אורלנדו מג'יק

אורלנדו מג'יק
Orlando Magic

מידע כללי
תאריך ייסוד	1989
מדינה
אולם ביתי	אמוויי סנטר (18,648 מושבים)
מיקום	אורלנדו, פלורידה, ארצות הברית
ליגה	ליגת ה-NBA
אזור	האזור המזרחי
בית	הבית הדרום-מזרחי
בעלים	ריצ'רד דה-ווס
נשיא	ג'ף ולטמן
מנהל מקצועי	אנתוני פארקר
מאמן	ג'מאל מוזלי
צבעי תלבושת	כחול, שחור, כסף, לבן
תארים
אליפויות אזוריות 2 1995, 2009
תלבושת
מדי בית וחוץ של אורלנדו מג'יק
תלבושת בית תלבושת חוץ
אתר הקבוצה

אורלנדו מג'יק (אנגלית: Orlando Magic) היא קבוצת כדורסל מהעיר אורלנדו שבפלורידה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הדרום-מזרחי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם אמוויי סנטר.

המועדון נוסד בשנת 1989 בעיר אורלנדו כקבוצת הרחבה, ובשורותיו בלטו בעבר, בין היתר, השחקנים שאקיל אוניל, פני הארדוויי, ניק אנדרסון, גרנט היל, טרייסי מקגריידי, סטיב פרנסיס, דווייט הווארד, הידו טורקוגלו ורשארד לואיס. הקבוצה זכתה באליפות המזרח בעונות 1995 ו-2009, אולם בשתי הפעמים הפסידה בסדרת גמר ה-NBA. החל משנת 2011 המועדון הוא היחיד המייצג את העיר אורלנדו בארבע ליגות הספורט הגדולות של ארצות הברית (NFL, MLB, NBA ו-NHL).

היסטוריה

1989-1992: הקמת המועדון

אורלנדו מג'יק הצטרפה לליגת ה-NBA כקבוצת הרחבה בשנת 1989. תחרות שנערכה בחסות האורלנדו מג'יק והעיתון אורלנדו סנטיאל איפשר לקהילה להציע שמות למועדון החדש. לתחרות הוצעו כ-4,300 שמות שצומצמו ל"היט", "טרופיקס", ג'וייס" ו"מגיק". ב-27 ביולי 1986 הוכרז, כי הוועדה בחרה את השם "מג'יק" שישמש את המועדון החדש מאורלנדו בליגת ה-NBA‏. המג'יק היה אחד מארבעת המועדונים שזכו בזכות להצטרף לליגת ה-NBA יחד עם שארלוט הורנטס, המיאמי היט ומינסוטה טימברוולבס. תחילה, תכננה הנהלת הליגה להתרחב בשלוש קבוצות, כאשר אחד מהזיכיונות יגיע למדינת פלורידה, אך כאשר גם קבוצות הבעלים של מיאמי וגם זו של אורלנדו הוקמו, החליטה ועדת ההרחבה של הליגה כי ארבעה מועדונים יצטרפו לליגה במקום שלושה, ואישרה לשתי קבוצות המשקיעים להקים קבוצות לליגת ה-NBA‏. המג'יק הפכו למועדון הספורט הראשון מאזור העיר אורלנדו המשחק באחת מליגות הספורט הבכירות, וסכום הכניסה לליגה נקבע על 32.5 מיליון דולר.

המג'יק שכרו את מאט גאוקאס כמאמן הראשי הראשון של המועדון, והוא השתתף בבחירתם של שנים עשר השחקנים הראשונים לקבוצה בדראפט הרחבה מיוחד שהתקיים ב-15 ביוני 1989. ב-27 ביוני 1989 בחרו המג'יק את ניק אנדרסון בבחירה ה-11 בסיבוב הראשון של הדראפט, שהפכה לבחירת הדראפט הראשונה של המועדון.

ב-4 בנובמבר 1989 שיחקו המג'יק את משחק הליגה הראשון שלהם מול ניו ג'רזי נטס באורלנדו ארנה והפסידו 106–111. כמה ימים לאחר מכן הגיע ניצחונם הראשון של המג'יק, כאשר גברו על ניו יורק ניקס 118-110. בשנה הראשונה השיגו המג'יק מאזן של 18–64 בתום העונה הסדירה כשבשורותיהם משחקים רג'י ת'יאוס, סקוט סקיילס, טרי קאטלדג', סם וינסנט, אוטיס סמית' וג'רי ריינולדס. בדראפט של שנת 1990, בחרו המג'יק את דניס סקוט כבחירה הרביעית. ב-30 בדצמבר 1990 השיג סקוט סקיילס 30 אסיסטים בניצחון 116–155 על הדנוור נאגטס, ובכך שבר את שיאו של קווין פורטר למספר אסיסטים במשחק בודד (29)‏. סקיילס נבחר לשחקן המשתפר של העונה בסוף העונה, והמג'יק היו לקבוצה בעלת השיפור הגדול ביותר במאזנה באותה עונה. הפורוורד דניס סקוט קלע 125 סלים של שלוש נקודות באותה עונה, וקבע שיא NBA לסלי שלוש נקודות בידי שחקן העונה הראשונה. סקיילס נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה. למרות המאזן השלילי של 31–51 בסיומה של העונה הסדירה, 40 מתוך 41 משחקי הבית של המג'יק נמכרו מראש.

ב-19 בספטמבר 1991 רכשה משפחת דהווס את שארית הבעלות על המועדון תמורת 85 מיליון דולר וראש המשפחה ריצ'רד דהווס הפך לבעלים של המועדון. עונת 1991/1992 הייתה מאכזבת עבור המג'יק, כאשר כמה שחקנים החמיצו משחקים רבים עקב פציעות. דניס סקוט שיחק רק 18 משחקים, ניק אנדרסון החמיץ 22 משחקים, סטנלי רוברטס, ג'רי ריינולדס, בראיין ויליאמס, סם וינסנט ואוטיס סמית' החמיצו לפחות 27 משחקים כל אחד. עם המחסור בשחקנים בריאים, דשדשה הקבוצה והפסידה 17 משחקים ברציפות. היא סיימה את העונה הסדירה במאזן של 21–61. למרות זאת עדיין הצליחו המג'יק למלא את אולמם הביתי בכל משחק.

1992-1996: הגעתו של שאקיל אוניל

שאקיל אוניל, כוכב הקבוצה בין השנים 1992–1996

ההיסטוריה של המג'יק השתנתה ב-17 במאי 1992, כאשר המועדון זכה בבחירה הראשונה של הדראפט. המג'יק בחרו את הסנטר שאקיל אוניל מאוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה, שנחשב ל"פרס" הגדול ביותר בדראפט מאז בחרו הניו יורק ניקס את פטריק יואינג. שאקיל, סנטר המתנשא לגובה של 216 סנטימטרים, השפיע מיידית על המג'יק, והוביל את המועדון למאזן של 41-41.המג'יק הפכו שוב למועדון המשתפר ביותר ב-NBA, כשהשתפרו ב-20 משחקים בעונת 1992/1993 יחסית לעונה שקדמה לה. אוניל היה לרוקי הראשון הנבחר לנבחרת האולסטאר מאז מייקל ג'ורדן בשנת 1985. אוניל גם נבחר לרוקי השנה לעונת 1992/1993. למרות נוכחותו של אוניל החמיצה הקבוצה את משחקי הפלייאוף כיוון שסיימה את העונה הסדירה בשוויון עם אינדיאנה פייסרס במקום השמיני בדירוג הבית המזרחי, כאשר הפייסרס מחזיקים בשובר שוויון בעקבות מאזן טוב יותר במפגשים בין שתי הקבוצות.

אף על פי שהחמיצו כחוט השערה את משחקי הפלייאוף ועקב כך זכו לבחור את הכדור האחרון בהגרלת מיקום הקבוצות בבחירת הדראפט הקרובה, הצליחו המג'יק לזכות שוב בבחירה הראשונה בדראפט של שנת 1993. קודם לדראפט, עזב גאוקאס את תפקיד המאמן הראשי, ובמקומו מונה בראיין היל לתפקיד מאמנה השני של המג'יק. בדראפט, בחרו המג'יק את כריס ובר, אך העבירו אותו לגולדן סטייט ווריורס תמורת הבחירה השלישית, הגארד פני הארדוויי ושלוש בחירות סיבוב ראשון עתידיות. עם השילוב של אוניל והארדוויי, הפכו המג'יק לקבוצה דומיננטית ב-NBA, כשהשיגו את עונת 50 הניצחונות הראשונה בתולדות המועדון, כשסיימו את העונה הסדירה במאזן של 32–50. המג'יק הצליחו להעפיל אל הפלייאוף בפעם הראשונה, כאשר הם מדורגים במקום הרביעי במזרח, אך הודחו כבר בסיבוב הראשון על ידי אינדיאנה פייסרס לאחר שהובסו 0–3, וסיימו בכך את העונה.

בעונת 1994/1995, עונתם השישית של המג'יק, נרכש שחקן האולסטאר הוראס גרנט כשחקן חופשי משיקגו בולס. המג'יק הצליחו להשיג מאזן של 25–57 בתום העונה הסדירה, הטוב ביותר במזרח, זכו בתואר האליפות של הבית האטלנטי והפכו למועדון השני המהיר ביותר המגיע לגמר ה-NBA בהיסטוריה של הליגה. בפלייאוף ניצחו המג'יק את בוסטון סלטיקס, שיקגו בולס ואת אינדיאנה פייסרס, והתקדמו אל גמר ה-NBA. עם זאת, הם הפסידו בגמרליוסטון רוקטס שהביסו אותם סוויפ, 0–4 בגמר.

בעונת 1995/1996, שוב היו המג'יק בפסגת המזרח והבית האטלנטי כאשר סיימו את העונה הסדירה במאזן 22–60, בהנהגתם של אוניל והארדווי, אך דורגו במקום השני אחרי השיקגו בולס שסיימו את העונה הסדירה במאזן 72-10 הטוב ביותר בליגת ה־NBA עד אז. בינתיים, הג'נרל מנג'ר פאט ויליאמס קודם לתפקיד סגן נשיא המועדון, והוחלף ב-29 באפריל 1996 בידי סגן נשיא פעולות הכדורסל במועדון, ג'ון גבריאל. בפלייאוף, לאחר שהמג'יק גברו על דטרויט פיסטונס ואטלנטה הוקס, הם פגשו את הבולס בגמר המזרח. מול שילוב של ג'ורדן, סקוטי פיפן, ודניס רודמן, נחלו המג'יק תבוסה של 0–4 בגמר המזרח.

1996-2000: עידן פני הארדוויי

במהלך הפגרה עזב שאקיל אוניל את הקבוצה כשחקן חופשי ועבר ללוס אנג'לס לייקרס, מותיר אחריו חור עצום בקבוצה. במהלך אמצע העונה, ובעידודם של השחקנים שהפכו לבלתי מרוצים, פיטרה הנהלת המג'יק את המאמן בראיין היל ומינתה במקומו את ריצ'י אדובאטו כמאמן לתקופת ביניים לשארית העונה. תחת שרביט האימון שלו הצליחו במג'יק להשיג מאזן של 12–21 ולסיים את העונה במאזן של 37–45. את הקבוצה הנהיגו באותה עונה פני הארדוויי, דארל ארמסטרונג, המנהיג האמוציונאלי ורוני סייקלי שנרכש מגולדן סטייט ווריורס. בפלייאוף המג'יק כמעט והצליחו להפתיע את מיאמי החזקה בסיבוב הראשון, כשהצליחו למשוך את הסדרה למשחק חמישי ומכריע, וזאת לאחר שהפסידו בשני המשחקים הראשונים.

לקראת עונת 1997/1998 שכרו המג'יק את צ'אק דיילי לתפקיד המאמן הראשי. בנוסף, חבר היכל התהילה, ג'וליוס ארווינג, הצטרף להנהלת המועדון. פעולות אלה נתו למג'יק תקוות גדולות לעונה שבפתח, אך העונה הייתה מלווה בפציעות, כאשר הארדוויי נאלץ לצפות מהספסל ברוב משחקי העונה. אנדרסון, יחד עם הרכש החדש שהיה שחקן חופשי בו אאוטלו, הובילו את הקבוצה למאזן המכובד של 41-41, והחמיצו במעט את הפלייאוף. בנוסף, רוני סייקלי הועבר במהלך העונה לניו ג'רזי נטס תמורת שלושה שחקנים ובחירת דראפט אחת.

בעונת 1998/1999, עם בחירתם של מייקל דוליאק ומאט הארפרינג כבחירות ה-12 וה-15 בדראפט של שנת 1998 (בהתאמה), עם הארדוויי הבריא ואנדרסון, השתוו המג'יק למיאמי היט במאזן הטוב ביותר באזור המזרח בעונה המקוצרת עקב שביתת השחקנים - 17–33. ארמסטרונג הוביל שוב את הקבוצה עם יכולותיו האמוציונאליות, כשהוא זוכה בפרסי השחקן השישי של העונה והשחקן המשתפר של העונה. בנוסף, רכשו המג'יק את אחד השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA, דומיניק וילקינס, יחד עם אחיו ג'רלד וילקינס. שניהם היו מעבר לשיאם, אך עדיין נחשבו לשחקנים טובים. בעונה הסדירה דורגו המג'יק במקום השלישי לאחר שוויון עם ההיט ופגשו את הפילדלפיה 76'. פילדלפיה, בהובלתו של אלן אייברסון, הפתיעה את המג'יק וגברה עליהם 1–3 בסיבוב הראשון. המג'יק החליטו לשנות את צבעי המועדון לראשונה בתולדותיו, והחליפו את צבעי הפסים בכוכבים.

בשנת 1999 המג'יק, תחת ניהולו הג'נרל מנג'ר ג'ון גבריאל, שמאוחר יותר נבחר למנהל השנה, שכרו את המאמן הצעיר דוק ריברס. גבריאל פירק את שארית הקבוצה הקודמת של המג'יק ושלח את הארדוויי בטרייד לפיניקס סאנס תמורת דני מאנינג (שמעולם לא לבש את מדי המג'יק), ופאט גאריטי ושתי בחירות דראפט עתידיות. המג'יק הפכו לקבוצה בעלת סגל שחקנים לא מוכר ובלתי מנוסה, כאשר את סרט הקפטן ענד בו אאוטלו ובן וולאס הצעיר. יחד עם המאמן ריברס הם הובילו את המג'יק למאזן של 41-41, והחמיצו במעט את הפלייאוף. בסופה של העונה נבחר ריברס למאמן השנה. בעונה זו דבק הסלוגן "לב ודחיפה" בקבוצה, כאשר הקבוצה נודעה בסגנון משחק המאופיין בעבודה קשה.

2000-2004: עידן טרייסי מקגריידי

בפגרה שלאחר מכן, גבריאל, שלרשותו עמד מרווח גדול מתקרת השכר של הליגה, ניסה לפתות שלושה שחקנים שהפכו לחופשיים עם סיומה של העונה: טים דאנקן, גרנט היל, וטרייסי מקגריידי. דאנקן העדיף להישאר בסן אנטוניו ספרס, והמגיק רכשו את היל, שהיה שחקן אול סטאר קבוע, ואת מקגריידי. עם מקגריידי והיל יחדיו, הייתה הציפייה כי המג'יק יהפכו לכוח דומיננטי במזרח, אך היל, שסבל מבעיית קרסול, החמיץ את רובה של העונה ושיחק רק ארבעה משחקים. במהלך עונת 2000/2001 פרח מקגריידי והפך לכוכב, כשהפך לקלע המוביל של הליגה. עם התוספת של מייק מילר שהגיע מהדראפט, הצליחו המג'יק להגיע למאזן של 39–43, שכלל ריצה של תשעה ניצחונות רצופים, והגיעו שוב אל משחקי הפלייאוף. מקגריידי נבחר למשחק האול סטאר ונבחר לחמישייה השנייה של העונה. מילר זכה בפרס רוקי השנה באותה העונה. בפלייאוף, פגשו המג'יק בסיבוב הראשון את מילווקי באקס שהיו לכוח עולה באותה עונה. הבאקס ניצחו בסדרה 1–3.

בעונת 2001/2002 הוביל מקגריידי את המג'יק למאזן של 38–44, אך היל עדיין היה מוגבל מאוד עקב פציעת הקרסול ממנה המשיך לסבול, ולא שיחק במשך רובה המכריע של העונה. מקגריידי, יחד עם ארמסטרונג, מילר, וקלעי שלוש הנקודות המצטיין פאט גאריטי, יצרו את בסיס הקבוצה לאותה עונה. מקגריידי נבחר לחמישיית העונה לראשונה בקריירה ונבחר בפעם השנייה ברציפות למשחק האול סטאר. המג'יק נוצחו שוב בסיבוב הראשון של הפלייאוף בידי שארלוט הורנטס, בהנהגתו של בארון דייוויס בתוצאה 1–3.

בעונת 2002/2003, עם רכישתו של גורדן גיריצ'ק ודרו גודן מהממפיס גריזליס בתמורה למייק מילר, הוביל מקגריידי שוב את המג'יק למאזן של 40–42. מקגריידי הוביל את הליגה בנקודות כשהשיג 32.1 נקודות למשחק בממוצע, נבחר בפעם השנייה לחמישיית העונה, והופיע בפעם השלישית במשחק האול סטאר. על אף שעדיין סבלו מהיעדרותו של היל עקב פציעת הקרסול הטורדנית ממנה סבל, הצליחו המג'יק להגיע אל משחקי הפלייאוף עונה שלישית ברציפות, אך לאחר שהוביל 1–3 בסדרה של הטוב מ-7 משחקים, גמגמו המג'יק ונוצחו 3–4 בסיומה של הסדרה על ידי הדטרויט פיסטונס. בסיומה של הסדרה צוטט מקגריידי שאמר: "זה יכול להיות נחמד להגיע פעם לסיבוב השני".

עונת 2003/2004 הייתה עונתם ה-15 של המג'יק והתבררה כאחת העונות הקשות ביותר בתולדות המועדון. גם לאחר רכישתם של השחקנים החופשיים הוותיקים טיירון לו, וג'וואן הווארד, השתרכו המג'יק בשלב מוקדם של העונה. לאחר שניצחו במשחק הראשון, הפסידו המג'יק ב-19 משחקים ברציפות, ובכך קבעו שיא מועדון שלילי. המג'יק סיימו את העונה במאזן 21–61 מאכזב, הגרוע בליגת ה-NBA. למרות זאת, סיים מקגריידי את העונה כקלעי המוביל של הליגה, כשהוא משיג 28.0 נקודות בממוצע למשחק, ונבחר לחמישיית השנייה של העונה ולמשחק האול סטאר בפעם הרביעית ברציפות. באמצע רצף 19 ההפסדים של המג'יק במהלך העונה, פוטר המאמן דוק ריברס, ועוזר המאמן ג'וני דייוויס החליף אותו. בנוסף הוחלף הג'נרל מנג'ר גבריאל בידי ג'ון וייסברוד.

2004-2006: התחלה חדשה עם דווייט הווארד

דווייט הווארד נבחר כבחירה מספר 1 בדראפט של שנת 2004.

במהלך הפגרה וייסברוד את הקבוצה לחלוטין. על אף שדייוויס שמר על מקומו כמאמן הראשי של הקבוצה, הוא המם את השחקנים כאשר החליט לשמור רק מספר מצומצם של שחקנים מהעונה שעברה בסגל הקבוצה. הטרייד המשמעותי ביותר היה זה של טרייסי מקגריידי. מקגריידי לא היה שבע רצון באורלנדו, וביקש לעבור לקבוצה אחרת. וייסברוד האשים את מקגריידי ב"התרשלות מכוונת" ובחוסר השתתפות באימונים (מאוחר יותר הודה מקגריידי כי לא נתן 100% במהלך עונת 2003/2004 מכיוון שרצה כי המועדון יביא לו עזרה, אך מעולם לא רצה לעזוב את אורלנדו). המג'יק העבירו את מקגריידי יחד עם ריס גיינס, טיירון לו, וג'וואן הווארד ליוסטון רוקטס בתמורה לסטיב פרנסיס, קלווין קאטו, וקוטינו מובלי, בנוסף רכשו המג'יק את הסנטר טוני באטי ושתי בחירות סיבוב שני מקליבלנד קאבלירס בתמורה לדרו גודן, סטיבן האנטר וזכויות הדראפט על אנדרסון וראג'ו. המג'יק החתימו גם את הידו טורקוגלו. עם בחירת הדראפט הראשונה בחרו המג'יק את כוכב ליגת התיכוניים, דווייט הווארד, והעבירו אליהם גם את הפויינט גארד ג'מיר נלסון. נלסון, שרבים מהפרשנים ציפו כי ייבחר בין עשרת הראשונים בדראפט נפל לבחירה ה-20, והמג'יק העבירו לדנוור נאגטס בחירת סיבוב ראשון עתידית בתמורה.

לאחר פתיחה מבטיחה של 6–13, החלו המג'יק להתפרק. תחילה, העביר וייסברוד את מובלי לסקרמנטו קינגס תמורת דאג כריסטי. כריסטי סירב תחילה לשחק בעבור המג'יק עקב קשריו הרגשיים לקינגס. מאוחר יותר טען כריסטי כי הוא סובל מדורבן, והוצב ברשימת הפצועים לאחר ששיחק רק משחקים בודדים עבור המג'יק. לקראת סופה של העונה, כאשר מאמצי הפלייאוף תלויים על בלימה, פיטר וייסבורד את דייוויס לאחר שנתן לו להאמין כי הוא אמור להישאר המאמן הראשי של הקבוצה עד לסוף עונת 2004/2005. לאחר מכן, הוא קידם את כריס ג'נט לתפקיד מאמן ראשי זמני. לאורך העונה חזרתו של היל הגביהה את רף הציפיות בקבוצה, והקבוצה שיחקה טוב למדי. המג'יק גברו במהלך העונה על קבוצות מצמרת הליגה כסן אנטוניו ספרס, דאלאס מאבריקס, מיאמי היט, פיניקס סאנס ודטרויט פיסטונס. אך בהתאם למסורת הבלתי יציבה של המועדון, הפסידו המג'יק גם לקבוצות בעלות מאזן שלילי כמו קבוצת ההרחבה שארלוט הורנטס ואטלנטה הוקס. הווארד הוכיח עצמו כהבטחה גדולה, והפך לאחד השחקנים הבודדים המסיימים את העונה הסדירה עם ממוצעים של דאבל דאבל (בנקודות ובכדורים חוזרים). הווארד הפך לקולט כדורים חוזרים וספק נקודות מתמיד, הפך לרוקי הראשון בהיסטוריה של הליגה המשחק בחמישייה הפותחת בכל 82 משחקי העונה הסדירה. בנוסף, נלסון, לאחר התחלה איטית, הפך לשחקן מוכשר ותפס את עמדת הפויינט גארד הפותח של הקבוצה. היל חזר והשיג ממוצעים נאים של 19.7 נקודות למשחק. הוא נבחר לחמישייה הפותחת במשחק האול סטאר של שנת 2005 על ידי האוהדים, ודווייט הווארד וג'מיר נלסון נבחרו לחמישייה הראשונה והשנייה של הרוקיז, בהתאמה, כאשר הווארד נבחר בתמימות דעים.

המג'יק סיימו את העונה במאזן 36–46, מאזן מאכזב בהשוואה לפתיחת העונה החזקה. המאמץ להגיע אל הפלייאוף סוכל על ידי פציעות ברבע האחרון של העונה: השחקן השישי של המג'יק, הידו טורקוגלו, שבר את פרק ידו לקראת סופה של העונה, פציעת שוק של היל, פציעת צלעות לנלסון, והשעייה לשלושה משחקים אותה קיבל פרנסיס לאחר שכביכול בעט בצלם. בסופה של העונה הסדירה סיימו המג'יק בפיגור של כמה ניצחונות ממקום המוביל לפלייאוף, אך ב-23 במאי תוכניותיהם של המג'יק נעצרו לאחר התפטרותו הפתאומית של הג'נרל מנג'ר ג'ון וייסבורד. בנוסף, ביום למחרת הודיעה הנהלת המועדון כי בראיין היל, המאמן שהוביל את מיאמי היט, עם שאקיל אוניל ופני הארדוויי לגמר ה-NBA, יחזור אל המועדון בתפקיד המאמן הראשי.

המג'יק בחרו את פראן ואסקס כבחירה ה-11 בדראפט של שנת 2005. ב-28 ביולי הימם ואסקס את הקבוצה, לאחר שהודיע כי הוא מעדיף להישאר בספרד כדי לשחק במדי סנט ז'וזפ ז'ירונה. התקשורת קטלה אותו בעקבות הידיעה כי החליט להישאר בספרד עקב התעקשותה של חברתו באותם הימים (כיום אשתו). הבעלים ריצ'רד דה-ווס הודיע ב-21 באוקטובר, כי הוא מעביר את הבעלות על הקבוצה לילדיו, כאשר התפקיד הרשמי של הבעלים עבר לחותנו של נשיא המועדון בוב ונדר וייד. העברת הבעלות הייתה אמורה להסתיים עד לסיומה של העונה.

עונת 2005/2006 נפתחה עם תקוות גדולות עבור המגיק, זאת על אף שלא יכלו לצרף את בחירת הסיבוב הראשון, ואסקס. גרנט היל נחשב כביכול לבריא, לראשונה מזה זמן רב, לאחר הניתוחים המורכבים אותם עבר בקרסולו הבעייתי. דווייט הווארד וג'מיר נלסון הראו התקדמות ניכרת במהלך ליגת הקיץ. קלווין קאטו הגיע בכושר למחנה האימונים. בחירת הסיבוב השני, טרוויס דינר הראה יכולות קליעה משובחות ויכולת גבוהה בקבלת החלטות במהלך אימוני הקיץ, והחתמת השחקן החופשי, קיון דולינג, הראה ציפיות כי המועדון אליו הצטרף ימשיך להתקדם. לאחר כל תקוות אלה החלו הבעיות לצוץ. גרנט היל, אף על פי שנראה היה כי קרסולו החלים, סבל מבקע כואב ונאלץ לעבור ניתוח שפגע ביכולת המשחק שלו לאורך העונה כולה. לאחר ששיחק בשלושה משחקי קדם עונה הוא עבר .ניתוח כדי לתקן את הבקע ולא הופיע במשחקי העונה הסדירה עד לאמצע חודש דצמבר, חזרה בה הצליח לשרוד חודש בלבד הוא ביצע ניסיון חזרה נוסף באמצע פברואר ובתחילת מרץ, באופן לא סדיר. לאחר מכן נפצע נלסון ונאלץ לשבת חודש שלם מחוץ לקווים.

לאחר כל זה הפציעו קרני תקווה על העונה, כאשר ב-15 בפברואר הודיעו המג'יק כי הם רכשו את דארקו מיליצ'יץ' וקרלוס ארויו מהדטרויט פיסטונס תמורת הסנטר הוותיק קלווין קאטו, ובחירת סיבוב ראשון בדראפט המובטחת להיות באחד מחמשת המקומות הראשונים. שבוע לאחר מכן, ב-22 בפברואר, הודיעו המג'יק כי הם העבירו את סטיב פרנסיס לניו יורק ניקס בתמורה לכוכבה לשעבר פני הארדוויי. המג'יק שחררו את הארדוויי יומיים לאחר מכן מטעמים כלכליים, ובתמורה לטרבור אריזה. עם חמישייה פותחת שכללה את באטי, הווארד, טורקוגלו, ד'שון סטיבנסון ונלסון, הצליחו המג'יק להפתיע ולהתחרות על המקום השמיני במזרח ולהגיע למשחקי הפלייאוף. הריצה לפלייאוף של המג'יק כללה שמונה ניצחונות רצופים ושנים עשר ניצחונות ביתיים רצופים. הם הצליחו לנצח כמה מהקבוצות הגדולות של הליגה וביניהן: דטרויט, סן אנטוניו, מיאמי, כמו גם במשחקים נגד הפילדלפיה 76', בו קלע הווארד 28 נקודות והשיג שיא קריירה של 26 ריבאונדים. ניצחונה של שיקגו בולס על מיאמי היט ב-16 באפריל חיסל את סיכוייהם של המג'יק למקום בפלייאוף. הבולס גם סיימו את רצף הניצחונות של המג'יק כאשר גברו עליהם ב-17 באפריל, באורלנדו, 112–116 לאחר הארכה.

2006-2010: חזרה לפלייאוף ולגמר ה-NBA

בבחירה ה-11 בדראפט בחרו המג'יק את כוכבה של דיוק ג'יי. ג'יי. רדיק. למרות לחצם של האוהדים שיקבל יותר דקות משחק, הוא שיחק בממוצע 11 דקות בלבד למשחק. לאחר שהחלו את עונת 2006/2007 בצורה חזקה והגיעו למאזן של 4–13, החלו המג'יק להידרדר במיקומם בטבלה לאחר שהחלו לצבור הפסדים, בעיקר עקב פציעתם של טוני באטי, קיון דולינג, וגרנט היל. המג'יק גם נפגעו עקב משחקם המפוזר של כוכביהם הצעירים, שבהזדמנויות רבות הראו את נטיותיהם לזרוק זריקות מיותרות וגם חסרונו חסרונו של גארד שני יציב היה בעוכרי המג'יק. למרות משחקה העלוב של הקבוצה דווייט הווארד המשיך להתפתח ולפרוח בעונתו השלישית בליגה, כשהוא מגיע לשיאו כשנבחר לנבחרת המזרח למשחק האול סטאר. בשבועות האחרונים של העונה נכנסו המג'יק למומנטום, וביטחון בדחיפה מאוחרת ומרשימה אל עבר הפלייאוף. ב-15 באפריל 2007, לאחר ניצחון 86–88 על בוסטון סלטיקס, הצליחו המג'יק להבטיח את הופעתם בפלייאוף לראשונה מאז שנת 2003, כשהם מסיימים במקום השמיני במזרח. סיומה של העונה הסדירה ציין את הפעם הראשונה בה מצליח המועדון להעפיל אל משחקי הפלייאוף עם מאזן שלילי. למרות כל זאת, ריצת הפלייאוף של המג'יק הסתיימה ב-28 באפריל 2007, לאחר שהודחו ב"סוויפ" בסיבוב הראשון בידי המדורגת ראשונה דטרויט פיסטונס, שהיה ברשותה סגל שחקנים המונהג בידי שחקנים מנוסים, יכולת טובה יותר, והיא הציגה עקביות לאורך כל הסדרה. ב-23 באפריל 2007 נודע כי המאמן הראשי בראיין היל פוטר מתפקידו.

ב-1 ביוני, החתימה הנהלת אורלנדו את המאמן בילי דונובן לתפקיד המאמן הראשי בחוזה לחמש שנים. יום למחרת ביקש דונובן להשתחרר מהחוזה והמג'יק קיבלו את רצונו כמה ימים לאחר מכן. ב-6 ביוני 2007 החתימה הנהלת אורלנדו את סטן ואן גנדי על חוזה לארבע שנים כמאמן הראשי החדש של המג'יק. בשוק השחקנים החופשיים החתימו המג'יק את רשארד לואיס מסיאטל סופרסוניקס על חוזה מקסימום לשש שנים ששוויו הוערך ב-110 מיליון דולר. במשחקי פתיחת העונה ששוחקו בסין ניצחו המג'יק את כל שלושת המשחקים, פעמיים את הקליבלנד קאבלירס ופעם אחת את הנבחרת הלאומית של סין במשחקים שנערכו בשאנגחאי ובמקאו.

ב-15 בנובמבר 2007 בוב ונדר וייד, חותנו של ריצ'רד דהווס, העביר לידיו בצורה רשמית את הבעלות על המועדון, על אף שרשמית הבעלות על המועדון התחלק בצורה שווה בין כל ילדיו.

את עונת 2007/2008 פתחו המג'יק בצורה מוחצת והשיגו מאזן של 4–16 ב-20 המשחקים הראשונים של העונה, שכללו ניצחונות על הבוסטון סלטיקס, והקליבלנד קאבלירס. בחודשים שבאו לאחר מכן המג'יק לא הצליחו להשיג את אותה ההצלחה, כשהם מסיימים את 36 המשחקים הבאים שלהם במאזן שווה 18-18. בתחילת חודש מרץ נראה היה כי המג'יק מצליחים לצבור שוב מומנטום, כשסיימו את החודש עם 10 ניצחונות, הפעם הראשונה מאז חודש נובמבר בה הם מצליחים לנצח 10 משחקים ויותר בחודש אחד. המג'יק זכו בתואר האליפות של הבית הדרום-מזרחי לאחר שב-31 במרץ 2008, וושינגטון ויזארדס הובסה ביוטה 87–129. היה זה תואר אליפות בית שלישית בתולדות המועדון, אך הראשון מאז עונת 1995/1996, כמו גם הראשונה מאז הקמת הבית הדרום-מזרחי. המג'יק גם הצליחו להגיע ל-50 ניצחונות לאחר שגברו ב-13 באפריל על שיקגו בולס, הישג שלא קרה מאז עונת 1995/1996. המג'יק סיימו את העונה הסדירה במאזן של 30–52, העונה הטובה ביותר של המועדון מאז עונת 1995/1996, והצליחו להשיג את המקום השלישי בפלייאוף המזרח. המג'יק פגשו את טורונטו ראפטורס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. סדרת פלייאוף זו הייתה הראשונה בה היה למג'יק יתרון ביתיות מאז עונת 1998/1999.

ב-28 באפריל 2008, באמוויי ארנה, הדיחו המג'יק את הראפטורס עם ניצחון 1–4 בסיבוב הראשון של הפלייאוף. היה זה הניצחון הראשון בסדרת פלייאוף עבור המג'יק מזה 12 שנה לאחר 6 פעמים רצופות בהם הודחו בסיבוב הראשון. אך ההצלחה לא המשיכה והאירה פנים למג'יק לאחר שהפסידו בסיבוב השני 1–4 לדטרויט פיסטונס המנוסים. כאשר המג'יק כבר נמצאים בפיגור בסדרה נגד הפיסטונס, פרצה מחלוקת סביב ניצחונה של דטרויט במשחק מספר 2. לקראת סיומו של הרבע השלישי קלע כוכב דטרויט צ'אנסי בילאפס סל 3 נקודות שהעלה את הפיסטונס ליתרון 3 נקודות, אך שעון השניות עצר בדיוק כאשר החל המהלך שהוביל לסל היתרון. חוקי ליגת ה-NBA אסרו על שימוש מיידי בהילוכים חוזרים או כל מכשיר למדידת זמן כדי לקבוע כמה זמן חלף מאז עצר שעון השניות. הנהלת הליגה הודתה לאחר מכן כי המהלך ארך 5.7 שניות וכי סל המחלוקת לא היה צריך להיות מאושר. הפיסטונס המשיכו וניצחו במשחק השני. המג'יק הצליחו לנצח במשחק השלישי, כאשר כוכב הפיסטונס בילאפס נעדר ברוב דקות המשחק עקב פציעה, אך המג'יק לא הצליחו לנצל את היתרון של היעדרו ונוצחו בשני המשחקים הבאים והודחו ממשחקי הפלייאוף של שנת 2008.

המחצית הראשונה של עונת 2008/2009 הייתה מוצלחת מאוד עבור המג'יק. לאחר 41 משחקים היו המג'יק במאזן של 8–33, והובילו את הבית הדרום-מזרחי, כמו גם החזיקו באחד מארבעת המאזנים הטובים ביותר בליגה כולה. בתחילת חודש פברואר ג'מיר נלסון, הפויינט גארד הפותח של המג'יק ושחקן אול סטאר, נאלץ לשבת ביציע לאחר פציעת כתף. ההערכה הייתה כי הוא יאלץ להחמיץ את שארית העונה. כדי למלא את החלל שנוצר מהיעדרו הביאו המג'יק בטרייד את רייפר אלסטון מיוסטון רוקטס. המג'יק סיימו את העונה במאזן 23–59, כמות הניצחונות לעונה השנייה בטיבה בכל הזמנים מאז עונת1995/1996, אז ניצחו ב-60 משחקים. בפלייאוף גברו המג'יק על פילדלפיה 76' בסיבוב הראשון ובחצי גמר המזרח גברו על האלופה המכהנת בוסטון סלטיקס, כשעמדו בהבטחתו של עוזר המאמן פטריק יואינג כי הקבוצה תנצח במשחק השביעי והמכריע. בגמר האזורי הראשון מאז שנת 1996 גברו המג'יק על קליבלנד קאבלירס בהנהגתו של ה-MVP של העונה הסדירה, לברון ג'יימס. לאחר שנוצחו בשני המשחקים הראשונים בגמר ה-NBA נגד לוס אנג'לס לייקרס הצליחו המג'יק לנצח במשחק ראשון בגמר ה-NBA בתולדות המועדון, משחק מספר 3. למרות חזרתו של נלסון לסגל סדרת הגמר, גברה לוס אנג'לס לייקרס על אורלנדו מג'יק בחמישה משחקים וזכתה באליפות ה-NBA.

בפגרת שנת 2009 העבירו המג'יק את רייפר אלסטון, טוני באטי וקורטני לי, לניו ג'רזי נטס תמורת וינס קרטר, יליד פלורידה שהופיע שמונה פעמים במשחק האול סטאר, וראיין אנדרסון. הידו טורקוגלו, כחלק מעסקת החתם והשאל, נשלח לטורונטו ראפטורס. לאחר מכן החתימו המג'יק כמה שחקנים חופשיים. ב-10 ביולי שחקנה לשעבר של הדאלאס מאבריקס ברנדון באס קיבל חוזה ל-4 שנים. ב-21 ביולי החתימו המג'יק את שחקנה לשעבר של פיניקס סאנס מאט בארנס. ב-19 באוגוסט הם החתימו את שחקנה לשעבר של מיאמי היט, הפויינט גארד ג'ייסון ויליאמס.

ב-28 בספטמבר 2009 האריכו המג'יק את חוזהו של המאמן ואן גנדי, כשהם מנצלים את האופציה לכך בחוזה ביניהם, לעונת 2010/2011. הם עשו את אותו הדבר גם עם הג'נרל מנג'ר אוטיס סמית', שישאיר אותו בתפקיד זה גם בעונת 2011/2012.

בעשרה המשחקים הראשונים של עונת 2009/2010 נעדר רשארד לואיס. תוצאות בדיקת סמים שערך לואיס נמצאו חיוביות, כאשר בגופו נמצא עודף טסטוסטרון הנובע מכך שקיבל תוסף תזונה "מתחת לשולחן" המכיל ממריצים האסורים על פי הליגה. ומצבה של הקבוצה החמיר, כאשר וינס קרטר נפצע בקרסולו השמאלי כבר במשחק השני של העונה. התברר כי פציעתו אינה חמורה מידי, אך גרמה לו להחמיץ את חמשת המשחקים הבאים של הקבוצה. עוד עיכוב בהתקדמותה של הקבוצה ארעה באמצע חודש נובמבר, כאשר ג'מיר נלסון נפצע בברכו השמאלית, פציעה שדרשה התערבות כירורגית כדי לתקנה. נלסון נעדר לחמשת השבועות הבאים. למרות כל זאת הצליחו המג'יק להגיע למאזן של 8–23 בסוף חודש דצמבר.

המג'יק הפסידו בשבעה מעשרת המשחקים הראשונים שלהם בחודש ינואר, אך הצליחו להתאושש ולסיים את החודש במאזן חיובי לאחר שניצחו שישה משבעת המשחקים האחרונים של החודש. לאחר פגרת האול סטאר הצליחו המג'יק להיכנס לתלם, כאשר ניצחו 23 מ-28 המשחקים הנותרים לעונה, כשהם מתברגים להופעת פלייאוף עונה רביעית ברציפות וזוכים בפעם השלישית ברציפות באליפות הבית הדרום-מזרחי. המג'יק סיימו את העונה הסדירה במאזן 23–59, והשוו בכך את שיאם מעונת 2008/2009, וסיימו לא רק עם המאזן השני בטיבו במזרח, אלא עם המאזן השני בטיבו בליגה כולה. המג'יק גברו בסוויפ על שארלוט בובקאטס ועל אטלנטה הוקס בשני הסיבובים הראשונים של הפלייאוף, בהתאמה. לאחר מכן נפגשו עם בוסטון סלטיקס בגמר המזרח. לאחר שנוצחו בשלושת המשחקים הראשונים, הצליחו המג'יק לנצח בשני המשחקים הבאים, אך הפסד חוץ במשחק השישי, סיים עבורם את העונה.

2010-הווה: אולם חדש, מראה חדש

בציפייה למעברה של הקבוצה לאולם החדש, אמוויי ארנה, עדכנו המג'יק את סמל הקבוצה. הם השאירו את הכדור, אך שינו את צורת הכתב כך שיתאים לצורת הכיתוב על המדים. המג'יק אירחו את סוף שבוע של האול סטאר של שנת 2012. בנוסף, שינה המועדון את המדים החלופיים של המועדון לשחור.

בקיץ 2010 החתימו המג'יק את כריס דוהון, שחקנה לשעבר של הניו יורק ניקס, וקוונטין ריצ'רדסון, שחקנה לשעבר של המיאמי היט.

ב-18 בדצמבר 2010, לאחר שהפסידו בחמישה מששת המשחקים האחרונים שלהם, ביצעו המג'יק טרייד ענק שכלל את פיניקס סאנס ווושינגטון ויזארדס. המג'יק העבירו את וינס קרטר, מרצ'ין גורטאט, ומיקאל פיאטרוס לפיניקס סאנס תמורת הידו טורקוגלו (שהוביל את המג'יק לגמר ה-NBA בשנת 2009, בו הפסידו ללוס אנג'לס לייקרס 1–4), ג'ייסון ריצ'רדסון, וארל קלארק. רשארד לואיס הועבר לוושינגטון ויזארדס תמורת גילברט ארינאס.

המג'יק סיימו את העונה הסדירה עם 52 ניצחונות, שהציבו אותם במקום השני בבית הדרום-מזרחי, אך הופתעו ונוצחו בידי אטלנטה הוקס בשישה משחקים, בסיבוב הראשון של פלייאוף 2011. הייתה זו הפעם הראשונה בה המאמן סטן ואן גנדי הודח בסיבוב הראשון של הפלייאוף. בעונת 2011/2012 אורלנדו סיימה במקום השישי במזרח והפסידה לאינדיאנה בסיבוב הראשון של הפלייאוף בחמישה משחקים בלי הווארד הפצוע שחתם על חוזה לעוד עונה.

אולמות ביתיים

במקור כונה אורלנדו ארנה, ומאוחר יותר TD ווטרהאוס סנטר, האמווי ארנה היה ביתם של האורלנדו מג'יק בין השנים 1989–2010

אמווי ארנה (אולם לשעבר)

אמווי ארנה נפתח בשנת 1989 ושימש כאולם הביתי של המג'יק מתחילת דרכם בליגת ה-NBA ועד לסוף עונת 2009/2010. במקור הוא נודע בשם האורלנדו ארנה במהלך העשר שנים הראשונות. בשנת 1999 TD ווטרהאוס רכשו את הזכויות על שם האולם ושינו את השם ל-TD ווטרהאוס סנטר. בדצמבר 2006 נרכשו הזכויות לשם בידי חברת אמוויי לארבע שנים. האולם גם שימש כאולם הביתי של אורלנדו פרדטורס ואורלנדו שארקס מליגת כדורגל האולמות, כמו גם לכמה אירועי ספורט ובידור.

אמווי סנטר

אמווי סנטר, אולמם הביתי של המג'יק משנת 2010

אולמם החדיש של האורלנדו מג'יק, האמווי סנטר, נפתח רשמית ב-1 באוקטובר 2010. המג'יק אירחו את משחק הקדם עונה הראשון באמווי סנטר ב-10 באוקטובר נגד הניו אורלינס הורנטס. משחק הפתיחה של עונת 2010/2011 נערך ב-28 באוקטובר נגד וושינגטון ויזארדס. המג'יק ניצחו את שני המשחקים האלה. באמווי סנטר נמצא מסך הטלוויזיה הגדול ב-NBA. אולם זה משמש גם כאולמם הביתי של קבוצת הליגת הפוטבול האמריקאית באולמות סגורים, אורלנדו פרדטורס וקבוצת ההוקי מהמיינור ליג, אורלנדו סולאר ברס.

ב-4 במאי 2010, הודיע קומישינר ה-NBA, דייוויד סטרן, כי העיר אורלנדו נבחרה לארח את סוף שבוע האול סטאר של שייערך בשנת 2012 באמווי סנטר.

לוגואים

• 
  סמל הקבוצה בין השנים 1989–2000
• 
  סמל הקבוצה בין השנים 2000–2010
• 
  סמל הקבוצה מאז שנת 2010

מאמני הקבוצה

• מעודכן לסוף עונת 2023/2024:

מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים	הערות
		משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה
מאט גוקאס	1989–1993	328	111	217	338.	—	—	—	—	—
בראיין היל	1993–1997	295	191	104	647.	36	18	18	500.	—
ריצ'י אדובאטו	1997	33	21	12	636.	5	2	3	400.	—
צ'אק דיילי	1997–1999	132	74	58	561.	4	1	3	250.	—
דוק ריברס	1999–2003	339	171	168	504.	15	5	10	333.	זוכה פרס מאמן העונה (2000)
ג'וני דייוויס	2003–2005	135	51	84	378.	—	—	—	—	—
כריס ג'נט	2005	18	5	13	278.	—	—	—	—	—
בראיין היל (2)	2005–2007	164	76	88	463.	4	0	4	000.	—
סטן ואן גנדי	2007–2012	394	259	135	657.	59	31	28	525.	—
ז'אק ווהן	2012–2015	216	58	158	269.	—	—	—	—	—
ג'יימס בורגו	2015	30	10	20	333.	—	—	—	—	—
סקוט סקיילס	2015–2016	82	35	47	427.	—	—	—	—	—
פרנק ווגל	2016–2018	164	54	110	329.	—	—	—	—	—
סטיב קליפורד	2018–2021	227	96	131	423.	10	2	8	200.	—
ג'מאל מוזלי	2021–הווה	246	103	143	419.	7	3	4	429.	—

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

ג'נרל מנג'ר	תקופה	הישגים
פאט ויליאמס	1987–1996	–
ג'ון גבריאל	1996–2004	זכייה בפרס מנהל העונה (2000)
ג'ון וייסברוד	2004–2005	–
דייב טוורדזיק ואוטיס סמית'	2005–2006	–
אוטיס סמית'	2006–2012	–
רוב האניגן	2012–2017	–
ג'ף ולטמן	2017–הווה	–

הישגים ופרסים

שיאים למשחק בודד

נקודות: 62, טרייסי מקגריידי מול וושינגטון ויזארדס, 10 במרץ 2004.

ריבאונדים: 29, ניקולה ווצ'ביץ' מול מיאמי היט, 31 בדצמבר 2012.

אסיסטים: 30, סקוט סקיילס מול דנוור נאגטס, 30 בדצמבר 1990 (שיא NBA).

חטיפות: 8, ניק אנדרסון מול וושינגטון בולטס, 12 בנובמבר 1991.

חסימות: 15, שאקיל אוניל מול ניו ג'רזי נטס, 20 בנובמבר 1993.

שיאי קריירה בקבוצה

• הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד.

נקודות: 1. דווייט הווארד - 11,435 2. ניק אנדרסון - 10,650 3. ניקולה ווצ'ביץ' - 10,423 4. טרייסי מקגריידי - 8,298 5. ג'מיר נלסון - 8,184

ריבאונדים: 1. דווייט הווארד - 8,072 2. ניקולה ווצ'ביץ' - 6,381 3. שאקיל אוניל - 3,691 4. ניק אנדרסון - 3,667 5. הוראס גרנט - 3,353

אסיסטים: 1. ג'מיר נלסון - 3,501 2. סקוט סקיילס - 2,776 3. דארל ארמסטרונג - 2,555 4. פני הארדוויי - 2,343 5. ניק אנדרסון - 1,937

חטיפות: 1. ניק אנדרסון - 1,004 2. דארל ארמסטרונג - 830 3. פני הארדוויי - 718 4. דווייט הווארד - 626 5. ג'מיר נלסון - 619

חסימות: 1. דווייט הווארד - 1,344 2. שאקיל אוניל - 824 3. ניקולה ווצ'ביץ' - 550 4. בו אאוטלו - 536 5. הוראס גרנט - 415

פרסים אישיים

שחקן ההגנה של העונה דווייט הווארד - 2009–2011 רוקי השנה שאקיל אוניל - 1993 מייק מילר - 2001 פאולו באנקרו - 2023 השחקן השישי של העונה דארל ארמסטרונג - 1999 השחקן המשתפר של העונה סקוט סקיילס - 1991 דארל ארמסטרונג - 1999 טרייסי מקגריידי - 2001 הידו טורקוגלו - 2008 ראיין אנדרסון - 2012 מאמן השנה דוק ריברס - 2000 מנהל השנה ג'ון גבריאל - 2000

חמישיית העונה הראשונה פני הארדוויי - 1995, 1996 טרייסי מקגריידי - 2002, 2003 דווייט הווארד - 2008–2012 חמישיית העונה השנייה שאקיל אוניל - 1995 טרייסי מקגריידי - 2001, 2004 חמישיית העונה השלישית שאקיל אוניל - 1994, 1996 פני הארדוויי - 1997 דווייט הווארד - 2007 חמישיית ההגנה הראשונה דווייט הווארד - 2009–2012 חמישיית ההגנה השנייה הוראס גרנט - 1995, 1996 דווייט הווארד - 2008

חמישיית הרוקיז הראשונה דניס סקוט - 1991 שאקיל אוניל - 1993 פני הארדוויי - 1994 מאט הארפרינג - 1999 מייק מילר - 2001 דרו גודן - 2003 דווייט הווארד - 2005 ויקטור אולדיפו - 2014 אלפריד פייטון - 2015 פרנץ וגנר - 2022 פאולו באנקרו - 2023 חמישיית הרוקיז השנייה סטנלי רוברטס - 1992 מייקל דוליאק - 1999 צ'אקי אטקינס - 2000 גורדן גיריצ'ק - 2003 ג'מיר נלסון - 2005

שחקנים במשחק האולסטאר שאקיל אוניל - 1993–1996 פני הארדוויי - 1995–1998 טרייסי מקגריידי - 2001–2004 גרנט היל - 2001, 2005 דווייט הווארד - 2007–2012 רשארד לואיס - 2009 ג'מיר נלסון - 2009 ניקולה ווצ'ביץ' - 2019, 2021 פאולו באנקרו - 2024 מאמנים במשחק האולסטאר בראיין היל - 1995 סטן ואן גנדי - 2009

סגל שחקנים בעונת 2024/2025

סגל אורלנדו מג'יק
שחקנים	מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא PG/SG 0 אנתוני בלאק 2.01 מטרים 20 בינואר 2004 אוניברסיטת ארקנסו PF 1 ג'ונתן אייזק 2.08 מטרים 3 באוקטובר 1997 אוניברסיטת המדינה של פלורידה SF 2 קיילב יוסטון 2.03 מטרים 9 בינואר 2003 אוניברסיטת מישיגן SG 3 קנטביוס קולדוול-פופ 1.96 מטרים 18 בפברואר 1993 אוניברסיטת ג'ורג'יה PG/SG 4 ג'יילן סאגס 1.96 מטרים 3 ביוני 2001 אוניברסיטת גונזגה PF 5   פאולו באנקרו 2.08 מטרים 12 בנובמבר 2002 אוניברסיטת דיוק PG/SG 8 מאק מקלאנג (כ) 1.88 מטרים 6 בינואר 1999 אוניברסיטת טקסס טק PG 10 קורי ג'וזף 1.91 מטרים 20 באוגוסט 1991 אוניברסיטת טקסס SG 12 טרוולין קווין (כ) 1.96 מטרים 25 בפברואר 1997 אוניברסיטת המדינה של ניו מקסיקו SF 13 ג'ט הווארד 1.98 מטרים 14 בספטמבר 2003 אוניברסיטת מישיגן SG 14 גארי האריס 1.93 מטרים 14 בספטמבר 1994 אוניברסיטת המדינה של מישיגן PF/C 21 מוריץ וגנר 2.11 מטרים 26 באפריל 1997 אוניברסיטת מישיגן SF 22 פרנץ וגנר 2.08 מטרים 27 באוגוסט 2001 אוניברסיטת מישיגן SF/PF 23   טריסטן דה סילבה 2.03 מטרים 15 במאי 2001 אוניברסיטת קולורדו PF/C 34 ונדל קרטר 2.08 מטרים 16 באפריל 1999 אוניברסיטת דיוק C 35 גוגה ביתאדזה 2.08 מטרים 20 ביולי 1999 גאורגיה PG 50 קול אנתוני 1.88 מטרים 15 במאי 2000 אוניברסיטת קרוליינה הצפונית SG 55 אית'ן תומפסון (כ) 1.96 מטרים 4 במאי 1999 אוניברסיטת המדינה של אורגון	מאמן: ג'מאל מוזלי מקרא ק - קפטן כ - שחקן החתום על חוזה כפול ד - בחירת דראפט שטרם הוחתמה ח - שחקן חופשי שחוזהו בקבוצה הסתיים * - בית ספר תיכון סגל הקבוצה באתר הרשמי עודכן בתאריך: 10 במרץ 2025

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורלנדו מג'יק בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אורלנדו מג'יק (באנגלית)

• אורלנדו מג'יק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אורלנדו מג'יק, ברשת החברתית אינסטגרם
• אורלנדו מג'יק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)