אחמד אבן איברהים אל-גאזי
 | |
| לידה |
1506 הררי, אתיופיה  |
|---|---|
| נהרג |
21 בפברואר 1543 (בגיל 37 בערך) בהר דר, אתיופיה |
| מדינה |
סומליה |
| בן או בת זוג |
באטי דאל וואמבארה |
  | |
אחמד אבן איברהים אל-גאזי היה אימאם ושליטה של סולטנות אדאל בין השנים 1506–1543. כינויו גראן (אמהרית: ግራኝ, סומלית: Gurey) שפירושו "איטר יד ימינו" (שמאלי), הוא השליט אשר החל בכיבוש של שלושה רבעים משטחה של אתיופיה תחת כוחה של סולטנות אדאל במהלך מלחמת אתיופיה-אדאל.
מוצאו
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המסורות האתיופיות מוצג האימאם אחמד כערבי[1]. במקורות אחרים, בעיקר סומלים אך גם אתיופים, הוא מוצג כסומלי ולא ערבי[2]. אדאל הייתה סולטנות רב-אתנית אשר כללה בתוכה בעיקר עפרים וסומלים אך גם את אבותיהם של ההררים, ההיסטוריון אוואלד ווגנר מניח "שהאוכלוסייה העיקרית של אדאל הייתה כנראה עפרית"[3].
מוצאו של גראן מעולם לא נזכר בספר פותוח אל-חבש של שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר (הידוע יותר בשם "פאקיה הערבי"), המקור הראשי לתיאורים של כיבושיו הרבים, אולי כי זאת לא הייתה חשובה או כי הסופר הניח שזה היה ידוע לקוראים שלו. יש מספר רמזים בספר הרומזים על מוצאו של האימאם. בין הראיות כי לא היה סומלי:
- רבים מבני משפחתו של האימאם מזוהים. על אחותו פארדאסה, נאמר שהתחתנה עם ראש שבט בשם מאטאן, שמזוהה כסומלי שלא כמוה[4]. אחיו של האימאם היה מוחמד בן איברהים, מנהיגם של השבטים בשאווה והארגאיה לפני שהצטרף למלחמה נגד אתיופיה[5]. אמו של בן דודו מוחמד בן עלי הייתה אחות אמו של גראן, מוחמד עצמו היה הסולטאן של השבט הסומלי זארבה[4]. בן דוד נוסף הנזכר בספר הוא האמיר זאהרבי מוחמד שעליו לא נכתב כמעט דבר[6].
- בפותוח אל-חבש מוזכר אדם בשם איברהים בן אחמד שהיה שליטה של סולטנות אדאל לשלושה חודשים, חוקרים מציעים שזהו אביו של גראן. אותו איברהים השתייך לקבוצה הנקראת באלאווים ולפני זה היה השליט של העיירה האבאט[7]. הקשר האפשרי בין השניים מחזק את העובדה שהאבאט הייתה אחד מבסיסי הכוח של גראן (האחרת הייתה זאקה)[8].
- ישנם הרבה הזדמנויות בהם פותוח אל-חבש מספק מספיק עדויות. ישנם משפטים רבים בהם שמו של גראן וסומלים נזכרים יחד, ולא פעם פאקיה הערבי מזכיר את הקשר האתני. בהמשך הספר, הלוחמים הסומלים מתוארים כמי שברחו לאחר קרב שימברה קור, ושהאימאם סומלי[9].
הראיות והטענות כי אכן היה סומלי הן:
- סומלים רבים טוענים למוצא ישיר ממנו
- העובדה שאחרי שלא הסכים עם הסולטאן עומר דין על העלאת מס הוא יצא לפנסיה וחי בין הסומלים[10].
- אחיינו היה האמיר נור אבן מאג'והיד שהיה שייך לשבט הסומלי מארהאן דארוד[11].
שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האימאם אחמד נולד ליד העיר זילע, עיר נמל הנמצאת כיום בצפון-מערב סומליה (אז חלק מאדאל, מדינת לוויין אסלאמית של האימפריה האתיופית הנוצרית), ונשא לאישה את באטי דאל וואמבארה, בתו של מאהפאז, מושל העיר זילע. כאשר מאהפאז נהרג לאחר שניהל קמפיין צבאי כנגד הקיסר האתיופי לבנה דנגל ב-1517 סולטנות אדאל נכנסה למספר שנים של אנרכיה, עד שהאימאם גראן הרג את אחרון מתחריו לכוח והשתלט על הרר.
כנקמה על תקיפת באדאל שהתרחשה כשנה לפני עלייתו לשלטון על ידי הגנרל האתיופי דאגאלהאן, פלש האימאם גראן לאתיופיה בשנת 1529. אף על פי שחייליו פחדו מהחיילים האתיופים, הם הביסו בסופו של דבר את כוחות הקיסר בקרב שימברה קור[12].
הפלישה לאתיופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימאם אחמד שוב ניהל קמפיין צבאי באתיופיה ב-1531 הוא הצליח לשבור את כוחותיו של הקיסר לבנה דנגל בקרב אמבה סאל ב-28 באוקטובר. הצבא האסלאמי פנה משם צפונה ובזז את מנזר האי באגם האיק וכנסיות האבן בלליבלה. כאשר האימאם נכנס למחוז תיגראי, הוא הביס את הצבא האתיופי שהתעמת עמו שם. כאשר הגיע לעיירה אקסום הוא הרס את כנסיית גבירתנו מרים מציון, שבו הקיסרים האתיופיים במשך מאות שנים היו מוכתרים.
האתיופים הוכרחו לבקש עזרה מהפורטוגזים, שעגנו בנמל מאסאווה ב-10 בפברואר 1541 במשך שלטונו של הקיסר גלאוודיוס. הכוח הובל על ידי כריסטובו דה גאמה וכלל 400 רובאים וגם מספר אמנים ולא לוחמים. דה גאמה והאימאם אחמד נפגשו ב-1 באפריל 1542 בג'ארט, שהחוקר טרימינאם מזהה אותה עם אנאסה, הנמצאת בין אמבה אלאגי ואגם אשאנג[13]. כאן לפורטוגזים היה את המבט הראשון שלהם על אחמד כפי שנכתב על ידי כאסטאנהוסו:
בזמן שמחנה שלו מוקם, המלך של זילע (האימאם אחמד) עלה בגבעה עם כמה סוסים וכמה חיילים לבחון אותנו: הוא עצר על החלק העליון עם שלוש מאות סוסים ושלושה דגלים גדולים, שניים לבנים עם ירחים אדומים, ואחד עם ירח לבן, שתמיד ליוה אותו, ו(על ידי) כך הוא הוכר.
— המסע הפורטוגזי לחבש 1541-1543, עמוד 41.
ב-4 באפריל, שני הצבאות הלא מוכרים החליפו מסרים והתבוננו בכל אחד לכמה ימים, דה גאמה יצר מצבאו קוביות ובכך צעד לתוך צבאו של גראן. על מנת לדחות גלים רצופים של התקפות מוסלמיות עם תותחים. הקרב הזה הסתיים כאשר האימאם אחמד נפצע ברגל על ידי ירי, כאשר ראו את הדגלים שלו מאותתים לנסיגה, הפורטוגזים ובעלי הברית האתיופים התנפלו על המוסלמים הלא מסודרים, שסבלו הפסדים אך הצליחו להתייצב מחדש ליד הנחל שבאזור.
בימים הבאים האימאם אחמד חוזק בתוספת חיילים טריים. דה גאמה שהבין שצריך לפעול במהירות הוביל כוח שוב בצורת ריבוע ב-16 באפריל והחל לנוע לכיוון מחנהו של האימאם אחמד. אף על פי שהמוסלמים נלחמו בהם יותר משבועיים ברציפות, סוסיהם של המוסלמים כמעט ושברו את המרובע הפורטוגזי, ובכך בהזדמנות זו צבאו של האימאם נסוג. כאסטאנהוסו מתאר זאת:
הניצחון יכל להסתיים היום רק אם היו לנו מאה סוסים לסיים זאת, בשביל המלך אנו נשאנו על כתפינו גברים במיטה, מלווים בפרשים והם מיהרו ללא סדר.
— המסע הפורטוגזי לחבש 1541-1543, עמוד 51.
כשהוא מחוזק על ידי ההגעה של הבהר נגוס יסחק, דה גאמה צעד דרומה אחרי כוחות האימאם אחמד, אף על פי כן, בגלל התחלתה של עונת הגשמים היא מנעה מדה גאמה לעמוד מול האימאם גראן בפעם השלישית. בעצתה של המלכה סאבלה וואנגאל, דה גאמה החל בבניית מחנה חורף ליד אגם אשאנג, אך עדיין בטווח ראייה מאויבו[14].
כשהם יודעים שהניצחון טמון במספר כלי הנשק, האימאם ביקש עזרה מידידיו המוסלמים. לפי אבבה ג'ואצ'ים לה גראנד, האימאם אחמד קיבל 2000 רובאיים וארטילריה מחצי האי ערב, ו-900 חיילים מהאימפריה העות'מאנית. בינתיים, בגלל פצועים ותקלות אחרות, רובאי דה גאמה הוקטנו ל-300 רובאים. אחרי שהגשמים הסתיימו, האימאם אחמד תקף את המחנה הפורטוגזי והרג את כל 140 חיילי דה גאמה. דה גאמה עצמו, נפצע באופן קשה ונלכד עם עשרה מחייליו אחרי שחסו על חייו ביקשו ממנו להתאסלם הוא סירב והוצא להורג[15].
הניצולים מהקרב והקיסר האתיופי גלאוודיוס שיתפו פעולה ויחד עם הספקה פורטוגזית, תקפו את האימאם אחמד ב-21 בפברואר 1543 בקרב ויינה דגה, שם 9,000 מחייליהם הצליחו להביס את 15,000 החיילים של האימאם אחמד. האימאם נהרג על ידי רובאי פורטוגזי.
אשתו של האימאם באטי דאל וואמבארה הצליחה לברוח משדה הקרב עם שרידים מהחיל הטורקי, והם עשו את דרכם לעיר הרר, שם כינסה את חסידי בעלה. בכוונה לנקום את מוות בעלה, היא התחתנה עם אחיינו נור אבן מאג'והיד בתנאי שזה יקום את מפלת האימאם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אחמד אבן איברהים אל-גאזי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פראנז צ'ריסטוף מאט, אנציקלופדיה אתיופיקה, בערך אחמד אבן איברהים אל-גאזי, עמוד 155.
- ^ י.מ. לוויס, הכיבוש הסומלי של קרן אפריקה, עמוד 12.
- ^ אוואלד ווגנר, אנציקלופדיה אתיופיקה, בערך אדאל, עמוד 71.
- ^ 1 2 שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 44.
- ^ שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 51.
ריצ'רד פאנקהארסט מזהה את הארגאיה כמקום בתוך אתיופיה המודרנית. - ^ שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 54.
- ^ שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 8.
- ^ שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 9.
- ^ שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמוד 81.
- ^ שיהאב אד-דין אחמד בן עבד אל קאדר, פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה, עמודים 101-105.
- ^ ר. באסאט, ההיסטוריה של כיבוש אתיופיה.
- ^ הקרב מתואר בספר פותוח אל-חבש: כיבושה של אתיופיה בעמודים 71-86.
- ^ ג'. ספנסר טרימינאם, אסלאם באתיופיה, עמוד 173.
- ^ ר.ס. ווחיטאווי, המסע הפורטוגזי לחבש 1541-1543, עמוד 53.
- ^ ג'ארונימו לובו, המסלול של ג'ארונימו לובו, עמודים 201-217.
| בקרת זהויות |
|
|---|