אירנה-ז'ול ביינאמה
 | |
| לידה |
28 באוגוסט 1796 former 2nd arrondissement of Paris, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוקטובר 1878 (בגיל 82) פריז, צרפת |
| ענף מדעי |
סטטיסטיקה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
  | |
אירנה-ז'ול ביינאמה (בצרפתית: Irénée-Jules Bienaymé; 28 באוגוסט 1796 - 19 באוקטובר 1878) היה מתמטיקאי וסטטיסטיקאי צרפתי. כממשיך דרכו של לפלס הוא הכליל את שיטת הריבועים הפחותים שלו, תרם לתורת ההסתברות, להתפתחות מדע הסטטיסטיקה וליישומיהן בתחום החשבונות הכספיים, הדמוגרפיה והסטטיסטיקה החברתית. הוא נודע בניסוח אי-השוויון צ'בישב-ביינאמה לגבי חוק המספרים הגדולים (1869).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביינאמה, יליד פריז, למד בתיכון בעיר ברוז' (כיום בבלגיה), שבה עבד אביו כפקיד ממשלתי. אחר כך בתיכון לואי הגדול בפריז. אחרי שהשתתף בקרבות להגנת פריז ב-1814 נרשם ב-1815 לאקול פוליטקניק אולם נמנה עם בני המחזור שסולקו כעבור שנה מהלימודים על ידי המלך לואי השמונה עשר מסיבות פוליטיות, במקרה שלו בגלל אהדתו לנפוליאון. באותן שנים התפרנס ביינאמה מתרגומים מכתבי עת זרים, משפות שונות, כולל רוסית.
בסופו של דבר התמנה ב-1818 למרצה זוטר באקדמיה הצבאית סן-סיר ואחרי שנתיים התחיל לעבוד במשרד האוצר. כאן עשה קריירה מהירה והתמנה למפקח ובשנת 1834 למפקח כללי. לאחר הקמת המשטר הרפובליקני ב-1848 פוטר בגין "חוסר רוח רפובליקנית".
ביינאמה הצליח בהמשך לקבל מינוי של מרצה לתורת ההסתברות בסורבון אך פוטר שוב בשנת 1851. תחת שלטונו של נפוליאון השלישי היה ליועץ ממשלתי לענייני סטטיסטיקה.
בשנת 1852 נבחר כחבר באקדמיה הצרפתית למדעים. במשך 23 שנה עמד בראש ועדת השופטים להענקת הפרסים לסטטיסטיקה. הוא היה גם חבר מייסד של החברה המתמטית הצרפתית וכיהן כיושב ראש שלה בשנת 1875.
ביינאמה מת ב-1878 בפריז בגיל 82.
תרומותיו המדעיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביינאמה פרסם רק 23 מאמרים. הראשונים בהם דנו בדמוגרפיה ובלוחות תמותה. הוא חקר במיוחד את דעיכתן של המשפחות שהסתגרו מסיבה חברתית (למשל כאלה מן האצולה הגבוהה) בניגוד למגמת הגידול של כלל האוכלוסייה.
ביינאמה העריץ את לפלס ובהשפעת ספרו "התאוריה האנליטית של ההסתברות" (1812) הגן על ההשקפות הלפלסיאניות בפולמוס עם פואסון, לגבי גודל הרכבם של חברי המושבעים והרוב הנחוץ להכרעה במשפטים. הוא חקר את הכללת שיטת הריבועים הפחותים של לפלס.
יחד עם ידידו, קורנו, ניסה לעשות סדר בחשבון ההסתברויות, תחום שאיבד באותם הימים את רוח ההתלהבות של מייסדיו. חלה אז אכזבה אחרי התקוות שנתלו ביאקוב ברנולי, לפלס ופואסון, שיוכלו ליצור תיאור הסתברותי של העולם בעזרת כמה חוקים אוניברסליים.
המגוון האינסופי של סידורים הקיימים בטבע ביצירה פשוטה של תוצאות מורכבות מאוד מאפשר לשער כי יתגלו משפטים מיוחדים שינהלו את הקבוצות השונות של העובדות. אבל לא נראה שנוסחה אנאלוגית לזו של יאקוב ברנולי תוכל להקיף את כל הנסיבות האפשריות
ביינאמה תרגם לצרפתית את מחקרי ידידו המתמטיקאי הרוסי פפנוטי צ'בישב ופרסם את אי השוויון המכונה על שמם -ביינאמה-צ'בישב - שסיפק הוכחה פשוטה ומדויקת של חוק המספרים הגדולים. ביינאמה התכתב גם עם חלוץ המחקרים הדמוגרפיים, אדולף קטלה ונקשר גם לגבריאל לאמה. מתוך עמדה פולמוסית, מתח ביינאמה בקורת על חוק המספרים הגדולים של פואסון והתווכח עם קושי. גם הוא וגם קושי פרסמו בערך באותו זמן בערך שיטות רגרסיה. ביינאמה הכליל את שיטת הריבועים הפחותים. המחלוקת הייתה על בחירת השיטה המיטבית. קושי פיתח את התפלגות קושי על מנת לגלות מקרה שבו שיטת הריבועים הפחותים יוצרת אומד בלתי יעיל.
מבחר פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- De la durée de la vie depuis le commencement du XIX siècle (Annales d’hygiène, 1835;
(תוחלת החיים החל מתחילת המאה ה-19)
- Probabilité des erreurs dans la méthode des moindres carrés -1852
(הסתברות השגיאות בשיטת הריבועים הפחותים)
- Remarques sur les differences qui distinguent l’interpolation de Cauchy de la méthode des moindres carrés - 1853;
(הערות על ההבדלים המבדילים את אינטרפולציית קושי משיטת הריבועים הפחותים)
- Considérations à l’appui de la découverte de Laplace -1853;
(עיונים בתמיכת תגליתו של לפלס)
- Sur les fractions continues de M. Tchebychef - 1858
(על השברים המשולבים של מר צ'בישב)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אירנה-ז'ול ביינאמה, באתר MacTutor (באנגלית)
John J. O'Connor et Edmund F. Robertson St Andrews University