אוטו פרס מולינה
 | |||||
| לידה |
1 בדצמבר 1950 (בן 73) גואטמלה סיטי, גואטמלה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
Otto Fernando Pérez Molina | ||||
| מדינה |
גואטמלה | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
המפלגה הפטריוטית | ||||
| בן או בת זוג |
Rosa Leal de Pérez | ||||
|
partidopatriota | |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
מסדר קצאל | |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
אוֹטוֹ פרְננדוֹ פֶּרֶס מוֹלִינָה (בספרדית: Otto Fernando Pérez Molina; נולד ב-1 בדצמבר 1950) הוא איש צבא, גנרל בדימוס, ופוליטיקאי גואטמלי, שכיהן כנשיא גואטמלה בין התאריכים 14 בינואר 2012 – 3 בספטמבר 2015.
פרס מולינה ניצח בבחירות הכלליות לנשיאות גואטמלה ב-2011, כמועמד מטעם המפלגה הפטריוטית. קודם לכן היה קצין צבא ושימש כראש המודיעין הצבאי. פרס החל את כהונתו כנשיא ב-14 בינואר 2012.
הקריירה הצבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרס הוא בוגר האקדמיה הצבאית הלאומית ומכון חצי הכדור המערבי לשיתוף פעולה ביטחוני. במהלך שירותו בצבא שימש כמנהל המודיעין הצבאי והמפקח הכללי של הצבא. בשנת 1983 היה חבר בקבוצת קציני צבא שתמכה בהפיכה של שר ההגנה אוסקר מחייה, הפיכה שבוצעה נגד הנשיא אפרין ריוס מונט. בתקופת כהונתו כראש המודיעין הצבאי בשנת 1993, היה לו חלק בהדחת הנשיא חורחה סראנו, לאחר שהאחרון ניסה לכפות את המשך שלטונו באמצעו פיזור הקונגרס ושינוי הרכב בית המשפט העליון. בעקבות האירועים, מינה אותו הנשיא החדש, רמירו דה לאון לראש הסגל הנשיאותי שלו, תפקיד אותו מילא עד 1995. פרס גם ייצג את הצבא במשא ומתן שהוביל להסכם השלום ב-1996, ושם קץ למלחמת האזרחים שנמשכה כ-30 שנה. בין השנים 1998 ו-2000 ייצג את גואטמלה בוועדת הביטחון של ארגון מדינות אמריקה. בינואר 2000 פרש לחלוטין מהצבא.
הקריירה הפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-24 בפברואר 2001, ייסד פרס את המפלגה הפטריוטית (Partido Patriota). קדמו לכך מספר תקריות בהן חמושים רעולי פנים ירו לעבר בנו, בתו, ושניים ממקורביו נרצחו. אף אחת מהתקריות לא פוענחה, ואולם גורמים במדינה סבורים שהאירועים הם על רקע יריבות פוליטית[1].
בבחירות שנערכו ב-2003, התמודדה המפלגה במסגרת משותפת עם שתי מפלגות נוספות, תחת השם "הברית הלאומית הגדולה" (Gran Alianza Nacional), ופרס נבחר מטעמה לקונגרס. ב-2007 התמודד מטעם המפלגה על הנשיאות. סיסמת הבחירות שליוותה אותו הייתה "יד קשה, ראש ולב" ("Mano dura, cabeza y corazón") והקמפיין התמקד בגישה מחמירה כלפי ההתמודדות עם הפשיעה. בסיבוב הבחירות הראשון דורג פרס שני עם 23.5% מקולות הבוחרים, ובסיבוב השני הפסיד לאלווארו קולום, לאחר שצבר 47.2% מהקולות. במהלך מערכת הבחירות נרצחו כמה מהפעילים במפלגה, בהם מזכירת המפלגה בקונגרס ועוזרתו של פרס, אאורה מרינה סלסאר קוטסאל.
בשנת 2011 התמודד פעם נוספת על תפקיד הנשיא. בסיבוב הראשון קיבל 36.1% מקולות הבוחרים, ובסיבוב השני גבר על מנואל בלדיסון ברוב של 53.7% מהקולות. המפלגה הפטריוטית הכפילה את כוחה מ-30 חברי קונגרס ל-56. במהלך מערכת הבחירות פנה ארגון הילידים Waqib Kej לאו"ם בטענה שפרס ביצע פשעי מלחמה במהלך מלחמת האזרחים, ב-1982[2].
בדצמבר 2013 ביקר בישראל בראש משלחת שרים, ובכך היה לנשיא גואטמלה הראשון אי פעם המבקר בה. הוא נועד עם ראש הממשלה, שר הביטחון ואישים נוספים[3].
באפריל 2015 תובעים בינלאומיים, בסיוע האו"ם, הציגו ראיות לקיומה של פרשיית שחיתות שלטונית. במאי התפטרה סגנית הנשיא, רוקסנה בלדטי. באוגוסט תובעים גואטמלים הציגו ראיות למעורבותו של מולינה בפרשייה. ב-2 בספטמבר הגיש מולינה את התפטרותו מהנשיאות, ויום לאחר מכן נעצר[4]. סגנו, אלחנדרו מלדונאדו אגירה, החליפו ליתרת תקופת כהונתו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אוטו פרס מולינה
אוטו פרס מולינה, ברשת החברתית פייסבוק
אוטו פרס מולינה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אתר מחלקת המדינה של ארצות הברית
- ^ Ian Bremmer, "In Guatemala, troubles ahead and troubles behind", Foreign Policy, 21.7.2011
- ^ חזקי עזרא, רה"מ לנשיא גואטמלה: האיום הגדול ביותר - אירן, באתר ערוץ 7, 9 בדצמבר 2013
- ^ Otto Pérez Molina out as Guatemala's President, ordered to jail
| הקודם: אלווארו קולום |
נשיא גואטמלה 2012–2015 |
הבא: אלחנדרו מלדונאדו אגירה (ממלא מקום) |