לדלג לתוכן

אינטליגנציה חברתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אינטליגנציה חברתית (Social Intelligence או SI) היא היכולת להבין פעולות שלנו ושל אחרים. אינטליגנציה חברתית נלמדת ומתפתחת ממגע עם אנשים ולמידה מהצלחות וכישלונות במסגרות חברתיות. זוהי מיומנות בין-אישית חשובה המסייעת לאנשים להצליח בכל היבטי החיים.[1]

אינטליגנציה חברתית קשורה קשר הדוק לקוגניציה ולאינטליגנציה רגשית, ועד לאחרונה התייחסו אליהם בכפיפה אחת.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגדרה המקורית של אינטליגנציה חברתית (של אדוארד תורנדייק ב-1920) היא "היכולת להבין ולנהל גברים ונשים, נערים ונערות, לפעול בחוכמה ביחסי אנוש".[2] לפיכך היא מקבילה לאינטליגנציה בין-אישית, אחד מסוגי האינטליגנציה שזוהו בתאוריית האינטליגנציות המרובות של הווארד גרדנר, וקשורה קשר הדוק לתאוריית הנפש.[3]

הנוירופסיכולוג ניקולס האמפרי מאמין שהאינטליגנציה החברתית מגדירה מי אנחנו כבני אדם.[4]

הגדרה מעודכנת שטבעו ננסי קנטור וג'ון פ. קילסטרום ב-1987 היא "מאגר הידע של הפרט על העולם החברתי."[5] בשנת 2006 תיארה אלני אנדראו אינטליגנציה חברתית כדומה ל"כישורים ומיומנויות חברתיות".[6]

בעבר האמינו כי אינטליגנציה חברתית ואינטליגנציה בין-אישית קשורות קשר הדוק, אולם הנושאים התפצלו לשני תחומי מחקר נפרדים.[7]

חוקרים אחרים הגבילו את ההגדרה רק לידע לגבי מצבים חברתיים, ואולי יותר נכון לכנות זאת קוגניציה חברתית (או אינטליגנציה שיווקית חברתית, שכן היא נוגעת לאסטרטגיות וטקטיקות פסיכולוגיות מגמתיות בתחום הפרסום והשיווק). לפי שון פולנו, אינטליגנציה חברתית היא היכולת של אדם להבין בצורה מיטבית את סביבתו ולהגיב כראוי לצורך התנהלות מוצלחת מבחינה חברתית.[8]

הגדרות מרובות אלה מדגימות את חוסר ההסכמה לגבי ההגדרה של אינטליגנציה חברתית.[9]

בפסיכולוגיה, אינטליגנציה חברתית היא תת-קבוצה חשובה של האינטליגנציה האנושית המרוכזת סביב שני מרכיבי ליבה: מודעות חברתית וכישורים חברתיים.

מודעות חברתית מתייחסת ליכולת להבין ולהזדהות עם רגשות ונקודות מבט של אחרים, בעוד שכישורים חברתיים מתייחסים ליכולת להתנהג בצורה יעילה במצבים חברתיים.

השערת האינטליגנציה החברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השערת האינטליגנציה החברתית קובעת שתי קביעות לגבי האינטליגנציה חברתית (כלומר, חיברות מורכב כמו בתחום הפוליטיקה, בתחום הרומנטי, ביחסים משפחתיים, מריבות, שיתוף פעולה, הדדיות ואלטרואיזם). לפי קביעות אלה, אינטליגנציה חברתית:

  1. הייתה כוח מניע בגידול המוח האנושי
  2. מספקת לנו כיום יכולת להשתמש במוח גדול זה בנסיבות חברתיות מורכבות.[10]

לפי השערה זו, דרישות החיים החברתיים מניעות את הצורך שלנו באינטליגנציה חברתית מפותחת, שהיא הסתגלות אבולוציונית להתמודדות עם מצבים חברתיים מורכבים ביותר, כמו גם להשגת ושימור כוח בקבוצות חברתיות.

הארכאולוג סטיב מית'ן מאמין שיש שתי תקופות אבולוציוניות מרכזיות של צמיחת המוח האנושי הקשורות להשערת האינטליגנציה החברתית. הראשונה הייתה לפני כשני מיליון שנה, כאשר המוח יותר מאשר הכפיל את גודלו. מית'ן מאמין שצמיחה זו נבעה מכך שאנשים חיו בקבוצות גדולות ומורכבות יותר, ונאלצו לעקוב אחר מספר רב יותר של אנשים ולנהל מספר רב יותר של מערכות יחסים. שינויים אלה דרשו יכולת מנטלית רבה יותר, ולכן מוח גדול יותר.[11]

תקופת הצמיחה העיקרית השנייה בגודל המוח האנושי התרחשה לפני כ-600,000 עד 200,000 שנים, כאשר המוח הגיע לגודלו המודרני. אמנם צמיחה זו עדיין אינה מוסברת במלואה, אך מית'ן מאמין שהיא קשורה לאבולוציה של השפה. שימוש בשפה הוא אולי המשימה הקוגניטיבית המורכבת ביותר שאנו מבצעים,[12] והוא קשור לאינטליגנציה חברתית משום שהשפה משמשת לתיווך יחסים חברתיים.[13][14]

מדידה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנת האינטליגנציה החברתית (social intelligence quotient או SQ) דומה ל'מנת משכל' במבחני IQ, והממוצע הוא 100. ציונים של 140 ומעלה נחשבים לגבוהים במיוחד. בניגוד למבחן ה-IQ הסטנדרטי, אין מבחן סטנדרטי למדידת אינטליגנציה חברתית. לפי ז'אן פיאז'ה, אינטליגנציה אינה תכונה קבועה, אלא היררכיה מורכבת של מיומנויות עיבוד מידע העומדות מאחורי איזון הסתגלותי בין הפרט והסביבה.[15] לכן, מנת האינטליגנציה החברתית יכולה להשתנות בהתאם לשינוי עמדות והתנהגות של הפרט בתגובה לסביבתו החברתית.

מנת האינטליגנציה החברתית נמדדת על ידי טכניקות שונות, ביניהן מפגשי שאלות ותשובות. כמו כן פותחו מספר מבחנים למדידת אינטליגנציה חברתית, היכולים לשמש גם לאבחון הפרעות בספקטרום האוטיסטי, וכן לבדיקת הפרעת תקשורת חברתית או SCD, סכיזופרניה, דיסמיה (הפרעות בתקשורת לא-מילולית) והפרעת קשב וריכוז.

מבחן האינטליגנציה החברתית של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון הוא אחד המבחנים למדידת אינטליגנציה חברתית. הוא פותח ביוני 1928 על ידי ד"ר תלמה האנט, פסיכולוגית מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון,[16] והוצג במקור כדרך למדידת יכולתו של אדם להתמודד עם אנשים ויחסים חברתיים.[17] המבחן מעריך יכולות חברתיות כמו התבוננות בהתנהגות אנושית, שיפוט מצב חברתי, זיכרון שם ופנים והבנת הבעות פנים.[16] מבחן האינטליגנציה החברתית של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון במהדורתו המתוקנת כולל את המרכיבים הבאים:[17]

  • התבוננות בהתנהגות אנושית
  • הכרה במצבו הנפשי של הדובר
  • זיכרון לשמות ולפנים
  • שיפוט במצבים חברתיים
  • חוּשׁ הומור.

ג'י. פי. גילפורד התמודד עם בעיית המדידה של אינטליגנציה חברתית, ופיתח מבחן למדידת אינטליגנציה חברתית. לטענתו, אינטליגנציה חברתית היא יחידה שאינה תלויה בגורם האינטליגנציה הכללית, אלא קשורה להבנת מידע התנהגותי.[18]

דעות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכולוגים מחקריים בתחומי הקוגניציה החברתית או מדעי המוח גילו לאחרונה עקרונות רבים שבהם פועלת האינטליגנציה החברתית האנושית. הפסיכולוגים ננסי קנטור וג'ון קיהלסטרום תיארו את סוגי השאלות שאנשים משתמשים בהם כדי להבין יחסים חברתיים (למשל, "באיזה מצב אני? איזה סוג אדם זה? מי מדבר איתי?"), וכן את הכללים שהם משתמשים בהם כדי להסיק מסקנות ("למה הוא התכוון בזה?") ולתכנן פעולות ("מה אני הולך לעשות בנידון?").[19]

סופר המדע הפופולרי דניאל גולמן התבסס על מחקרים במדעי המוח והציע שהאינטליגנציה החברתית מורכבת ממודעות חברתית (כולל אמפתיה, התכווננות, דיוק אמפתי וקוגניציה חברתית) וכן יכולת חברתית (כולל סינכרון, הצגה עצמית, השפעה ודאגה).[20] המחקר של גולמן מצביע על כך שהיחסים החברתיים שלנו משפיעים על הבריאות הפיזית שלנו, וככל שהקשר עמוק יותר ההשפעה רבה יותר. ההשפעות על הגוף כוללות קצב זרימת הדם, נשימה, מצב רוח כגון עייפות ודיכאון, והיחלשות של המערכת החיסונית.[20]

