אורנה יקיר

אורנה יקיר

אין תמונה חופשית
לידה	22 במאי 1964 נתניה, ישראל
פטירה	28 במאי 2008 (בגיל 44) תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	אורנה כשר
מדינה
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
מעסיק	גלי צה"ל, קול ישראל

אורנה יקיר (22 במאי 1964 - 28 במאי 2008) הייתה שדרנית רדיו, מחזאית וסופרת ילדים ישראלית.

ביוגרפיה

יקיר נולדה בנתניה בשם אורנה כשר כבת בכורה מתוך שלוש אחיות. אביה היה הפרופסור להיסטוריה אריה כשר. היא הייתה בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

ב-1985 נישאה לעיתונאי יותם יקיר. יקיר עברה טיפולי הפריה, ללא הצלחה. השניים אימצו תינוקת בשנת 1995. ב-2002 פרסמה ספר ילדים בשם "העולם שבקצה החוט", שאייר אלכס פירלי. הסיפור נכתב לילדים, אך עוסק בטרגדיה משפחתית של מוות של אחד מקרובי המשפחה. באותה שנה התגרשה מבעלה, לאחר שבע עשרה שנות נישואים.

יקיר כתבה ספר נוסף בנושא אימוץ. היא פנתה להוצאות ספרים רבות, אך הן סירבו להוציא את הספר מכיוון שקהל היעד שלו קטן. לאחר 11 שנים, הספר פורסם בשנת 2007 בהוצאת יסוד. ב-2007 יצא לאור ספר הילדים השני שכתבה, "איך נרקם סיפור אהבה". ספריה מוקדשים לבתה נגה.

הקריירה ברדיו

ב-1982 התגייסה לגלי צה"ל ושימשה כקריינית. בשנים 1990 – 1996 הגישה את התוכנית "תוכנית 10" ברשת ג' של קול ישראל. בשנים 1998 – 2004 הגישה את התוכנית "שעה ישראלית" ברשת ג', תוכנית שזכתה לפופולריות רבה. זכתה בפרס "מנהל הרדיו" לשנת 2005, על פעילותה כשדרנית ברשת ג' וכעורכת ברשת ב'. ב-2008 שידרה את התוכנית "יש מצב" עם יובל גנור ברשת ב'.

תקופת מחלתה

ב-2005 אובחנה כחולה בסרטן השד במצב מתקדם. המחלה התפשטה במהרה בגופה. יקיר אף שברה את רגלה, ואיבדה את יכולתה ללכת בכוחות עצמה. היא ואושפזה בבית חולים ב-31 במרץ 2005. למרות היותה מאושפזת, לא ויתרה על השידור ברדיו. בעזרת שני טכנאי קול ישראל, צבי בשבקין וגרשון מיטל, הובאה ניידת שידור לבית החולים איכילוב בו שהתה, ובמשך חצי שנה שידרה את תוכניתה מבית החולים. יקיר שמרה על אופי התוכנית כפי שהיה לפני המחלה, ולא נהגה להזכיר את מחלתה. לאחר קריסת המערכת החיסונית של יקיר, היא עברה מטיפולים כימיים לטיפולים הורמונליים. בתום הטיפול, בשלהי שנת 2005, השתפר מצבה דרמטית, ורוב הגרורות ששלח הסרטן נעלמו. לאחר חצי שנת אשפוז ונטילת תרופות שונות, היא השתחררה מבית החולים והחלה ללכת בכוחות עצמה, על אף הערכות הרופאים כי מצבה סופני.

יקיר נהגה לומר שהיא גאה בהיותה דוגמה לנשים אחרות שנאבקות בסרטן השד, ובראיונות שונים שלה בתקשורת אף התייחסה למחלה באופן הומוריסטי. לפני שאובחנה מחלתה, כתבה מחזה בשם "גילי", המבוסס על הספר בשם "הספר של גילי" מאת ד"ר הניה שנון-קליין, המחזה היחיד בכיכובה של חברתה השחקנית שרית וינו-אלעד, וזכה במקום הראשון בתחרות ה"תיאטרונטו". בריאיון שהעניקה ל"הארץ" אמרה כי בכוונתה לכתוב ספר נוסף, שמגולל את סיפורה של שדרנית רדיו חולת סרטן, אך את המעשה הזה לא הספיקה לעשות.

ב-2008 חלה החמרה במחלתה, וב-28 במאי 2008 נפטרה, שישה ימים לאחר יום הולדתה הארבעים וארבעה. היא נטמנה בבית העלמין בצור משה, שליד העיר נתניה.

באוקטובר 2010, ביום המודעות הבינלאומי לסרטן השד, נחנך חדר ישיבות בקול ישראל, על-שם אורנה יקיר.

קישורים חיצוניים

• אורנה יקיר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• הספרים של אורנה יקיר, באתר "סימניה"
• מירב קריסטל, נפטרה השדרנית אורנה יקיר, באתר ynet, 28 במאי 2008
• דורית קרן צבי, אורנה יקיר: מסיבת פיג'מות באונקולוגית א', באתר הארץ, 23 באפריל 2008
• ריאיון של יקיר בעיתון תל אביב
• אורנה יקיר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אורנה יקיר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה