אירמגרד קוין
 | |
| לידה |
6 בפברואר 1905 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1982 (בגיל 77) קלן, גרמניה המערבית |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות מלאטן |
| מקום לימודים |
ברליץ |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| תקופת הפעילות |
מ-1931 |
| פרסים והוקרה |
פרס מרילואיזה פלייסר (1981) |
  | |
אירמגרד קוֹין (בגרמנית: Irmgard Keun; 6 בפברואר 1905 – 5 במאי 1982) הייתה סופרת גרמנייה, שזכתה להצלחה ביקורתית ומסחרית עם פרסום ספרה הראשון "גילגי, אחת מאיתנו" (1931) וספרה השני "נערת המשי המלאכותי" (1932), אך הנאצים, שעלו לשלטון ב-1933, הכניסו את ספריה לרשימות השחורות, צעד שהיו לו השלכות קשות על הקריירה שלה ומהלך חייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת דרכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קוין נולדה למשפחה אמידה בשרלוטנבורג, בתם של אלזה ואדוארד קוין ולה אח אחד. אביה היה סוכן מכירות של יבואנית בנזין. ב-1913 עברה המשפחה לקלן, שם למדה בבית ספר לותרני לנערות, אותו סיימה ב-1921. קוין עבדה כקצרנית ובשנים 1925–1927, למדה משחק. קוין זכתה להופיע על בימות, אבל הקריירה שלה כשחקנית לא המריאה והיא החליטה לפרוש ב-1929. קוין פנתה לכתיבה, כנראה בהשפעת אלפרד דבלין. ב-1931 פרסמה את ספרה הראשון, "גילגי, אחת מאיתנו", רומן שגיבורתו הראשית היא בחורה צעירה ושאפתנית שמנסה לפלס את דרכה במעלה הסולם החברתי. ספרה זכה להצלחה, תורגם לשפות זרות, עובד לסרט קולנוע וקיבל ביקורות חיוביות, גם מהניו יורק טיימס.[1] פחות משנה לאחר מכן פרסמה רומן שני, "נערת המשי המלאכותי" (1932), שמביא את סיפורה של בחורה צעירה שנוהה אחר קריירה כשחקנית במטרה להיות מפורסמת ונערצת. ספר זה זכה להצלחה רבה אף יותר. ספריה היו קלילים והגיבורות היו קלילות, אך גם חוצפניות, קשוחות, משוחררות ובעלות תעוזה. השנים היו שנותיה האחרונות של רפובליקת ויימאר, המצב הכלכלי בגרמניה היה בכי רע, המפלגה הנאצית הלכה והתחזקה ומצבן של הנשים לא היה משובב נפש. מסיבות אלה ועוד המבקרים כה אהבו את הדמויות הנשיות שיצרה קוין, נשים עצמאיות וצבעוניות במציאות אפורה. ב-1932 נישאה לסופר והבמאי יוהנס טראלוב, שהיה מבוגר ממנה ב-22 שנה.
בשנים 1933 – 1945
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1933 התאהבה ברופא יהודי בשם ארנולד שטראוס וניהלה איתו פרשת אהבים. שטראוס נאלץ להגר לארצות הברית ב-1935, אם כי השניים שמרו על קשר (ואף נפגשו בארצות הברית ב-1938) וחלק מהמכתבים שהחליפו ביניהם שרדו ופורסמו ב-1988. הנאצים, שעלו לשלטון ב-1933, אסרו על פרסום ספריה, אותם הגדירו כספרות "בזויה ומנוונת עם נטייה אנטי-גרמנית".[2] ב-1935 תבעה קוין את המדינה ודרשה פיצוי כספי בטענה שצעדים אלה שבוצעו על ידי הגסטפו גרמו לה להפסדים כספיים. התביעה נדחתה וכך גם בקשתה להתקבל ללשכת הספרות של הרייך,[3] שהחברות בה הייתה תנאי לפרסום ספרים במדינה. קוין החליטה בתגובה לעזוב את המדינה, בעוד היא מותירה מאחור את בעלה, שהיה תומך של הנאצים. בשנים 1936 – 1938 ניהלה קשר רומנטי עם יוזף רות ונדדה איתו ברחבי אירופה. קוין פרסמה ארבעה ספרים נוספים שיצאו לאור בהולנד והרבתה לשתות לשוכרה. ב-1937 התגרשה מבעלה. ב-1940 הנאצים פלשו להולנד וקוין, שהתגוררה באמסטרדם, נאלצה לחזור לגרמניה בשל מצבה הכלכלי שהתדרדר. היא הפיצה שמועות על מותה, ואלה הגיעו גם לעיתונים, בהם הדיילי טלגרף שדיווח על התאבדותה בפריז, והשיגה דרכון בשם בדוי מקצין גרמני, אותו הונתה או פיתתה (לסיפור גרסאות שונות). קוין שבה לקלן ועד סוף המלחמה השתמשה בזהות בדויה וחיה בבית הוריה.[4]
אחרי המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי המלחמה עבדה כעיתונאית, כתבה קטעים סאטיריים לרדיו ומגזינים וילדה את בתה היחידה – מרטינה, אותה גידלה לבדה. ספרים חדשים שכתבה לא זכו להצלחה או כלל לא ראו אור. קוין חדלה מכתיבה, מצבה הנפשי התדרדר, היא הפכה אלכוהוליסטית ומצבה הכלכלי היה קשה. ב-1966 היא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי בבון. ב-1972 היא שוחררה, התגוררה בדירת חדר והתקיימה בקושי. ב-1977 מגזין שטרן פרסם כתבה על אודות קוין והיא זכתה בתהילה מחודשת; ספריה הישנים הודפסו במהדורות חדשות והתקבלו היטב על ידי הקהל, היא השתתפה באירועים ספרותיים, ספריה עובדו להצגות תיאטרון, היא זכתה למעמד בקהילת הספרות ועד 1979 השתקמה מבחינה כלכלית. ב-1982 מתה מסרטן ריאות. היא נטמנה בבית העלמין מלאטן שבקלן.
כתביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתביה שיצאו לאור בגרמנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Gilgi, eine von uns (1931)
- Das kunstseidene Mädchen (1932)
- Das Mädchen, mit dem die Kinder nicht verkehren durften (1936)
- Nach Mitternacht (1937)
- D-Zug dritter Klasse (1938)
- Kind aller Länder (1938)
- Bilder und Gedichte aus der Emigration (1947)[5]
- Nur noch Frauen... (1949)
- Ferdinand, der Mann mit dem freundlichen Herzen (1950)
- Wenn wir alle gut wären (1954)[6]
- Blühende Neurosen (1962)
- Ich lebe in einem wilden Wirbel. (1988)[7]
ספריה שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נערת המשי המלאכותי, תרגום: חנן אלשטיין, אחוזת בית, 2013
- אחרי חצות, תרגום: מרים קראוס, הוצאת כרמל, 2015
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Eine von uns (בעברית: אחת מאיתנו), בוים בידי יוהנס מאייר, 1932, מבוסס על הספר "גילגי, אחת מאיתנו"
- La Grande Vie (בתרגום חופשי לעברית: החיים הגבוהים), בוים בידי ז'וליאן דוביביה, 1960, מבוסס על הספר "נערת המשי המלאכותי"
- Nach Mitternacht (בעברית: אחרי חצות), בוים בידי וולף גרם, 1981, מבוסס על הספר "אחרי חצות"
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אירמגרד קוין, ברשת החברתית Goodreads
אבנר שפירא, אירמגרד קוין: הסופרת הפמיניסטית שהפחידה את הנאצים, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2013- אבנר שפירא, הסופרת הגרמנייה שהפכה את הנאציזם לסאטירה, באתר הארץ, 6 בינואר 2016
- בתה של קוין, מרטינה קוין, מדברת על אמה באתר יוטיוב, 16 בנובמבר 2011
- אירמגרד קוין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אירמגרד קוין (1905-1982), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קורינה דה פנסקה וולהיים, How a Grandmother’s Diary Led to a Long-Lost Literary Gem באתר הניו יורק טיימס, 2 בנובמבר 2018
- ^ נטע הלפרין, משל הנערה, באתר ישראל היום, 11 באוקטובר 2013
- ^ בגרמנית: Reichsschrifttumskammer
- ^ אמילי סנט ג'ון מנדל, The Second Life of Irmgard Keun באתר MM THE MILLIONS 22 ביולי 2011
- ^ תמונות ופואמות
- ^ סיפורים קצרים
- ^ מכתבים לארנולד שטראוס
- ^ בגרמנית: Irmgard Keun: Nach Mitternacht ein Leben. Romanbiografie - Katja Kulin
- ^ ISBN 978-3451067563