לדלג לתוכן

איך זה להיות עטלף?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איך זה להיות עטלף?
What Is It Like to Be a Bat?
מידע כללי
מאת תומאס נייגל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית אמריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פילוסופיה, מאמר מדעי עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא תודעה, בעיית גוף-נפש עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה אוקטובר 1974 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איך זה להיות עטלף? (באנגלית: What Is It Like to Be a Bat?) הוא מאמר מאת הפילוסוף האמריקאי תומאס נייגל. המאמר פורסם לראשונה בכתב העת The Philosophical Review בשנת 1974 ולאחר מכן הודפס באסופה "שאלות עלמוות" (Mortal Questions) משנת 1979. הוא עוסק בקשיים שמציבה התודעה בפני ניסיונות לפתור את בעיית הגוף-נפש ובפני כל פילוסופיה רדוקציוניסטית שמנסה להסביר את החוויה הסובייקטיבית במונחים אובייקטיביים. המאמר תואר כ"ניסוי המחשבתי המצוטט והמשפיע ביותר בנוגע לתודעה"[1] וכתרומה המפורסמת ביותר של נייגל לפילוסופיה של המיינד.[2]

במאמר מדגיש נייגל את "האופי הסובייקטיבי של החוויה". הוא מציג קריטריון לפיו ניתן לומר שלאורגניזם יש מצבים תודעתיים "אם ורק אם יש משהו שהוא כמו להיות אותו אורגניזם עבור האורגניזם עצמו".[3] לפי גישה זו קיים קשר בלתי ניתן לפירוק בין קיומה של נקודת מבט סובייקטיבית ייחודית לבין המשמעות של להיות בעל תודעה.[4] התאוריות הרדוקציוניסטיות שהוצעו עד כה בניסיון להסביר את התודעה נועדו לכישלון, משום שהן אינן יכולות להתעלם מהמאפיינים הפנומונלוגיים של התודעה, שקשורים בנקודת המבט הייחודית של היצור המודע, אך נראה שהרדוקציה של התודעה למאפיינים אובייקטיביים מחייבת התעלמות מהעובדות הסובייקטיביות שקשורות בחוויה (experience).

נייגל משתמש בשאלה "איך זה להיות עטלף?" – אורגניזם שעל פי הנחתו הוא בעל חוויה מודעת, אך בשל הסתמכותו על איכון הד קל לשער שהחוויה הסובייקטיבית שלו שונה מאוד מזו של בני אנוש – כדוגמה הממחישה את הקשיים שמעורבים בניסיון להבין את התודעה. הוא מסכם את המאמר בהצעה לגישה פילוסופית עתידית ל"פנומנולוגיה אובייקטיבית שאינה תלויה באמפתיה או בדמיון".[5]

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהערת שוליים ל"איך זה להיות עטלף?" מציין נייגל שהוא מגיב למספר תאוריות שמנסות לפתור את בעיית הגוף-נפש על ידי רדוקציה של מצבים נפשיים למצבים גופניים, ביניהן התאוריות של הילרי פטנאם, דייוויד לואיס, דניאל דנט, ג'יי. ג'יי. סי. סמארט (אנ') ודייוויד מאלט ארמסטרונג (אנ'). הוא מציין את "שמות והכרח" של סול קריפקי כהשפעה.[6]

נייגל עסק בשאלות הנוגעות לפיזיקליזם ולרדוקציוניזם במספר מאמרים שכתב לפני "איך זה להיות עטלף?". במאמר "פיזיקליזם" משנת 1965 הוא הביע תמיכה בגרסה "חלשה" של פיזיקליזם ונתן ביטוי לאמביוולנטיות שהוא חש כלפי גישה זו. פיזיקליזם, לפי מאמר זה, היא "התזה שהאדם, על כל מאפייניו הפסיכולוגיים, הוא לא יותר או מעבר לגופו, על כל מאפייניו הפיזיים".[7] נייגל מבחין במאמר זה בין גרסה "חזקה באופן בלתי-סביר" של פיזיקליזם, לפיה קיימת זהות (אנ') כללית של כל אחד מהמצבים הפסיכולוגיים ומקבילו הפיזי, לבין גרסה חלשה יותר של פיזיקליזם, שאינה דורשת כלליות ואשר עליה הוא מגן מפני ביקורות.

