איינו
 | |
| בני שבט איינו, תחילת המאה העשרים. | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
|
50,000 יפנים המיוחסים למחצה או יותר לאינו 150,000 יפנים עם ייחוס כלשהו לאיינו | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| הוקאידו | |
| שפות | |
|
שפת איינו יפנית | |
| דת | |
|
אנימיזם נצרות אורתודוקסית בודהיזם | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| לא ידוע |
אַיְינוּ (Ainu, ביפנית: アイヌ) הם קבוצה אתנית ילידית. מקורם באי הוקאידו ובצפון האי הונשו ביפן, באיי הקוריליים, בחלקים מסחלין ובשליש הדרומי של חצי האי קמצ'טקה.
משמעותה של המילה "איינו" היא "אדם" בשפת האיינו. אמישי (Emishi), אזו או יזו (Ezo, Yezo, ביפנית: 蝦夷) הם המונחים היפניים, ואוטארי (Utari, ביפנית ウタリ), שמשמעותו "חבר" בשפת האיינו, הוא מונח מקובל היום על רבים מחברי הקבוצה.
ככל הנראה, יש בין 150,000 ל-200,000 בני איינו כיום, אך המספר המדויק אינו ידוע מכיוון שרבים מבני האיינו מסתירים את מוצאם או אינם יודעים אותו לאחר שהוסתר מהם, כדי להגן על עצמם מפני אפליה על בסיס גזעי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקרים משערים שתרבות האיינו נוצרה משילוב בין תרבות ה-Okhotsk (אנ') ותרבות ה-Satsumon (אנ'), שתיהן צאצאיות ישירות של תרבות ג'ומון.[1] כל התרבויות האלו קדמו להתיישבות היפנית ונכבשו על ידי היפנים בראשית המאה התשיעית. בשנת 1264 האיינו פלשו לארצם של בני ה-Nivkh (אנ') באי סחלין. הדבר הוביל למלחמה בין בני האיינו לסינים. האיינו יצרו חברת ציידים-לקטים, והצליחו לשרוד בעיקר בזכות ציד ודיג. דתם המקורית התבססה על תופעות טבע.
בתקופת מורומאצ'י (1336–1573) העימות בין היפנים הפולשים לבין האיינו, התושבים המקוריים, התאפיין במלחמות ומרידות. למשל מרידה בשנת 1456.
בתקופת אדו (1601–1868) האיינו, ששלטו באי הצפוני, הידוע כיום כהוקאידו, נעשו מעורבים במסחר מול היפנים, ששלטו בדרום האי. הממשל היפני העניק לשבט היפני מצומאה זכויות בלעדיות למסחר עם בני האיינו. בהמשך המסחר הותר גם ליתר השבטים היפנים. בתקופה זו האיינו החלו להיות תלויים מאוד במסחר עם היפנים. מגפות שונות פגעו בבני האיינו, ביניהן אבעבועות שחורות. הרחבת המסחר בין האיינו לבין היפנים הגדילה את ההבנה ההדדית, אך גם את החיכוכים ואף מרידות מצד האיינו. המרידה הגדולה של בני האיינו בשלטון המרכזי היפני מכונה Shakushain's revolt והתרחשה בשנים 1669–1672. קרב נוסף התרחש בשנת 1789.
במאה ה-18 נמנו 80,000 בני איינו. בשנת 1868 נמנו 15,000 בני איינו באי הוקאידו, 2,000 בסחלין וכ-100 באיים הקוריליים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איינו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אינא, דף שער בספרייה הלאומית- Ainu people - History and Culture
