אינדיבידואליזם מתודולוגי
אינדיבידואליזם מתודולוגי (באנגלית: Methodological Individualism), היא גישה מדעית ותאוריה במדעי החברה, המדגישה כי תופעות חברתיות, כלכליות ופוליטיות מוסברות על ידי הצגת האופן שבו הן נובעות מפעולות אינדיבידואליות.[1][2]
הגרעין התאורטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]גישה תאורטית זו, מתעדפת פעולות אינדיבידואליות על פני תופעות חברתיות, תוך שימוש במודלים של בחירה אישית כדי להסביר תוצאות חברתיות מצרפיות] רעיון זה, כולל אוסף של אסטרטגיות מתודולוגיות, המציגות סוכנים אנושיים, את פעולותיהם והאינטראקציה ביניהם כמרכיבים מרכזיים של הסבר חברתי ברמת המאקרו.[3]
בחירה אישית כהסבר לתופעה חברתית מצרפית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אינדיבידואליזם מתודולוגי, מתייחס לאסטרטגיות של הסבר וחיזוי אשר מעניקות עדיפות לפעולה אינדיבידואלית ביחס לתופעות חברתיות. אסטרטגיות כאלה מסתמכות על הבחנה בין קושי בקבלת החלטות של שחקנים בודדים מחד, לבין מוסדות חברתיים, סדרים שונים ונורמות מאידך. על-כן, לפי לוגיקה זו, ניתן להשתמש במודלים כלליים, משוכללים ומסוגננים של בחירה אישית כדי להסביר תופעות חברתיות מצרפיות.[4]
לדוגמה, למודלים של פעולה אינדיבידואלית ישנו מקום דומיננטי בתאוריות סוציולוגיות קלאסיות, ואכן אינדיבידואליזם מתודולוגי מניח מראש את קיומן של עובדות חברתיות כהסבר לתופעות שונות במדעי החברה. מתודולוגיה זו, מציגה את המניעים להתנהגותם של שחקנים שונים בשדה החברתי, כפוטנציאל רלוונטי לחזות ולצפות לדפוס התנהגות דומה גם בעתיד. לפיכך, על פי הגיון זה, יציבותם של סדירויות חברתיות, הופעתן של נורמות ותפקודם של מוסדות בעולם החברתי, צריכים להיות מוסברים במונחים של סיבות אינדיבידואליות בסיסיות. מציאות זו, מזמנת הזדמנויות ליישום מודלים קלאסיים במדעי ההתנהגות העוסקים בבחירה רציונלית, וגם את ישומן של תאוריות משוכללות יותר העוסקות בקוגניציה ואישיות.[5]
אינדיבידואליזם מתודולוגי לעומת הוליזם מתודולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במדעי המדינה נהוג לערוך חלוקה בין אינדיבידואליזם מתודולוגי, אשר מסביר תופעות פוליטיות על ידי התייחסות ליחידים ולאינטראקציות ביניהם, לבין הוליזם מתודולוגי, או חוסר רדוקציוניזם, גישה פילוסופית המתבוננת בכמה ישויות או הון חברתי ברמת המאקרו, כגון: מדינות, מוסדות, מפלגות, תרבויות וארגונים.[6]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אמיל דורקהיים, הכללים של המתודה הסוציולוגית (תרגם מצרפתית: רואי בן בשט, עריכה מדעית: פרופ' ז'יזל ספירו), תל אביב, רסלינג, 2006.
- אנתוני גידנס, סוציולוגיה - מהדורה שישית מתוקנת ומעודכנת בשיתוף פיליפ ו. סאטון (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ד 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ sciencedirect, Methodological Individualism, sciencedirect
- ^ Elster, Jon, “The Case for Methodological Individualism,”, Theory and Society 11, 1982, עמ' 453–482 Pp
- ^ Hodgson, Geoffrey M.,, “Meanings of Methodological Individualism,”, Journal of Economic Methodology, 14, 2007, עמ' Pp 211-226
- ^ MARIO BUNGE, Ten Modes of Individualism— None of Which Works— And Their Alternatives, Philosophy of the Social Sciences, Vol. 30 No. 3, September 2000, עמ' Pp 384-406
- ^ Lukes, Steven,, “Methodological Individualism Reconsidered,”, The British Journal of Sociology, 19(2):, 1968, עמ' Pp 119–129
- ^ Christian List and Kai Spiekermann, Methodological Individualism and Holism in Political Science: A Reconciliation, The American Political Science Review 107(04), 2013, עמ' Pp 629-643