לדלג לתוכן

אוליבר ריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוליבר ריד
Oliver Reed
לידה 13 בפברואר 1938
וימבלדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 במאי 1999 (בגיל 61)
ולטה, מלטה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Robert Oliver Reed עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת סרט היסטורי, מותחן, סרט הרפתקאות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות העשור של 1950 – 1999 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Ewell Castle School עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Josephine Burge (1985–?)
  • Kate Byrne עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים שרה ריד, מארק ריד עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.oliverreed.net/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוברט אוליבר רידאנגלית: Robert Oliver Reed;‏ 13 בפברואר 1938 - 2 במאי 1999), שחקן קולנוע בריטי. ידוע בגילום דמויות בעלות מאפיינים של קשיחות. שיחק, בין השאר, בסרטים "המלכודת", "אוליבר!", "נשים אוהבות", "טומי", "חניבעל ברוקס" ו"גלדיאטור".

נולד בפרוור הלונדוני וימבלדון, בנם של מרשה ופיטר ריד, עיתונאי ספורט. אחיינו של במאי הקולנוע קרול ריד, ונכד לסוכן השחקנים סר הרברט בירבום טרי. ריד הצהיר כי הוא צאצא (בדרך בלתי חוקית) של הצאר הרוסי פיוטר הגדול.OliverReed.net, web.archive.org, ‏2008-09-08

ריד לא סיים את בית ספר התיכון ועסק בעבודות מזדמנות, כגון שומר סף בפאבים וסבל בבית חולים. לאחר מכן שירת בצבא הבריטי בחיל הרפואה. בשלהי שנות ה-50 החל את קריירת המשחק שלו כניצב.

תחילה שיחק ריד בתפקידי משנה בסרטי אימה שזכו לכינוי "Hammer Films" (אנ'). קול הבס הבולט שלו, גופו הגדול והגברי ואיכות משחקו הביאוהו בהדרגה לקבל תפקידים חשובים יותר וב-1964 שיחק בפעם הראשונה בסרטו של הבמאי מייקל וינר (מתוך שישה סרטים של וינר בהם נטל ריד חלק), "השיטה" (The System) בו שיחק בתפקיד הראשי כצלם מקומי בעיירת נופש המנסה לפתות נופשת ומוצא שהוא מתאהב בה והופך ל"קרבן" ברומן החולף. ב-1965 שיחק לראשונה בסרט בבימויו של קן ראסל, בסרט טלוויזיה ביוגרפי אודות המלחין קלוד דביסי. ב-1966 שיחק בתפקיד הראשי מול ריטה טשינגהאם בסרט "המלכודת" (The Trap), המתאר את התפתחות יחסיהם של צייד פרוות בקנדה של המאה ה-19 ונערה אילמת שהוא קנה להיות לו לאשה. ב-1967 שיחק מול אורסון ולס בסרט "לעולם לא אשכח את... מה שמו?". באותה שנה גם שיחק מול מייקל קרופורד בקומדיה "יהלומי הכתר" (The Jokers). הסרט, שבוים על ידי מייקל וינר, עסק בשני בני-טובים המנסים להתפרסם על ידי שוד תכשיטים והחזרתם.[1]

ב-1968 שיחק בדמות ביל סייקס הנבל בסרט אוליבר!, על פי ספרו של צ'ארלס דיקנס והמחזמר המצליח בעל אותו שם. ב-1969 שיחק ריד תחילה בסרט "חניבעל ברוקס" ומאוחר יותר, בסרטו של הבמאי קן ראסל, "נשים אוהבות". הסרט שהתבסס על ספרו של ד.ה. לורנס, עוסק במרובע אוהבים המתרחש באנגליה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. בתפקידים הנשיים הראשיים שיחקו גלנדה ג'קסון וג'ני לינדן ואלן בייטס גילם את הצלע הגברית הרביעית. בצד תשבחות הביקורת לסרט ולאיכות המשחק של כוכביו ,[2] עורר הסרט מחלוקת ותשומת לב ציבורית רבה בשל קטעי העירום שבו ובמיוחד אלו הגבריים. ב-1970 שיחק מול היילי מילס בתפקיד הראשי בקומדיה "Take a Girl Like You". את הסרט ביים במאי הטלוויזיה התיאטרון והאופרה, ג'ונתן מילר (זהו סרט הקולנוע היחיד שביים מילר).

ב-1971 המשיך ריד לשתף פעולה עם הבמאי קן ראסל ושיחק בסרטו מעורר המחלוקת "שדים" (The Devils), בתפקיד כומר צרפתי במאה ה-17 שסביב דמותו הכריזמטית מתרחשים מעשי כישוף, אלימות ומין. ב-1973 הופיע בסרט שעלילתו גם היא מתרחשת בצרפת של המאה ה-17, שלושת המוסקטרים, על פי ספרו של אלכסנדר דיומא, בו גילם את דמותו של אתוס. לסרט זה היו שני סרטי המשך בהם נטל ריד חלק: "ארבעת המוסקטרים" (1974) ו"שובם של המוסקטרים" (1989). את שלושת הסרטים ביים ריצ'רד לסטר.

ב-1975 היה חלק מצוות השחקנים עטור הכוכבים בסרטו של קן ראסל, "טומי", על פי אופרת הרוק שנוצרה על ידי להקת המי. הוא גילם בסרט את אביו החורג של טומי הרוצח את אביו הביולוגי.

ב-1976 שיחק בתפקיד הראשי במותחן "מזימות בירושלים", שצולם בישראל והשתתפו בו גם שחקנים ישראלים, בהם אסי דיין ואורי לוי[3].

ב-1979 שיחק בסרט האימה שביים דייוויד קרוננברג, "צאצאים" (Brood), ומשלב זה החלה הקריירה שלו לדעוך והסרטים בהם השתתף לא זכו להצלחה יתרה. בשנות ה-80 הוא השתתף גם בסרטי ניצול שהופקו על ידי הארי אלן טאורס בדרום אפריקה בעידן האפרטהייד והופצו ישירות כסרטי וידאו בארצות הברית ובבריטניה. הצלחותיו האחרונות היו בסרטו של טרי גיליאם, "הרפתקאות הברון מינכהאוזן" (1988), "אי המטמון" בכיכובו של צ'רלטון הסטון (1990) (הסרט בוים על ידי בנו, פרייזר קלרק הסטון) ו"Funny Bones" בבימויו של פיטר צ'לסום (1995).

ריד זכה לפרסום נרחב בזכות השתתפותו בסרטו של רידלי סקוט, גלדיאטור, שהיה תפקידו האחרון[4]. ריד גילם את פרוקסימו, ושיחק לצד ריצ'רד האריס, אותו העריץ. הסרט יצא לאקרנים בשנת 2000, לאחר מותו של ריד, ובחלק מהקטעים השתמשו בכפיל ובטכנולוגיה ממוחשבת[5]. ריד היה מועמד לפרס האקדמיה הבריטית על שחקן המשנה הטוב ביותר וגם לפרס גילדת השחקנים לאנסמבל השחקנים כחלק מאנסמבל השחקנים בסרט.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1959 נשא ריד את קט ביירן ונולד להם בן בשם מארק. לפני גירושיהם ב-1969, בעת צילומי הסרט "אוליבר!", הכיר על הסט את הרקדנית ג'קי דריל שנשכרה להשתתף בסרט, ומהרומן איתה נולדה להם בת בשם שרה. ב-1985 נשא את ג'וזפין ברג'.

ריד נהג לצרוך אלכוהול בכמויות גדולות. הוא התנגד לשאלות בנושא הרגלי השתייה שלו כשהשתתף בתוכניות טלוויזיה, ובתוכניתו של דייוויד לטרמן חששה ההפקה שריד יהפוך לתוקפני בעקבות ריבוי השאלות של לטרמן בנושא. ריד תקף מנחה בערוץ 4 של הטלוויזיה הבריטית בהיותו שיכור. לפי הביוגרפיה של ריד, " Evil Spirits", שנכתבה על ידי קליף גודווין, בחלק מהפעמים שבהם נהג בצורה זו בראיונות ובתוכניות אירוח, הוא לא היה שיכור ופשוט רצה לעורר קצת את הרוחות ולדאוג לפרסומו מחדש, דבר שהתקבל בשמחה גם אצל מפיקי התוכניות. ב-1987 הפסיק ריד לשתות למשך שנה בגלל מחלת הכליות שהתפתחה אצלו כתוצאה מאלכוהוליזם.

ריד מת מהתקף לב בהפסקה מצילומי הסרט "גלדיאטור" בוולטה שבמלטה, ב-2 במאי 1999. בעת מותו היה שתוי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוליבר ריד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חידון בפסיכולוגיה, דבר, 21 בנובמבר 1967
  2. ^ וינסנט קנבי, "Women in Love", הניו יורק טיימס, 26.03.1970 "Movie Reviews". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 2021-01-29. נבדק ב-2021-01-30.
  3. ^ מותחן מפוקפק - "מזימות בירושלים" (ארצות הברית-ישראל), "העולם הזה", גיליון 2016 מ-20 באפריל 1976, עמוד 28
    נתן גרוס, בקולנוע - המרגלים עייפים - "מזימות בירושלים" — (בקולנוע "בן"יהודה" ת"א, "הדר" גבעתיים, "אשל" באר"שבע "אמפי'" חיפה), על המשמר, 23 באפריל 1976
  4. ^ נילי ברקן, ‏בידור סוחף, לא יותר, באתר גלובס, 4 ביוני 2000
  5. ^ נסים דיין, ‏ישחקו הגברים נגד עינינו הסוטות, באתר גלובס, 24 במאי 2000