שורשי ההלכה (אסלאם)

שורשי ההלכה או יסודות ההלכה באסלאם (ערבית: أصول الفقه; תעתיק מדויק: אצול אלפקה) הם יסודות וכללים שמופקים מההלכות השריעות והוכחות מפורטות. ליסודות ארבעה מקורות עיקריים: הקוראן, הסונה, ההסכמה הכללית וההיקש, לפי הסדר: קודם מנסים להפיק את הכלל מתוך הקוראן, ואם אין מחפשים בסונה, ואם גם שם אין מקור בודקים אם יש הסכמה כללית (اجماع; אג'מאע), ואם לא משתדלים ליצור כלל לפיו ניתן יהיה לפסוק. שורשים אלו מסתמכים על פסוק מהקוראן: "הוי אלה אשר האמינו, הישמעו לאללה והישמעו לשליחו, ולאחרים בקרבכם. אם תריבו ביניכם על דבר מה, שפטו אותו על פי אללה, ולפי הנביא, אם מאמינים אתם באללה וביום האחרון, זאת היא הטובה ביותר, המתאימה יותר".^{[דרוש מקור: צריך להוסיף כאן הפניה לפס' בקוראן]}

רקע

המוסלמי מצווה ללכת לפי ההלכה ולפי ציוויו של אללה. כל עוד הנביא מוחמד חי היה אפשר לנהוג כפי שהוא נהג ולהיות בטוח שמקיימים את רצונו של אללה (שהרי על פי עקרונות האסלאם הנביא מושלם בכל דרכיו) ולשאול אותו איך לנהוג במקרים חדשים (שהרי יש לנביא "קו ישיר" עם אללה). לאחר שמת נמנעה האפשרות לקבל ממנו את ההלכות, ולכן היה צורך להתחיל לבסס יסודות שילמדו איך לנהוג במקרים חדשים. מאותה תקופה החלו לתעד יסודות ושורשי הלכה.

היסטוריה מוקדמת

כבר בימיו של מוחמד החלו הצחאבה והתאביעון בתהליכי תיעוד וכתיבה של מנהגיו ובניסיונות התאמה וסידור על פי הקוראן. פרי עבודתם משמש כבסיס להתעסקות באסול אל-פיקה, ובפרט כתביו של עומר בן אל-ח'טאב שהיה הראשון והמרכזי שבהם. תלמידיו של אבו חניפה - אבו יוסף ומוחמד - היו מהראשונים שדקדקו ביסודות אלו וכתבו עליהם, אך כתביהם לא הגיעו לידינו, והמקור הכי קדום שנכתב לגביהם ששרד ונמצא בידינו הוא א-ריסאלה של א-שאפיעי.

דוגמאות מחלק מהבסיסים ליסודות ההלכה

מהיסודות שנקשרים להרחקת הנזקים

1. הנזק לא מוסר על ידי נזק.
2. עושים את הקל מבין שני הנזקים כדי למנוע את הרע יותר מביניהם.
3. הרחקת הנזק יותר טובה מהבאת הטוב.
4. הדחיפות מתירה איסורים.
5. הדחיפות תוערך בערכה

מהבסיס ליסודות ההלכה הנקשרות למותר ולאסור (חאלאל, חראם)

