טריומף (מצעד ניצחון)
טריומף או טריומפוס (triumphus) היה טקס מדיני דתי ברומא העתיקה, שבמהלכו ערכו מצביא וצבאו תהלוכת ניצחון ברחובות העיר רומא. טקס זה התנהל באופן מסורתי ומתוך הקפדה על אופן ביצוע הטקס.[1] מצביא שניהל מסע כיבוש מוצלח נאלץ לפנות לסנאט על מנת לבקש את הענקת הטריומף. במסורת הרפובליקנית, רק הסנאט רשאי להעניק את הטריומף. מטרת הטריומף הייתה להעניק אות הוקרה למצביא שהצליח לכבוש שטחים לטובת האימפריה. מטרה נוספת הייתה להעלות את המורל בקרב הנתינים של האימפריה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור הטקס הוא כנראה בתרבות האטרוסקית, והוא חדר לרומא בתקופת המלוכה. הטריומף נערך על ידי המלכים לאחר שהביסו אויבים. הטריומף, מלבד היבטו המדיני והאישי, לבש גם צביון דתי. הצבא והטריומפאטור ביצעו שורה של טקסים ומחוות דתיות כלפי האל יופיטר, שסימלו את מילוי הנדרים שנטלו על עצמם לפני יציאתם לקרב.
כיוון שלפי החוק הרומי אסור היה למצביא וצבאו להיכנס לשטח העיר, העניק הסנאט היתר מיוחד למצביא להיכנס לעיר והאריך את תוקף האימפריום של המגיסטראט לשם ביצוע התהלוכה.
במרכז התהלוכה עמדה מרכבת המצביא המנצח, שקיבל את התואר טריומפאטור. המרכבה הובלה על ידי רביעיית סוסים לבנים. הטריומפאטור עצמו היה לבוש בבגדים מיוחדים שכללו טוגה בצבע ארגמן, זר עלי דפנה ושרביט, ולידו עמד עבד ציבורי אשר החזיק כתר מעל ראשו ולחש לאוזנו "memento mori" (זכור את המוות), משפט זה נועד על מנת להזכיר למפקד כי הוא רק בן-תמותה. בראש התהלוכה נישא השלל, ציורים המתארים את קרבות הצבא ושלטים עם רשימות העמים והערים שנוצחו על ידי הרומיים במלחמה. השבויים החשובים הובלו גם הם, כבולים בשלשלאות, בקדמת התהלוכה. מאחורי כרכרת המצביא צעד צבאו של המצביא וכן חברי הסנאט והמגיסטראטים השונים שנכחו בעיר.
החיילים הצועדים התחילו את התהלוכה בשדה מרס, נכנסו לעיר דרך שער הטריומף, עברו בפורום רומאנום וסיימו בגבעת הקפיטולין שם הקריב הטריומפאטר קורבן לאל יופיטר והקדיש לו זר דפנה. לאחר סיום התהלוכה נערכה סעודה חגיגית לצבא, אזרחי רומא וחברי הסנאט. השבויים הגברים לרוב הוצאו להורג עם סיום הטריומף.
בין שנת 367 לשנת 264 לפנה"ס נערכו כשבעים מצעדי ניצחון.[2]
בסוף תקופת הרפובליקה ניתנה זכות טריומף גם למצביאים חסרי אימפריום, לדוגמה פומפיוס. בתקופת הקיסרות הרומית רק לקיסר ולבני משפחתו הוענק טריומף, בעוד שמצביאים שהצטיינו בפיקוד על חזית בקרב קיבלו את אות הטריומף. הקיסרים עצמם התהדרו בלבוש הטריומפטואר כשרצו בכך ואף יכלו להעניק את זכות זו לאחרים.
לעיתים הוקמו מבנים שמנציחים את הטריומף, כגון קשת קונסטנטינוס, שער טיטוס, ושער טיטוס (קירקוס מקסימוס).
התיאור המפורט ביותר של מצעד ניצחון רומי בספרות הקלאסית הוא תיאורו של יוסף בן מתתיהו[3] את הטריומף ברומא לציון הניצחון על היהודים במרד הגדול.[4]
בשנת 534, יוסטיניאנוס, הקיסר של האימפריה הרומית המזרחית, העניק טריומף למצביא שלו, בליסריוס, לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים לכבוש את מדינות צפון אפריקה והניצחון מול הוונדלים. יוסטיניאנוס ראה בקיום הטריומף שתי משמעויות עיקריות, משמעות דתית ומשמעות תרבותית. המשמעות הדתית מגיעה מתוך האמונה שעצם הכיבוש מוכיח שהאל לצידם. הניצחון הוא אישור של האל ללגיטימיות של השלטון של יוסטיניאנוס במיוחד לאחר מרד הניקה, שערער את מקומו של יוסטיניאנוס בתור קיסר. המשמעות התרבותית היא הרצון של יוסטיניאנוס לקיים את המסורת העתיקה של האימפריה הרומית ולהחזיר אותה לגדולתה. יוסטיניאנוס ראה בקיום המסורת הרומית דרך לחבר את העם הרומי למרות הפיצול שהגיע בעקבות נפילת האימפריה ולמרות האסונות והקשיים. הרצון שלו היה להראות שהדברים חוזרים למוטב ושהוא מחזיר עטרה ליושנה.
