אימפריאליזם תקשורתי

אימפריאליזם תקשורתי (באנגלית: Media imperialism) היא תופעה שבה אומה אחת משפיעה במידה רבה על הערכים התרבותיים והתקשורתיים של אומה אחרת, אך לא בהכרח בשימוש בכוח צבאי אלא באמצעות הפעלת כוחה הכלכלי והפוליטי על מדינות אחרות. המונח מגיע בהשאלה מהמונח אימפריאליזם, ולרוב יקושר אימפריאליזם תקשורתי עם אימפריאליזם תרבותי, אך התיאוריה של אימפריאליזם תקשורתי היא תאוריה נפרדת המדגימה את כוחה של התקשורת.

האימפריאליזם התקשורתי נוצר כתוצאה מהשפעה היסטורית של מדיניות קולוניאליסטית באמצעות שליטה טריטוריאלית והפצה תרבותית, אשר עיצבו את יחסי הכוחות הגאופוליטיים והתקשורתיים בין מדינות. גורם נוסף הוא השפעות כלכליות על התקשורת מצד שחקנים בין לאומיים ויחסים פוליטיים בין מדינות. האימפריאליזם התקשורתי עוזר בשימור מבני כוח בין האימפריה לבין המדינות שאליהן היא מתפשטת.

גישת האימפריאליזם התקשורתי קשורה באופן עמוק ל"כלכלה הפוליטית של מסורת התקשורת". מסורת זו נובעת מתנועות שחרור לאומיות פוסט-קולוניאליות ואנטי-קולוניאליות והיא עוסקת באופן שבו מערכות התקשורת מושפעות מהאינטרסים הגאופוליטיים והכלכליים של מעצמות גלובליות דומיננטיות.

היסטוריה

המונח "אימפריאליזם תקשורתי" עלה לתודעה הציבורית העולמית בשנות ה־70 של המאה ה-20, כאשר אזרחים, מנהיגים ויוצרי מדיה ממדינות שהיו תחת שליטה קולוניאלית התלוננו על מבנה הכוח שהמדינות הקולוניאליסטיות מייצגות באמצעות שליטה על אמצעי התקשורת. נציגי המדינות הללו הציעו סדר מידע ותקשורת עולמי חדש (NWICO) באונסק"ו כדי לאזן את כוחות התקשורת והמדיה הגלובלית המתמשכת והמתרחבת של מדינות קולוניאליסטיות ישנות וחדשות כמו בריטניה. בתמיכת דוח מקברייד "המון קולות, עולם אחד", מדינות שהיו תחת שליטה קולוניאלית כמו הודו, טענו שלתאגידי התקשורת הגדולים המערביים צריכה להיות גישה מוגבלת למוסדות התקשורת והמדיה המתהוות של מדינות פוסט-קולוניאליות. ואף טענו כי מוסדות תקשורת לאומיים מחזקים את הלאומיות והעצמאות של העם בנוסף לכלכלה וחברה, ותאגידי התקשורת המערביים יכולים לערער את פיתוח הלאומיות האינדיבידואלית של המדינות הפוסט-קולוניאליות.

האימפריאליזם התקשורתי נשאב מהכלכלה פוליטית של מסורת התקשורת, עוד מאז תנועות השחרור הלאומיות הפוסט-קולוניאליות והאנטי-קולוניאליות בשנות ה-60 והחתירה לסדר מידע ותקשורת עולמי חדש (New World Communication Order) על ידי ה-NWICO.

המונח "אימפריאליזם תקשורתי" החל לצבור תאוצה בשנות ה-70, כאשר חוקרים ומבקרים ראו את השפעת אמצעי התקשורת המודרניים על התפתחות מדינות העולם השלישי. זה היה שינוי מהשקפות קודמות בשנות ה-60, שבהן התקשורת נתפסה ככלי לסיוע להתפתחות חברתית במדינות אלו.

