אושר (סרט)
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
טוד סולונדז  |
|---|---|
| הופק בידי |
טד הופ כריסטין ואשון |
| תסריט |
טוד סולונדז |
| שחקנים ראשיים |
ג'יין אדמס פיליפ סימור הופמן סינתיה סטיבנסון דילן בייקר לארה פלין בויל קמרין מנהיים ג'ון לוביץ בן גזארה מולי שאנון |
| מוזיקה |
רובי קונדור |
| צילום |
מריסה אלברטי |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
Focus Features, Killer Films |
| חברה מפיצה | Good Machine |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 16 באוקטובר 1998 |
| משך הקרנה |
134 דק' |
| שפת הסרט |
רוסית, אנגלית |
| סוגה |
דרמה קומית, סרט דרמה |
| מקום התרחשות |
ניו ג'רזי |
| תקציב | $3,000,000 |
| הכנסות | $2,807,390 |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 happiness |
| פרסים | 9 זכיות ו-13 מועמדויות |
| סרט הבא |
החיים בזמן מלחמה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
אושר (באנגלית: Happiness) הוא סרט קומדיה שחורה אמריקאי משנת 1998 שביים טוד סולונדז, שהגדיר את הסרט כ"קומדיה עצובה".
הסרט הוא השני בסרטיו המלאים של סולונדז, אשר בדומה לסרטיו האחרים התקבל ברגשות מעורבים עקב הנושאים בהם הוא עוסק ודרך הצגתם. העלילה מספרת על החיפוש של מעמד הביניים האמריקאי אחרי אושר כפי שהוא בא לידי ביטוי דרך חייהן של 3 אחיות מניו ג'רזי. חייהן של האחיות ושל משפחתן המורחבת ישתנו לבלי הכר במהלך הסרט שבמהלכו מתגלים סודות אפלים. הסרט זכה במספר פרסים וקנה קהל אוהדים רב אך הוא גם זכה להרבה מקטרגים ואף קיבל שריקות בוז במהלך הקרנותיו בפסטיבלים.
בשנת 2009 הוקרן לראשונה הסרט "החיים בזמן מלחמה", אשר מגולל את המשך סיפורן של הדמויות מ"אושר" כעבור כעשור, אולם הן מגולמות על ידי שחקנים אחרים.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מציג את חייהן של שלוש אחיות: ג'וי (ג'יין אדמס), אשר עובדת בעבודות מזדמנות תוך כדי חיפוש אחר הגבר שיביא אושר לחייה ומתאהבת במהגר הרוסי ולאד. אחותה טריש, אישה מיושבת הנשואה לביל (דילן בייקר) ולהם שני בנים, והאחות השלישית הלן, סופרת מצליחה אשר מנהלת רומנים קצרים ומחליפה מאהבים לעיתים קרובות. הוריהן של שלוש האחיות חווים בעיות משל עצמם והם מחליטים על פרידה זמנית. דמויות נוספות בסרט הן כריסטינה ואלן (פיליפ סימור הופמן) אשר גרים ברב הקומות שבו גרה הלן. הסרט חושף את עולמם האפל של הדמויות, ואת ההתרחשויות בחייהן שנעשות שלא בפרהסיה. כך למשל עם התפתחות העלילה ביל מתגלה כפדופיל סדרתי, אלן הוא סוטה מין בודד ומנוכר, כריסטינה מתגלה כרוצחת אכזרית וולאד כגנב. סופו של הסרט הוא שהמשפחה המורחבת בה עוסק הסרט מתאחדת במלון דירות והם דנים סביב שולחן במצב אליו נקלעו, תוך שהם מקרינים חזות מאושרת.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדמויות האקסצנטריות והנושאים הקשים של הסרט גרמו לרבים להגדיר את הסרט והבמאי שלו כ"סוטה" ו"חולני"[1]. הסיבה העיקרית למחלוקת סביב הסרט היא הצגת דמותו של ביל, האב הפדופיל, בצורה עגולה ורב-ממדית. מצדדי הסרט טוענים כי נקודת המבט היא חדשנית והסרט לא מעודד את הסטיות שהוא מציג, ושקיצוניות הסרט היא חיונית לחשיפת חוליי החברה האמריקאית, בניגוד לסרטים "רכים" יותר שעוסקים בנושא כמו "אמריקן ביוטי". הבמאי עצמו אמר כי הוא הוטרד מכך שאחד מהצופים בסרט טען כי הוא נהנה ממנו.
הסרט היה מועמד לגלובוס הזהב ולפרסים רבים נוספים. הוא זכה בפרס המבקרים בפסטיבל קאן ונחשב לסרט המרכזי של סולונדז. אין ספק כי המחלוקות שהסרט מעורר תרמו לתפוצתו והוא אף הופיע ברשימת "25 הסרטים המסוכנים ביותר" של המגזין פרמייר[2].
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1998 פסטיבל הקולנוע בקאן
- 1999 פרס גלובוס הזהב
- 1998 פרס חבר המבקרים הלאומי
- 1999 פרס אינדפנדנט ספיריט
- 1998 פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בסן פאולו
- 1998 פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בפורט לודרדייל
- 1998 פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו
- 1999 הפרס הבריטי לקולנוע עצמאי
- 1999 פרס "Chlotrudis Society" לקולנוע עצמאי
- 1999 פסטיבל "Fantasporto"
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אושר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אושר", באתר נטפליקס
"אושר", באתר AllMovie (באנגלית)
"אושר", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"אושר", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"אושר", באתר Metacritic (באנגלית)- "אושר", באתר אידיבי
"אושר", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
"אושר: כל מה שמטריד ודוחה ביצירת מופת אחת": פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "פסטיבל כאן", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גיא שמי, נו, ההוא מהזה, באתר וואלה, 6 באוקטובר 2009
- ^ Premiere Magazine's 25 Most Dangerous Movies