אורי מרינוב

אורי מרינוב
לידה	15 בדצמבר 1935; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	25 בינואר 2025 (בגיל 89)
ענף מדעי	רפואה וטרינרית, איכות הסביבה, אקולוגיה
מקום לימודים	אוניברסיטת המדינה של איווה; האוניברסיטה העברית בירושלים ;
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת חיפה; המשרד להגנת הסביבה; אוניברסיטת רייכמן ;

אורי מרינוב (15 בדצמבר 1935 – 25 בינואר 2025) היה פרופסור בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, חבר בסגל בית הספר לקיימות של אוניברסיטת רייכמן והמנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה.

ילדות ולימודים

אורי מרינוב נולד ב-1935 בירושלים. אביו, רפאל, היה מייסד המשביר לצרכן ומנהלו הכללי במשך 30 שנה. האם, פניה, הייתה עקרת בית. לאחר מלחמת השחרור עברה המשפחה לתל אביב ומרינוב למד בבית הספר החקלאי "עיינות".

את שירותו הצבאי עשה בנח"ל והיה ממקימי קיבוץ נחל עוז, שהוקם כהיאחזות הנח"ל הראשונה בארץ. במהלך האירועים הקשים ברצועת עזה ב-1956 הגיע לקיבוץ כתב הטלוויזיה האמריקני הנודע, אד מורו, שפגש את מרינוב על מגדל השמירה וראיין אותו. התוכנית שודרה ברחבי ארצות הברית, ובעקבותיה הזמינה המגבית היהודית המאוחדת את מרינוב לארצות הברית, שם הופיע בשורה ארוכה של הרצאות ואירועים מטעם ארגונים שונים.

ב-1959 עזב מרינוב את הקיבוץ והחל בלימודים אקדמיים. תחילה באוניברסיטה העברית בירושלים, ואחר כך באוניברסיטת איווה בארצות הברית, שם קיבל תואר דוקטור ברפואה וטרינרית ותואר מאסטר במדעים. ב-1966 שב ארצה והשתלב במחלקה לפיזיולוגיה של בית הספר לרפואה בירושלים.

פועלו במגזר הציבורי

הקמת הוועדה הלאומית לביוספרה ואיכות הסביבה, וויבא"ס

בשנת 1969 נבחר מרינוב להקים את אגף מדעי החיים של המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח במשרד ראש הממשלה. בחודש אפריל 1970 פרצו ברחבי ארצות הברית הפגנות המוניות נגד הפגיעה באיכות הסביבה והוכרז על "יום כדור הארץ". מרינוב החליט שהנושא חייב להיכנס לסדר היום הלאומי של מדינת ישראל.

בשיתוף עם האקדמיה הלאומית למדעים, הוחלט לראשונה בישראל להקים את הוועדה הלאומית לביוספרה ואיכות הסביבה, וויבא"ס, שהייתה מורכבת מחוקרים באוניברסיטאות, אנשי ממשלה, תעשייה ומשק. בראשה עמד פרופסור בן-ארי מהאוניברסיטה העברית. וויבא"ס הייתה למעשה ההתארגנות הראשונה של המדינה ללימוד ולבחינת הנושאים הסביבתיים שלה. לוועדה הוקמו 10 ועדות משנה ומרינוב היה אחראי על הפעלתן.

באותן שנים החלה גם הפעילות ההסברתית לציבור. מרינוב, בשיתוף עם קצין רפואה ראשי של צה"ל, ארגן כנסים מדעיים בכותרת "האדם בסביבה עוינת". שנים לאחר מכן, מרינוב העיד בפני ועדת שמגר, שחקרה את הקשר בין הזיהום בקישון לבין ריבוי חולי הסרטן בקרב הצוללים, וציין כי כבר בשנת 1972 התפרסם מאמר על הזיהום בנחל.

