לדלג לתוכן

אולפני אשל

אולפני אשל
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע כללי
סוג אולפן הקלטות עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת ריב"ל 18 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1969
תאריך פתיחה רשמי 1969 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°03′45″N 34°46′58″E / 32.062472319225°N 34.782903454821°E / 32.062472319225; 34.782903454821
www.eshelstudios.co.il
(למפת תל אביב רגילה)
 
אולפני אשל
אולפני אשל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אולפני אשל הוקמו בשנות השישים על ידי מאיר אשל, מראשוני טכנאי הקול בארץ, שהיה בין מקימי גלי צה"ל בשנות ה-40, ומאוחר יותר, רצה ליזום משהו חדש בתחום הקלטת הקול, שייתן מענה לאמנים ישראלים רבים, אשר חיפשו בית שבו יוכלו ליצור מוזיקה. בתחילה הקליט אשל את האמנים באולמות, שנשכרו במיוחד לצורך ההקלטה, וב-1969 חנך את האולפנים ברחוב פרוג בתל אביב, יחד עם שמעון ויסמן. ב-1991 עברו האולפנים למשכנם הנוכחי ברח' ריב"ל 18 בתל אביב, ושם הם פועלים עד היום בניהולו של רפי אשל – בנו של מאיר אשל.

האולפנים זכו להצלחה רבה בהפקת עשרות תקליטי זהב, והיו ועודם בית מוזיקלי למיטב האמנים בישראל, בהם אמנים מבצעים כמו אריק איינשטיין, ריקי גל, שלום חנוך, שלמה גרוניך, יפה ירקוני, שלמה ארצי, מתי כספי, הדודאים, יוסי בנאי, שייקה אופיר, אחינועם ניני, הפרברים, הגבעטרון, זהר ארגוב, אריק לביא, שושיק שני, צביקה פיק, אושיק לוי, צעירי תל אביב, דודו פישר, גליקריה, סי היימן, אהוד בנאי, נורית גלרון, הגשש החיוור, אהובה עוזרי, אסתר רדא, יהורם גאון ורוני דלומי וליוצרים כמו סשה ארגוב, אהוד מנור, נעמי שמר, עידן רייכל ושלמה יידוב ועוד רבים.

שנות החמישים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה, בטרם הוקמו האולפנים, נהג אשל לשכור ציוד בסיסי והיה מקליט מוזיקאים שעסקו בסוגות שונות. התקליטים הראשונים של גדולי האמנים הישראלים הוקלטו אצלו, ביניהם אריק איינשטיין, בני אמדורסקי, בצל ירוק, התרנגולים ואריק לביא. בבקרים המשיך מאיר לעבוד באולפני קול ישראל, ובערבים נסע בעקבות האמנים לאולמות שנשכרו לצורך ההקלטה. במהרה התבססו המוניטין שלו, וכדי שיוכל להציע לאמנים הרבים שרצו לעבוד עמו מגוון רחב של שירותים, היה עליו להצטייד במכשור/ציוד נוסף.

שנות השישים והשבעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר נוסדה הטלוויזיה הישראלית, בסוף שנות השישים, עלתה הדרישה לשירותי אולפן. לצד הטלוויזיה, גם הקולנוע הישראלי, שהיה עדיין בתחילת דרכו, פתח הזדמנויות חדשות למלחינים, ואלה חיפשו מקום ליצור ולהקליט את המוזיקה שלהם. על רקע כל אלה החליט אשל לייסד את אולפני ההקלטה. האולפנים הוקמו ברחוב פרוג בתל אביב ונחנכו ב-1969, כשהבעלים והמנהלים הראשונים שלו היו מאיר אשל עצמו יחד עם שמעון ויסמן, לאחר שהשניים עזבו את רשות השידור. בתחילה נקראו האולפנים "ישראקול", כמשחק מילים על רשות השידור שנקראה אז "קול ישראל". בהמשך צירפו אשל וויסמן אליהם את בן-ציון גול כשותף. לאחר זמן לא רב פרשו ויסמן וגול מן השותפות ואשל נותר לנהל את האולפנים לבדו.

מהקלטה מונופונית להקלטה בערוצים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולפנים החלו עם ציוד בסיסי של הקלטה מונופונית, אך לאט לאט השתכללו (כשהחלה תחרות עם אולפנים נוספים) ועברו בעזרת ציוד חדיש יותר להקלטה בשני ערוצים (סטריאו) ובהמשך לארבעה ערוצים. עם התפחתות הטכנולוגיה, עברו האולפנים להקליט בשמונה ערוצים, בהשפעת הקלטות מחו"ל, ומאוחר יותר אף בשישה עשר ערוצים.

שנות השמונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-80 התחוללה מהפכה של ממש: אולפני אשל ייבאו מאנגליה מכונת הקלטה וקונסולה חדישות של עשרים וארבעה ערוצים. חדר העריכה שופץ אף הוא והפך לאולפן העריכה המצויד והמבוקש בישראל, ודרך המכונה לחיתוך תקליטים עברו רוב האלבומים שיצאו בישראל באותה תקופה – תקליטים מקומיים וכן תקליטים לועזיים בהדפסה מקומית.

שנות התשעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו, התקשו האולפנים לעמוד בעומס הגובר של הלקוחות ובצרכים הטכנולוגיים החדשים. נוסף על התזמורות הגדולות צמחו מסביב גם הרכבים קטנים יותר. במצעדי הפזמונים שלטה המוזיקה האלקטרונית, וההקלטה הדיגיטלית החלה להתפתח. בעקבות כך עברו אולפני אשל למשכנם החדש ברחוב ריב"ל, קומפלקס מרווח ומפואר הרבה יותר, והוא מעונם מאז. בשנים שלאחר מכן אירחו אולפני העריכה הדיגיטליים את מיטב הקלאסיקות העבריות, ערכו יצירות מחדש (re-mastering) ושלחו אותן לחנויות על גבי תקליטורים.
לאולפן A – האולפן הראשי הצטרף כעת גם מיקסר ממוחשב, ובעזרתו נעשתה העבודה בערוצים רבים נוחה ומאורגנת הרבה יותר. מערכות ההקלטות הדיגיטליות הייחודיות החליפו אט-אט את מכשירי ההקלטה האנלוגיים, ורכישת הציוד מתעדכנת תדיר עם ההתפתחויות הטכנולוגיות.

שנות האלפיים עד היום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולפנים התרחבו – שטחם גדל כמעט פי שניים, ונוספו אולפנים חדשים. עם התפתחות הטכנולוגיה, השתכלל גם הציוד והורחבו גם תחומי העשייה. אחד העיסוקים העיקריים של האולפנים, עיסוק שהחל למעשה עוד בשנות ה-90 ותפס תאוצה בשנות האלפיים הוא הקלטות חוץ: הקלטות מופעי רוק לצד קונצרטים קלאסיים, תוך עבודה עם גדולי המנצחים והמבצעים בעולם. בין היתר האולפנים עובדים תדיר עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
כיום אולפני אשל מספקים שירותים לחברות תקליטים, תחנות טלוויזיה, משרדי פרסום, מופעי במה, תזמורות סימפוניות, הרכבים קאמריים וסולניים, גופים פוליטיים, אמנים ומוזיקאים מכל העולם.
מלבד הקלטות ועריכות, האולפנים מתמחים גם בשחזור הקלטות ישנות, שכפול והעברת הקלטות למדיות שונות, וכן נותנים שירותי ייעוץ ואף משכירים ציוד על בסיס קבוע.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]