השפעות על אימפריאליזם תקשורתי

חלק מההשפעות על האימפריאליזם התקשורתי נובעות ממתחים כלכליים. פיננסיזציה, היפר-תעשייתיות, ואינפורמטיזציה הן שלוש מגמות כלכליות חשובות של האימפריאליזם התקשורתי. זה מעיד על כך שהדומיננטיות של האינטרסים הפיננסיים מעצבת את נוף התקשורת העולמי, ומשפיעה על זרימת המידע ותוכן המדיה. גורמים כלכליים, כגון שליטה של תאגידים בינלאומיים בשוקי הפרסום ומונופולים מסחריים על הפצת תוכן, ממלאים תפקיד משמעותי באימפריאליזם התקשורתי. השפעות אלו ניכרות במיוחד כאשר אינטרסים כלכליים מובילים לתעדוף תכנים המשרתים את האינטרסים של המדינות השולטות כלכלית, תוך פגיעה בגיוון התרבותי והעצמאות התקשורתית במדינות הנתונות להשפעה. דוגמה לכך היא האופן שבו תאגידים מערביים קובעים את התכנים המופצים במדינות המתפתחות, כאשר תכנים אלו משרתים את צורכי השוק של המדינות החזקות ולא את צורכי המדינות המקומיות. ההשפעות הכלכליות על האימפריאליזם התקשורתי ניכרות באופן שבו קונגלומרטי תקשורת גלובליים שולטים ברשתות עצומות של הפצת תוכן, ומבטיחות שהמוצרים התרבותיים שלהם שולטים בשווקים הגלובליים, וכל עוד קונגלומרטי משחקים תפקיד כלכלי חשוב בעולם התקשורת הגלובלי הם יכולים לעצב את מוסד התקשורת ואת התכנים במדינות אליהם הם מפיצים תוכן דרך סנקציות, רגולציות והטבות.

ההשפעות הכלכליות באות לידי ביטוי בין היתר בניסיונה של סין להתרחב תקשורתית באופן משמעותי בגלל מניעים כלכליים, כדי ליצור שווקים חדשים למוצרי התרבות שלה ולשפר את הנוכחות התקשורתית הגלובלית שלה באמצעות השקעות פיננסיות ובכך להשפיע על מוסדות תקשורת במדינות אחרות. מינוף כוח כלכלי היא אחת מן האסטרטגיות שסין מפעילה כדי להנחיל את השפעתה התרבותית ולכן היא משקיעה בחברות מדיה ותשתיות זרות.

מלבד ההשפעות הכלכליות שיכולות להיות על מדינה שעשויות לגרום לאימפריאליזם תקשורתי, ישנן גם השפעות פוליטיות שבהן שחקנים פוליטיים חשובים משפיעים על התקשורת במדינות אחרות. גישת האימפריאליזם התקשורתי מבוססת על 'דגש על המבנה הגלובלי, שלפיו המערכת החברתית-פוליטית הבינלאומית היא שקובעת באופן מכריע את מהלך ההתפתחות בספירה של כל אומה וכן גם באספקט התקשורתי. ניתן להבחין בהשפעות הפוליטיות שיש על אימפריאליזם תקשורתי דרך היחסים בין ארצות הברית וסין כשתי יריבות עם אינטרסים אימפריאליסטים שונים. לעימות בין שתי המדינות יש השלכות משמעותיות על כל המדינות, במיוחד אלה בדרום הגלובלי. ובעוד שהמחקר על האימפריאליזם התקשורתי בארצות הברית מבוסס היטב, המחקרים המשמעותיים הרבים על התקשורת העולמית של סין ותפקידה כמבשר של עולם 'פוסט-אמריקאי' נוטים להירתע מלחשוב על האפשרות שסין תהיה אימפריאליסטית תקשורתית בפני עצמה.

אימפריאליזם תקשורתי אל מול אימפריאליזם תרבותי

יש המתייחסים לאימפריאליזם תקשורתי כאימפריאליזם תרבותי, אך למרות השוני בין שתי התיאוריות הן קשורות אחת בשנייה. אימפריאליזם תקשורתי אינו בהכרח תוצאה ישירה של אימפריאליזם תרבותי, וגם התרחיש ההפוך קיים. אומה אחת אינה יכולה לכפות את תוצרי התקשורת שלה על אומה אחרת לפני שהיא מפיצה אליה את ערכיה התרבותיים הרחבים יותר הכוללים בין היתר שפה, מנהגים, דת והיסטוריה. עם זאת, אימפריאליזם תקשורתי לא יכול להצליח ללא אימפריאליזם תרבותי.

ניתן גם להתייחס לאימפריאליזם תקשורתי כנדבך בתור אימפריאליזם תרבותי, ומקור המושג של אימפריאליזם תקשורתי נוצר מתוך רעיון להתייחס לאימפריאליזם תרבותי בצורה רחבה יותר, שלעיתים קרובות מקיפה את הממדים הכלכליים של שליטה והשפעה של התקשורת.

ביקורת על האימפריאליזם התקשורתי

ביקורת על תאוריית האימפריאליזם התקשורתי מתייחסת לכך שתאוריית האימפריאליזם התקשורתי עשויה לפשט יתר על המידה את המורכבות של תהליכי התקשורת הגלובליים, תוך התמקדות בעיקר בשליטה של אומות חזקות על תוכני המדיה במדינות אחרות. הביקורת מדגישה כי גישה זו אינה לוקחת בחשבון את יכולת הסוכנות של קהלים מקומיים ואת הדרכים השונות בהן תכנים גלובליים מתקבלים ומותאמים להקשרים תרבותיים שונים. על פי הביקורת, במקום גישה דיכוטומית הרואה במדיה רק ככלי לאימפריאליזם תרבותי, יש להתמקד במורכבות של הגלובליזציה התרבותית, הכוללת החלפת מדיה בין מדינות שונות ויצירת תרבויות היברידיות.

דוגמאות להשפעות האימפריאליזם התקשורתי בישראל

בישראל ניתן לראות השפעות אימפריאליסטיות מערביות על מערכות ותאגידי התקשורת הישראליים. ברמה ההיסטורית ניתן לראות כיצד המנדט הבריטי השפיע רבות על מיסוד ורגולציית שוק התקשורת הישראלי. דוגמה לכך היא פקודת העיתונות שנחקקה ב־1933 כדרך של המנדט הבריטי לפקח בצורה יעילה על העיתונות היהודית והערבית ובכך לדכא גילויים של מחאה ומרי נגד השלטון, שבוטלה בשנת 2017. יתרה מכך, גם "התקנות לשעת חירום" וסמכות השלטון להפעיל צנזורה נחקקו תחילה תחת שלטון המנדט הבריטי. אלה השפיעו על יצירת הרגולציות התקשורתיות בנושאי צבא. רבים מן העיתונאים למדו עיתונאות לפי המסורת הבריטית והועסקו בעיתון "The Palestine post" שבו עבדו עיתונאים אנגלו-יהודים. לימים הפך לעיתון המוכר "ג'רוזלם פוסט" שעד היום יוצא לאור בשפה האנגלית ומושפע מהסנדרטים הבריטיים.

הדיון ברגולציה של שוק התקשורת בישראל מושפע מאוד מרשות התקשורת הבריטית, OFCOM. רשות השידור הבריטית אחראי על הפיקוח על תחום השידורים, התקשורת האלקטרונית והשירותים הדואריים בבריטניה. המבנה והמאפיינים של OFCOM משמשים כנקודת ייחוס מרכזית בדיונים על הקמת גוף רגולטורי עצמאי בישראל, תוך התייחסות למבנה ההיררכי ולשיטות העבודה של OFCOM כמודל אפשרי לאימוץ. ההשפעה הבריטית באה לידי ביטוי ברצון לאמץ מודלים של רגולציה מתקדמת המוכחת בבריטניה על מנת לשפר את הפיקוח והבקרה על שוק התקשורת בישראל.

בנוסף, לאור היחסים הדיפלומטיים הקרובים של מדינת ישראל עם ארצות הברית, גם לה יש השפעות על התקשורת הישראלית, על רקע השפעות פוליטיות. המדיה הישראלית מושפעת רבות מן המדיה האמריקאית, ומאמצת סדרות, סרטים ותכני מדיה פופולריים אחרים. למשל, הפורמט האמריקאי של התוכנית "המירוץ למיליון" שנהיה מאוד פופולרי בישראל במרוצת השנים וחזר לתודעת הציבור מחדש עם החזרת התוכנית למסכים. לתוכנית זו יש השפעה על תרבות הריאליטי בישראל וכך גם על הקהל הישראלי. הדומיננטיות הרבה שיש לתכנים האלה והשפעתם על הקהל הישראלי יכולה להתפרש כאימפריאליזם תקשורתי.