אוסוואלד מוסלי

אוסוואלד מוסלי
Oswald Mosley

לידה	16 בנובמבר 1896 וסטמינסטר, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	3 בדצמבר 1980 (בגיל 84) אורסה, צרפת
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	וינצ'סטר קולג' בית ספר וסט דאונס המכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט
מפלגה	המפלגה השמרנית, המפלגה החדשה, איגוד הפשיסטים הבריטי, מפלגת הלייבור, תנועת האיחוד
בן או בת זוג	דיאנה מוסלי (6 באוקטובר 1936–1980) Cynthia Mosley (11 במאי 1920–1933)
נגיד דוכסות לנקסטר 7 ביוני 1929 – 19 במאי 1930 (347 ימים) → Ronald McNeill, 1st Baron Cushendun קלמנט אטלי ← חבר הפרלמנט ה־31 של הממלכה המאוחדת 14 בדצמבר 1918 – 26 באוקטובר 1922 (3 שנים) חבר הפרלמנט ה־32 של הממלכה המאוחדת 15 בנובמבר 1922 – 16 בנובמבר 1923 (שנה) חבר הפרלמנט ה־33 של הממלכה המאוחדת 6 בדצמבר 1923 – 9 באוקטובר 1924 (309 ימים) חבר הפרלמנט ה־34 של הממלכה המאוחדת 21 בדצמבר 1926 – 10 במאי 1929 (שנתיים) חבר הפרלמנט ה־35 של הממלכה המאוחדת 30 במאי 1929 – 28 בפברואר 1931 (שנה) 28 בפברואר 1931 – 7 באוקטובר 1931 (222 ימים)

סר אוסוואלד מוסלי (באנגלית: Oswald Mosley;‏ 16 בנובמבר 1896 - 3 בדצמבר 1980) היה פוליטיקאי בריטי הידוע כמייסד "איגוד הפשיסטים הבריטי"; היה השישי בנושאי תואר ברונט שעבר במשפחתו משנת 1781.

רקע משפחתי, ילדות ונעורים

משפחתו של מוסלי הייתה ממוצא אנגלי-אירי. הענף המסוים אליו השתייך מוסלי היה בעל אחוזות בסטפורדשייר. בילדותו נפרדו הוריו, והוא גדל לסירוגין אצל אמו ואצל סבו מצד אביו, סר אוסוולד מוסלי, הברונט הרביעי.

הוא למד בווינצ'סטר קולג' ובמכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הבריטי וקיבל דרגת קצונה. הוא לחם בחזית המערבית, ולאחר מכן שירת כתצפיתן מוטס. נפצע בהתרסקות מטוס וסבל מצליעה מאז. לאחר החלמתו שב ללוחמת החפירות, בטרם היה כשיר לכך. לאחר שסבל מהתעלפויות כתוצאה מכאביו הועבר לתפקיד עורפי, בו שימש עד לסוף המלחמה.

בחירתו לפרלמנט

לקראת סוף המלחמה החליט מוסלי להיכנס לפוליטיקה מטעם המפלגה השמרנית, על אף שהיה רק בן 21, ודעותיו טרם נתגבשו. הרקע המשפחתי שלו סייע לו בכך, ובשנת 1918 נבחר לחבר הפרלמנט הבריטי מטעם מחוז הארו, וזאת ללא מאבק של ממש. בעת היבחרו היה לחבר הפרלמנט הצעיר ביותר שכיהן בתפקיד בפועל. איש מפלגת שין פיין שנבחר באותן הבחירות היה צעיר ממנו, אך על פי האידאולוגיה של המפלגה הבדלנית האירית נמנע ממנו מלשרת בתפקידו בפועל. עד מהרה התבלט מוסלי כנואם מוכשר, וכשחקן פוליטי נמרץ ורב יכולת, אם כי נגוע בביטחון עצמי מוגזם. כהוכחה לכך נהג לשאת את נאומיו בעל פה, מבלי לקראם מן הכתב.

בשנת 1920 נישא לליידי סינתיה קרזון, בתם של ג'ורג' נתניאל קרזון, שר החוץ הבריטי, ואשתו הראשונה מרי קרזון, שהייתה אמריקנית יורשת הון. אף כי קרזון חשד כי מוסלי חושק במעמדה ובהונה של בתו, הסכים לבסוף לנישואין, שהיו לאירוע החברתי של השנה וזכו לנוכחות של אצילים רבים ונציגים מבתי מלוכה באירופה.

