אחדות המדע
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
אחדות המדע או אחדות הידע (באנגלית: Unity of science) היא תזה בפילוסופיה של המדע שאומרת שכל המדעים יוצרים שלם מאוחד. מושג קרוב הוא מדע מאוחד Unified Science - מושג שיש לו משמעויות שונות כמו קשרים בין המדעים או ניסיון לאחד אותם לשפה משותפת. ניתן לסווג את הווריאציות של התזה כאונטולוגיות (מתן דין וחשבון מאוחד של מבנה המציאות) ו/או כאפיסטמי/פרגמטי (מתן דין וחשבון מאוחד של אופן פעולת הפעילויות והתוצרים של המדע). ישנם גם פילוסופים המדגישים את חוסר האחדות של המדע, מה שלא אומר בהכרח שלא יכולה להיות אחדות במובן מסוים, אבל כן מדגיש פלורליזם באונטולוגיה ו/או בעיסוק המדע.
גרסאות מוקדמות של התזה של אחדות המדע ניתן למצוא אצל פילוסופים יוונים עתיקים כמו אריסטו, ובהיסטוריה המאוחרת של הפילוסופיה המערבית.
ז'אן פיאז'ה הציע, בספרו Recherche משנת 1918 ובספרים מאוחרים יותר, שניתן להתייחס לאחדות המדע במונחים של מעגל של מדעים, שבו ההיגיון הוא הבסיס למתמטיקה, שהיא הבסיס למכניקה ולפיזיקה, והפיזיקה היא הבסיס לכימיה, שהיא הבסיס לביולוגיה, שהיא הבסיס לסוציולוגיה, מדעי המוסר, פסיכולוגיה ותורת הידע (theory of knowledge), ותורת הידע מהווה בסיס להיגיון, להשלמת המעגל, מבלי לרמוז שאפשר לצמצם מדע כלשהו למדע אחר.
המושג אחדות המדע הוא דוקטרינה בתחום של פוזיטיביזם הלוגי, הגורסת כי כל המדעים חולקים את אותה שפה, חוקים ושיטה או לפחות אחת או שתיים מהתכונות הללו. תנועת אחדות-מדע קמה בחוג וינה, קבוצה של מדענים ופילוסופים שנפגשה בקביעות בווינה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 והייתה קשורה במיוחד עם רודולף קרנפ ואוטו נויראט[1]. גרסאות של התזה של אחדות המדע עדיין נתמכות על ידי פילוסופים עכשוויים רבים של המדע.[1]
פוזיטיביסטים לוגיים שונים פירשו דוקטרינה זו בכמה דרכים שונות, למשל. כתיזה רדוקציוניסטית, שהאובייקטים שנחקרו על ידי המדעים המיוחדים מצמצמים לאובייקטים של תחום משותף, לכאורה בסיסי יותר, של המדע, הנחשב בדרך כלל לפיזיקה; בתור התזה שכל התיאוריות והתוצאות של המדעים השונים יכולים או צריכים לבוא לידי ביטוי בשפה משותפת או ב"סלנג אוניברסלי"; או בתור התזה שכל המדעים המיוחדים חולקים שיטה משותפת.
במחצית השנייה של המאה ה-20 התזה של אחדות המדע, נדונה על ידי לודויג פון ברטלנפי ב"תורת המערכת הכללית: גישה חדשה לאחדות המדע" (1951) ושל פול אופנהיים (אנ') והילרי פוטנם ב"אחדות המדע כהשערת עבודה" (1958).
כתביו של אדוארד האסקל (אנ') וכמה מקורבים, ביקשו לעבד מחדש את המדע לדיסציפלינה אחת תוך שימוש בשפה מלאכותית משותפת. עבודה זו הגיעה לשיאה בפרסום משנת 1972 של Full Circle: The Moral Force of Unified Science. עם זאת, חלק גדול של עבודתם של האסקל ובני דורו לא פורסם. לאחרונה טימותי ווילקן ואנתוני ג'אדג' הרחיבו את התובנות של האסקל ועמיתיו לעבודה.
מדע מאוחד היווה חוט עקבי מאז שנות ה-40 של המאה ה-20, בתחום "אקולוגיית המערכות" של הווארד טי אודום ובסינתזת ה-Emergy הקשורה, תוך מודל של "המערכת האקולוגית": התהליכים ביאוגאוכימייים, והתרמודינמיים בליתוספירה והביוספירה. מודל תהליכים ארציים כאלה באופן זה דורש מדע המאחד גאולוגיה, פיזיקה, כימיה ביולוגיה (H.T.Odum 1995). מתוך מחשבה זו, אודום פיתח שפת מדע משותפת המבוססת על סכמות אלקטרוניות, תוך מחשבה על יישומים למערכות כלכליות אקולוגיות (H.T.Odum 1994).
מספר מדענים ופילוסופים התנגדו לתזה של אחדות המדע. ג'רי פודור התנגד לכך ב"מדעים מיוחדים (או: אי-האחדות המדע כהשערה עבודה)" (1974), גם פול פייראבנד התנגד לתזה ב-Against Method (1975) וביצירות מאוחרות יותר, וכן מאת ג'ון דופרה (אנ') ב-The Disunity of Science (1983) ו-The Disorder of Things: Metaphysical Foundations of the Disunity of Science (1993).