החוקרים חלוקים ביניהם על היכולת להציג מחווה זו כטריומף כמו שהיה במסורת הרומית הקדומה. הטריומף האחרון שהתקיים ברומא, לפני נפילת האימפריה, היה של טיטוס לאחר נפילת העיר ירושלים בשנת 70 לספירה. כלומר, עברו 450 שנה[5] מאז הטריומף האחרון בעיר רומא. פרוקופיוס בכתביו מציג את האופן בו התנהל הטריומף של בליסריוס והצביע על מספר נקודות דמיון ושוני בין הטריומף של רומא לבין הטריומף של קונסטנטינופול. בליסריוס כמו קודמיו הציג את השלל שלו מן הלחימה שכלל תצוגה של עבדים, שבויים וכל מיני דברי מותרות, בלב העיר המרכזית של האימפריה. בנוסף, הטקס התנהל בצורה זהה שכן בליסריוס היה לבוש בבגדים מפוארים, התקשט בתכשיטים ואף החזיק מרכבה בה רכבה אשתו.[6] "which it is customary for the emperor’s wife to ride, and much jewelry made of precious stone."
אולם בשונה מקודמיו, טקס זה לא התנהל בעיר רומא שהייתה חלק מן הקריטריונים לקיום הטקס. בנוסף, בליסריוס צעד בתהלוכה זו ברגליים יחפות בניגוד למקובל. הוא צעד מביתו להיפודרום ואז חזור מן השערים ועד מושבו של הקיסר, כלומר הוא שינה את המסלול. "led a procession that the romans call a triumph, not in an ancient manner"[6]
נקודת שוני נוספת היא מקומו של הקיסר בטקס. יוסטיניאנוס שינה את המבנה של התהלוכה על מנת להציב את עצמו ואת אשתו במרכז התהלוכה כאשר רוב תשומת הלב היא על הקיסר ולא על בליסריוס. "Justinian, not counting the celebration as a triumph at all, less a triumph of Belisarius."[5]
למרות הדברים החלוקים, הדעה הגורפת היא שזה היה הטריומף האחרון הרומי.
"Belisarius was “the last to be awarded a triumph.” This was, in other words, the “last Roman triumph."[5]
אות הטריומף
[עריכת קוד מקור | עריכה]אות הטריומף (ornamenta triumphalia) היה העיטור הצבאי הגבוה ביותר שהסנאט הרומאי היה יכול להעניק למפקד צבאי מאז תקופת אוגוסטוס. אוגוסטוס קבע שהזכות לערוך הטריומף תהיה של הקיסר לבדו, והמצביא המנצח יקבל אות כבוד בלבד.
הענקת הטריומף הותנתה בקיום מספר תנאים. הוא ניתן רק במקרה, שהמצביא המנצח היה המפקד בפועל של כל כוחות הצבא הרומי שהשתתפו במערכה, שהאויב שהובס במסגרתה היה יריב משמעותי/בעל משקל, שהמלחמה הוכרזה כמלחמה צודקת ושבמהלכה נהרגו לפחות 5,000 מחיילי האויב.
טראיאנוס נתן למפקדיו את אות הטריומף על ניצחונותיהם על הדאקים, סיפוח ערביה ועל המלחמות הפרתיות.
אותות הטריומף האחרונים הוענקו בתקופת אדריאנוס, אולם מאחר שרק אימפרטור היה יכול להעניק אות טריומף ומאחר שאחרי ניצחונות על מרידות קודמות בדאקיה, פאנוניה, מאוריטניה, ובריטניה לא קיבל אדריאנוס את התואר בשנית, הוא קיבל את תואר האימפרטור פעם נוספת (imperator II) בשנת 136.
שלושת מקבלי האות בתקופת אדריאנוס קשורים לדיכוי מרד בר כוכבא: יוליוס סוורוס, מושל בריטניה שהובא ליהודה כדי לדכא את המרד, גאיוס פובליקיוס מארקלוס, מושל סוריה שבא ליהודה לדכא את המרד, והטריוס נפוס, מושל ערביה.
אחרי יום הטריומף היה מקבל האות מקשט בו את ביתו.
השפעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המושג של מצעד ניצחון לא התקיים רק ברומא העתיקה. עד לימינו ניתן לראות תהלוכות ניצחון שאירעו לאחר הניצחונות במלחמות גדולות. אולם, בעידן המודרני, תהלוכות הניצחון לובשות בדרך כלל בצורה של חגיגת ניצחון לאומי, ולא אישי. דוגמאות למצעד ניצחון מודרני זה מצעד הניצחון הבריטי בברלין 1945. דוגמה נוספת היא מצעד הניצחון במוסקבה לאחר הניצחון על גרמניה הנאצית. מצעדים מסוג זה הונהגו בכל העולם ואף בישראל. בשנת 1967 הניצחון במלחמת ששת הימים הביא לאופוריה גדולה במדינה וקיימו מצעד צבאי ענק.
מצעד זה היה גדול במיוחד בהיקפו וכלל 4,500 חיילים, 400 כלי רכב צבאיים ו-400 מטוסים, ובנוסף, הוצג בו שלל רב שנלקח במלחמה. "זה מצעד שרומם את הרוח", אומר נפתלי תמיר. "אותו מצעד נעשה כדי לומר תודה לצה"ל למעשה. לראות את העוצמה, את הכוח של צבא ההגנה לישראל".[7]
מצעדי הניצחון לא הונהגו רק לאחר מלחמות או כיבושים צבאיים אלא גם לאחר ניצחונות בעולם הספורט. למשל מצעד ניצחונות שנתי לחגוג את הזוכה בליגת העל בכדורגל ובכדורסל.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Beard, Mary. The Roman Triumph. Cambridge, Mass: Harvard University Press, 2009.
- Aline Abaecherli Boyce, 'The Origin of ornamenta triumphalia', Classical Philology, Vol. 37, No. 2 (Apr., 1942), pp. 130-141.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימה של טריומפרים מייסוד רומא עד זמנו של אוגוסטוס
- טריומף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- טריומף, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
