אורונטאה היא אופרה בפרולוג ובשלוש מערכות מאת המלחין האיטלקי אנטוניו צ'סטי עם ליברית מאת ג'יאצינטו אנדראה צ'יקוניני (שעודכנה על ידי ג'ובאני פיליפו אפולוני).
ההופעה הראשונה התקיימה באינסברוק ב-19 בפברואר 1656. אורונטאה הייתה אחת האופרות האיטלקיות הפופולריות ביותר של המאה ה-17. הוא כולל אריות סופרן ידועות כמו "Intorno all'idol mio", "Addio Corindo" ו-"Il mio ben dice ch'io speri". היא הועלתה יותר מ-17 פעמים לפני 1700,[1] כולל בגנואה, רומא, פירנצה, טורינו, מילאנו, בולוניה, ונציה, פאלרמו, נאפולי, האנובר. כמעט כל הפרטיטורה אבדה, והאופרה נשכחה. מספר כתבי יד התגלו בשנות החמישים. הופעות מודרניות החלו ב-1961 Piccola Scala (איט') במילאנו עם תרזה ברגנצה וקרלו (גר'), ברונו ברטולטי מנצח. רנה ג'ייקובס ניהל הפקה ב-1982 באינסברוק, ואיבור בולטון ב-2015 בפרנקפורט. היצירה בוצעה לראשונה באוסטרליה על ידי פינצ'גוט אופרה בשנת 2022.[2] בימוי חדש נכלל בעונת 2023/2024 של תיאטרו אלה סקאלה במילאנו, בניצוחו של ג'ובאני אנטוניני, בבימויו של רוברט קרסן וסטפני ד'אוסטרק בתפקיד הראשי.
פילוסופיה ואהבה מתווכחות מי משפיעה יותר על האנושות.
מערכה 1
אורונטאה, מלכת מצרים (מצו-סופרן), מוותרת על אהבה, למרות שיועצה הראשי קריונטה מפציר בה להתחתן לטובת הממלכה. אורונטאה עומדת בסירובה. הצייר הצעיר אלידורו מגיע לחצר המלכות ומבקש מקלט מהתוקפים עם מי שמוצגת כאמו, אריסטאה. הוא מסביר כי נאלץ לברוח מחצרה של הנסיכה ארנאה מפניקיה. היא מזמינה אותו להחלים בארמונה. למרות הנדר, אורונטאה מוצאת את עצמה מתאהבת באלידורו, וכך גם גבירת החצר סילנדרה.
מערכה 2
אורונטאה מבינה שהיא מאוהבת באלידורו.
ג'יאצינטה, מחופשת לנער "איסמרו", מגיעה לחצרה של אורונטאה ומסבירה שהיא עמדה מאחורי המארב של אלידורו, לאחר שנשלחה להרוג אותו על ידי נסיכת פיניקיה. אורונטאה בקושי יכולה להתאפק מלפגוע בג'יאצינטה. קריונטה מנחש כעת שהמלכה מאוהבת באלידורו ונוזף בה על כך שלקחה את הצדק לידיה בהשפעת רגשותיה. אריסטאה מתאהבת ב"איסמרו".
סילנדרה ויתרה על קורינדו, ומתקשרת לאלידורו. קורינדו מגיע, כולו מאוהב, אבל סילנדרה אומרת לו שהיא כבר לא אוהבת אותו ומשלחת אותו. קורינדו מקונן על חוסר היציבות של נשים.
בינתיים, אלידורו מצייר דיוקן של סילנדרה והם מפלרטטים תוך כדי כך. אורונטאה, מתפרצת פנימה במהלך הישיבה, מאיימת עליהם בקנאתה והוא מתעלף. היא מטפלת בו ומניחה את שרביט המלוכה על ראשו כדי לגרום לו להבין שהיא רוצה אותו כבעלה. אלידורו מתעורר, מוצא את השרביט ומכתב, שבו אורונטאה מודיעה לו שבחרה בו כבעלה. הוא מחליט לוותר על סילנדרה ולקבל את ייעודו החדש.
מערכה 3
קריונטה מאלץ את אורונטאה לגרש את אלידורו. הוא פונה לבקש ניחומים אצל סילנדרה, אך גם היא דוחה אותו. אלידורו מקונן על חוסר היציבות של נשים. סילנדרה מעבירה מכתב לקורינדו במטרה לחדש את הקשר איתו. קורינדו מופיע. ג'לון מבקש ממנו לסלוח לסילנדרה, ונותן לו את מכתבה. קורינדו עונה שהוא מוכן לסלוח, אבל לא כל עוד אלידורו בחיים. ג'לון מבטיח להרוג אותו במו ידיו. ג'יאצינטה, מיוסרת, לא מעזה להתוודות על אהבתה לאלידורו. אריסטיאה מציעה לנחם אותו, גם אם זה אומר לשלם לו. ג'יאצינטה מקבל מדליה יקרה בתמורה להבטחה לנשיקה. אריסטאה מנחמת את עצמה על כך שנאלצה לשלם כדי להשיג הנאה. אלידורו מאתגר את קורינדו לדו-קרב. אלידורו סולח לג'יאצינטה, עדיין מחופש כאיסמרו, על שניסה להתנקש בו. איסמרו מציע לו את המדליה של אריסטיאה, ומספר לו כיצד השיג אותה. אלידורו מודה לו, ואיסמרו מוצא סיבות לקוות. אלידורו מקונן על התנהגותה של אמו. יש לו את המדליון בידו, וג'לון מזהה את החותם המלכותי.
מתגלה שהוא מחזיק במדליון מלכותי ומואשם בגניבה. אריסטיאה מסבירה את מקורו של התכשיט שמוכיח שאלידורו הוא לא אחר מאשר פלורידנו, בנו האבוד של מלך פיניקיה. בילדותו הוא נחטף על ידי כנופיית פיראטים בראשות בעלה של אריסטאה וחונך על ידה כבנה שלה. קריונטה נזכר שלתלמי היו שלוש מדליות חרוטות, אחת לקריונטה, אחת החליקה לחיתולים של הילד ואחת לעצמו. אריסטיאה מציינת שהאומנת שנהרגה נקראה סלוואג'יה. קריונטה מגלה שברור שאלידורו הוא לא אחר מאשר אחיה של ארנאה, פלורידנו, בנו של מלך פיניקיה. אורונטאה, שמחה, כי יכולה לבחור בו שוב כבעלה. היא גם נותנת את סילנדרה לקורינדו.