על יחסו האישי לגישה זו כתב נייגל: "תמיד מצאתי שפיזיקליזם היא גישה דוחה באופן קיצוני, ולמרות האמונה הנוכחית שלי שהתזה היא נכונה, תגובה זו מתמידה".[8] המקור לתחושת הסלידה מפיזיקליזם היא התובנה שגישה זו אינה מותירה מקום לסובייקטיביות של מצבים פסיכולוגיים ואינה מאפשרת להתייחס לעצמי (self), ולא לגוף, בתור הסובייקט של מצבים אלה.[9] עם זאת, ב"פיזיקליזם" נייגל פוסל את הביקורת הזו בטענה שהיא תקפה לכל גישה באשר היא, ובכלל זאת כל גישה דואליסטית, ולכן אינה ביקורת מהימנה כנגד פיזיקליזם.[10] ההגנה של נייגל על פיזיקליזם במאמר זה הובילה חלק מפרשניו למסקנה שגם ב"איך זה להיות עטלף?" נייגל לא פוסל כל גישה פיזיקליסטית באשר היא, אלא מבקש להצביע על הקשיים שבמציאת גרסה עתידית ונכונה של פיזיקליזם;[11] פרשנים אחרים מזהים ב"איך זה להיות עטלף?" ובפילוסופיה המאוחרת יותר של נייגל שינוי בעמדותיו ופנייה נגד פיזיקליזם.[12]

"איך זה להיות עטלף?" הוא חלק מביקורת רחבה יותר של נייגל נגד ניסיונות להסביר את המיינד באמצעות ידע מתחום הנוירופיזיולוגיה. נייגל כתב כנגד גישה זו במאמר "Armstrong on the Mind" (ארמסטרונג על המיינד) משנת 1970, בו הוא ביקר את גישתו של דייוויד ארמסטרונג.[13] מאמר נוסף בו מביע נייגל פסימיזם לגבי האפשרות למצוא בסיס נוירופיזיולוגי למיינד הוא "חציית מוח ואחדות התודעה" (Brain Bisection and the Unity of Consciousness) משנת 1971.[14] במאמר זה הוא מביא עדויות לגבי אנשים שעברו קורפוס קלוסטומיה, ניתוח המביא לנתק בין ההמיספרות במוח, ומעלה את השאלה כמה תודעות (או נפשות) יש לבני אדם. דרך העיסוק בשאלה זו מערער נייגל על ההנחה שקיימת תודעה יחידה ואחידה ובאופן כללי יותר על ההנחה שניתן לומר שלבני אדם יש מספר שלם מסוים של תודעות.[15] לפי נייגל, ממצאים אלה מעוררים ספק לגבי תקפותה של הגישה הנוירופיזיולוגית להבנת התודעה.

בהערת שוליים ב-The View from Nowhere‏ (1986), הכיר נייגל בקיומם של שני מחקרים קודמים שהשתמשו במושגים דומים לאלה שבהם הוא השתמש במאמר. הראשון הוא מאמר של B.A. Farrell משנת 1950, שבו נותח המשפט "אני תוהה איך זה להיות, ולשמוע, כמו עטלף".[16] השני הוא מאמר משנת 1971, של הפילוסופים הבריטיים טימותי ספריג' (Timothy Sprigge) ואלן מונטפיורי (Alan Montefiore), שבו נכתב ש"תודעה היא מה שאנחנו מתארים כשאנחנו מנסים לענות על השאלה איך זה, או איך זה עשוי היה, להיות אובייקט מסוים בסיטואציה מסוימת".[17] נייגל כתב שכשהוא כתב את המאמר הוא עדיין לא קרא את המאמר של ספריג' ומונטפיורי ושכח את המאמר של פארל.[18]

הטיעון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופי הסובייקטיבי של החוויה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייגל פותח את הטיעון בהצהרה שקיום התודעה הוא הגורם לקשיים בפתרון בעיית הגוף-נפש. לפי נייגל "ללא תודעה בעיית הגוף-נפש הייתה הרבה פחות מעניינת. עם תודעה נראה שהיא חסרת תקווה".[19] התודעה, כפי שנייגל מבין אותה, היא תופעה רחבת היקף שמשותפת לבני אדם וליצורים אחרים, אם כי ייתכן שלאורגניזמים פשוטים אין תודעה כלל.

