אוהד מרומי
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון לא אנציקלופדי.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון לא אנציקלופדי. | |
 | |
| לידה |
1967 (בן 57 בערך) מזרע, ישראל  |
|---|---|
| מקום לימודים |
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים |
| תחום יצירה |
פיסול |
| יצירות ידועות |
הנער מדרום תל-אביב |
| פרסים והוקרה |
פרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר (1998) |
  | |
אוהד מרומי (נולד ב-1967) הוא אמן ופסל ישראלי המתגורר בארצות הברית. פסולו המפורסם הנער מדרום תל אביב מוצג במוזיאון ישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרומי נולד בשנת 1967 בקיבוץ מזרע. בהיותו בן שנתיים עזבו הוריו, רבקה ואיילון, את הקיבוץ. בין השנים 1974–1979 התגוררה משפחתו בטהראן שבאיראן, שם עבד אביו במשרד אדריכלות. עם שובם לישראל התגוררה המשפחה ברמת השרון. עם סיום לימודי התיכון, בגיל 17, נרשם ללימודי אמנות בבית הספר לאמנות "קלישר".
לאחר שחרורו מצה"ל נרשם ללימודי אמנות ב"בצלאל", אותם סיים ב-1992. ב-1994 השתתף בתערוכה "טרנזיט", שאצרה שרית שפירא במסגרת "ארט פוקוס", וב-1995 הוזמן על ידי שפירא להציג תערוכה בשם "אביבית" לצד אבנר בן גל. התערוכה "אביבית" 1995 הייתה הסנונית הראשונה של אמנים ישראלים צעירים שהציגו במוזיאון ישראל. התערוכה עוררה עניין רב בקרב צופים ומבקרים מישראל ומשאר העולם, ותגובות אלה עודדו את מוזיאון ישראל לראות אבן דרך למחויבות של המוסד לדור הצעיר של אמנים ישראלים. "אביבית" והתערוכות שבאו אחריה הותירו חותם ניכר בשיח האמנות המקומי ב-1998 זכה בפרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר. בעקבות קבלת הפרס, הציג במוזיאון תל אביב לאמנות מבנה בשם "וילה 3" (1999) שהציגה את עיסוקו במיצב ובמודלים של אדריכלות ובהקשר התרבותי שלה.
במאמר בשם "התיאטרון הטרנסנצנדנטי: מודוסים של צפייה; זירות של עיצוב" (1998), שפרסם בכתב העת "סטודיו", הציג את תפיסתו אודות המשמעויות של אמנות המיצב הנובעים מן השינויים בתפיסת האמנות במהלך שנות התשעים של המאה ה-20. על פי מרומי, האמנות עברה משלב של התמקדות באובייקט אל עיסוק במרחב היברידי הנמצא בדיאלוג עם הצופה. כמדיום, המיצב חסר את אותה משמעות אחידה ונטולת הקשרים סביבתיים שהייתה קיימת בפיסול המסורתי ויצרה "מטא-נרטיב ביקורתי". פעילות מתן המשמעות במיצב מתמקדות, על פי מרומי, בפרקטיקות של עיצוב, כלומר ביצירת מערכת מניפולציות דרך "מערכות רופפות של משמעות", המתקיימות במרחב המוזיאלי והחוץ-מוזיאלי גם יחד.[1]
בין השנים 2002–2004 למד בבית הספר לאמנות של אוניברסיטת קולומביה בארצות הברית.
מבחר עבודות
[עריכת קוד מקור | עריכה]"אביבית" 1995 תערוכה משותפת של אבנר בן גל ואוהד מרומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]העבודה אביבית היא עמדת צפייה-הצצה על המוזיאון: משם החתול והחזרזיר מציצים לעברו. אלה שמציצים מתוך ואל ותוך המוזיאון הם חיות, צעצועים, פסלונים זולים שמקשטים את הבית – דרכם מועברת תחושה של בית אל הפיסול בחלל המוזאלי. כמוצגים "מוזאליים" הם מציצים-צופים מתוך אביבית גם על הצופה – והצופה יכול להצטרף אל החתול והחזרזיר, להיכנס לעמדת הצפייה שבתוך תריסי הפלסטיק הפתוחים למחצה ולבחור באותה תחנת גבול שבקצה המוזיאון כחלק מהביקור-צפייה במוזיאון. אביבית מזכירה מרפסת בדירת שיכון, שנסגרה בתריסי פלסטיק כדי להרחיב את חלל הדירה הצר, להוסיף לה חדר, יחידת-בית נוספת למשחק, לימוד או עבודה. המבנים של מרומי משתייכים ביתר בירור לכרוניקה של האמנות המודרנית: הווילות הישראליות שבתצלומיו מקיימות זיקה לסגנון הבינלאומי: לוחות האלומניום המרכיבים את קונסטרוקציית העקלתון מרושתים בהשקפות עולם ובדפוסי פעולה של תנועות דוגמת הבאוהאוס או הקונסטרוקטיביזם. אך בגרסה הפרובינציאלית של הווילות ברמת השרון, הסגנון הבינלאומי מתורגם לפתרונות שטחיים של סגנון.
בספטמבר 2001 הציג מרומי פסל בדמות "הנער מדרום תל אביב", פסל שהיה חלק ממיצב גדול שעסק בשאלות של הגירה ומיעוטים. הוא הציב בסופו של מבנה דמוי מעבר גבול את דמותו המוגדלת של נער שחור, תוך שהוא מדגיש בדמות מאפיינים אתנוגרפיים וסטריאוטיפים שונים. בראיון תיאר את נושא העבודה כ"מערכת יחסים בין גוף לארכיטקטורה, בין קולוניאליזם לארכיטקטורה כמקום אוטופי, אבל גם כמקום של שערים, מיון, גוף וצבע."[2] העבודה מעלה שאלות מטרידות שמעסיקות את האמנות הישראלית – שאלת המקום, השייכות והזהות. אף על פי שהוא עושה שימוש בחומרים מצויים וכמעט נדושים של פרגמנטים אדריכליים השגורים בסביבה האורבנית הישראלית (כמו תריסי פלסטיק) רכיבי מבניו עוברים תהליך הפשטה והופכים למבנה פיסולי שנושאו הוא עצם המושג מעשה האמנות. את הסיטואציות האורבניות מעגן באנרגיות ובקנה מידה אישיים, ובתוך כך מפרק מן המבנה- מעטה את ערכו הפונקציונלי ומעמידו כמושא להתבוננות. האסתטיקה והשפה החומרית שלו, המתבונן בהיסטוריה הקולוניאלית של המודרניזם הישראלי, עמוסות במשתנים החוזרים על עצמם בוואריאציות שונות.
בעקבות הצגתו בתערוכה בתערוכה "זמן אמת, אמנות בישראל 1998-2008" (2008) במוזיאון ישראל, נרכש הפסל ונתרם למוזיאון על ידי אספן פרטי.[3]
"פסל חזרה מס' 4, פופובה + היוצא מן הכלל והכלל" מתוך תערוכה קבוצתית "אנטי אנטי"
[עריכת קוד מקור | עריכה]התערוכה "אנטי-אנטי", מודעת להיותה הופעה ספציפית בזמן ובמרחב. העבודות בתערוכה נוצרו מתוך שיתופי פעולה בין אמנים ומהנדסים, מעצבים, אדריכלים ומדענים, מהלך שממיר את הביקורת המוסדית המושתתת על חשיפת "אמת" נסתרת בחיפוש אחר הגדרת תחומים חדשים של בהירות. זאת, לנוכח התרבות מהירה ובלתי פוסקת של אינפורמציה ומתוך הבנה כי קיומה של קהילה מותנה בהופעה. ברוח המגמה לשלב בין פרקטיקות של אמנות, מדע ואקדמיה, מייצרת "אנטי-אנטי" מיזוג המציף ומסבך את הקשרים הפורמליים והא-פורמליים בין שדות ומשתתפים, ומבטא את הסטטוס של אובייקט האמנות שמוגדר הן כמושג אסתטי והן על ידי צורות מוסדיות שיחסי כוח מוטמעים בהן. באמצעות הבניית הקשר חדש ונגישות, הפועלים מעבר לתפיסה "רציונלית" של "השכל הישר", בונה התערוכה מהלך פוליטי המעוגן בשיבוש חלוקות ספציפיות של משמעות. היא חותרת תחת התפיסה שביקורת כרוכה בהכרח בחתירה רציונלית ומגדירה מחדש מודלים של ביקורת בפני כוח ואלימות, תוך התמקדות בתפקיד הפרפורמטיבי של השיח ביצירת כלכלות שונות של היגיון. הכלובים של מרומי כמו מכילים עדיין את רוחות השחקנים שאכלסו אותם, והכיסאות של הצופים שנעזבו פונים לכיוונים שונים הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תל אביב. אוצרת: הדס קידר. אוהד מרומי בשיתוף עם קבוצת חקר הביצוע בתיאטרון ובאמנויות המופע; ואמנים רבים נוספים.
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1996 - התערוכה הדידקטית, גלריה דביר, תל אביב
- 2004 – קיקלופ, גלריה טל אסתר, תל אביב
- 2013 - עבודות נבחרות, גלריה גורדון, תל אביב
- 2015 – נופשון, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב.
תערוכות קבוצתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1995- האביבית, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 1999 - מראית אין: הבלתי נראה במציאות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2000 - גבירותי ורבותי - אמנות ישראלית עכשווית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
- 2000 - חפץ לב: הצעות לרכישת אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2001 - גברים בבית, המכללה לאמנות ע"ש ישראל פולק, תל אביב
- 2001 – מחאה, גלריה לאמנות אום אל-פחם, 24 פברואר, 2001 - 15 מרץ, 2001
- 2001 - רישומים, סדנאות האמנים (אליפלט), תל אביב
- 2001 – הלנה, מוזיאון תל אביב לאמנות - ביתן הלנה רובינשטיין, תל אביב
- 2002 - חילופים: 20 אמנים גרמנים וישראלים, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2004 - חיות מחמד, זמן לאמנות - מרכז לאמנות ישראלית, תל אביב
- 2005 - יונה בבצלאל, פועלו של יונה פישר וסוגיות של אוצרות עכשיוית, חלק ב': שנות ה-80 ואילך בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
- 2005 - חולמים את האמנות, חולמים את המציאות, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
- 2007 - הביאנלה הראשונה לאמנות עכשווית, מוזיאון הרצליה לאמנות, בית יד-לבנים, הרצליה
- 2007 - מלאכה בנים, מוזיאון חיפה
- 2008 - זמן אמת - אמנות בישראל 1998 - 2008 מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2008 - ובסוף נמות - אמנות צעירה בשנות התשעים בישראל, מוזיאון הרצליה לאמנות, בית יד-לבנים, הרצליה
- 2009 - מדע בדיוני אמיתי, גלריה בצלאל, תל אביב
- 2010 – התיבה, תערוכות יצירות שנולדו ממפגשים בין אמנים יוצאי בצלאל
- 2010 - בית מאני לאומי, תל אביב, ישראל
- 2011 – אסקייפ, בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב
- 2012 - קלקר, גלריה גורדון 2, תל אביב
- 2012 - בעקבות, גלריה גורדון, תל אביב
- 2013 - על הטיפשות, מוזיאון פתח תקווה לאמנות
- 2013 – מיתוגרפיות, יפו 23, ירושלים
- 2013 – אנטי - אנטי: בין אמנות, כוח וידע, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב
- 2013 - תערוכה קבוצתית - ספטמבר 2013, גלריה גורדון, תל אביב
- 2014 - מבנים נכלמים, מוזיאון אשדוד לאמנות, מרכז מונארט, אשדוד
- 2014 - עבודות חדשות - אביב 2014 / תערוכה קבוצתית, גלריה גורדון, תל אביב
- 2014 – קיץ 2014, גלריה גורדון 2, תל אביב
- 2014 - המוזיאון מציג את עצמו: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון
- 2015 - גם הפרופיל הוא אגרסיה, מתוך אוסף "הארץ", מינוס אחת, תל אביב
- 2015 - תערוכה קבוצתית מאוסף הגלריה, תל אביב
- 2017 - יותר שעות אהבה משנוכל אי פעם לפרוע (חלק א') גלריה Raw Art, תל אביב.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1991 - "מפעל המלגות ע"ש שרת", קרן התרבות אמריקה - ישראל
- 1998 - פרס לאמנות ישראלית, מוסד נתן גוטסדינר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
- 2002 - פרס שר המשרד לחינוך, לתרבות ולספורט.
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1988–1992 - תואר ראשון, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
- 2002–2004 - תואר שני למד בבית הספר לאמנות של אוניברסיטת קולומביה בארצות הברית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוהד מרומי, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- יצירות של אוהד מרומי באתר אירופיאנה.
- דליה קרפל, חוכמה להיות טיפש, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2004
- רעות ברנע, "איך אני מרשה לעצמי ליצור עבודות בצבעים זוהרים כשהאדמה פה בוערת?", באתר כלכליסט, 15 באוקטובר 2015
- אוהד מרומי באתר גלריה גורדון (באנגלית)
- אוהד מרומי באתר תערוכת "זמן אמת" במוזיאון ישראל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מרומי, אוהד, "התיאטרון הטרנסנצנדנטי: מודוסים של צפייה; זירות של עיצוב", סטודיו, גיליון מס' 98, דצמבר, 1998.
- ^ אלי ערמון אזולאי, עכבר העיר אונליין, אוהד מרומי בדרך אל מיתוס חדש, באתר הארץ, 4 באפריל 2010
- ^ דנה גילרמן, עכבר העיר אונליין, אספנים קנו פסל של אוהד מרומי למוזיאון ישראל, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2008