אין עניות במקום עשירות
אין עניות במקום עשירות הוא כלל הלכתי הקובע שבעניינים שונים הקשורים לבית המקדש אין בודקים איזו אפשרות היא החסכונית ביותר, אלא מתנהגים בצורה המכובדת ביותר האפשרית, גם אם היא עולה יותר כסף, כיוון שההתנהלות הכלכלית של המקדש צריכה להיות כאילו המקדש הוא עשיר, ולא כאילו הוא עני המנסה לחסוך בהוצאותיו.
לעומת כלל זה, קיים כלל הפוך, התורה חסה על ממונם של ישראל, המנחה לחסוך בהוצאות כספיות בקביעת הדרישה ההלכתית. פרשנים שונים ניסו לנסח כללים המאזנים בין שני עקרונות סותרים אלה.
מקור הכלל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לכלל זה אין מקור ברור. רש"י מבסס אותו על הסברא, ומנמק דין זה בכך ש"לאו אורח ארעא", היינו שאין זה מכובד להתנהג בדרך עניות במקדש, שראוי להתנהגות מכובדת.[1]
השימוש בכלל במקורות חז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגמרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]- את דעת רבי עקיבא, שאסור לעשות סחורה בממון ההקדש,[2] מנמקת הגמרא בכך שאין עניות במקום עשירות.[3]
- בגמרא במסכת מנחות מובאת דעה שבמהלך הניסויים שנעשו על מנת לקבוע את כמות השמן הנצרכת להדלקת המנורה התחילו עם כמות גדולה, והקטינו אותה בכל פעם עד להגעה לכמות הרצויה. הגמרא מסבירה דעה זו בכך שאין עניות במקום עשירות.[4]
- בגמרא במסכת שבת רב אחא בר יעקב טוען שבמהלך בניית המשכן לא היו מכינים צבע בכמות קטנה על מנת להשלים את צביעת היריעות, כיוון שאין עניות במקום עשירות.[5]
- שמואל סובר שהתיאור של השקיית התמיד מכוס של זהב הוא ריאלי ולא "גוזמא", כיוון שאין עניות במקום עשירות.[6]
- במסכת זבחים מובאת דעה שבגדי כהונה שהתלכלכו אין מכבסים אותם, כיוון שאין עניות במקום עשירות.[7]
מקרים נוספים בגמרא, אותם מסבירים המפרשים על רקע "אין עניות"
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בגמרא במסכת זבחים נאמר שכלי שרת שהתקלקלו אין מתקנים אותם, והסבירו המפרשים שזה משום אין עניות במקום עשירות.[8]
- במשנה במסכת יומא נאמר שאת הגחלים לקטורת היו לוקחים מהמזבח החיצון במחתה מכסף, שופכים אותם לתוך מחתה של זהב, ובה מכניסים את הגחלים להיכל.[9] המפרש על תמיד מסביר שלא היו מכניסים את הגחלים במחתת הכסף משום אין עניות במקום עשירות.[10]
- לדעת המפרש על תמיד, אילולא החיוב מהתורה על שמירת המקדש, לא היו שומרים על המקדש, כיוון שזה מראה שמפחדים שייגנבו כלים מהמקדש, וזה עומד בסתירה לאין עניות במקום עשירות.[11]
היחס בין "אין עניות" לבין "התורה חסה על ממונם של ישראל"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקרב האחרונים, התעורר דיון בשאלת היחס בין הכלל "אין עניות במקום עשירות", על פיו אין לחסוך בהוצאות בפעילות המקדש, כדי להראות עשירות, לבין הכלל "התורה חסה על ממונם של ישראל", על פיו ראוי לחסוך בהוצאות כספיות בקיום מצוות שונות, כדי לא להכביד את העול הכלכלי על הציבור. אף שעקרונית "התורה חסה" הוא כלל כללי יותר, שנאמר בכל התורה ולא רק במקדש, בכמה מקומות נאמר הכלל "התורה חסה" אפילו לגבי עבודת המקדש,[12] ולכן נוצרה סתירה לכאורה בינו לבין הכלל של "אין עניות במקום עשירות".
