אורל שטיין

אורל שטיין
Sir Marc Aurel Stein
	צילום משנת 1909
לידה	26 בנובמבר 1862; פשט, ממלכת הונגריה
פטירה	26 באוקטובר 1943 (בגיל 80); קאבול
שם לידה	Stein Márk Aurél
ענף מדעי	ארכאולוגיה, מזרחנות, בלשנות
מקום קבורה	קאבול
מקום לימודים	אוניברסיטת טיבינגן (1883); אוניברסיטת וינה (אין ערך); אוניברסיטת לייפציג (אין ערך); בית הספר התיכון הלותרני ;
מוסדות	הקולג' האוריינטלי; אוניברסיטת פנג'אב ;
פרסים והוקרה	מדליית הזהב של החברה הגאוגרפית הצרפתית (1923); עמית האקדמיה הבריטית (1921); אביר מפקד במסדר האימפריה ההודית (1912); מדליית המייסדים (1909); פרס סטניסלאס ז'וליין (1909) ;
הערות	שם לידה:Stein Márk Aurél

סר מרק אוּרֶל שטיין (בהונגרית: Stein Márk Aurél, באנגלית ידוע כAurel Stein קרי: סטיין; 26 בנובמבר 1862 – 26 באוקטובר 1943) היה ארכאולוג, נוסע ואתנוגרף בריטי, יהודי מומר, הונגרי במוצאו, שחקר את מרכז אסיה במהלך מספר מסעות רגליים ארוכים. בין היתר חקר את אגן טארים ונווי המדבר העתיקים של מדבר טקלה מקאן והיה הראשון שגילה כתבים בשפה הטוכארית, שפה הודו-אירופית שנכחדה. אחיינו היה אנדרו קלר, הביופיזיקאי ההונגרי-יהודי-בריטי.

רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות

נולד בפשט למשפחה יהודית. האב, נתן שטרן (1812–1889), היה סוחר והאם, אנה (נאנט) הירשלר (1817–1887) הייתה בת של סוחר יליד סלובקיה. מרק אורל (שנקרא כך לפי הקיסר מרקוס אורליוס, אבל ככל הנראה גם לזכר סבו מארק הירשליר) ואחיו, ארנסט, הוטבלו לנצרות לותרנית,^[2] בעוד הוריו ואחיותיו נותרו יהודים.

שטיין בילה את ילדותו בבית מרווח של משפחת הירשלר ברחוב טיקר (Tükör) בית מספר 2 ,ברובע ליפוטווארוש של פשט.^[2] חונך בעיקר על ידי דודו, איגנץ הירשלר, רופא עיניים מפורסם, שבמקביל לגרסה מודרנית ו"מתבוללת" של היהדות, העריץ את התרבות הקלאסית הגרמנית.^[2] איגנץ הירשלר היה לפרופסור באוניברסיטה, חבר באקדמיה ההונגרית ובו זמנית כיהן תקופה כראש קהילת פשט וכיושב ראש הקונגרס היהודי מהשנים 1868–1869 שבו פרץ במלא עוצמתו הקרע ביהדות הונגריה.^[3]

אחרי שנות הלימוד הראשונים בית הספר הקתולי של הפיאריסטים בבודפשט, נסע אורל ללמוד בגימנסיה לותרנית בדרזדן ואחר כך בווינה כשבחופשות הקיץ היה מבלה בבית ההורים ומבקר בספריית האקדמיה ההונגרית למדעים הסמוכה. את סיום בחינות הבגרות עשה בגימנסיה הלותרנית שבככר דיאק בבודפשט.

.^[4] עם מלגה שקיבל משר החינוך ההונגרי, אגושטון טרפורט, למד שטיין בהמשך ארכאולוגיה ומזרחנות, בעיקר פרסית קדומה ושפות הודו באוניברסיטת וינה ואוניברסיטת טובינגן, בלייפציג ולאחר מכן בלונדון. חזר להונגריה כדי לשרת בשרות הצבאי חובה. בהזדמנות זו למד קרטוגרפיה צבאית באקדמיה הצבאית ההונגרית "לודוביקה", ידע שהועיל לו בעת מסעותיו העתידיים באסיה.^[4]

אנגליה והודו

בסופו של דבר היגר לבריטניה ולמד ארכאולוגיה באוקספורד. בסוף לימודיו שלט, לבד מאנגלית, גרמנית, צרפתית והונגרית גם בלטינית, יוונית עתיקה, פרסית וסנסקריט. ב-1887 יצא להודו הבריטית למשרה באוניברסיטת פנג'אב. ב-1899 עבר לכלכותה. ב-1904 היה לאזרח האימפריה הבריטית.

מסעותיו

בשנת 1898 נחשף לספרו של החוקר סוון הדין, "דרך אסיה" אודות מסעותיו במרכז אסיה במטרה להתחקות אחר נתיב "דרך המשי". ב-1900 יצא בעקבותיו למסע של 4,800 קילומטרים שהחל בהודו והגיע עד למרכז סין וטורקסטן. שטיין צעד במעלה נהר האמו דריה עד למקורותיו בהרי פמיר, משם עבר דרך מעבר מינגטקה (אנ') וירד לעבר מדבר טקלה מקאן ("מדבר קתאי") ואגן טארים, שם חקר את נווה המדבר העתיק דנדן הויק (אנ'). ב-1907 שב לאזור וחקר את מערות מוגאו ("מערות אלף הבודהות") שם גילה (יחד עם מלווה מקומי בשם יין מא ז'יאנג) אלפי כתבים במצב שימור מעולה, רובם כתובים בכתב סיני, אך חלקם בסנסקריט ובטוכארית, שפה לא נודעת שהיה הראשון לגלות.^[5]

במערות, שהיוו אתר דתי במשך אלפי שנים, גילה את סוטרת היהלום, הטקסט הכתוב השלם המתוארך העתיק ביותר בעולם (מתוארך ל-868 לספירה). שטיין רכש מן הנזירים בנוסף לסוטרה עוד כ-40,000 כתבים עבור המוזיאון הבריטי וכן ציורים וממצאים רבים של תרבות חומרית שהשתמרו ובהם מוצרים מכפות דקלים, אריגים, תכשיטים וכלי קרמיקה. על הישג זה כה בתואר עמית האקדמיה הבריטית ואביר האימפריה ההודית, שהקנה לו את הזכות להוסיף "סר" לפני שמו.

בהמשך המסע, בשנת 1908 עבר את הרי קונלון, וסבל מכוויות קור קשות שעלו לו בכמה מבהונות רגליו. ב-1918 שב לאוקספורד.

בשנות ה-30 יצא למסעות חקר במסופוטמיה (איראן, עיראק וסוריה).

כשלא יצא למסעות חי לבדו למשך תקופות ארוכות באוהל בעיירה גולמרג שבקשמיר. את שטיין ליווה תמיד כלב, לרוב מסוג פוקס טרייר. כל כלביו כונו "דאש".^[6]

מת בקאבול ונקבר שם בבית הקברות הבריטי.^[7]

אוספיו נחלקו בין המוזיאון הבריטי, הספרייה הבריטית, מוזיאון סרינגאר והמוזיאון הלאומי בניו דלהי. בשנת 1921 תרם את התכתבויותיו המשפחתיות וכ-2000 מספרייתו לאקדמיה ההונגרית למדעים.^[8]

פרסים ואותות כבוד

1895 - חבר-חוץ באקדמיה ההונגרית למדעים

הנצחה

1976 - במקום שבו נמצא פעם ביתו, כעת בניין משרדים ברחוב יאנוש אראן 6–8 בבודפשט הותקנה לוח זיכרון לזכרו, בעיצובו של אישטוואן מאדראשי.^[2]

