לדלג לתוכן

איליין פייגלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איליין פייגלס
Elaine Pagels
לידה 13 בפברואר 1943 (בת 81)
פאלו אלטו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה של הדתות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ארצות הברית
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
בן או בת זוג
  • היינץ פייגלס (1969–1988)
  • קנט גרינאוולט עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר ספריית נגע חמאדי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איליין פייגלס (באנגלית: Elaine Pagels; נולדה כהייזי ב-13 בפברואר 1943) היא היסטוריונית דת אמריקאית, הידועה בשל כתביה על הבשורות הגנוסטיות. פרופסור לדת באוניברסיטת פרינסטון, מחזיקת הקתדרה ע"ש הרינגטון ספיר פיין.

פייגלס ערכה מחקר מקיף על הנצרות הקדומה ועל גנוסטיקה. רב-המכר The Gnostic Gospels‏ (1979) בוחן את המחלוקות בתוך הכנסייה הנוצרית המוקדמת, ואת הדרך בה נשים נתפסו במהלך ההיסטוריה היהודית והנוצרית. "Modern Library" בחרו בספרה בתור אחד מ-100 הספרים הטובים ביותר של המאה העשרים.

ראשית חייה ולימודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייגלס נולדה ב-13 בפברואר 1943 בקליפורניה לוויליאם הייזי (אנ'), בוטנאי באוניברסיטת סטנפורד, וללואיז סופיה ון דראטון.[1] על פי פייגלס, היא הייתה מוקסמת מהבשורה על-פי יוחנן מאז נעוריה, מפני שהיא מצאה אותה "הכי רוחנית מארבע הבשורות".[2] היא נטשה את הכנסייה האוונגלית שאליה הצטרפה בנעוריה לאחר מותו של ידיד יהודי, שכן הכנסייה הודיעה כי הוא לא "יוולד מחדש".[3] אך נותרה מוקסמת מכוחה של הברית החדשה. היא התחילה ללמוד יוונית כאשר התחילה ללמוד במכללה, וקראה את הבשורות בשפתם המקורית, שהייתה עבורה חוויה חדשה.[2] היא בוגרת אוניברסיטת סטנפורד. B.A סיימה ב-1964 ו-M.A. בשנת 1965. לאחר תקופה קצרה שבה למדה לרקוד בסטודיו של מרתה גרהם, היא החלה ללמוד ל-Ph.D. בדת באוניברסיטת הרווארד בתור תלמידתו של הלמוט קוסטר והייתה חלק מקבוצה שלמדה את כתבי-היד מספריית נגע חמאדי.[2]

עבודה אקדמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השלמת הדוקטורט שלה בשנת 1970, היא החלה לעבוד במכללת ברנארד (אנ'). היא עמדה בראש מחלקת הדת מ-1974 עד שעברה לפרינסטון בשנת 1982. בשנת 1975, לאחר שלמדה את איגרות פאולוס והשוותה אותם לגנוסטיקה ולכנסייה הקדומה, כתבה פייגלס את הספר "The Gnostic Paul" ("פאולוס הגנוסטי") אשר טוען כי פאולוס לא היה מתנגד לגנוסטיקה כפי שמקובל לחשוב ומשערת שהשפעתו על הכיוון של הכנסייה הנוצרית המוקדמת הייתה גדולה מספיק כדי לעורר יצירה של כתבים שמיוחסים לשמות עט כגון איגרות הרועה (הראשונה והשנייה לטימותיאוס וטיטוס), כדי לגרום לו להיראות אנטי-גנוסטי.

מחקרה של פייגלס על כתבי-היד שנתגלו בנגע חמאדי היה הבסיס לספרה "The Gnostic Gospels" ("הבשורות הגנוסטיות"; 1979), מבוא פופולרי לספריית נגע חמאדי. היה זה רב-מכר, והוא זכה בפרס הספר הלאומי בקטגוריה "דת/השראה", שהייתה קיימת רק בשנת זכייתה;[4] ובפרס מעגל מבקרי הספר הלאומי. "Modern Library" בחרו בספר לאחד מ-100 הספרים הטובים ביותר של המאה העשרים.[5] היא נעזרה בתזה הידועה של ולטר באואר, שאותה הציג לראשונה בשנת 1934, שלפיה הכנסייה הנוצרית נוסדה בחברה התומכת בקיומן של השקפות סותרות. ביקורת על הספר ב-"The Sunday Times" הובילה את Channel 4 הבריטי לשדר סדרה בת שלושה פרקים המבוססת על הספר, בשם "Jesus: The Evidence". התוכנית עוררה זעם בבריטניה, וסימנה רגע משמעותי בשינויים שעבר השידור בנושאי דת באותה עת.[6] כתנועה הגנוסטיקה הייתה לא עקבית והיו מספר תחומים של אי-הסכמה בין הפלגים השונים, ובשל אותו חוסר ארגון פוליטי ותאולוגי קרסה לבסוף. על פי הפרשנות של פייגלס, גנוסטיקה "משכה נשים כי היא התירה השתתפות נקבית בטקסים מקודשים".

ב-1982 עברה פייגלס לאוניברסיטת פרינסטון כפרופסור להיסטוריה של הנצרות הקדומה. בעזרת מלגת עמיתי מקארתור (1980–1985), היא חקרה וכתבה את הספר "Adam, Eve, and the Serpent" ("אדם, חוה והנחש"), אשר בוחן את בריאת העולם ואת תפקידה בפיתוח של עמדות מגדריות בנצרות המערבית. גם ב-"The Gnostic Gospels" וגם ב-"Adam, Eve, and the Serpent", פייגלס מתמקדת במיוחד בדרך בה נשים נתפסו במהלך ההיסטוריה היהודית והנוצרית. בין הספרים האחרים שחיברה "Reading Judas: The Gospel of Judas and the Shaping of Christianity" ("לקרוא את יהודה: הבשורה על-פי יהודה ועיצוב הנצרות"; 2007), ו-"Revelations: Visions, Prophecy, and Politics in the Book of Revelation" ("התגלויות: חזיונות, נבואה ופוליטיקה בספר ההתגלות"; 2012).[7]

באפריל 1987 מת בנה מארק אחרי חמש שנים של מחלה, וביולי 1988 מת בעלה היינץ פייגלס בתאונת טיפוס הרים.[8] טרגדיות אישיות אלה הובילו אותה להעמיק במודעות רוחנית ואחר כך החלה במחקר שהוביל לספרה "The Origin of Satan".[9] ספר זה טוען כי דמותו של השטן הפכה לדרך עבור נוצרים לערוך דמוניזציה ליריביהם הדתיים והתרבותיים, כלומר, עובדי האלילים, פלגים נוצריים אחרים ויהודים.

"Beyond Belief: The Secret Gospel of Thomas" ("מעבר לאמונה: הבשורה הסודית של תומאס"; 2003), ספרה שהיה רב-מכר של "הניו יורק טיימס", השווה את הבשורה על-פי תומאס עם הבשורה על-פי יוחנן, וטוען כי קריאה מעמיקה של היצירות מראה כי בעוד הבשורה על-פי תומאס לימדה את המאמינים ש"ישנו אור בתוך כל אדם, והוא מאיר את כל היקום [-] אם אינו מאיר, ישנו חושך", הבשורה על-פי יוחנן מדגישה כי התגלות אלוהים בתור ישו היא "אור העולם". על פרשנותה של פייגלס, הבשורה על-פי תומאס טוענת, כמו בשורות חיצוניות אחרות, שישו לא היה אלוהים, אלא מורה אנושי שביקש לחשוף את האור האלוהי בכל בני האדם. נקודת המבט החיצונית סותרת את ארבע הבשורות שנכנסו לברית החדשה. פייגלס טוענת כי הבשורה על-פי יוחנן נכתבה כניסיון סתירה של השקפות המוצגות בבשורה על-פי תומאס, הלא-קאנונית. היא מבססת את המסקנה שלה על התאוריה שבבשורה על-פי יוחנן, תומאס הקדוש מתואר כבעל אמונה מעטה שאינו יכול להאמין בלי לראות, ועל כך שהבשורה על-פי יוחנן שמה דגש על אלוהותו של ישו כמרכז האמונה, עמדה שלפי ניתוחה של פייגלס היא סימן-היכר של אורתודוקסיה מוקדמת. "Beyond Belief" כולל גם את מסע החקר האישי של פייגלס למשמעות בתקופה של אובדן ושל טרגדיה.