כדי להבחין בין צורות חיים בעלות תודעה לאלה שאינן בעלות תודעה, נייגל מציע קריטריון, שבעקבות המאמר כונה "קריטריון האיך-זה-להיות".[20][2] לפי קריטריון זה, משמעותה הבסיסית של "העובדה שלאורגניזם יש תודעה בכלל... היא שיש משהו שהוא כמו להיות האורגניזם הזה".[19] קריטריון זה יוצר זהות בין קיום התודעה לבין קיומה של נקודת מבט סובייקטיבית: להיות בעל תודעה זה להיות בעל נקודת מבט סובייקטיבית וכל יצור בעל נקודת מבט סובייקטיבית הוא יצור בעל תודעה.[4][21] נייגל מכנה את המאפיין הבסיסי הזה של התודעה "האופי הסובייקטיבי של החוויה" (the subjective character of experience).[19]

נייגל משתמש בשאלה "איך זה להיות עטלף?" כדוגמה שמבהירה את האלמנטים הקשורים באופי הסובייקטיבי של החוויה ואת חשיבותו. הוא מסביר שהבחירה בעטלפים נובעת משני מאפיינים: ראשית, ההנחה שכולם מאמינים שעטלפים הם יצורים בעלי תודעה, בניגוד ליצורים פשוטים יותר, כמו צרעות, שיש ספק לגבי היותן יצורים מודעים. שנית, על אף שאנחנו מניחים שלעטלפים יש תודעה, הפעילות של העטלפים והמערך החושי שלהם הם כה שונים מאלה שלנו, שכאשר אנחנו פוגשים אותם הם נדמים לנו כצורת חיים זרה לחלוטין. אנחנו מניחים שלעטלפים יש תודעה, אך מתקשים מאוד להבין את החוויה הסובייקטית של העטלפים. נייגל מדגיש במיוחד את ההסתמכות של העטלפים על איכון הד כאלמנט שיוצר את הקושי.[22]

נייגל מבהיר מספר אלמנטים הקשורים בקריטריון ה'איך-זה-להיות'. ראשית, הביטוי "איך זה להיות X"‏ (What is it like to be X), או "משהו שהוא כמו להיות X"‏ ( something that it is like to be X), לא מתייחס ליכולת שלנו להבין דברים באמצעות אנלוגיות או דמיון, אלא לחוויה הסובייקטיבית של האורגניזם עצמו.[23] לדוגמה, למשפט "אדום הוא כמו צליל של חצוצרה" יכולה להיות משמעות עבור אדם עיוור, אך האנלוגיה אינה תופסת את החוויה הסובייקטיבית של אדם בעל חוש ראייה עבור עצמו.[24] באופן דומה, אנחנו יכולים לדמיין איך זה ירגיש להיות בעלי כנפיים כמו אלה של עטלף וליצור אנלוגיה בין הסתמכות על סונאר לבין הסתמכות על חוש הראייה; אבל שימוש כזה בדמיון הוא שימוש בחוויה הסובייקטיבית שלנו כבני אדם כבסיס שבעזרתו אנחנו מתארים לעצמנו חוויה של יצור אחר. באופן זה, אנחנו לא מסבירים איך זה להיות עטלף עבור העטלף עצמו, אלא רק איך זה היה יכול להיות עבורינו להתנהג כמו עטלף.[23]

שנית, הטענה ש"יש משהו שהוא כמו להיות X" היא טענה לגבי משהו שקיים באופן ממשי בעולם.[25] אם יש תודעה בעולם, והתודעה כרוכה באופי הסובייקטיבי של החוויה, הרי שאנו מתייחסים לאופי הסובייקטיבי של החוויה כישות ממשית. נייגל מבהיר שהטיעון אינו מתמקד בטענה האפיסטמולוגית שאנחנו לא יכולים לדעת איך זה להיות עטלף, אלא בטענה מושגית יסודית יותר. לדבריו, "הנקודה שלי... היא לא שאנחנו לא יכולים לדעת איך זה להיות עטלף. אני לא מעלה את הבעיה האפיסטמולוגית הזו. הנקודה שלי, תחת זאת, היא שאפילו על מנת ליצור מושג של איך זה להיות עטלף (וא-פורטיורי לדעת איך זה להיות עטלף) עלינו לאמץ את נקודת המבט של העטלף".[26] לפי ג'ון סרל, ישנה נטייה רווחת להבין את הטיעון של נייגל כטיעון אפיסטמולוגי, על אף שזהו טיעון אונטולוגי לגבי השאלה אלו מאפיינים ממשיים קיימים בעולם.[27] ההתייחסות לנקודת המבט של העטלף ולאופי הסובייקטיבי של החוויה שלו כמשהו שקיים ממש נמצאת במתח עם המודל הפיזי של אובייקטיביות – לפיו אנחנו מבינים מה קיים באופן ממשי כשאנחנו מתנתקים, ככל האפשר, מכל נקודת מבט סובייקטיבית – שמכונה גם המודל הקרטזיאני, ומתח זה נמצא במרכז הטיעון של נייגל.[25][28]

