אופנהיים (עיר)
 סמל אופנהיים | |
 | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| שטח | 7.1 קמ"ר |
| גובה | 87 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 7,535 (31 בדצמבר 2023) |
| קואורדינטות | 49°51′20″N 8°21′37″E / 49.855555555556°N 8.3602777777778°E |
| אזור זמן | UTC+1 |
| https://www.stadt-oppenheim.de/ | |
 | |
  | |
אופנהיים (מגרמנית: Oppenheim) היא עיירה במחוז ריינלנד-פפאלץ שבגרמניה.[1] העיר ממוקמת ממערב לריין, בין מיינץ לוורמס וידועה ביין שלה.
בשיא ימי הביניים וימי הביניים המאוחרים הייתה אופנהיים עיר קיסרית חופשית באימפריה הרומית הקדושה.
.jpg)
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן הרומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך עבודות בנייה בשנות החמישים באתר כנסיית סנט סבסטיאן, שנהרסה בשנת 1837, נמצאו שרידי קירות, לבנים, אגן מים ותעלת בנייה. ממצאים אלה מצביעים על כך שהיו בניינים רומאיים בנקודה בה נבנתה עיר זו.
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אופנהיים הוזכרה לראשונה בשנת 765.
בשנת 1008 קיבלה אופנהיים זכויות שוק(גר'). באוקטובר 1076 התפרסמה אופנהיים במהלך מאבק האינווסטיטורה כאשר נסיכי אופנהיים ביקשו מהיינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה להתנתק מהאפיפיור. זה היה הטריגר של היינריך להליכה לקנוסה. אופנהיים נהרסה על ידי ארכיבישוף מיינץ אדלברט הראשון מסארבריקן(גר') בשנת 1118 לאחר מחלוקת עם דוכס שטאופר פרידריך השני(גר').
בשנת 1225, תקופתו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, הפכה אופנהיים לעיר קיסרית חופשית.[2] בשנת 1254 הצטרפה העיר לאיגוד הערים שעל הריין, שהתחייב להבטיח שלום וצדק לאזרחים כולל ליהודים.
באופנהיים, פרט לתקופה שבין השנים 1315 ל-1353, התרחשו פחות פוגרומים נגד האוכלוסייה היהודית מאשר בערים השכנות מיינץ ווורמס. ליהודים הוענקה זכות המגורים בתמורה למסים מיוחדים. באופנהיים נהנו אדוני "טירת לנדסקרון" ממסי היהודים, זכות שניתנה להם על ידי רודולף הראשון, מלך גרמניה.
בשנת 1315 הועברה העיר אופנהיים לשליטת נסיכות הבוחר ממיינץ והא נכללה שם עד שנת 1353. בתקופה זו התקיימו הפוגרומים היחידים באופנהיים נגד האוכלוסייה היהודית בימי הביניים לאחר שהתושבים האשימו את היהודים בהתפשטות המגפה השחורה. עם זאת, בית כנסת נחנך בעיירה בשנת 1325. הוא נהרס בפוגרום בשנת 1349.[3] לאחר רדיפה זו, יהודים לא התיישבו באופנהיים מספר שנים. משנת 1375 השתייכה אופנהיים לטריטוריה של נסיכות הבוחר מפפאלץ לאחר קיום ההתחייבות של קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לרופרכט הראשון, הנסיך הבוחר מפפאלץ.[4] בשנת 1444 התגוררו באופנהיים 4 משפחות יהודיות. בהמשך גדלה הקהילה והעסיקה 4 רבנים.[5]
בעת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אופנהיים נכבשה בספטמבר 1620 על ידי חיילים ספרדים במהלך מלחמת שלושים השנים (1618–1648). ביוני 1631 חצו גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה וצבאו את הריין לכיוון אופנהיים וכבשו את העיר.
אופנהיים נכבשה בשנת 1688 על ידי חיילים צרפתים במהלך מלחמת תשע השנים (1688–1697). ב-31 מאי 1689, כוחות צרפתים בפיקודו של הגנרל אז'יאל דה מלק הרסו את העיר.
גם במאות ה-17, ה-18 וה-19 חיו יהודים באופנהיים. בשנת 1765 היו בעיר 10 משפחות יהודיות.
עד 1797 שלטו באופנהיים הבוחרים של פפאלץ. לאחר המהפכה הצרפתית כבשו הכוחות הצרפתים את אופנהיים במסגרת הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה בהנהגת נפוליאון בונפרטה. בין השנים 1798–1814 אופנהיים והאזורים בגדה המערבית של הריין שולבו ברפובליקה הצרפתית הראשונה. לאחר תום תקופת נפוליאון שלטה באופנהיים הדוכסות הגדולה של הסן 1816 יחד עם עוד כמה ערים ואזורים בגדה המערבית של הריין.
בשנת 1804 היו 74 יהודים באופנהיים, בשנת 1824 היו 162 ובשנת 1861 היו 184. ברבע האחרון של המאה ה-19 המספר ירד מעט.[5] בשנת 1900 התגוררו באופנהיים 129 יהודים. הקהילה הדתית, אליה השתייכו גם יהודי העיירות השכנות, מנתה 219 חברים.[6]
תחנת הרכבת באופנהיים(גר') נפתחה ב-22 במארס 1853, כאשר נפתח החלק הראשון של קו הרכבת "מיינץ - וורמס - אופנהיים".
