לדלג לתוכן

איתן איילון (אוצר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איתן איילון
ד"ר איילון בעת עבודת מחקר על אוסף אביצור, מרכז "אדם ועמלו" במוזיאון ארץ ישראל
ד"ר איילון בעת עבודת מחקר על אוסף אביצור, מרכז "אדם ועמלו" במוזיאון ארץ ישראל
לידה 4 ביולי 1950 (בן 74)
גלעד, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות מוזיאון ארץ ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איתן איילון (נולד ב-4 ביולי 1950) הוא אוצר, ארכאולוג, אתנוגרף ומוזיאולוג ישראלי, מומחה לתרבות החומרית של ארץ-ישראל ובאתנו-ארכאולוגיה. במשך כארבעה עשורים שימש אוצר מרכז "אדם ועמלו" במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.

איילון נולד בקיבוץ גלעד וגדל בכפר-סבא. השלים תואר ראשון בארכאולוגיה מקראית ופרהיסטוריה ותואר שני בארכאולוגיה מקראית עם השלמות בארכאולוגיה קלאסית, שניהם באוניברסיטת תל אביב. את עבודת הגמר "מכלול כלי החרס מתקופת הברזל ב' מחרבת תימן (כונתילת עג'רוד)", בהנחייתו של זאב משל, הגיש בשנת 1985. בשנת 2003 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן על עבודתו "מכלול כלי העצם והשנהב של קיסריה מהמאות א'-י"ג לספירה", בהנחייתו של שמעון דר[1].

בשנת 1978 יזם את הקמת מוזיאון כפר סבא, אותו ניהל בין השנים 1980–1982[2]. באותן שנים עבד כפקח באגף העתיקות והמוזיאונים. בין 1983–2017 ניהל את מרכז "אדם ועמלו" במוזיאון ארץ ישראל.

איילון לקח חלק במעל לשמונים מפעלי חפירות וסקרים ארכאולוגיים בארץ ובחו"ל[3], כמו כן היה שותף בחקר מערכות חקלאיות ותעשייתיות היסטוריות, בתי בד, טחנות קמח, גתות ומתקני ייצור שונים. בנוסף שימש מרצה בנושאי ארכאולוגיה ותרבות חומרית באוניברסיטת בר-אילן, מכללת בית ברל ומכון אבשלום, והעביר הרצאות וימי סיור רבים לקהל הרחב בנושאים אלה. במשך שנתיים היה חבר בוועד המנהל של החברה להגנת הטבע. חבר במועצה הבין-לאומית למוזיאונים.

איילון אצר תערוכות רבות, קבועות ומתחלפות, חלקן לוו בקטלוגים, בהן:

  • 1980 – המוזיאון הארכאולוגי בכפר סבא (תצוגת קבע).
  • 1984 – תצוגת הקבע, הביתן המורחב, מרכז "אדם ועמלו", מוזיאון ארץ-ישראל.
  • 1987 – התמר – עץ החיים, מוזיאון ארץ-ישראל[4].
  • 1990 – ניבים יוצאים מהכלים, מוזיאון ארץ-ישראל[5].
  • 1992 – ציידים בחולות, מוזיאון ארץ-ישראל.
  • 1993 – טחנת הקמח המשוחזרת, מוזיאון ארץ-ישראל.
  • 1999 – כפר אחד ארבע דתות, המוזיאון הארכאולוגי בכפר סבא (בשיתוף ירדנה ויזנברג).
  • 1999 – עצם העניין: ממצאים קדומים מעצמות בעלי חיים, מוזיאון ארץ-ישראל[6].
  • 2003 – צמחים בשביל האדם, מוזיאון ארץ-ישראל[7].
  • 2006 – שדות אסורים: הפרג והאופיום מימי קדם ועד ימינו, מוזיאון ארץ-ישראל[8].
  • 2007 – תכשיטי הגבר, מוזיאון ארץ-ישראל.
  • 2008–2009 – חידוש תצוגת הקבע במרכז "אדם ועמלו", מוזיאון ארץ-ישראל.
  • 2011 – תמונות מארץ התנ"ך, מוזיאון ארץ-ישראל[9].
  • 2016 – כוורות, מוזיאון ארץ-ישראל.
  • 2018 – פיקניק ישראלי, מוזיאון ארץ-ישראל.
  • 2020 – תצוגת "כך היינו", בראש פינה (אוצר שותף).

איילון פרסם מאמרים מדעיים וספרים בנושאי ארכאולוגיה, מוזיאולוגיה ואתנוגרפיה[10]. בין פרסומיו הבולטים (חלקם בשיתוף אחרים):

  • History and Technology of Olive Oil in the Holy Land (1994)
  • The Assemblage of Bone and Ivory Artifacts from Caesarea Maritima (2005)
  • Oil and Wine Presses in Israel from the Hellenistic, Roman and Byzantine Periods (2009)
  • Yotvata, The Ze'ev Meshel Excavations (1974–1980): The Iron I "Fortress" and The Early Islamic Settlement

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איילון נשוי לרבקה איילון (משוררת וחוקרת ספרות), אב לשלושה ילדים וסב לשבעה נכדים. מתגורר בכפר סבא.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]