אינסולה
אינסולה (בלטינית: insula, ברבים insulae) היה הכינוי לסוג של מבנים, בהם נהגו להתגורר תושבי המעמדות הנמוכים ברומא העתיקה. מקור השם הוא במילה הלטינית ל"אי", וזאת בשל דמיונו של המבנה, ממעוף הציפור, לאי בין הרחובות שסביבו.
בקומת הקרקע של האינסולה היו חנויות או טברנות, ובקומות העליונות היו דירות מגורים. מבנים אלו החלו להיבנות בשל הצפיפות הגדולה בעיר רומא ובשל המחסור בקרקעות לבנייה בתוך העיר. מבני אינסולה הגיעו לגבהים של 6 - 8 קומות, כאשר מספר הדירות הלך וקטן ככל שהקומה הייתה גבוהה יותר.
המבנים, שהיו למעשה משכנות עוני, נבנו באיכות נמוכה ונטו להתמוטט. כמו כן מבנים אלה היו רגישים לשריפות. הדירות בקומות העליונות היו הזולות ביותר, בשל הצורך להגיע אליהן במדרגות, ובשל החשש להילכדות בהן בעת שרפה, בשל הקושי להיחלץ. בשל כך התגוררו בדירות העליונות בעיקר בני המעמד הנמוך ביותר מקרב הפלבאים, ההומיליורס (Humiliores). סטראבו מציין כי בחלק מהאינסולות היו מים זורמים ואף ביוב, אולם מרביתן היו מבני מגורים צפופים בתנאים סניטריים קשים. תושבי האינסולה נאלצו להעלות את המים לדירתם במדרגות, ולשפוך את השפכים מחלונות הדירה לרחוב. בקומות הנמוכות היו יותר דירות, עד שמונה או תשע בקומה, והן היו מרווחות יותר ויקרות יותר. קומה זו אכלסה לעיתים את דירתו של בעל האינסולה, שהתגורר בה והשכיר את שאר הדירות. במבנה אינסולה של כ-400 מ"ר יכלו להתגורר למעלה מ-40 אנשים.
בשל החשש מהתמוטטות המבנים, הורה הקיסר אוגוסטוס על הגבלת גובהן של האינסולות ל-70 רגל (כ-20.7 מטרים). בעקבות השרפה הגדולה של רומא בשנת 64 הורה הקיסר נירון על החמרת הגבלת הגובה ודרש שהמבנים לא יעלו על גובה של 17.7 מטרים.
בשלהי המאה השנייה היו ברומא למעלה מ-50,000 מבני אינסולה, לעומת כ-2,000 מבנים פרטיים. רק עם ירידתה של האימפריה הרומית והצמצום באוכלוסיית העיר, פחת הצורך במבני המגורים הצפופים.