1. העיקרון המקורי בהלכות זה ההיתר: העיקרון בכל מעשים או הלכות זה המותר והכשר ולא האסור והנתעב אלא ולא נאסר אלא שיש ראייה או הוכחה מהקוראן והסונה על האיסור
2. המותר והאסור זה החלטה אלוהית לבדו: אכן האסלאם הבהיר את השלטון שיכולה לאסור ולהתיר ולקח אותו מהחלטות של בני אדם יהיה ככול יהיה בדרגתו בדת והשליטה תהיה לאללה ישתבח שמו סובחנה ותעלה לבדו בלי שותף בהחלטות שלו
3. האיסור והמותר, ולהתיר את האסור זה חלק מהשיתוף: כי האיסור והמותר יקבע אותו ויחליט אללה לבדו ואם אדם מתערב בהחלטות אללה זה נקרא חלק משיתוף בהלכות ויסודות שקבע אותן אללה
4. יש הרבה מותר בהלכות עד שלא נצטרך את האיסור: מהיופי באסלאם ככל מה שהגיע אל האנשים מהאיסור הביא להם דרך מותרת שהם לא יצטרכו להשתמש בחראם כמו הניאוף והזנות הביא להם את חאלאל הנישואים..
5. כל מה שגורם לאיסור אז זה גם אסור: מתי שאוסרים את הניאוף אוסרים את הדרך והקדמות שלו מלבוש לא צנוע וערבוב בלי פיקוח והתייחדות בלי הסכמת ההורים וחוסר כיבוד ותמונות עירום ושירה רועשת...
6. הרמאות על האיסור זה איסור מוחלט: הכוונה לכל המנסה לרמות את ההלכה ומנסה לעשות כל העולה רוחו כדי לברוח מהאיסור זה איסור בבירור כמו לשנות המשקאות האלכוהול או כל הדומה לזה.
7. הכוונה הטובה היא לא מתירה את האיסור: הכוונה כאן האיסור זה איסור אפילו עם היה כוונות טהורות מלכתחילה
8. הנחוצים מותיר את האיסור: האסלאם דאג גם לשעת אין בררה ונחוץ בחיים לכן הותיר במצבים מסוימים את האיסור למנוע את מוות ולשמור על נפש האדם כי זה המטרה העליונה

מקורות פסקי ההלכה האסלמית

"הקוראן המבורך"

הוא אמרת אללה אשר ירד בו המלאך הנאמן גבריאל על הנביא ושליחו בשפה הערבית שנחשב לנס עד יום הדין שיהיה הוכחה לנביא ולהוראה למאמינים שידרכו בו אל האמת והוא אשר מעובר במסורת בכתיבה ובעל-פה בשרשרת אנשים דור אחרי דור, השמור מכל הוספה או הזזה או תנועה או שינויי וכי אללה אמר בקוראן "ואנחנו ודאי שומרים עליו"

והקוראן הוא המקור הראשון באסלאם לכן כל ההוראות שלו וההנחיות שלו מאמונה והלכה למעשה וחוקים ומוסר ורחמים לאנושות חוזרת אליו ישירות ואחר כך יגיע הסונה שזה דרך הנביא להסביר את הקוראן ולפרש אותו במדויק.

העקרונות והייחודיות החשובות בספר הקוראן

1. הוא אמרת אללה המובהקת וברורה ואין לאף אחד מלאך או בן-אדם התערבות בו אלא הם מסרו אותו לבני-אנוש כדי שידעו את המהות האנושית את המסר האלוהי בצורה הכי ברורה שיש בדרך האנשים והמלאכים הנאמנים, לכן אללה המתואר העושה הצדק המוחלט שלח את הקוראן שבו ההגינות המוחלטת והחדשות העבר הצודקות והמוסר הבורר והציווי וההנחיות שעוזרות לאנשים ללכת בצורה הנכונה ביותר ושולח הטוב והרחמנות שתכיל את כולם מתוך חוכמה וסדר אלוהי ברור וכולם יוצאים מרווחים מזה
2. הפשטות וההקלה: אכן אללה הקל על האנשים קריאת הקוראן והבנתו והצורך לעשות בו
3. הנס הקוראני: הוא האתגר אשר אתגר בו אללה המשתפים והלא מאמינים  שיעשו כמותו, ואז הפסידו ולא עשו אפילו סורה אחת ולכן צדקתו של הנביא הייתה ברורה ולא עלה בידם של הערבים אז להיאבק נגד האתגר הזה וככה המתנגדים אחר כך נהיו למאמנים טובים
4. הנצחיות: זה אינו ספר של דור אחד אלא ספר נצחי והוא הספר אשר חותם השליחויות כולם וספר האלוהי האחרון עד יום הדין לכן אללה הבטיח את שמירתו מכל ערבוב של בני-האדם
5. ההכללה: הוא הספר של הזמנים כולם והוא הספר שהכיל ספרי הקודש הקודים כולן, והוא הספר אשר הכיל מקורות ההדרכה האלוהיות באמונה ובמוסר והציווי האלוהי ודרכי הפולחן וזה הספר אשר הכיל בסיס ההלכה האלוהית ביחסים בין האנוש ובין בני-האדם ואלוהיו והיחסים של האדם עם משפחתו והאדם עם הסביבה שלו ללא הבדלי גזע צבע ולאום אלא הכיל את כולם ודאג לכולם ופירט את הדאגה לכולם.

הסונה הנבואית - המסורת של הנביא

הגדרה: כל אשר הועבר מהנביא מאמירה או מעשה או אישור (למצב מסוים)

ונקרא מנגד זה מונח בשם "בידעה" וזה הפוך ממה שעשה אותו הנביא או אמר או אישר אותו הנביא, ובחדית' אמר הנביא עליכם להצמיד בסונה שלי ובמוסרת המודרכים והמחליפים אותי

לכן מעשה החברים של הנביא הצחאבה נקרא סונה גם כן

הוכחות הסונה: הסכימו חכמי הדת המוסלמית לאורך כל הדורות כי ככל מקור מהנביא מוחמד והסונה שלו שהועבר אלינו ונמסר מדרך מאומתת עם שרשרת הנאמנים והתאביעין, זה נהיה זה יהיה חיוב על המוסלם לעשות אותו ודרך דרכי ההלכה שעל המאמינים להחזיק בהם ולציית להם והוכחות לזה

1. פסוקי הקוראן אללה אמר בקוראן "וצייתו  אל אללה ולשליחו"
2. מה שאמר הנביא בחדית' המאומת "מי שציית לי אכן הוא ציית לאללה", ומי מסרב אמירותיי אז הוא מסרב לציות של אללה
3.  הסכמת הצחאבה: כי הצחאבה היו אלה הכי מודרכים ומצייתים לדרכי אללה ולנביא מוחמד והם האנשים הכי היו נאמנים למקור לכל הציות האלוהי והם אמרו: עם לא אמצא בספר של אללה פסקה בנושא מסוים אז אני אשתמש בפסקה של המסורת של הנביא

הקשר שלה עם הקוראן

הסונה נחשבת למקור השני אחרי הקוראן כי חכמי-הדת עליהם לחפש בקוראן קודם כל ועם לא מוציאים אז עוברים לחפש במסורת של הנביא.

הקוראן והסונה יש בהם שלושה יחסים לא יותר:

1. כי הסונה תהיה מאשרת ומאמתת פסקה שהגיעה בו הקוראן ואז לפסקה תהיה שתי ראיות ראייה מהקוראן וראייה והסונה והן הרוב בפסקות וזה דוגמה כמו לעשות את התפילה או לתת את הזכאת או כל מיני צווים או איסורים שונים בדת
2. כי הסונה תהיה מפרשת ומכלילה, מה שהגיע בו הקוראן הוא הגיע או כציווי  מֻחְלָט או, בִּלְתִּי מֻגְבָּל או מוגדר ולא מפורט או מפורש או המוסבר ואז הסונה הגיעה לפרט אותו ולהסביר אותו בצורה המדויקת ביותר כמו בתפילה וטקסי החג' או כל הדומה לזה
3. או הסונה תהיה מוזכרת והקוראן לא יתייחס לנושא כמו האיסור ללבוש זהב לגבר או איסור לאישה להתחתן עם אותו גבר עם דודה שלה וכל מיני איסורים שלא יופיעו בקוראן ואכן הופיעו בסונה והם לא הרבה.