החוקר בתחום החינוך ריימונד ה. הרטן מאמין שהאינטליגנציה מועצמת על ידי אינטראקציות חברתיות מוגברות.[16] משום כך ילדים זקוקים להזדמנויות מתמשכות לחוויות בין-אישיות על מנת לפתח 'פסיכולוגיה בין-אישית' מפותחת.[16] מערכת החינוך המסורתית אינה מאפשרת קשרי גומלין חברתיים מורכבים, אלא שמה דגש על מסגרות מסורתיות שמטרתן העברת מידע. משום כך היא אינה מעודדת פיתוח מיומנויות חברתיות. לעומת זאת, תלמידים שהייתה להם הזדמנות לפתח כישורים חברתיים בכיתות רב-גילאיות במסגרות דמוקרטיות מפתחים במידה רבה יותר מיומנויות חברתיות.[16]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Adler, Ronald (2022). Communicating at Work (באנגלית) (13th ed.). United States: McGraw-Hill Higher Education. p. 126. ISBN 9781265055738.
  2. ^ Thorndike, Edward Lee (1 בינואר 1920). "Intelligence and its uses". Harper's Magazine. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ הווארד גרדנר, תרגום: אמיר צוקרמן, אינטליגנציות מרובות: התאוריה הלכה למעשה, ירושלים: מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה, 1996
  4. ^ Humphrey, Nicholas (1976). Growing Points in Ethology (באנגלית). Cambridge University Press. pp. 303–317.
  5. ^ Kihlstrom, John F.; Cantor, Nancy (2000), "Social Intelligence", in Sternberg, Robert J. (ed.), Handbook of Intelligence, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 359–379, doi:10.1017/cbo9780511807947.017, ISBN 978-0-521-59648-0, נבדק ב-2022-10-14
  6. ^ Andreou, Eleni (2006). "Social Preference, Perceived Popularity and Social Intelligence: Relations to Overt and Relational Aggression". School Psychology International (באנגלית). 27 (3): 339–351. doi:10.1177/0143034306067286. ISSN 0143-0343 – via Sage Journals.
  7. ^ Walker, Ronald E.; Foley, Jeanne M. (1973). "Social Intelligence: Its History and Measurement". Psychological Reports (באנגלית). 33 (3): 839–864. doi:10.2466/pr0.1973.33.3.839. ISSN 0033-2941 – via Sage Journals.
  8. ^ M, Manasa Prasad; Dsouza, Dr Greta (9 באוקטובר 2019). "Need of Social Intelligence for Future Teachers". Journal of the Gujarat Research Society (באנגלית). 21 (3): 261–265. ISSN 0374-8588. נבדק ב-5 ביוני 2024. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Grieve, Rachel; Mahar, Doug (1 במרץ 2013). "Can social intelligence be measured? Psychometric properties of the Tromsø Social Intelligence Scale – English Version". The Irish Journal of Psychology. 34 (1): 1–12. doi:10.1080/03033910.2012.737758. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ Holekamp, Kay E. (2007). "Questioning the social intelligence hypothesis". Trends in Cognitive Sciences. 11 (2): 65–69. doi:10.1016/j.tics.2006.11.003. ISSN 1364-6613. PMID 17188553.
  11. ^ Hardy-Vallée, Benoit (2008). The Philosophy of Social Cognition.
  12. ^ Federmeier, Kara D.; Jongman, Suzanne R.; Szewczyk, Jakub M. (בדצמבר 2020). "Examining the Role of General Cognitive Skills in Language Processing: A Window Into Complex Cognition". Current Directions in Psychological Science. 29 (6): 575–582. doi:10.1177/0963721420964095. PMC 7877800. PMID 33584021. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ Leonard, Melinda A.; Milich, Richard; Lorch, Elizabeth P. (באפריל 2011). "The Role of Pragmatic Language Use in Mediating the Relation Between Hyperactivity and Inattention and Social Skills Problems". Journal of Speech, Language, and Hearing Research. 54 (2): 567–579. doi:10.1044/1092-4388(2010/10-0058). PMID 20719870. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Agha, Asif (16 בנובמבר 2006). Language and Social Relations. doi:10.1017/CBO9780511618284. ISBN 978-0-521-57176-0. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ "Piaget's developmental theory". Learningandteaching.info. 2010-02-10. אורכב מ-המקור ב-2012-11-03. נבדק ב-2012-09-29.
  16. ^ 1 2 3 4 5 Hunt, Thelma, The measurement of social intelligence, Journal of Applied Psychology 12 (3), 1928, עמ' 317–334
  17. ^ 1 2 Hunt, T.; Moss, F. A.; Omwake, K. T.; Woodward, L. G. (1955), "George Washington University Social Intelligence Test – Revised Form, 2nd Edition (GWSIT)", Psychology Resources Centre, York University
  18. ^ Guilford, J. P. (1967). The Nature of Human Intelligence. New York: McGraw-Hill. p. 538.
  19. ^ Kihlstron, John F.; Cantor, Nancy. "Social Intelligence". John F. Kihlstrom. אורכב מ-המקור ב-2015-12-22. נבדק ב-2015-12-20.
  20. ^ 1 2 Goleman, Daniel (2006). Social Intelligence: The New Science of Human Relationships. Bantam Books. ISBN 978-0-553-80352-5.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אינטליגנציה_חברתית&oldid=40539102"