חציית הקווים

לאחר מספר שנות שירות בפרלמנט החל מוסלי להתייאש ממדיניותם של השמרנים. הוויכוח אודות עצמאותה של אירלנד והשימוש במשטרת בלאק אנד טאנס אשר נהגה בברוטליות באירים הביא לקרע עם המפלגה. לבסוף פרש מוסלי מן המפלגה ועבר לאופוזיציה כחבר פרלמנט עצמאי. מכיוון שהיה בעל מעמד במחוז הבחירה שלו, הצליח לשמור על כיסאו כנגד מועמד השמרנים בבחירות בשנת 1922 ובשנת 1923. בשנת 1924 החל לגלות נטיות לכיוון מפלגת הלייבור אשר הרכיבה את הממשלה, ובחודש מרץ הצטרף לממשלה, ול"מפלגת הלייבור העצמאית", מפלגה סוציאליסטית קטנה שנמצאה משמאל למפלגת הלייבור, ובכך זיהה עצמו עם השמאל הפוליטי.

כאשר נפלה הממשלה באוקטובר, היה על מוסלי לבחור מחוז בחירה חדש, מכיוון שלא יכול היה להיבחר במחוזו, הארו, אשר נטה לימין הפוליטי. הוא החליט להתחרות בנוויל צ'מברלין במחוזו של זה, בירמינגהם ליידיווד. מסע בחירות נמרץ הוביל לתוצאה צמודה, אך צ'מברלין זכה על חודם של 77 קולות. תקופתו מחוץ לפרלמנט נוצלה על מנת לנסח את מצעה הכלכלי של מפלגת הלייבור העצמאית, אשר נודע כ"הצעת בירמינגהם". מצע זה המשיך להיות הבסיס לכלכלה על פי מוסלי עד לסוף הקריירה הפוליטית שלו. בשנת 1926 התפנה מושב עבור מפלגת הלייבור במחוז סמת'וויק ומוסלי שב לפרלמנט.

שר בממשלה

מוסלי התקרב לרמזי מקדונלד מנהיג הלייבור, וקיווה לקבל בתמורה את אחד מן המשרדים הראשיים, אך כאשר ניצחה מפלגת הלייבור בבחירות הכלליות בשנת 1929 ומקדונלד מונה לראש ממשלה, קיבל מוסלי רק את משרד "דוכסות לנקסטר", משרה טקסית של שר בלי תיק, מחוץ לקבינט. הוא קיבל אחריות לפתרון בעיות האבטלה, אך מצא כי הצעותיו הרדיקליות נדחות על ידי הממונה עליו, "הלורד שומר החותם" ג'יימס הנרי תומאס, או על ידי הממשלה. לבסוף ניסח מזכר אשר נדחה על ידי הקבינט, ולפיכך התפטר במאי 1930. הוא ניסה לשכנע בנכונות תוכניתו את ועידת הלייבור שהתכנסה באוקטובר באותה השנה, אך דעתו לא התקבלה משום שהייתה "סוציאליסטית מדי".

מפלגה חדשה

בהיותו נחוש בדעתו כי לא יזכה לקידום במסגרת מפלגת הלייבור, מוסלי ייסד את "המפלגה החדשה". בתחילה הצליח רק לגרום לכך שקולות השמאל יפוצלו, ובבחירות יזכו מועמדי השמרנים במחוזות בהם רצו מועמדי המפלגה החדשה. בהדרגה החלו אנשי המפלגה להתקרב אל הפשיזם. בבחירות בשנת 1931 לא הצליח איש מן המועמדים, לרבות מוסלי עצמו, לזכות במושב בפרלמנט.

פשיזם

לאחר כישלונו בשנת 1931 החל מוסלי במסע שנועד לבדוק את ה"תנועות החדשות" ובמיוחד את משטרו של דוצ'ה וראש ממשלת איטליה, בניטו מוסוליני. ממסע זה שב כשהוא משוכנע בנכונות דרכו של מוסוליני עבור בריטניה. הוא היה נחוש לאחד תנועות פשיסטיות קיימות, והקים את "האיחוד של הפשיסטים הבריטים" בשנת 1932. מפלגה זו הייתה אנטי קומוניסטית, וטענה כי בשורותיה 50,000 חברים. העיתון "דיילי מייל" הביע תמיכה במפלגה עם קומה. עם הנוהים אחרי המפלגה היו הסופר הנרי ויליאמסון והתאורטיקן הצבאי ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר.