ההסכמה הכללית (אל-איג'מאע)

לשונית : הסכמה גורפת של מספר אנשים על דבר מה.

מונחית: הסכמת פוסקי ההלכה והמלומדים והחכמים מהאומה המוסלמית, האומה של הנביא מוחמד, בזמן מהזמנים לאחר מותו של הנביא מוחמד, וההסכמה תהיה על הלכה שרעית.

מקורות ההסכמה הכללית

1. הקוראן: שבו יש פסוק שאומר "כל מי שמקשה על השריעה לאחר שהובהרה לו דרך הישר, ויבחר בשביל שאינו של המאמינים, אותו נוביל בדרך שבחר לעצמו, וניצלה אותו באש הגיהנום, וסופו יהיה הגרוע ביותר".
2. הסונה: אמירתו של הנביא מוחמד "אומתי לא תסכים על תעייה".
3.  השכל: זה מובן מאליו שכל החכמה, בכל זמן מהזמנים, מסכימים על הלכה מהלכות השריעה, ותהיה להם בכך אסמכתא מהקוראן ומהסונה, שעליה בנו את ההסכמה שלהם, ולא יכול להיות שהם טעו מדבר מהדברים האלה. מה שהם הסכימו עליו הוא נכון ונתמך בקוראן ובסונה, ויהיה מחייב לעשותו.

סוגי ההסכמה הכללית (אל-אג'מאע)

ישנם שני סוגי הסכמה כללית:

1. ההסכמה המובהקת והגלויה: כאשר בה הסכמתו של כל אחד מהחכמים על פסיקת הלכה, שנאמרת על ידו או נשמעת ממנו, או שהוא מקיים אותה, בתנאי שהאמירה והעשייה יהיו בתקופה אחת. סוג זה של הסכמה הוא ראייה חד משמעית שיש לקיים את ההלכה וללכת לפיה.
2. ההסכמה בשתיקה: כאשר יוצאת אל הפועל אמירה או עשייה מסוימות מחלק מהחכמים או הפוסקים, והשאר יודעים זאת, וזה לא הוסתר מהם.

דעת הרוב מהחכמים והפוסקים הוא שזה לא מהווה ראייה.

האימאם אבו חניפה אמר שזאת תהיה ראייה, אם הוכח שהוצגו בפניו של החכם או פוסק ההלכה האירועים והדעות על כך, ועברה עליו תקופת זמן סבירה לשם חיפוש וגיבוש דעה. אם ישנה שתיקה ולא קיימות חשדות, והשתיקה לא נובעת מפחד או מזלזול או ממחלתו של הפוסק, כי שתיקו של הפוסק החכם היא בגדר פסק הלכה מחייב.

דוגמאות להסכמה הכללית

מינויו של הסחאבי אבו בכר לתפקיד החליף הראשון,  איסור שומן החזיר, הלוחמה באלה שעזבו את הדת, איסופו של הקוראן בספר אחד.

היקש/ אנלוגיה (אל-קיאס)

לשונית: להשוות דבר אחד לדבר אחר שדומה לו. ההיקש הוא ההשוואה.

מונחית: במצבים שאין לנו פסיקת הלכה בדבר מסוים, אנחנו מחפשים פסק הלכה דומה לאותו נושא, ונותנים לו את אותו הדין לפי אותו פסק הלכה.

