איליה מושקין
אליהו (איליה) מושקין (ברוסית: Илья Мускин) היה מהנדס יהודי ממינסק, ששימש כיושב ראש היודנראט בגטו מינסק. מושקין היה בקשר עם המחתרת בגטו וסייע להברחתם של יהודים מתוך הגטו ולהעברת בגדים, ציוד רפואי, כסף וזהב שנאספו בשביל הגרמנים ליחידות הפרטיזנים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מושקין יליד מינסק, היה גבה קומה, איש משכיל, דובר רוסית ויידיש, מהנדס. בנוסף עבד בעירייה והיה פעיל באיגוד המקצועי. העידו עליו שהיה ממלא מקום המנהל של ארגון הסחר התעשייתי ומנהל המחלקה לשיווק מוצרים תעשייתיים בעיר.[1]
בסוף יוני 1941 נכבשה העיר מינסק, וכעבור זמן מה מונה מושקין ליושב-ראש היודנראט בגטו מינסק מראשית הקמתו ביולי 1941 ועד מרץ 1942. קיימות שתי גרסאות ביחס למינויו של מושקין: לפי גרסתו של הירש סמולר, הגרמנים פנו אל קבוצת אסירים יהודים משכילים בדרישה להודיע מי מביניהם מבין גרמנית לאחר היסוסים מושקין שנמצא בקבוצה, הצביע על עצמו ומונה כיושב ראש. לפי הגרסה השנייה, מישהו שעבד במועצת העיר בימי השלטון הסובייטי ולאחר מכן בעייריה שהוקמה על ידי הגרמנים המליץ על מושקין שהכירו מאז היותו המהנדס העירוני ועל יסוד המלצה זו נהיה ליושב ראש היודנראט.[1]
בזכות הקשר שנוצר בין מושקין והמחתרת היהודית, סמכותו האישית של מושקין קבעה במידה רבה את דרכם של אנשי היודנראט, שהפך לגוף מבצע של החלטות המחתרת. בתור יושב-ראש מושקין קיבל רישיון יציאה מהגטו פעם אחת בשבוע, בלוויית חבר נוסף מהיודנראט, כדי לקבל במנהלת העיר את קצבת המזון לגטו.
יש הערכה חיובית לפעולת היודנראט בתקופת מושקין, ולמושקין האיש בתפקידו כיושב ראש. עדויות רבות מדברות בשבחו של מושקין. אמרו עליו שהיה מוכשר והגון, דאג לאסוף תרופות עבור תושבי הגטו ולהזהיר אותם מפני פעילות גרמנית.[1]
יחסו של מושקין למחתרות בגטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתוך העיר קמה מחתרת בהנהגת קומוניסטים יהודים, ויצרה קשר עם מחתרת קומוניסטית ( גם כן בפיקודו של יהודי) בחלק הלא יהודי של העיר. המחתרת העירונית נפלה, נבגדה, פוזרה, בעוד המחתרת בגטו המשיכה לפעול ואף הצילה אחר כך לוחמים לא יהודים ביערות הסביבה כמו גם בתוך העיר. המחתרת, בעזרתו התקיפה והיעילה של היודנראט, תחת הנהגתו של מושקין, הצליחה להבריח יהודים מתוך הגטו אל היערות.
את פעולת החבלה הראשונה ביצעו שני נערים יהודיים מהגטו. הם הציתו על דעת עצמם בית מלאכה לבד. ראש המשטרה היהודית אסר אותם וחקרם, כי הוא רצה בעזרתם ליצור קשר עם המחתרת. אבל המחתרת הסתפקה אז בהפצת ידיעות בלבד ולא ביצעה שום מעשי חבלה. הודות לצעיר יהודי "פדיה" (שדלצקי) שהגיע בראשית ספטמבר 1941 נוצר הקשר הראשון בין הפרטיזנים והיודנראט. הוא היה הפרטיזן הראשון שהופיע בגטו מינסק. הוא בא למושקין ללא ידיעת המחתרת בגטו ודרש ממנו בתוקף, שחלק מן הבגדים, התרופות, הציוד הרפואי, הכסף והזהב שנאספו בשביל הגרמנים, יימסר לו בשביל הפרטיזנים. מושקין קיבל את מבוקשו. הקשר היה רופף בהתחלה, ואז התהדק. מושקין נתן מלוא עזרתו לארגון המחתרת וליוצאים ליער.[1]
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 1942 נאסר מושקין, על ידי הגרמנים לפי גרסה אחת - באשמת שיחוד קצין גסטאפו כדי שהלה ישחרר יהודי ממעצר ; לפי גרסה אחרת, אחרי שהלשינו לגסטאפו שהיודנראט מעביר בגדים ותרופות לפרטיזנים; ולפי גרסה שלישית - באשמת הסתרת קצין שסירב להילחם בחזית, ואותו קצין הסגירו.
מושקין עונה, וכחודש אחרי מאסרו, נתלה. בני משפחתו הוצאו להורג באחת האקציות הליליות. אחרי רציחתו של מושקין, מונה סגנו משה יפה כיושב ראש היודנראט.[1]