על מנת למנוע הפרעות לאסיפות המפלגה הקים מוסלי ארגון צבאי למחצה לבוש שחורים שכונה "החולצות השחורות". אנשים אלו היו מעורבים בעימותים אלימים, במיוחד עם יהודים וקומוניסטים בלונדון. קטטות אלו הביאו עד מהרה לאובדן התמיכה במפלגה. המפלגה לא הצליחה להעמיד מועמדים ראויים מטעמה בבחירות בשנת 1935, אך מצעדי חברי המפלגה הביאו לדאגה מצד הממשלה, אשר חוקקה את "פקודת הסדר הציבורי - 1936" אשר אסרה על לבישת מדים פוליטיים.

רעייתו של מוסלי מתה בשנת 1933, ומוסלי נישא לדיאנה מיטפורד, פילגשו זה שנים רבות ואחת מ"האחיות מיטפורד", שהיו מקורבות לאדולף היטלר. הם נישאו בחשאי בשנת 1936 בביתו של המנהיג הנאצי יוזף גבלס, והיטלר עצמו נמנה עם האורחים בחתונה. מוסלי, אשר בזבז את הונה של אשתו על מימון מפלגתו, ניסה לקבל מימון עבור פעולותיו מן הנאצים, ודיאנה מיטפורד תיווכה בכך. בנו של מוסלי - ניקולאס מוסלי, נודע כסופר מחונן, מחברם של רומנים שאף הוסרטו כ-"התאונה", "מושא התשוקה" וביוגרפיה של אביו.

בבחירות למועצת העיר לונדון בשנת 1937 הצליחה המפלגה במספר רבעים, וקיבלה כרבע מן הקולות. עם זאת, כמה מן הנבחרים פרשו מן המפלגה ביחד עם ויליאם ג'ויס. כאשר החל המצב באירופה להידרדר לקראת מלחמת העולם השנייה, החל מוסלי במסע תעמולה לפיו על "בריטניה לעסוק בענייניה". לאחר פרוץ המלחמה החל במסע תעמולה להגיע להסכמה עם היטלר. בתחילה התקבל המסע כלגיטימי, אך לאחר הפלישה הנאצית לנורווגיה הפך היחס לעוין.

מאסר

ב-23 במאי 1940 נאסר מוסלי ביחד עם פעילי מפלגתו ב"מעצר הגנתי" (פעילי המפלגה נשלחו למחנה 020) ומפלגתו פורקה. גם דיאנה מוסלי נעצרה, לאחר לידת בנם מקס, והשלושה שהו יחדיו במערכת חדרים בכלא הולווי. הזוג שוחרר בשנת 1943 ושהה עד סוף המלחמה במעצר בית.

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה שב מוסלי לפוליטיקה. הוא הקים את "תנועת האיחוד", אשר קראה למדינה אירופית אחת. פגישותיה של המפלגה סבלו מהפרעות רבות ומהתנכלויות. בשנת 1951 החליט מוסלי לעזוב את בריטניה. בתחילה גר באירלנד, ולאחר מכן בפריז.

הוא שב לבריטניה על מנת להתמודד בבחירות בשנת 1959, בהן עלה גם נושא הגזע וההגירה. גם בבחירות אלו נכשל. בשנת 1966 ניסה בפעם האחרונה להיבחר, ופרש מן הפוליטיקה. בשנת 1968 התפרסמה אוטוביוגרפיה שלו בשם "חיי". בשנת 1977 היה מועמד למשרד הרקטור של אוניברסיטת גלאזגו, אך לא נבחר לתפקיד. מת בשנת 1980.

תרבות

דמותו הופיעה בסדרת הטלוויזיה כנופיית ברמינגהם בעונה החמישית על ידי השחקן סם קלאפלין. בסדרה הוא מוצג כיריבו של טומי שלבי, אשר רוחש לו הערכה כיריב ראוי.

ראו גם

• נורה אילם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוסוואלד מוסלי בוויקישיתוף

• אוסוואלד מוסלי, ברשת החברתית Goodreads
• כמה מעיקרי תורתו של מוסלי (אנגלית)
• אוסוואלד מוסלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אוסוואלד מוסלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)