הראיות לאנלוגיה

1. מהקוראן: אללה אמר "הוי אלה אשר האמינו! הישמעו לאללה והישמעו לשליח, ולאחראים מקרבכם. ואם תריבו ביניכם על דבר מה, שפטו אותו לפי (הקוראן, הספר של) אללה, ולפי (הסונה, המסורת של מוחמד) הנביא, אם (באמת) מאמינים אתם באללה וביום האחרון, זאת הדרך הטובה ביותר והמתאימה ביותר (לפירוש).
2. מהסונה: אישה באה לנביא מוחמד,, ואמרה "אמא שלי נשבעה שתעלה לרגל, והיא נפטרה לפני שעלתה לרגל, האם אני יכולה לעלות לרגל במקומה?". הנביא השיב "כן! תעלי לרגל במקומה!" והמשיך ואמר "תוארי לעצמך אם לאמא שלך היו חובות כספיים, האם היית משלמת את כל החובות שהיו לה?". היא אמר "כן, בוודאי!". הנביא אמר "תקיימו את חובות, כי אללה הוא זה שהכי שווה למלא את ההתחייבויות כלפיו".
3.  מהצחאבה: הצחאבה השוו בין מינוי אבו בכר לח'ליף, לזה שהנביא מוחמד,, מינה אותו לאימאם התפילה לאחריו.
4. מהשכל: השימוש באנלוגיה בדברים החדישים והמתחדשים על הדברים שהיה בהם כבר פסק הלכה, במידה והם דומים.

יסודות האנלוגיה האסלאמית

1. המקור: והוא פסק ההלכה הקיים עליו מבססים את ההשוואה.
2. הנגזרת: והוא הדבר שרוצים לדעת לגביו את פסיקתו והלכתו.
3.  הלכת המקור: ההלכה אשר קיימת בפועל: חובה, או מומלץ, או מותר, או המגונה, או אסור.
4. המחנה המשותף ביניהם, זה שעל פיה נפסקת ההלכה: משמעות הדבר שפרי האנלוגיה היא להגיע לפסיקה על הנגזרת.

מי כשיר לערוך אנלוגיה

1. מוסלמי בוגר ושפוי.
2. אנשי הצדק היראים וההוגנים.
3. בעל הידע בהלכות הקוראן.
4. בעל הידע בהלכות המסורת הנבואית.
5. בעל הידע באמירות החלוצים, והצחאבה, ההסכמות והמחלוקות ביניהם.
6. הידע בשפה הערבית.

דוגמאות של אנלוגיה

ההשוואה בין טביעת אצבע לבין חתימת ידו של פלוני, מכוון ששניהם מצביעים על אותו אדם.

ההשוואה בין הדברים המערפלים את התודעה (כגון סמים) לבין שתיית אלכוהול, ששניהם מצביעות על חומרים המערפלים את התודעה.

ההשתדלות (אל-אג'תיהאד)

הגדרת ההשתדלות

לשונית: להקדיש זמן על מנת להשיג מטרה מסוימת.

מונחית: השקעת מאמצים או להפקת הלכה שרעית ממה שאללה הגדיר כהוכחה.

היתכנותה

זה מוכח מהקוראן והסונה, והנביא והצחאבה יישמו את העיקרון הזה.

1. מהקוראן: "הורדנו לך (מוחמד) את הספר (הקוראן) עם הצדק, למען תשפוט בין בני אדם כפי שאללה הורדה לך, ואל תגן על הבוגדים" (הקוראן 4:105)
2. מהסונה: אמירתו של הנביא מוחמד, לסחאבי מועד' כאשר שלח אותו לתימן "איך תפסוק אם יבקשו ממך פסיקה?" השיב מועד' "אפסוק מהקוראן המבורך". הנביא שאל "ואם לא תמצא?", ענה מועד' "מהסונה!". שאל הנביא "ואם לא תמצא?", אמר "אם לא אמצא, אשתדל בדעה שלי ולא אחדל", אז הנביא מוחמד טפח על חזהו ואמר "השבח לאללה, אשר הדריך את שליחו של שליחו של אללה, למה שירצה את שליחו של אללה".

מעמד ההשתדלות

הלכתו של הנביא מוחמד נשארת עד שתקום השעה (יום הדין), ולכן מקורות ההלכות, כלומר הקוראן והסונה, יישארו לנצח. והנושאים האנושיים והסוגיות האנושיות הם רבים. לכן, לא מן הנמנע שחלק מהנושאים והסוגיות, לא כולם מוזכרים בפסקי ההלכה בקוראן והסונה.