הרב יחזקאל לנדא ניסה לנסח כלל, לפיו במקום בו יש צורך בכלי שרת,[13] אומרים אין עניות במקום עשירות, (כך למשל בכיבוס בגדי הכהונה, ובתיקון כלי השרת) ואילו במקום שבו אין צורך ב"כלי שרת", גובר הכלל של "התורה חסה". בתוך דבריו הוא מוסיף, שבשימוש בכלי כסף אין בעיה של "אין עניות", ולכן היה מותר לעשות כלי שרת מכסף, כמו המחתה בה חותים את הגחלים מהמזבח לצורך הקטורת. בהמשך דבריו הוא מציע חילוק נוסף, כדי להסביר מדוע לגבי שמן למנחות משתמשים בכלל "התורה חסה",[14] ולא בכלל של "אין עניות", ומסביר שבמנחת יחיד לא שייך הכלל "אין עניות", ולא ניתן היה לחלק בין מנחות יחיד למנחות ציבור.[15]
הרב ישראל ליפשיץ כתב שבמקום בו יש הפסד מועט נוהגים על פי הכלל "אין עניות", אולם במקום בו יש הפסד מרובה, נוהגים על פי "התורה חסה".[16] במקום אחר כתב שהדבר נתון לשיקול הדעת של החכמים, ”לפי ההפסד ולפי כבוד העבודה ולפי הצורך”.[17] גישה דומה הציג גם המהר"ם חביב, שכתב ”יש דברים דצריך להתר בהם פיסת יד דאין עניות כו' ויש דברים דצריך לדקדק בהוצאה דהתורה חסה ובו' וזה תלוי בשיקול דעת חכמים לתת הפרש בין דבר לדבר”.[18]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב אלעזר פלקלס, שו"ת תשובה מאהבה, חלק א סימן ד, באתר היברובוקס והרב יחזקאל לנדאו, בתשובתו אליו בהמשך הש"ות, בסימן ז, באתר היברובוקס
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערך "אין עניות במקום עשירות", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הרב יובל שרלו,
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: שיעור' אינו ערך חוקי
היחס בין "אין עניות במקום עשירות" לבין "התורה חסה על ממונם של ישראל", שיעור באתר יוטיוב - אושרי ורהפטיג, אין עניות במקום עשירות, מעלין בקודש יד תשס"ז, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רש"י, מסכת זבחים, דף פ"ח, עמוד א', ד"ה ואין מתיכין; אין עניות במקום עשירות באתר "מכון המקדש".
- ^ משנה, מסכת שקלים, פרק ד', משנה ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ו, עמוד ב'. על פי פירוש הרב שטיינזלץ שם, עשיית סחורה נראית כעניות, כיוון שרווחיה מועטים.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ט, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ב, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף כ"ט, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"ח, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"ח, עמוד א' וראו רש"י ד"ה "ואין מתיכין", תוספות ד"ה "נשמטה" משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק א', הלכה ט"ו ושו"ת תשובה מאהבה חלק א סימן ד, אות א, באתר היברובוקס
- ^ משנה, מסכת יומא, פרק ד', משנה ד'
- ^ רש"י, מסכת תמיד, דף כ"ט, עמוד א', ד"ה בעומד ה' סאין
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף כ"ה, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ט, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף מ"ד, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ע"ו, עמוד ב'.
- ^ כך הוא מתנסח בתשובה. אולם מתוך דבריו משמע שכוונתו שמדובר על מקום בו יש צורך בקדושת הגוף.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ו, עמוד ב'
- ^ תשובת הרב יחזקאל לנדא לתלמידו הרב אלעזר פלקלס בתוך שו"ת תשובה מאהבה, חלק א סימן ז, באתר היברובוקס
- ^ תפארת ישראל על משנה, מסכת שקלים, פרק ח', משנה ה', "בועז" אות ג
- ^ תפארת ישראל על משנה, מסכת תמיד, פרק ה', משנה ה' "יכין" אות כז (ד"ה ועירן לתוך של זהב)
- ^ משה בן חביב, שמות בארץ – יום תרועה, ראש השנה דף כ"ז עמוד א ד"ה גמרא מ"ש התם, באתר אוצר החכמה