה משמעותית ומנתה בשנת 2012 125 תושבים בלבד. אחד הגורמים האפשריים לירידה זו היא פיתוח האי המזרחי בכלל, ובירת האיים הנמצאת עליו, סטנלי, בפרט, ב-25 השנים האחרונות. ההתיישבויות באי נחשבות חלק מאזור הספר שמחוץ לעיר סטנלי המכונה "מחנה" (באנגלית:"Camp").

באזור הצוקים בדרום האי יש בקתה יחידה המכונה "בקתתו של דוד טום" על ידי תושבי האי.

בשנת 2007 החליטה הממשלה על הפעלת מעבורת בין שני האיים. המעבורת שהחלה את פעילותה בסוף שנת 2007 שטה מפורט הווארד לניו הייבן וחזרה.

גאוגרפיה

אי פוקלנד המערבי הררי יותר משכנו המזרחי. רצועת ההרים הגדולה ביותר, הרי הורנבי, מתחילה בצפון ונגמרת בדרום ומקבילה למצר פוקלנד. הר אדם, הגבוה ביותר באי מתנשא לגובה של 700 מטרים. הנקודה הדרומית ביותר באי היא כף מרדית'. הנקודה הקיצונית בדרום מערב נקראת קאלם הד (מילולית: "ראש רגוע" באנגלית). בדרום האי יש צוקים רבים. במערב האי שני מפרצים גדולים - מפרץ המלך ג'ורג' ומפרץ המלכה שארלוט, וכן יש חופים חוליים עם מים נקיים וצלולים, דיונות של חול ועשב גבוה.

באיי פוקלנד יש מגוון של סלעים שונים במקומות שונים. הקוורציטים בסטנלי ופורט סטפנס שבאי המזרחי עמידים יותר מהסלעים הנמצאים בפוקס ביי. הרי הורנבי שליד תעלת פוקלנד עברו שינויים שנבעו מפעילות של כוחות טקטוניים של עלייה וקיפול.

בעלי חיים

באי יש כבשים, פינגווינים, ואוכלוסייה גדולה של עופות ממשפחת הקורמורניים. עופות מים נוהגים להגיע לצוקים שבדרום האי. מקום משכנם של פילי הים באי הוא החופים המערביים.

במאה ה-19 שכנו באי גם עדרי סוסים ובקר, ארנבות, סוג מסוים של ארנבונים וחזירי בר, אך כמובן כולם הובאו לאי על ידי בני האדם. מספריהם ירדו משמעותית אחרי שבעל החיים העיקרי הרווחי לתושבים, הכבש, תפס את מקומם. השועל המאלוויני, יליד האי, נכחד מהאי בשנת 1876 בקירוב אחרי שמינו איים על עדרי הכבשים וניצוד על ידי האוכלוסייה המקומית.

כלכלה

ענף התעשייה המוביל באי הוא רעיית כבשים. דיג הוא ענף פופולרי גם כן, בעיקר בנהרות ווארה (אחד מכינוייו של השועל המאלוויני) וצ'רטרס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אי פוקלנד המערבי בוויקישיתוף

• מפה מרובדת של איי פוקלנד
• אי פוקלנד המערבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)