איתן איילון (אוצר)
![]() | |
ד"ר איילון בעת עבודת מחקר על אוסף אביצור, מרכז "אדם ועמלו" במוזיאון ארץ ישראל | |
לידה |
4 ביולי 1950 (בן 74) גלעד, ישראל ![]() |
---|---|
מקום לימודים |
אוניברסיטת תל אביב ![]() |
מוסדות |
מוזיאון ארץ ישראל ![]() |
![]() ![]() |
איתן איילון (נולד ב-4 ביולי 1950) הוא אוצר, ארכאולוג, אתנוגרף ומוזיאולוג ישראלי, מומחה לתרבות החומרית של ארץ-ישראל ובאתנו-ארכאולוגיה. במשך כארבעה עשורים שימש אוצר מרכז "אדם ועמלו" במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איילון נולד בקיבוץ גלעד וגדל בכפר-סבא. השלים תואר ראשון בארכאולוגיה מקראית ופרהיסטוריה ותואר שני בארכאולוגיה מקראית עם השלמות בארכאולוגיה קלאסית, שניהם באוניברסיטת תל אביב. את עבודת הגמר "מכלול כלי החרס מתקופת הברזל ב' מחרבת תימן (כונתילת עג'רוד)", בהנחייתו של זאב משל, הגיש בשנת 1985. בשנת 2003 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן על עבודתו "מכלול כלי העצם והשנהב של קיסריה מהמאות א'-י"ג לספירה", בהנחייתו של שמעון דר[1].
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1978 יזם את הקמת מוזיאון כפר סבא, אותו ניהל בין השנים 1980–1982[2]. באותן שנים עבד כפקח באגף העתיקות והמוזיאונים. בין 1983–2017 ניהל את מרכז "אדם ועמלו" במוזיאון ארץ ישראל.
איילון לקח חלק במעל לשמונים מפעלי חפירות וסקרים ארכאולוגיים בארץ ובחו"ל[3], כמו כן היה שותף בחקר מערכות חקלאיות ותעשייתיות היסטוריות, בתי בד, טחנות קמח, גתות ומתקני ייצור שונים. בנוסף שימש מרצה בנושאי ארכאולוגיה ותרבות חומרית באוניברסיטת בר-אילן, מכללת בית ברל ומכון אבשלום, והעביר הרצאות וימי סיור רבים לקהל הרחב בנושאים אלה. במשך שנתיים היה חבר בוועד המנהל של החברה להגנת הטבע. חבר במועצה הבין-לאומית למוזיאונים.
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]איילון אצר תערוכות רבות, קבועות ומתחלפות, חלקן לוו בקטלוגים, בהן:
- 1980 – המוזיאון הארכאולוגי בכפר סבא (תצוגת קבע).
- 1984 – תצוגת הקבע, הביתן המורחב, מרכז "אדם ועמלו", מוזיאון ארץ-ישראל.
- 1987 – התמר – עץ החיים, מוזיאון ארץ-ישראל[4].
- 1990 – ניבים יוצאים מהכלים, מוזיאון ארץ-ישראל[5].
- 1992 – ציידים בחולות, מוזיאון ארץ-ישראל.
- 1993 – טחנת הקמח המשוחזרת, מוזיאון ארץ-ישראל.
- 1999 – כפר אחד ארבע דתות, המוזיאון הארכאולוגי בכפר סבא (בשיתוף ירדנה ויזנברג).
- 1999 – עצם העניין: ממצאים קדומים מעצמות בעלי חיים, מוזיאון ארץ-ישראל[6].
- 2003 – צמחים בשביל האדם, מוזיאון ארץ-ישראל[7].
- 2006 – שדות אסורים: הפרג והאופיום מימי קדם ועד ימינו, מוזיאון ארץ-ישראל[8].
- 2007 – תכשיטי הגבר, מוזיאון ארץ-ישראל.
- 2008–2009 – חידוש תצוגת הקבע במרכז "אדם ועמלו", מוזיאון ארץ-ישראל.
- 2011 – תמונות מארץ התנ"ך, מוזיאון ארץ-ישראל[9].
- 2016 – כוורות, מוזיאון ארץ-ישראל.
- 2018 – פיקניק ישראלי, מוזיאון ארץ-ישראל.
- 2020 – תצוגת "כך היינו", בראש פינה (אוצר שותף).
פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]איילון פרסם מאמרים מדעיים וספרים בנושאי ארכאולוגיה, מוזיאולוגיה ואתנוגרפיה[10]. בין פרסומיו הבולטים (חלקם בשיתוף אחרים):
- History and Technology of Olive Oil in the Holy Land (1994)
- The Assemblage of Bone and Ivory Artifacts from Caesarea Maritima (2005)
- Oil and Wine Presses in Israel from the Hellenistic, Roman and Byzantine Periods (2009)
- Yotvata, The Ze'ev Meshel Excavations (1974–1980): The Iron I "Fortress" and The Early Islamic Settlement
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]איילון נשוי לרבקה איילון (משוררת וחוקרת ספרות), אב לשלושה ילדים וסב לשבעה נכדים. מתגורר בכפר סבא.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איתן איילון, באתר ResearchGate
- איתן איילון, באתר Semantic Scholar
- איתן איילון, באתר Academia.edu
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הספרייה הלאומית, איתן איילון באתר הספרייה הלאומית, 15/1/2025
- ^ אודות מוזיאון כפר סבא
- ^ מחקרים ופרסומים באתר Academia.edu
- ^ קטלוג התערוכה באתר הספרייה הלאומית.
- ^ קטלוג התערוכה באתר הספרייה הלאומית.
- ^ קטלוג התערוכה באתר הספרייה הלאומית.
- ^ קטלוג התערוכה באתר הספרייה הלאומית.
- ^ קטלוג התערוכה באתר הספרייה הלאומית.
- ^ קטלוג התערוכה באתר הספרייה הלאומית.
- ^ רשימת פרסומים, 20.8.09, אתר המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן