אורות הגז
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על |
לאור הגז  |
|---|---|
| בימוי |
ג׳ורג׳ קיוקור |
| הופק בידי |
ארתור הורנבלאוו ג'ונייר |
| תסריט |
ג'ון ואן דורטן, ג'ון בלדרסטון, וולטר ריש, פטריק המילטון |
| עריכה |
ראלף וינטרס |
| שחקנים ראשיים |
אינגריד ברגמן שארל בואייה ג'וזף קוטן |
| מוזיקה |
ברוניסלב קפר |
| צילום |
ג'וזף רוטנברג |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
מטרו גולדווין מאייר |
| חברה מפיצה | מטרו גולדווין מאייר |
| שיטת הפצה |
הורדה דיגיטלית, וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 4 במאי 1944 |
| משך הקרנה |
114 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
מותחן פשע, סרט המבוסס על יצירה ספרותית, סרט דרמה, פילם נואר, מלודרמה |
| מקום התרחשות |
לונדון |
| תקופת התרחשות |
התקופה הוויקטוריאנית |
| תקציב | 2.068 מיליון דולר |
| הכנסות | 4.613 מיליון דולר |
| פרסים |
שני פרסי אוסקר פרס גלובוס הזהב |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
אורות הגז (באנגלית: Gaslight; נקרא "אורות דועכים" כשהופץ לראשונה בארץ ישראל המנדטורית[1]) הוא סרט מתח בבימויו של ג'ורג' קיוקור. תסריט הסרט מבוסס על מחזה באותו שם מאת פטריק המילטון משנת 1938. המחזה עוּבד לראשונה לסרט בשנת 1940. סרטו של קיוקור הוא הגרסה הקולנועית השנייה של המחזה. בסרט שיחקו אינגריד ברגמן, שארל בואייה, ג'וזף קוטן ואנג'לה לאנסברי.
הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר לבואייה, השחקנית הטובה ביותר לברגמן ושחקנית המשנה הטובה ביותר ללאנסברי (שבעבורה הייתה זו הופעת הבכורה בקולנוע). ברגמן זכתה על משחקה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (הראשון שלה) ובפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מגולל את סיפורה של פאולה אלקיסט (אינגריד ברגמן), שבילדותה הייתה עדה לרצח דודתה אשר גידלה אותה, זמרת האופרה אליס אלקיסט. הופעתה של הילדה בזירת הרצח מפריעה לרוצח למצוא את תכשיטיה המוחבאים של הדודה. פאולה נשלחת לאיטליה לפיתוח קול אצל המאסטרו גוארדי (אמיל ראמאו), שהיה גם המורה לזמרה של דודתה. היא מתאהבת בנגנו של המאסטרו, גרגורי אנטון (שארל בואייה), והם מחליטים להתחתן.
גרגורי מעוניין לגור בלונדון, בעוד פאולה נרתעת מלחזור לשם בגלל זיכרונותיה מליל הרצח. לבסוף היא מתרצה והם עוברים לגור בבית דודתה המנוחה. כשהם עורכים סיור בבית, פאולה מגלה מכתב מאדם בשם סרגיס באוור, שנשלח אל דודתה יומיים לפני הירצחה. גרגורי נראה נסער מגילוי המכתב והוא חוטף אותו מידיה של פאולה.
בתקופת מגוריהם המשותפים בבית, גרגורי משכנע בהדרגה את פאולה כי היא הולכת ומאבדת את שפיות דעתה, כשעל מנת לחזק את תחושתה הוא מספר לה שגם לאימה הייתה מחלת נפש. גרגורי עושה זאת כי הוא בעצם סרגיס באוור, רוצח דודתה. הוא רוצה לחפש את התכשיטים שלא הספיק לשדוד בליל הרצח, ומעוניין שרעשי החיפוש שלו בבית יתפרשו על ידי אשתו כיצירי הדמיון החולני שלה. פאולה אכן מפרשת כך את הרעשים. התנהגותה המפוחדת מטילה אימה על המשרתת ננסי אוליבר (אנג'לה לאנסברי), ואילו פאולה מצידה משוכנעת שהמשרתת שונאת אותה.
פאולה פוגשת במקרה את בלש המשטרה בריאן קמרון (ג'וזף קוטן), שהעריץ את דודתה המנוחה. הוא שם לב להתנהגותו המוזרה של בעלה ובעזרת המשרתת ורכלנית השכונה מפענח את רצח דודתה של פאולה. לבסוף, הבלש מצליח להיכנס לביתם של בני הזוג ולהחזיר לפאולה את הביטחון בשפיותה. הוא מגלה לה את תוכניתו של בעלה וניגש לעצור אותו – זמן קצר אחרי שהוא גילה את התכשיטים המוחבאים. אחרי שבעלה כבר קשור לכיסא, פאולה נוקמת בו בכך שמעוררת בו את האשליה, שהיא תעזור לו לברוח ולהתחמק מהמעצר, מהמשפט ומההוצאה להורג.
צוות שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אינגריד ברגמן – פאולה אלקיסט אנטון
- שארל בואייה – גרגורי אנטון
- ג'וזף קוטן – בריאן קמרון
- מיי וויטי – בסי טוויטס
- אנג'לה לאנסברי – ננסי אוליבר
- ברברה אוורסט – אליזבת' טומפקינס
- אמיל ראמאו – מאסטרו גוארדי
פרסים ומועמדויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מועמדות לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר
- זכייה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (אינגריד ברגמן)
- מועמדות לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (שארל בואייה)
- מועמדות לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (אנג'לה לאנסברי)
- מועמדות לפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר (ג'ון ואן דורטן, וולטר ריש וג'ון בלדרסטון)
- מועמדות לפרס אוסקר לצילום הטוב ביותר (ג'וזף רוטנברג)
- זכייה בפרס אוסקר לניהול האמנותי הטוב ביותר (סדריק גיבנס, ויליאם פרארי, אדווין ויליס ופול הדנישסקי)
- זכייה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (אינגריד ברגמן)
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות המחזה של המילטון ושני הסרטים המבוססים עליו, נטבע בשנות השישים המונח גזלייטינג (בעברית: גזלות דעת), המתאר מניפולציה שמטרתה לגרום לאדם לפקפק בתפיסת המציאות שלו.[2][3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אורות הגז", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אורות הגז", באתר נטפליקס
"אורות הגז", באתר AllMovie (באנגלית)
"אורות הגז", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"אורות הגז", באתר Metacritic (באנגלית)
"אורות הגז", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- אורות הגז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קובץ התצלומים Newer Jerusalem של THE MATSON PHOTO SERVICE, תמונה 4: כיכר ציון על דרך יפו.
- ^ האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, APA Dictionary of Psychology Definition of Gaslighting, dictionary.apa.org (באנגלית)
- ^ "gaslight". Oxford English Dictionary (Online ed.). Oxford University Press. (Subscription or participating institution membership required.) 1969 S. C. Plog Changing Perspectives in Mental Illness 83 It is also popularly believed to be possible to 'gaslight' a perfectly healthy person into psychosis by interpreting his own behavior to him as symptomatic of serious mental illness.