בשנת 1864 הקהילה היהודית הקימה בית כנסת חדש. הוא נחנך באוגוסט 1864.[7]
תחת השלטון הנאצי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיד לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-30 בינואר 1933 החלה אפליה נגד יהודים. הם סבלו מחרם על אנשים ועסקים, אובדן מקומות עבודה ופרעות. בשנת 1934 חולל בית הקברות היהודי בעיר. ב-9 בנובמבר 1938 בוצעו פרעות נגד בתי כנסת יהודים ויהודים רבים כאשר 108 יהודים גורשו ו-25 מתו. חלק מאלו שהיגרו הצליחו להציל את עצמם בבריחה אל מחוץ לגרמניה.
באופנהיים חיו עדיין 40 יהודים בלילה שבין 9–10 בנובמבר 1938, ליל הבדולח. במהלך הלילה, התושבים היהודים בשלוש עשרה דירות באופנהיים עוררו משנתם על ידי חיילי אס אה המצוידים במוטות ברזל והותקפו, גם רוב דירותיהם נהרסו. על פי עדי ראייה בספרו של וולפגנג קמפ, אנשי אס אה ואנשי אס אס השתתפו גם בהריסה ובמקרים מסוימים בזיזת הדירות. כל הזכרים היהודים נעצרו לפנות בוקר. הם נאלצו לנעול את שרוכיהם סביב צווארם והוסעו יחפים. חמישה מגברים אלה הועברו לגסטפו בדרמשטאדט ונשלחו למחנה הריכוז בוכנוואלד.
בבוקר, כפי שדיווח עד ראייה, משאית עם שלושה אנשי אס אה עצרה בבוקר מול בית הכנסת. שני גברים פרצו לבית הכנסת עם גרזנים. השלישי הביא שני מיכלים מלאים בבנזין מבית סמוך והציתו את בית הכנסת. שרפה גדולה פרצה, כוחות הכיבוי סגרו את שטח האש, אך לא טיפלו בשרפה בבית הכנסת.[8]
אף על פי שכמעט כל הגשרים שעל נהר הריין פוצצו על ידי הגרמנים, הצליחו, ב-22 במרץ 1945, כוחות ארצות הברית בפיקודו של הגנרל ג'ורג' פטון להקים מעבר על הריין בין אופנהיים לנירשטיין. הם העבירו חיילים רבים לגדה המזרחית של הריין.[9]
התפתחות אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנתונים משנת 1871 עד שנת 1987 מבוססים על מפקדים:[1]
|
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אופנהיים (בגרמנית)
אופנהיים (גרמניה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Statistisches Landesamt Rheinland-Pfalz – Regionaldaten
- ^ Daniela Bachi, Daniela Schomisch: Burg Landskron in Oppenheim auf der Homepage Regionalgeschichte.net des Instituts geschichtliche Landeskunde der Universität Mainz vom 31. Oktober 2014.
- ^ Wolfgang Kemp: Dokumentation Oppenheimer und Niersteiner Juden 1933–1945. Korrigierte, ergänzte und wesentlich erweiterte Neuauflage. Verlag der Rheinhessischen Druckwerkstätte, Alzey 2009, ISBN 978-3-87854-221-6. S. 15–20.
- ^ Johann Goswin Widder: Versuch einer vollständigen Geographisch-Historischen Beschreibung der Kurfürstl. Pfalz am Rheine, Dritter Teil, Frankfurt und Leipzig 1787, Seite 26. (gesamter Text online unter Google Books)
- ^ 1 2 Beitrag Oppenheim – Jüdische Geschichte/ Synagogen auf dem Geschichtsportal Alemannia Judaica.
- ^ Eintrag Oppenheim in Stefan Fischbach, Ingrid Westerhoff: „… und dies ist die Pforte des Himmels“. Synagogen Rheinland-Pfalz und Saarland. Herausgegeben vom Landesamt für Denkmalpflege Rheinland-Pfalz, Staatliches Konservatoramt des Saarlandes, Synagogue Memorial Jerusalem. Verlag Philipp von Zabern, Mainz 2005, ISBN 3-8053-3313-7, (Gedenkbuch der Synagogen in Deutschland 2), S. 305ff.
- ^ Nach Eintrag Oppenheim in Stefan Fischbach, Ingrid Westerhoff: „… und dies ist die Pforte des Himmels“. Synagogen Rheinland-Pfalz und Saarland. Herausgegeben vom Landesamt für Denkmalpflege Rheinland-Pfalz, Staatliches Konservatoramt des Saarlandes, Synagogue Memorial Jerusalem. Verlag Philipp von Zabern, Mainz 2005, ISBN 3-8053-3313-7, (Gedenkbuch der Synagogen in Deutschland 2), S. 307.
- ^ Stefan Fischbach, Ingrid Westerhoff: „… und dies ist die Pforte des Himmels“. Synagogen Rheinland-Pfalz und Saarland. Herausgegeben vom Landesamt für Denkmalpflege Rheinland-Pfalz, Staatliches Konservatoramt des Saarlandes, Synagogue Memorial Jerusalem. Verlag Philipp von Zabern, Mainz 2005, ISBN 3-8053-3313-7, (Gedenkbuch der Synagogen in Deutschland 2), S. 307.
- ^ Silent Crossing Am 23. März war die Treadway-Bridge fertiggestellt