הוא גם החל לערוך עלון בשם "הביוספרה" שהיה כלי הביטוי היחיד בנושאי הסביבה בארץ. בשנת 1972 התכנסה בסטוקהולם ועידת האו"ם לאיכות הסביבה. מרינוב ערך את הדו"ח הלאומי שהוגש בשם המדינה לוועידה וריכז את המשלחת שהשתתפה בכנס, בראשות שר החוץ אבא אבן.

הקמת השירות לשמירת איכות הסביבה

בחודש מרץ 1973 החליטה הממשלה, על בסיס הצעה שהכין מרינוב, להקים את "השירות לשמירת איכות הסביבה" במשרד ראש הממשלה ומרינוב התמנה למנהל השירות.

הגוף שהוקם היה בעל סמכויות מעטות והיה תוצאה של פשרה בין אלה שרצו להקים משרד מיוחד או רשות ממשלתית, לבין אלה שהתנגדו להקמת גוף חדש. השירות התבקש בין היתר לשמש יועץ לוועדות התכנון והבנייה, להכין תוכניות חינוך והסברה ולהקים מערכת של תסקירי השפעה על הסביבה.

התארגנות השירות רק החלה כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים. התקציב הדל וכוח האדם שהוסכם עליו בדיונים עם האוצר לפני המלחמה, קוצצו. לאחר שובו של מרינוב משירות מילואים של 3 חודשים כקצין רפואה מונעת של אוגדת טנקים, החל המאבק על דמותו של השירות ומעמדו בממשלה ובציבור.

בתחילת 1976 החליטה הממשלה להעביר את השירות למשרד הפנים, שבו פעל עד שנת 1988.

במשך 15 שנה עמד מרינוב בראש השירות לשמירת איכות הסביבה, חוץ מתקופה של כשנה וחצי, (1979-1980) שבה שהה בארצות הברית ושימש יועץ לנושאי איכות הסביבה ל Tennessee Valley Authority רשות החשמל הגדולה ביותר של ארצות הברית.

במשך כל התקופה הזאת המשיך מרינוב לחפש את הדרך להקמת הארגון הממשלתי המתאים לטיפול בנושאי הסביבה, אך לא קיבל לכך כל עזרה פוליטית או ציבורית. עם זאת, הצליח השירות לשמירת איכות הסביבה לשנות בצורה דרמטית את היחס לנושאי הסביבה במוסדות התכנון והבנייה, ברשויות המקומיות ובתעשייה. בד בבד המשיך מרינוב לחפש דרכים להרחיב את תחומי הפעילות של השירות. כך למשל הוא הצליח לשכנע את שר התחבורה מאיר עמית, להעביר את האחריות לנושא מניעת זיהום הים לשירות. התוצאה לא איחרה לבוא: בתוך שנים ספורות ירדה כמות הזפת בחופים בצורה דרסטית. כך, השירות הפך בתקופה קצרה לגורם דומיננטי ומכריע בטיפול בנושאי הסביבה של המדינה.

הקמת המשרד לאיכות הסביבה

ההזדמנות לשינוי המיוחל הגיעה לאחר הבחירות של 1988. בסיוע עובדי השירות, מרינוב הכין תיק מיוחד להקמת משרד לאיכות הסביבה. את התיק הזה מסר לח"כ רוני מילוא שהביע עניין לקדם את הנושא, ואכן הממשלה החליטה על הקמת המשרד, ומילוא היה השר הראשון שלו. מרינוב התמנה למנכ"ל המשרד וכיהן בתפקיד זה יותר מ-3 שנים.

הקמת המשרד לוותה בקשיים רבים. קשה עד בלתי אפשרי היה להעביר סמכויות ויחידות ממשלתיות ממשרדים אחרים והאוצר לא היה מוכן להעמיד תקציב או משרדים למשרד החדש, במיוחד נכון היה הדבר לאחר שמילוא עבר כעבור כשנה לכהן בתפקיד אחר ולמשרד לא היה שר. למרות כל הקשיים הצליח מרינוב לבסס את המשרד החדש, לקבל כוח אדם איכותי, לפתח תוכניות עבודה, להקים שישה מחוזות, להכניס את נציגי המשרד לוועדות התכנון והבנייה ולהעביר חוקים חדשים.

במשך כל שנות עבודתו במגזר הציבורי ייצג מרינוב את ישראל במוסדות בינלאומיים רבים. תפקידו האחרון היה לעמוד בראש משלחת ישראל ל"פסגת כדור הארץ" שהתכנסה בריו דה ז'ניירו, ולחתום בשם המדינה על האמנות למניעת ההתחממות הגלובלית ולשמירה על המגוון הביולוגי.

על פעילותו בנושאי איכות הסביבה קיבל מרינוב מארגון האו"ם לאיכות הסביבה את פרס ה-500 Global, אחד מ-500 האנשים החשובים בעולם בנושאי הסביבה, ופרס על מפעל חיים במעמד נשיא מדינת ישראל. במשך כל שנות פעילותו במגזר הציבורי היה מרינוב חבר הנהלה בשורה ארוכה של מוסדות וגופים, כולל החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע.

פועלו במגזר האקדמי

משנת 1992 ועד פטירתו ב-2025, מרינוב חילק את זמנו בין מתן ייעוץ סביבתי לשורה ארוכה של גופים ציבוריים ופרטיים לבין פעילות אקדמית. בשנת 1998 הוקם באוניברסיטת חיפה החוג לניהול משאבי טבע וסביבה. מרינוב קיבל דרגת פרופסור חבר, והצטרף לסגל החוג. בין השנים 2002–2005 עמד בראש החוג, אשר בין בוגריו שורה ארוכה של אנשי מקצוע שהשתלבו בפעילות סביבתית בארץ.

בשנת 2011 הצטרף מרינוב לצוות מקימי בית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן, והיה בצוות עד שנת 2016.

פועלו במגזר הפרטי

מרינוב ייעץ לגופים רבים, בהם: חברת כביש חוצה ישראל, חברת נתיבי תחבורה עירוניים המקימה את הרכבת הקלה בגוש דן, חברת מכתשים-אגן, המועצה התעשייתית רמת חובב, חברת מבני תעשייה, חברת שיכון עובדים, מע"צ, הבנק העולמי וחברות בינלאומיות הפועלות בארץ. בעבודתו זו היה שותף בין היתר בהכנת תוכנית אב למשק האנרגיה, תוכנית אב לטיפול בפסולת, תוכנית מיתאר למים ושפכים ותוכנית אב למטענים.

מרינוב המשיך להיות חבר פעיל בארגונים מקצועיים רבים והשתתף באופן פעיל בכנסים מדעיים בארץ ובעולם. במסגרת פעילותו הציבורית עמד מרינוב בראש הוועדה לכפר סבא ירוקה, והיה חבר בהנהלת העמותה למחקר בריאות העין ומניעת העיוורון בישראל ועוד.

בשנת 2013 פרסם מרינוב את ספרו "להיות או לא להיות", על הקמת המינהל הסביבתי בישראל.

משפחתו

למרינוב שלושה ילדים. התגורר בהרצליה עם בת זוגו פרחיה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורי מרינוב בוויקישיתוף

מאמרי אורי מרינוב, באתר "הארץ"
פרופ' אורי מרינוב – 50 שנים בסביבה, ריאיון בכתב העת 'אקולוגיה וסביבה', 25 בספטמבר 2019
אורי מרינוב, היום שבו החל המאבק האקולוגי, באתר הארץ, 15 באפריל 2010
אטילה שומפלבי, "במצב הנוכחי - האדם ייכחד תוך עשרות שנים", באתר ynet, 21 ביוני 2015
יוסף תמיר, ד"ר אורי מרינוב - מקצוען ואכפתניק
אורי מרינוב, דף שער בספרייה הלאומית
"תוכנית אלון אקולוגית" – ראשיתו של המִנהל הציבורי הסביבתי בישראל במלאת חמישים שנה להקמתו. פועלו של מרינוב השזור בסיפור הקמת השירות לאיכות הסביבה, כפי שמשתקף במאמר בכתב העת 'אקולוגיה וסביבה', 11 ביולי 2023