אודו פון ווירש
 | |
| לידה |
24 ביולי 1895 Zwanowice, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
14 בינואר 1983 (בגיל 87) ביבראך אן דר ריס, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית, גרמניה הנאצית, גרמניה המערבית |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
| פרסים והוקרה | |
  | |
אודו גוסטב וילהלם אגון פון ווירש (בגרמנית: Udo Gustav Wilhelm Egon von Woyrsch, 24 ביולי 1895[1]– 14 בינואר 1983) היה מפקד אס אס בכיר בגרמניה הנאצית, האחראי על הוצאה לפועל של מדיניות הגזע במהלך מלחמת העולם השנייה.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתחילת 1914 עד 9 בפברואר 1919, ווירש שירת בצבא הגרמני כחייל זוטר במהלך מלחמת העולם הראשונה.[1] מ-10 בפברואר 1919 עד 23 באוגוסט 1920, ווירש היה מקושר עם ארגון בשם "גרנץ שוץ" (״הגנת גבולות״). הוענק לו צלב הברזל (דרגה ראשונה).[1]
קריירה נאצית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי ההיסטוריון ריצ'רד גרונברגר, ווירש היה חבר בפרייקור במהלך שנות 1920.[2] ווירש הצטרף למפלגה הנאצית והאס אס. היינריך הימלר הטיל עליו לארגן את ה-SS בשלזיה הנאצית, כשלעצמו ווירש נהיה המפקד הראשון של ה-SS-oberabschnitt südost (אנ') (פלוגת פיקוד שהפעילה פעולות SS במערב גרמניה). ב-1933, ווירש נבחר לרייכסטאג.[1] הוא היה מפקד האס אס והמשטרה באלבה. ב-1934 ווירש השתתף בליל הסכינים הארוכות, והורה על הוצאתו להורג של יריבו מה-SS, אמיל סמבאך.[3] ב-30 ביוני 1934, הוא לקח פיקוד בשלזיה, ולפי פקודות הרמן גרינג אסר מספר מנהיגי אס אה, פירק את נשקם של כל שומרי מפקדת אס אה והתיישב במשרדי משטרת ורוצלב. אנשיו הוציאו להורג מספר קציני אס אה בעקבות סכסוך פרטי.[4] ווירש היה בידידות קרובה עם היינריך הימלר וריינהרד היידריך, והיווה חלק מצוותו הפרטי של הימלר. ב-1 בינואר 1935 הוא קודם לאס אס אובר-גרופנפיהרר הדרגה השנייה הגבוהה ביותר ב-SS.[1]
איינזצגרופן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 1939 ווירש פיקד על האיינזצגרופן, האחראים על השלטת טרור ורציחת אוכלוסיית יהדות פולין. ווירש היה אחראי על כמה מטבחי היהודים הקטלניים ביותר בפולין ב-1939, ובצפון-מזרח שלזיה הוא הוביל את הקבוצה שרצחה 500 יהודים בקטוביץ, בנדין וסוסנוביץ.[5] האכזריות של האייזנצגרופן בקטוביץ הייתה כה נוראית שכמה קציני ורמאכט קישרו עצמם לגסטפו כדי לסגת מהאחריות על המעשים.[6] עם זאת, הרבה מפקדי צבא זוטרים תמכו נמרצות בקמפיין של ווירש.[5]
בין 20 באפריל 1940 לפברואר 1944, ווירש היה מפקד האס אס והמשטרה בכיר במחוז צבאי IV ומפקד מחוז דרזדן. ווירש הודח ממשרתו ב-1944 בשל אי כשירות.[7]
משפט והרשעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ווירש נעצר בידי הבריטים מ-1945 עד 1948. ב-1948, הוא נשפט ל-20 שנה בכלא בגין השתתפותו בליל הסכינים הארוכות ב-1934. עם זאת, הוא שוחרר ב-1952. הוא נשפט שוב ב-1957 ונשלח לעשר שנים בכלא.[7]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Genealogisches Handbuch des Adels, Adelige Häuser A Band VII, Seite 403, Band 34 der Gesamtreihe, C. A. Starke Verlag, Limburg (Lahn), 1965, ISSN 0435-2408
- (in German) Birn, Ruth Bettina : Die Höheren SS- und Polizeiführer. Himmlers Vertreter im Reich und in den besetzten Gebieten. Droste Verlag, Düsseldorf, 1986, ISBN 3-7700-0710-7
- Browning, Christopher, and Matthäus, Jürgen. The Origins of the Final Solution - The Evolution of Nazi Jewish Policy, September 1939 - March 1942. University of Nebraska Press, 2004, ISBN 0-8032-1327-1
- (in German) Klee, Ernst: Das Personenlexikon zum Dritten Reich. Fischer, Frankfurt am Main 2007, ISBN 978-3-596-16048-8 (Aktualisierte 2. Auflage)
- Richard Grunberger, Hitler's SS (1970), ISBN 978-0-440-03653-1
- Christopher Ailsby, SS: Role of Infamy (1997), ISBN 978-0-7603-0409-9
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 Reichstag official records digital database
- ^ Grunberger Richard, Hitler's SS, 1970, עמ' 42
- ^ Evans, Richard J, The Third Reich in Power, Penguin, 2006
- ^ Ailsby, Christopher, SS: Role of Infamy, 1997, עמ' 183
- ^ 1 2 Gerwarth, Robert, Hitler's Hangman: The Life of Heydrich, Yale University Press., 2011
- ^ Browning, Origins of the Final Solution, עמ' 16-19, 21, 29
- ^ 1 2 Matthäus, Jürgen; Böhler, Jochen; Mallmann, Klaus-Michael, War, Pacification, and Execution, 1939: The Einsatzgruppen in Poland, 2014
| בקרת זהויות |
|
|---|