שלישית, נייגל מבהיר שההכרה באופי הסובייקטיבי של החוויה אינה שקולה לטיעון שהחוויה הסובייקטיבית היא תמיד חוויה פרטית, במובן שהיא ניתנת להבנה אובייקטיבית רק על ידי הפרט שחווה אותה. הטיעון של נייגל לא עוסק בפרטים, אלא בסוגים (types). למשל, אדם אחד יכול בהרבה מקרים לאמץ את נקודת המבט של אדם אחר ולתאר את העובדות הפנומנולוגיות הקשורות בחוויה שלו באופן אובייקטיבי. החוויה של האדם היא סובייקטיבית במובן שתיאור אובייקטיבי של העובדות הקשורות בה אפשרי רק עבור מישהו שדומה לו מספיק בכדי לאמץ את נקודת המבט שלו.[29][2] טענה זו חשובה, בין השאר, משום שהיא מרחיקה את הגישה של נייגל מסובייקטיביזם רדיקלי.[30][31]

רביעית, אין לבלבל בין האופי הסובייקטיבי של החוויה לבין קיומה של תחושת עצמי. תחושת העצמי נוצרת בעקבות התבוננות עצמית ועיבוד של החוויה הסובייקטיבית, אך תיתכן חוויה סובייקטיבית גם ללא תחושת עצמי.[4][32]

אובייקטיביות, רדוקציוניזם ופיזיקליזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייגל מבהיר שהביקורת שלו במאמר אינה כנגד אובייקטיביות או רדוקציה כשלעצמם. תחת זאת, טענתו היא שבבואנו לפתור את בעיית הגוף-נפש באמצעים של רדוקציה, ובפרט על ידי רדוקציה של המיינד לגורמים פיזיים, קיומה של התודעה מציבה קשיים שאיננו יודעים כיצד לפתור, וזאת משום שהאופי הסובייקטיבי של החוויה הוא מהותי לתודעה עצמה כתופעה ממשית.

דוגמה למצב בו רדוקציה, ובפרט פיזיקליזם, היא אמצעי כשר היא הניסיון להבין דברים שקיימים בטבע, כגון קשת בענן או ברק. לפי נייגל, ייתכן שחייזר ממאדים יכול להבין תופעות אלה באופן אובייקטיבי באמצעות רדוקציה, גם אם לאותו חייזר אין חוש ראייה כלל. כאשר אנו (או החייזר) מנסים להבין דברים בעולם הטבע באופן אובייקטיבי, אנחנו מנסים להתרחק ככל האפשר מהמופע הסובייקטיבי של הדבר עצמו, אשר תלוי בנקודת המבט הספציפית שלנו (או שלו). אולם, אותו החייזר לעולם לא יוכל להבין את המושגים "קשת בענן" או "ברק" כתופעות, כפי שהם עבור בני האדם. באופן כללי יותר, הניסיון להבין חוויה באופן אובייקטיבי נתקל בקשיים משום שהחוויה עצמה קשורה בנקודת מבט ספציפית. בניסיון להתרחק מנקודת המבט הסובייקטיבית הקשורה בחוויה (למשל, של עטלף), אנחנו לא מתקרבים להבנה אובייקטיבית שלה, אלא מתרחקים ממנה. במילים של נייגל, "אם האופי הסובייקטיבי של החוויה ניתן להבנה מלאה רק מנקודת מבט אחת, אז כל תנועה לכיוון של אובייקטיביות רבה יותר - כלומר, פחות היקשרות לנקודת מבט ספציפית - לא מביאה אותנו קרוב יותר לטבע הממשי של התופעה; היא לוקחת אותנו הרחק יותר ממנו".[33] לפי טיעון זה קיים בין האובייקטיבי לסובייקטיבי פער שעליו אנחנו לא יודעים עדיין כיצד לגשר.

נייגל כותב במאמר שקיום התודעה מציב בעיות, שאיננו יודעים עדיין כיצד ניתן אפילו להתחיל לענות עליהן, בפני הטענה הפיזיקליסטית. לפי טענה זו מצבים נפשיים הם באופן ממשי מצבים פיזיים, כלומר קיימת זהות ביניהם; אך לפי נייגל המהות של הזהות הזו אינה ברורה ולא קיימת תאוריה שמסבירה אותה.