פרסומיו

1898. Detailed Report on an Archaeological Tour with the Buner Field Force, Lahore, Punjab Government Press
1900. Kalhaṇa's (Rājataraṅgiṇī) – A Chronicle of the Kings of (Kaśmīr), 2 vols. London, A. Constable & Co. Ltd. Reprint, Delhi, Motilal Banarsidass, 1979
1904 Sand-Buried Ruins of Khotan, London, Hurst and Blackett, Ltd. Reprint Asian Educational Services, New Delhi, Madras, 2000
1905. Report of Archaeological Survey Work in the North-West Frontier Province and Baluchistan, Peshawar, Government Press, N.W. Frontier Province
1907. Ancient Khotan: Detailed report of archaeological explorations in Chinese Turkestan, 2 vols. Clarendon Press. Oxford^[9]
1912. Ruins of Desert Cathay: Personal Narrative of Explorations in Central Asia and Westernmost China, 2 vols. London, Macmillan & Co. Reprint: Delhi. Low Price Publications. 1990
1921a. Serindia: Detailed report of explorations in Central Asia and westernmost China, 5 vols. London & Oxford, Clarendon Press. Reprint: Delhi. Motilal Banarsidass. 1980^[9]
The Thousand Buddhas : ancient Buddhist paintings from the cave-temples of Tung-huang on the western frontier of China.^[9]
1921b “A Chinese expedition across the Pamirs and Hindukush, A.D. 747.” Indian Antiquary 1923^[10]
1928. Innermost Asia: Detailed Report of Explorations in Central Asia, Kan-su and Eastern Iran, 5 vols. Oxford, Clarendon Press. Reprint: New Delhi. Cosmo Publications. 1981^[9]
1929. On Alexander's Track to the Indus: Personal Narrative of Explorations on the North-West Frontier of India. London, Macmillan & Co. Reprint: New York, Benjamin Blom, 1972
1932 On Ancient Central Asian Tracks: Brief Narrative of Three Expeditions in Innermost Asia and Northwestern China. Reprinted with Introduction by Jeannette Mirsky. Book Faith India, Delhi. 1999
1940 Old Routes of Western Iran: Narrative of an Archaeological Journey Carried out and Recorded, MacMillan and co., limited. St. Martin's Street, London
1944. "Archaeological Notes from the Hindukush Region"

לקריאה נוספת

Kinga Frojmovics, Geza Komoróczy, Viktoria Pusztai and Andrea Strbik, Jewish Budapest - Monuments, rites, history, Central European University Prees, Budapest 1994

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורל שטיין בוויקישיתוף

אורל שטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
האתר הרשמי "קשמיר של אורל שטיין"
דף שטיין, בפרויקט דרך המשי של אוניברסיטת טוקיו
אוסף אורל שטיין, באתר המוזיאון הבריטי
מפת מסעותיו בשנים 1900–1914
תערוכת ממצאים של תרבות חומרית מאוספיו, באתר מוזיאון ויקטוריה ואלברט
תמונות ופריטים מאוספי שטיין, באתר דרך המשי אונליין
דף ביוגרפי (בהונגרית)
Agnes Kelecsenyi Aurel Stein and the Hungarian Academy of Sciences
ביוגרפיה קצרה באתר טרבש ההונגרי, של המזרחן גאבור טרבש והוצאתו לאור Wonke Rezső - Stein Aurél
כתבי אורל שטיין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

^ דאש השני
^ ¹ ² ³ ⁴ Kinga Frojmovics עמוד 332
^ משפחת הירשלר באתר גנאלוגי ancestry, לפי אנציקלופדיה י.וו.א.
^ ¹ ² Kinga Frojmovics עמוד 333
^ ויליאם ריאן וולטר פיטמן, המבול של נח, עם עובד - ספריית אופקים 2007, עמ' 186-7
^ עם דאש באסיה
^ קברו בקאבול
^ Ágnes Kelecsényi עמוד 8
^ ¹ ² ³ ⁴ M. A. Stein - Digital Archive of Toyo Bunko Rare Books at dsr.nii.ac.jp
^ http://www.pears2.lib.ohio-state.edu/FULLTEXT/TR-ENG/aurel.htm

[1] דאש השני

[אחד-2] ¹ ² ³ ⁴ Kinga Frojmovics עמוד 332

[3] משפחת הירשלר באתר גנאלוגי ancestry, לפי אנציקלופדיה י.וו.א.

[שניים-4] ¹ ² Kinga Frojmovics עמוד 333

[5] ויליאם ריאן וולטר פיטמן, המבול של נח, עם עובד - ספריית אופקים 2007, עמ' 186-7

[6] עם דאש באסיה

[7] קברו בקאבול

[8] Ágnes Kelecsényi עמוד 8

[dsr.nii.ac.jp-9] ¹ ² ³ ⁴ M. A. Stein - Digital Archive of Toyo Bunko Rare Books at dsr.nii.ac.jp

[10] ttp://www.pears2.lib.ohio-state.edu/FULLTEXT/TR-ENG/aurel.htm

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]