לדלג לתוכן

איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות
Un señor muy viejo con unas alas enormes
מידע כללי
מאת גבריאל גארסיה מארקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סיפור קצר עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1968 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איש זקן מאוד עם כנפיים עצומותספרדית: Un señor muy viejo con unas alas enormes) הוא סיפור קצר, שנכתב על ידי הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מארקס. הסיפור פורסם לראשונה בספרדית בשנת 1968 במגזין ספרות קובני בשם "casa de las Américas"(ספ'). בעברית ראה אור הסיפור המתורגם שנים רבות אחר כך בספר "הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית" (הוצאת שוקן, 1986). הסיפור מדבר על קשיש אנונימי בעל כנפיים שמופיעה בחצר משפחה בלילה סוער. לאחר מכן מתאר הסיפור את תגובות המשפחה, העיירה והמבקרים מבחוץ. הסיפור נכתב בז'אנר הריאליזם הקסום.

הסיפור מתחיל לאחר שלושה ימים שבהם ירד גשם בעיירה. פלאיו ואליסנדה, בני זוג והדמויות מרכזיות בסיפור, הם הורים לתינוק, שחולה וסובל מחום גבוה. בני הזוג סבורים שהסיבה לכך שהתינוק חולה היא צחנה נוראית שנגרמה בשל סרטנים שחדרו לביתם. פלאיו הולך להשליך את הסרטנים בים, ובשובו הוא רואה בחצר האחורית של הבית קשיש עם כנפיים, שוכב עם פניו כלפי מטה בבוץ. פלאיו המבוהל קורא לאשתו שתעזור לו לעמוד על טיבו של האיש. האיש מלוכלך ולבוש בסמרטוטים. אחרי בהייה ממושכת באיש הזקן, פלאיו ואליסנדה מתעשתים ומנסים לדבר אליו. האיש משיב בשפה לא ברורה. הם מחליטים שהוא ניצול מספינה טרופה, אבל השכנה שלהם שידועה ביכולותיה המיסטיות מסבירה להם שהאיש הזה הוא מלאך.[1]

למחרת, העיירה כולה יודעת על האיש עם הכנפיים שנאמר עליו שהוא מלאך. פלאיו מחליט לקשור את האיש ולהחזיק אותו בתוך לול התרנגולות. לאחר שהגשם פסק, התינוק מרגיש טוב יותר ומסוגל לאכול. פלאיו ואליסנדה רוצים לשלוח את האיש הזקן לים עם אוכל ומים לשלושה ימים ולהניח לטבע לעשות את שלו. כשהם הולכים לחצר האחורית, הם רואים קהל מאנשי העיירה שנאסף סביב הלול על מנת לראות את המלאך. הם מציקים לו ומתנהגים אליו כאילו אינו אדם אלא חיית קרקס.

האב גונזאגה, הכומר, מגיע לבית, מופתע מהחדשות על הופעת מלאך בעיירה. הצופים אומרים על המלאך דברים כמו: "הוא צריך להיות מנהיג העולם" או "הוא צריך להיות מנהיג צבאי כדי לנצח את כל המלחמות". כדי לקבוע האם האיש הוא מלאך או לא, האב גונזאגה מדבר אליו בלטינית. כיוון שהאיש עם הכנפיים לא מזהה את שפתו הלטינית, ונראה יותר מדי אנושי, הכומר החליט שהאיש לא יכול להיות מלאך. אבל לאנשים שצופים בזקן המכונף לא היה אכפת מהכרעת הכומר. השמועה על הגעת איש עם כנפיים לעיירה מתפשטת עוד.

אנשים מכל הסביבה מגיעים לבית של פלאיו ואליסנדה כדי לראות את המלאך. בשלב מסוים בני הזוג בונים גדר ומתחילים לגבות מהמבקרים תשלום בעבור כניסה. לצד זאת, האיש לא מספק לצופים בידור. הוא רק מנסה להתמקם בנוחות. הקהל מנסה להוציא מהזקן המלאך תגובה כלשהי. הם דוחפים אותו עם ברזל מלובן. המלאך מגיב על ידי נפנוף בכנפיו והוצאת צליל של יללה בשפתו המוזרה.

מאוחר יותר, קרנבל אטרקציות מגיע לעיירה ומביא עימו נערה ששינתה צורה לעכביש, עונש שהוטל עליה כשהתגנבה מבית הוריה לכמה שעות. אנשי העיירה מאבדים עניין במלאך. למרות זאת, פלאיו ואליסנדה יכולים עכשיו לבנות אחוזה מהכסף שהרוויחו כשגבו תשלום עבור הכניסה. התינוק שלהם גדל והופך לילד, והם מורים לו שלא ללכת לעולם ללול התרנגולות. למרות האיסור הילד מבקר שם. לאחר ביקורו, הוא וגם האיש הזקן נעשים חולים באבעבועות רוח.

כשהילד מתבגר ומגיע לגיל בית הספר, הלול נהרס, והאיש הזקן מופיע בבית של פלאיו ואליסנדה. הוא עובר לשבת מתחת לסככה מחוץ לבית, ונעשה חולה. למרות זאת הוא שורד את החורף ומתחזק. יום אחד, אליסנדה מכינה ארוחת צהריים ורואה מחלון הבית את המלאך מנסה לעוף. הניסיונות הראשונים שלו מגושמים, אבל אחרי זמן מה, הוא מצליח לצבור תאוצה ולעוף הרחק מהבית של פלאיו ואליסנדה.[1]

  • פלאיו - אביו של הילד ובעלה של אליסנדה. הוא זה שמוצא את האיש הזקן בחצרו האחורת.
  • אליסנדה - אמו של הילד ואשתו של פלאיו. היא זאת שחושבת על הרעיון לגבות כסף בשביל לראות את האיש הזקן.
  • האיש הזקן - מופיע פתאום בחצר האחורית של פלאיו. המשפחה לא יודעת להגדיר מה הוא, ולכן האיש חי בלול שלהם. הוא מאוד מלוכלך, והוא מדבר בשפה זרה שאף אחד לא מצליח להבין. בהתחלה כשאנשים באו לראות אותו הוא מבולבל ממה שקורה. ככל שיותר אנשים באו הוא הפך למפורסם מאוד. כאשר האנשים שורפים אותו עם ברזל מלובן, הוא מפרפר מכאב. בסוף הסיפור, הנוצות שלו גדלות בחזרה והוא עף הרחק משם.
  • האב גונזאגה - האב גונזאגה הוא הכומר המקומי, והוא בעל הסמכות בעיירה. עבודתו הקודמת היא חטיבת עצים, והוא מתואר כאדם חסון וחזק. הוא סבור שהאיש הזקן הוא מתחזה משום שהוא לא יודע לטינית שהיא שפת האלוהים. לאחר מכן הוא מודיע לכנסייה על כך ומחכה להחלטה מסמכות יותר גבוהה.
  • השכנה - השכנה של פלאיו ואליסנדה, נאמר עליה שהיא יודעת הכל לגבי החיים והמוות. היא סבורה שהאיש הזקן הוא מלאך שנפל מהשמיים ובא לקחת את בנו של פלאיו. אף על פי שעצתה להכות את הזקן לא מתקבלת, היא עדיין מנסה לעזור לשכניה.
  • אשת העכביש - אשת העכביש בסיפור לוקחת את עניין הקהל מהאיש הזקן. בהיותה ילדה, חמקה לילה אחד מבית הוריה על מנת להשתתף בנשף ריקודים. היא נתפשה ונענשה בכך שהפכה ליצור עם ראש אישה וגוף של עכביש טרנטולה. היא גורמת לאנשים לשכוח מהאיש הזקן ולהתמקד בה. אחת הסיבות לכך היא שבניגוד לאיש הזקן שלא מדבר ולא זז הרבה היא תמיד פתוחה לספר את הסיפור שלה. היא מקור אטרקציה לאנשים מפני שניתן להזדהות איתה בזכות המאבק והקשיים שפקדו אותה בחייה, לעומת האיש הזקן, הקר והזר.
  • התינוק - התינוק של פלאיו ואליסנדה חולה בתחילת הסיפור. השכנה מספרת למשפחה שהאיש הזקן בא לקחת אותו. קיים חיבור מסוים בין האיש הזקן לתינוק - הם חולים באותו הזמן והם משחקים ביחד.[1]

מוטיבים מרכזיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לזהות מספר מוטיבים מרכזיים מאחורי הסיפור הקצר. יש מוטיב של פירוש משמעותן של דמויות סמכותיות, כפי שניתן לראות עם הדמויות של האב גונזאגה והשכנה. קיים גם מוטיב של המעמד האנושי, כפי שניתן לראות עם האיש הזקן ואיך שהוא לא נתפס כמלאכי בגלל מאפייניו הארציים. המעמד האנושי חשוב גם בסיפור אשת העכביש על כן שסיפורה מושך תיירים משום שהם יכולים לרחם עליה.

מוטיב נוסף שניתן לזהות הוא ההקבלות בין הילד והמלאך, שעל כן נראה ששניהם מחוברים בדרך כלשהי.[2] המוטיב של הכנפיים והסמליות שלהן גם כן מופיע בסיפור: החשיבות של הכנפיים לאפיונו של האיש הזקן והשימוש הנרחב של גארסיה-מרקס במוטיב הכנפיים יכולים להיות מפורשים כמעשה של תוסף ההיגיון. הכנפיים מפרידות את האיש הזקן משאר אנשי העיירה, וגם כאשר הרופא בודק את הכנפיים הוא מוצא שהן טבעיות אך שונות מהאנטומיה הרגילה. ישנו גם מוטיב סמוי של אתגור דברים הנחשבים לקדושים.[3]

ריאליזם קסום משמש תפקיד מרכזי בסיפור הקצר. המספר הוא מספר כל יודע בגוף שלישי, דבר המשמש להגברת מוטיב הריאליזם הקסום בסיפור.[4] נקודת המבט הזאת נותנת לקורא הבנה מלאה של העולם בו מתרחש הסיפור - עולם דומה מאוד לשלנו אך נפרד, יש מי שיאמר מציאות מקבילה שעל כן האיש הזקן מתרסק בעיירה בתחילת הסיפור.[4]

רוב התגובות לסיפור מתייחסות לשימוש של מרקס בסוגת הריאליזם הקסום.

בכתבה ל-"כתב העת על המופלא באומנויות" (Journal of the Fantastic in the Arts) גריר ווטסון הצביע על כך שבסיפור אין דברים רבים הנחשבים קסומים, אלא דברים כמו כנפיו של האיש הזקן מתקבלים כעובדה ידועה.[4]

האקדמאי ג'ון גודווין טען שהסיפור הוא ביקורת על "לה ויולנסיה" (מלחמת אזרחים בקולומביה שהתרחשה בין השנים 1948-1958) שכן הסיפור הקצר פורסם באותו הזמן בו המלחמה התרחשה.[5] המבקרת ורה קוצינסקי לעומת זאת הגיבה על הסיפור ועל השימוש שלו ברעיון המעוף, והשוותה אותו לאגדה האפרו-אמריקנית של מעוף.[2]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 גבריאל גרסיה מארקס, אדון זקן מאוד עם כנפיים ענקיות, הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית, הוצאת שוקן, 1986
  2. ^ 1 2 Vera M. Kutzinski, The Cambridge History of Latin American Literature, Cambridge University Press, 1996-09-13, עמ' 164–194, ISBN 978-1-139-05528-4
  3. ^ Marcy Schwartz, The Right to Imagine: Reading in Community with People and Stories / Gente y Cuentos, PMLA 126, 2011-05, עמ' 746–752 doi: 10.1632/pmla.2011.126.3.746
  4. ^ 1 2 3 Martin Harrison, Magical Realism and The Fantastic, Routledge, 2019-10-01, עמ' 161–164, ISBN 978-0-429-31983-9
  5. ^ John Goodwin, Márquez's A Very Old Man with Enormous Wings and Bambara's The Lesson, The Explicator 64, 2006-01, עמ' 128–130 doi: 10.3200/EXPL.64.2.128-130