הטענה הפיזיקליסטית היא שמצבים נפשיים הם באופן ממשי מצבים פיזיים, כלומר שקיימת זהות ביניהם. נייגל מבהיר שהמשמעות של הביקורת שלו על פיזיקליזם אינה שגישה זו היא בהכרח מוטעה, אלא רק שאיננו יודעים כיצד להסביר את הזהות הזו או אפילו להתחיל להמשיג אותה. עם זאת, הבעיה שניצבת בפני פיזיקליזם חמורה יותר מזו שניצבת בפנינו במקרים אחרים שבהם איננו יודעים כיצד להסביר זהות של תופעות. בכך הוא עונה לטענה של דונלד דייווידסון,[34] לפיה יש לנו סיבה להאמין שמצבים נפשיים ניתנים לתיאור פיזי, גם אם אין לנו תאוריה פסיכופיזית שיכולה להסביר זאת, וגם אם למעשה איננו יכולים לנסח תאוריה כזו. במקרים רבים אנחנו יכולים להאמין שדבר מסוים הוא זהה באופן ממשי לדבר אחר, גם אם אנחנו לא יכולים להסביר זאת. אולם, לפי נייגל, בדרך כלל כשאנחנו אומרים ש-"X הוא באופן ממשי Y" ‏(X is Y), מאחורי הביטוי "הוא באופן ממשי" (is) מסתתרת הבנה תאורטית של איך שני הדברים אמורים להיות זהים. בלי הבנה זו האמירה נותרת מיסטית לחלוטין. כך למשל, האמירה "כל חומר הוא אנרגיה" היא נכונה, אבל על אף שהמילה "הוא" ברורה לכל, אנשים בלי רקע תאורטי לא יכולים להבין איך היא נכונה, והזהות נותרת מיסטית עבורם. הטענה "מצבים נפשיים הם מצבים פיזיים" היא מיסטית לחלוטין עבורנו, משום שאין בידינו עדיין אף תאוריה שיכולה להסביר את הזהות הזו או אפילו רעיון לגבי איזה סוג של תאוריה עשויה הייתה להסביר אותה.[35]

פנומנולוגיה אובייקטיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייגל מסיים את המאמר במה שהוא מגדיר כ"הצעה ספקולטיבית" לגישור הפער בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי. לפי נייגל, מה שנדרש לצורך גישור, לפחות חלקי, על פער זה היא "פנומנולוגיה אובייקטיבית" שאינה תלויה בשימוש באמפתיה או בדמיון. המטרה של הפנמנולוגיה הזו היא לתאר את האופי הסובייקטיבי של החוויה, באופן שניתן להבנה על ידי יצורים שלא מסוגלים בעצמם להיות שותפים לחוויה זו. פנומנולוגיה אובייקטיבית עשויה לנסות להסביר את החוויה של עטלפים שמשתמשים בסונאר, אך נייגל צופה לגישה זו הצלחה מרובה יותר בהקשר של תופעות הקשורות באדם עצמו, כגון תיאור אובייקטיבי של החוויה של אנשים רואים עבור אנשים עיוורים מלידה.[5]

נייגל מציע שהפנומנולוגיה האובייקטיבית תתמקד ב"מאפיינים המבניים של התפיסה".[36] גישה זו מוצגת ב"איך זה להיות עטלף?" בקיצור נמרץ. נייגל ניסה לפתח את הגישה מאוחר יותר בספר The View from Nowhere[37] ובמאמרים כגון "The Psychophysical Nexus".[38]

השפעה וביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"איך זה להיות עטלף?" הוא אחד המאמרים המשפיעים ביותר בתחום הפילוסופיה של המיינד והוא זכה לאזכורים רבים גם בטקסטים המיועדים לקהל הרחב.[39] לפי דייוויד וודרוף סמית', מאז יציאת המאמר "הרעיון של 'איך-זה-להיות' מישהו שחווה מצב נפשי או פעילות מסוימת הציב קושי בפני גישות מטריאליסטיות ופונקציונליסטיות".[40] טד הונדריך כתב שהשאלה שבכותרת המאמר של נייגל "ערערה, יותר מכל שאלה אחרת, את הביטחון של פיזיקליסטים בלתי-מתפשרים לגבי טבעה של התודעה".[41] לפי סוזן בלקמור, "לא הרבה אנשים שותפים לפסימיזם של נייגל [לגבי היכולת להבין את התודעה], אך השאלה שלו הוכיחה עצמה כתזכורת מועילה לגבי מה מונח על כף המאזניים כשאנו מדברים על התודעה".[42]