ב-2012 קיבלה פייגלס את פרס הווארד. טי ברמן של אוניברסיטת פרינסטון על הישג ייחודי במדעי הרוח, עבור, כפי שאחד מחברי ועדת הפרס כתב, "היכולת שלה להראות לקוראים שהטקסטים העתיקים שהיא לומדת עוסקים בשאלות הגדולות של הקיום האנושי, אף על פי שהם עשויים לדון בהם בשפה מיתולוגית או תאולוגית שונה מאוד משלנו".[10][11]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייגלס נישאה לפיזיקאי התאורטי היינץ פייגלס ב-1969.[12] ב-1986 אימצו בת.[13] באפריל 1987 מת בנם מארק בגיל שש, ולאחר 15 חודשים מת בעלה בתאונת טיפוס.[8][14][15] מלבד בתם המאומצת, אימצו היינץ ואיליין פייגלס בן נוסף לאחר מותו של מארק. היא נישאה שנית לפרופסור למשפטים קנט גרינאוולט (אנ') ביוני 1995.[14]

ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • The Johannine Gospel in Gnostic Exegesis: Heracleon's Commentary on John (1973), Society of Biblical Literature, 132 p. 1989 edition: ISBN 1-55540-334-4
  • The Gnostic Paul: Gnostic Exegesis of the Pauline Letters (1975), Fortress Press, ISBN 0-8006-0403-2
  • The Gnostic Gospels (1979), Vintage Books, 182 p., ISBN 0-679-72453-2
  • Adam, Eve and the Serpent: Sex and Politics in Early Christianity (1988), Vintage Books, 189 p., ISBN 0-679-72232-7
  • The Origin of Satan: How Christians Demonized Jews, Pagans, and Heretics (1995), Vintage Books, 214 p., ISBN 0-679-73118-0
  • Beyond Belief: The Secret Gospel of Thomas (2003), Vintage Books, 241p., ISBN 0-375-50156-8
  • Reading Judas: The Gospel of Judas and the Shaping of Christianity together with Karen L. King, (2007), Viking Press, 224 p., ISBN 0-670-03845-8
  • Revelations: Visions, Prophecy, and Politics in the Book of Revelation (2012), Viking Adult, ISBN 0-670-02334-5
  • Why Religion?: A Personal Story (2018), New York: Ecco, מסת"ב 9780062368539

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Pagels, Elaine (2004), Beyond Belief: The Secret Gospel of Thomas, Knopf Doubleday Publishing Group

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ World authors, 1985–1990 Vineta Colby –1995 PAGELS, ELAINE HIESEY (February 13, 1948 – ), American religious scholar and historian, was born in Palo Alto, California, to William McKinley Hiesey, a research biologist, and Louise Sophia (Van Druton) Hiesey.
  2. ^ 1 2 3 Pagels 2004, p. chapter two.
  3. ^ Fabrizio, Doug. "A Conversation With Elaine Pagels". radiowest.kuer.org.
  4. ^ "National Book Awards – 1980".
  5. ^ Sheahen, Laura (ביוני 2003). "Matthew, Mark, Luke and... Thomas?: What would Christianity be like if gnostic texts had made it into the Bible?". Faiths & Prayer. Beliefnet. נבדק ב-2009-06-07. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Wallis, Richard (27 בינואר 2016). "Channel 4 and the declining influence of organized religion on UK television. The case of Jesus: The Evidence" (PDF). Historical Journal of Film, Radio and Television (באנגלית). 36 (4): 668–688. doi:10.1080/01439685.2015.1132821. ISSN 0143-9685. {{cite journal}}: (עזרה) As a movement Gnosticism was not coherent and there were several areas of disagreement among the different factions. According to Pagel's interpretation of an era different from ours, Gnosticism "attracted women
  7. ^ "Revelations". RadioWest website. נבדק ב-26 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 Cyclopedia of world authors: Volume 4; Volume 4 1997 In 1987 Pagels and her husband Heinz suffered the loss of their six-year-old son Mark to a rare lung disease.
  9. ^ Pagels The Origin of Satan, p.xv.
  10. ^ Staff. "Oates and Pagels receive Behrman Award". Princeton University. נבדק ב-19 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Staff Report. "Princeton honors two professors". The Trentonian. נבדק ב-19 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Good, Dierdre (2011). "Elaine Hiesey Pagels (1943–)". In Stange, Mary Zeiss; Oyster, Carol K.; Sloan -, Jane E. (eds.). Encyclopedia of Women in Today's World. SAGE. pp. 1061–1062. ISBN 978-1-4129-7685-5..
  13. ^ Remnick, David (26 במרץ 1995). "The Devil Problem". The New Yorker. 71. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 Smith, Dinitia (14 ביוני 2003). "The Heresy That Saved A Skeptic". New York Times. נבדק ב-14 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Elaine Pagels: October 10, 2003, PBS
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=איליין_פייגלס&oldid=39875461"