הסיבה לזה שאין בקוראן והסונה את כל הסוגיות והנושאים היא, כי חלק מהדברים לא קרו בתקופת חייו של הנביא מוחמד. אלה דברים שקרו ויקרו מאותה תקופה של התרחבות והתפשטות האסלאם, עד עצם היום הזה, והיא נשארת עד עדי עד.

הסיבה השנייה היא אילו היה עניין בהכל כל הסוגיות והנושאים והזכרתם בקוראן ובסונה, זה היה בלתי אפשרי שהקוראן יכיל את כל הסוגיות הללו, וגם ספרי המסורת עם כל זה שהם רבים ורחבים.

מהות ההשתדלות

היא הפקת ההנחות השרעיות מהמקורות המפורטים, כלומר ממקורות השריעה: קוראן, סונה, אג'מאע, קיאס.

תנאי ההשתדלות

הם רבים, וחלק מוזכרים, כדוגמת:

1. הידע בשפה הערבית, והכרתה על בוריה, כדי שתהיה יכולת לדעת מה מבוקשו של אללה בהלכות.
2. הכרת פסוקי ההלכות.
3.  הכרת מסורות ההלכות.
4. הכרת מדעי הקוראן, ומדעי החדית', הקשורים להשתדלות.
5. הכרת יסודות ההשתדלות, ועקרונותיה, ותרומתן וכוונותיהן של ההלכות השרעיות. וגם הכרת החברה שחי בה המשתדל להכרת אורח החיים על כל סוגיותיהן.
6.  להיות בעל יכולת בהפקת הלכות והשגת משמעותה מהמקורות.

מקומות ההשתדלות

סוגיות ונושאים שאין להם זכר, לא בקוראן ולא בסונה.

אילו הסוגיות המוגדרות, אין השתדלות עליהן.

דוגמה להשתדלות:

בתקופתו של הח'ליף השני עומר אבן אלח'טאב, היה רעב כבד, ולכן הורה הח'ליף להשהות את כריתת היד של הגנב, כי הדברים הדחופים מתירים את הדברים האסורים.

הלכת ההשתדלות

1. חובה על כל מי שבעל היכולת להשתדלות, שישתדל לבדו.
2. זה חובה על פוסקי ההלכה הגדולים בזמן ובמקום אחד, אשר השתדלו בדברים חדשים, אשר זקוקים לפסק הלכה.
3.  מומלץ שההשתדלות תהיה בסוגיות שייתכן ויהיו בעתיד.
4. ההשתדלות אסורה אם יש הוכחה מפורשת וברורה בנושא הנתון.

סוגי ההלכות

1. הלכות באמונה: והן קשורות במה חייב על המאמין להאמין באמת על האמונה במלאכים והשליחים והספרים והיום הדין והגורל לטוב ולרע
2. הלכות המוסר והן קשורות במה חייב המאמין לקשט את עצמו בהן מהמוסר ועשיית חסד להתרחק מהרוע והטומאה
3. הלכות מעשים והן קשורות במה שחייב על המאמין לעשות אותן ולהתנהג לפיהן וזה גם קשור גם להבנת הקוראן ובסיס פסיקת ההלכות בקוראן מתחלקים לשניים

א. הלכות יסודות האסלאם: היא תפילה, צום וצדקה ועלייה לרגל וכל הקשור האדם לריבונו וסידור ההלכות

ב. הלכות התייחסות והן הלכות היחסים וחוזים והתנהגויות ועונשים וכל מה שקשור לזה שהם יחסי בני אנוש זה וזה כדי לסדר את היחס בין האדם לאחר והסידור יעשה לפי הקו האלוהי שציווה עלינו

קישורים חיצוניים

• שורשי ההלכה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)