המבקר הבולט ביותר של המאמר הוא דניאל דנט. דנט ביקר את התפיסה שנייגל מציג במאמר בכנס שנערך עוד לפני שהמאמר יצא לאור והמשיך לפרסם מספר ביקורות עליו.[39] בספרו Consciousness Explained, דנט הקדיש תת-פרק לביקורת על הטיעון של נייגל. לטענתו, כל תכונה "מעניינת או חשובה מבחינה תאורטית" של תודעת העטלף ניתנת לתצפית מגוף שלישי. לדוגמה, כפי שברור שעטלפים לא יכולים לזהות עצמים שרחוקים מהם יותר ממטרים ספורים, בגלל הטווח הקצר של אקולוקציה, ניתן יהיה להבין אספקטים נוספים של חוויית העטלף באמצעות ניסויים מדעיים עתידיים.[43] דנט מבקר מושגים כגון "קווליה" או "האופי הסובייקטיבי של החוויה". בנוסף, הוא מבקר הסתמכות של מדע על עדויות הניתנות בגוף ראשון ומציע מתודה, "הטרופנומנולוגיה", להבנת התודעה האנושית בגוף שלישי. לפי דנט, "על מנת להבין את התודעה של עטלף, עלינו פשוט ליישם את אותם העקרונות שאנו מיישמים לגבי עצמנו בהתייחס לעטלף".[44] נייגל, מצדו, השיב שדנט מבלבל בין תודעה לתודעה-עצמית. ב-1995 הוא כתב שהוא ממשיך לחשוב שדנט מפספס את הבעיה הממשית ושאי-ההסכמה ביניהם כנראה תסתיים "רק בקבר".[45] דנט פרסם יחד עם דאגלס הופשטטר אסופה של מאמרים שכוללת פרק ביקורת של הופשטטר על הטיעון של נייגל. בפרק ישנה ביקורת על השימוש של נייגל במילה "להיות" (be) ועל ההיגיון שבשאלה שנייגל מציב בכותרת.[46]

מספר פילוסופים ומדענים ניסו להראות שניתן לענות על השאלה שהציב נייגל, לפחות באופן חלקי, באמצעות ידע מדעי. ריצ'רד דוקינס טען בספרו השען העיוור שהתפיסה של בעלי חיים, ובכלל זאת חווייתם הסובייקטיבית, תלויה בקוד המחשב הפנימי שקיים במוח ומתעצב בתהליך אבולוציוני, ולא בסוג הגירוי החיצוני שמפעיל אותו. ההשערה של דוקינס היא שעטלפים רואים פחות או יותר כמו שבני אדם רואים, אף על פי שהמדיום שדרכו הם תופסים את העולם (גלי קול) הוא שונה.[47] קתלין אקינס (אנ') הגיעה במאמרה "איך זה להיות משעמם וקצר-רואי?" למסקנות הפוכות. לפי אקינס, האסטרטגיה המבטיחה ביותר להבנה של איך המוח החומרי יכול לייצר חוויה מודעת היא לבחון, ראשית, מה יכול להציע הידע הנוירופיזיולוגי הקיים, ועל פי ידע זה לבחון מה אנחנו יכולים לומר לגבי החוויה הסובייקטיבית. אסטרטגיה זו מתגברת על בעיות שקיימות בטיעונים א-פריוריים, כמו זה של נייגל.[48] אקינס מבחינה גם בין השאלה מהי נקודת המבט של העטלף לגבי עצמים בעולם והשאלה איך זה מרגיש להיות עטלף או מהי החוויה הסובייקטיבית שלו. לגבי השאלה הראשונה, לפי אקינס, בחינה של הפעילות הנוירופיזיולוגית של השפתן המשופם מגלה כי החוויה הקולית של עטלף זה "משעממת" למדי ולא כוללת הבחנה בעצמים נפרדים ובתכונותיהם. היא מסיקה שסביר כי לעטלף "אין נקודת מבט כלל".[49] בנוגע לשאלה השנייה היא טוענת שהמחקר הקיים לא מאפשר לגביה מענה מספק, אך לטענתה הוא מאפשר הבנה ראשונית של "איך זה להיות עטלף".[50] הפילוסוף שון אלן-הרמנסון בחן בשנת 2015 את הממצאים האמפיריים של אקינס והגיע למסקנה ההפוכה, שעטלפים אינם "אוטומטונים משעממים" ושבחינה מעמיקה של הפעילות החושית שלהם מעידה על קיומה של חוויה סובייקטיבית ונקודת מבט. הוא טוען שבחינת ממצאים אמפיריים בגוף שלישי היא חלק אינטגרלי מ"הפנומנולוגיה האובייקטיבית" שמציע נייגל, ולכן ממצאים אלה לא מהווים ביקורת עליו, ומסכם שללא הכרה בחשיבותה של החוויה הסובייקטיבית בגוף ראשון הבעיה בה עסק נייגל היא חסרת-תקווה.[51]

הפילוסוף פיטר האקר (אנ') טען שהגדרתו של נייגל את התודעה אינה בנויה כהלכה ואף "נתפסת באופן שגוי" מבחינה פילוסופית[52] והאשים את המאמר בכך שהוא "הניח את היסודות לעוד ארבעים שנים של בלבול טרי לגבי התודעה".[53]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • תומאס נייגל, "איך זה להיות עטלף?", בתוך שאלות עלמוות, תרגום: רונן ס. צדקה (מאגנס: 2010), עמ' 201–218

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Daniel C. Dennett, Consciousness Explained (Back Bay Books: 1991), p. 441
  2. ^ 1 2 3 Alan Thomas, Thomas Nagel, (Acumen: 2009), p. 63
  3. ^ "fundamentally an organism has conscious mental states if and only if there is something that it is like to be that organism - something it for the organism"; Thomas Nagel, "What Is It Like to Be a Bat?", The Philosophical Review 83(4) (1974), p. 436
  4. ^ 1 2 3 Andrea Eugenio Cavanna and Andrea Nani, "Thomas Nagel", in Consciousness: Theories in Neuroscience and Philosophy of Mind (Springer: 2014), p. 61
  5. ^ 1 2 Thomas Nagel, "What Is It Like to Be a Bat?", The Philosophical Review 83(4) (1974), p. 449-450
  6. ^ Thomas Nagel, "Physicalism", The Philosophical Review 74(3) (1965), p. 435n.1
  7. ^ Thomas Nagel, "Physicalism", The Philosophical Review 74(3) (1965), p. 339
  8. ^ Thomas Nagel, "Physicalism", The Philosophical Review 74(3) (1965), p. 340
  9. ^ Thomas Nagel, "Physicalism", The Philosophical Review 74(3) (1965), p. 354
  10. ^ Thomas Nagel, "Physicalism", The Philosophical Review 74(3) (1965), pp. 354-356
  11. ^ For Example see Serdal Tümkaya, "A Novel Reading of Thomas Nagel’s 'Challenge' to Physicalism", Organon F (2021), pp. 1-17; Yujin Nagasawa, "Thomas vs. Thomas: A New Approach to Nagel's Bat Argument", Inquiry 46(3) (2003), pp. 377-394
  12. ^ Pär Sundström, "Nagel’s case against Physicalism", - Nordic Journal of Philosophy 3(2) (2010), pp. 91-108
  13. ^ Thomas Nagel, "Armstrong on the Mind", The Philosophical Review 79(3) (1970), pp. 394-403
  14. ^ Thomas Nagel, "Brain Bisection and the Unity of Consciousness", Sythese 22(3/4) (1971), pp. 396-413
    תומאס נייגל, "חציית מוח ואחדות התודעה", בתוך שאלות עלמוות (מאגנס: 2010), עמ' 179-200
  15. ^ Ethan B. Rubin, "Implications of the Split Brain: A Consideration of Nagel", Inquiries 2(9) (2010)
  16. ^ B.A. Farrell "Experience", Mind 59(234), p. 183
  17. ^ Timothy L. S. Sprigge and Alan Montefiore, "Final Causes", Proceedings of the Aristotelian Society 45 (1971), p. 168
  18. ^ Thomas Nagel, The View from Nowhere (Oxford University Press: 1986), p. 13n.2
  19. ^ 1 2 3 Thomas Nagel, "What Is It Like to Be a Bat?", The Philosophical Review 83(4) (1974), p. 436
  20. ^ Van Gulick, Robert, "Consciousness", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Spring 2018 Edition), Edward N. Zalta (ed.)
  21. ^ P.M.S. Hacker, "Is There Anything It Is Like to Be a Bat?", Philosophy 77 (2002), p. 160
  22. ^ Thomas Nagel, "What Is It Like to Be a Bat?", The Philosophical Review 83(4) (1974), p. 437-438
  23. ^ 1 2 Thomas Nagel, "What Is It Like to Be a Bat?", The Philosophical Review 83(4) (1974), pp. 439-440, and 440n.6
  24. ^ Thomas Nagel, "What Is It Like to Be a Bat?", The Philosophical Review 83(4) (1974), pp. 449
  25. ^ 1 2 Alan Thomas, Thomas Nagel, (Acumen: 2009), p. 64
  26. ^ Thomas Nagel, "What Is It Like to Be a Bat?", The Philosophical Review 83(4) (1974), pp. 442 n .8
  27. ^ John R. Searle, The Rediscovery of the Mind (MIT Press: 1992), pp. 117-118
  28. ^ See also Thomas Nagel, The View from Nowhere (Oxford University Press: 1986), pp. 13-19
  29. ^ Thomas Nagel, "What Is It Like to Be a Bat?", The Philosophical Review 83(4) (1974), pp. 441-442
  30. ^ Andrea Eugenio Cavanna and Andrea Nani, "Thomas Nagel", in Consciousness: Theories in Neuroscience and Philosophy of Mind (Springer: 2014), p. 63
  31. ^
    בהקשר זה H.O. Mounce כותב שעבור נייגל ההבדל בין עטלפים לבין בני אדם הוא לא הבדל של מידה, אלא הבדל של איכות או סוג. המשפט "עשירים לא יודעים איך זה לחיות על הקשקש" לא תופס את סוג הבעיה שעליה נייגל מדבר. אדם עשיר יכול בעיקרון להבין איך זה להיות עני, ולפעמים בני אדם עשירים חווים עוני בעצמם. בניגוד לכך, הניסיון להבין "איך זה להיות עטלף" נועד לכישלון, משום שסביר שחווייתם של עטלפים שונה באופן רדיקלי מזו של בני אדם. אנחנו יכולים להשיג יותר מידע על עטלפים, אך המידע הזה רק מדגיש את זרותם ביחס אלינו. ראו:

    H.O. Mounce, "The Aroma of Coffee", Philosophy 64(268) (1989), pp. 163-164
  32. ^ Thomas Nagel, "Dennet Consciousness Explained" in Other Minds (Oxford University Press: 1995), pp. 89
  33. ^ Thomas Nagel, "What Is It Like to Be a Bat?", The Philosophical Review 83(4) (1974), pp. 444-445
  34. ^ Donald Davidson, "Mental Events", in Experience and Theory. Ed. by Lawrence Foster and J.W. Swanson (University of Massachusetts Press": 1970)
  35. ^ Thomas Nagel, "What Is It Like to Be a Bat?", The Philosophical Review 83(4) (1974), pp. 446-448
  36. ^ Alan Thomas, Thomas Nagel, (Acumen: 2009), pp. 82ff
  37. ^ Thomas Nagel, The View from Nowhere (Oxford University Press: 1986), esp. chapters 1 and 2
  38. ^ Thomas Nagel, "קובץ PDFThe Psychophysical Nexus", in Concealment and Exposure and Other Essays (Oxford University Press: 2002), pp. 194-236
  39. ^ 1 2 Daniel C. Dennett, "What Is It Like to Be a Bat", paper presented at the New York University Philosophy Department, April 5 1991
  40. ^ David Woodruff Smith, "Phenomenology", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Summer 2018 Edition), Edward N. Zalta (ed.)
  41. ^ Ted Honderich, "Introduction to Thomas Nagel's Lecture", in Philosophers of Our Time, ed. by Ted Honderich, (Oxford University Press: 2015), p. 5
  42. ^ Susan Blackmore, Consciousness: A Very Short Introduction (Oxford University Press: 2005), p. 8
  43. ^ Daniel C. Dennett, Consciousness Explained (Back Bay Books: 1991), p. 441-448
  44. ^ Daniel C. Dennett, Consciousness Explained (Back Bay Books: 1991), p. 445
  45. ^ Thomas Nagel, "Dennet Consciousness Explained" in Other Minds (Oxford University Press: 1995), Chapter 8, pp. 86-89
  46. ^ Douglass R. Hofstadter and Daniel C. Dennet, "Reflections on What Is It Like to Be a Bat", in The Mind's I: Fantasies and Reflections on Self and Soul, (Basic Books: 1981), pp. 403-414
  47. ^ Richard Dawkins, The Blind Watchmaker (Norton: 1986), p. 34
  48. ^ Kathleen Akins, "What is it Like to be Boring and Myopic?", in Dennett and His Critics: Demystifying Mind, edited by Bo Dahlbom, (Blackwell: 1993), pp. 127-128
  49. ^ Kathleen Akins, "What is it Like to be Boring and Myopic?", in Dennett and His Critics: Demystifying Mind, edited by Bo Dahlbom, (Blackwell: 1993), p. 147
  50. ^ Kathleen Akins, "What is it Like to be Boring and Myopic?", in Dennett and His Critics: Demystifying Mind, edited by Bo Dahlbom, (Blackwell: 1993), p. 154
  51. ^ Sean Allen-Hermanson, "Strong Neurophilosophy and the Matter of Bat Consciousness: A Case Study", Erkenntnis 80(1) (2015), pp. 57-76
  52. ^ Peter M.S. Hacker, Is there anything it is like to be a bat?, Philosophy 77 (2002), pp. 157-174
  53. ^ Peter M.S. Hacker, The Sad and Sorry History of Consciousness: being among other things a challenge to the “consciousness studies community”, Royal Institute of Philosophy, supplementary volume 70 (2012)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=איך_זה_להיות_עטלף%3F&oldid=38095760"