לדלג לתוכן

אוגוסטוס היל גרלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוגוסטוס היל גרלנד
Augustus Hill Garland
אוגוסטוס היל גרלנד
אוגוסטוס היל גרלנד
לידה 11 ביוני 1832
קובינגטון, טנסי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בינואר 1899 (בגיל 66)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
הקונפדרציההקונפדרציה הקונפדרציה
מקום קבורה בית הקברות מאונט הולי, ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית
השכלה St. Mary's College עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הוויגית, המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
התובע הכללי של ארצות הברית ה־38
6 במרץ 18854 במרץ 1889
(4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית גרובר קליבלנד
סנאטור מטעם ארקנסו
4 במרץ 18776 במרץ 1885
(8 שנים)
מושל ארקנסו ה־11
12 בנובמבר 187411 בינואר 1877
(שנתיים)
סנאטור הקונפדרציה מטעם ארקנסו
8 בנובמבר 186410 במאי 1865
(184 ימים)
חבר בית הנבחרים של הקונפדרציה מטעם ארקנסו
18 בפברואר 18628 בנובמבר 1864
(שנתיים)
נציג בקונגרס הזמני של הקונפדרציה מטעם ארקנסו
18 במאי 186117 בפברואר 1862
(276 ימים)
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוגוסטוס היל גרלנדאנגלית: Augustus Hill Garland;‏ 11 ביוני 183226 בינואר 1899) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, איש המפלגה הדמוקרטית מארקנסו, שבתחילה התנגד לפרישתה של מדינתו מהאיחוד, אך בהמשך כיהן בשני בתי הקונגרס של הקונפדרציה ולאחר מלחמת האזרחים היה חבר הסנאט של ארצות הברית, מושל ארקנסו והתובע הכללי של ארצות הברית.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוגוסטוס גרלנד נולד בקובינגטון, טנסי לרופוס וברברה (לבית היל) קרלנד. שנה לאחר לידתו עברה המשפחה ללוסט פריירי שבארקנסו. ב-1830 היו בבעלותו של אביו 13 עבדים וחנות עד למותו כאשר בנו אוגוסטוס היה עדיין ילד. ב-1836 נישאה אמו בשנית לתומאס האברד. יחד עם האברד עברה המשפחה לוושינגטון שבארקנסו, שליד העיר הופ. במפקד האוכלוסין של 1850 נרשמו בבעלותם חמישה עבדים.[1]

בשנים 18381843 למד גרלנד בבית הספר לבנים ספרינג היל. הוא המשיך את לימודיו בקולג' סנט מרי שבלבנון, קנטקי וסיים אותם בקולג' סנט ג'וזף שבברדסטאון, קנטקי ב-1849.

גרלנד עסק בהוראה בבית הספר בראונסטאון שבמיין קריק, מחוז סבייר שבארקנסו, אך שב לוושינגטון כדי ללמוד משפטים בהדרכתו של פקיד המחוז סיימון סנדרס. ב-1853 הוא נשא לאישה את בתו של סנדרס, שרה וירג'יניה סנדרס. לזוג נולדו תשעה ילדים, מתוכם ארבעה הגיעו לבגרות.

ראשית הקריירה המשפטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1853 התקבל גרלנד ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק במקצוע אצל חמו. ביוני 1856 הוא עבר לליטל רוק והיה לשותף במשרד עורכי הדין של אבנעזר קמינס, שותף לשעבר של אלברט פייק. לאחר מותו של קמינס, עברה הבעלות על המשרד לגרלנד שהיה אז בן 25, וב-1860 הוא קיבל לעבודה במשרדו את עורך הדין הצעיר ויליאם רנדולף, שהתגורר בבית משפחת גרלנד. במפקד האוכלוסין של 1860 נרשמו בבעלותו שלוש שפחות ובבעלות אחיו רופוס נרשמו תשעה עבדים. בכל אופן, גרלנד ייצג את אבי גאי בשתי עתירות לבית המשפט העליון של ארקנסו ב-1857 וב-1861, ובסופו של דבר היא זכתה בחירותה. גרלנד היה לאחד מעורכי הדין הבולטים ביותר בארקנסו וב-1860 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של בית המשפט העליון של ארצות הברית.

כניסתו לפוליטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 של המאה ה-19 תמך גרלנד במפלגה הוויגית ובמפלגה האמריקאית. בבחירות לנשיאות של 1860 הוא היה אלקטור מטעם מפלגת האיחוד החוקתי בארקנסו שהצביעה בעד המועמדים ג'ון בל ואדוארד אברט.

מלחמת האזרחים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירתו של מועמד המפלגה הרפובליקנית אברהם לינקולן לנשיאות הובילה לפרישת מדינות הדרום מהאיחוד. גרלנד התנגד בעקביות לפרישה וקידם את המשך נאמנותה של ארקנסו לארצות הברית. אחיו הגדול רופוס גרלנד הקים פלוגת רגלים מטעם צבא הקונפדרציה ומונה כקפטן.[2] אוגוסטוס גרלנד נבחר לייצג את מחוז פולאסקי בוועידת הפרישה שהתקיימה ב-1861 בליטל רוק, שם הוא הביע את התנגדותו. לאחר שהנשיא לינקולן קרא לגיוסם של 75,000 חיילים מארקנסו שיסייעו לדיכוי מדינות הקונפדרציה, נתן גרלנד באי-רצון את הסכמתו לפרישה.

גרלנד נבחר לקונגרס הזמני של הקונפדרציה ולאחר מכן לבית הנבחרים של הקונפדרציה, שם הוא היה חבר בוועדת הקרקעות הציבוריות, ועדת הסחר והעצמאות הפיננסית ובוועדת המשפט. ב-1863 הוא נבחר מחדש וב-1864 הוא מונה כחבר הסנאט של הקונפדרציה כדי לאייש את המושב שהתפנה עקב מותו של צ'ארלס מיטצ'ל. כחבר הקונגרס הוא עשה מאמצים להקים עבור הקונפדרציה בית משפט עליון ותמך במדיניותו של נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס, למעט צעדו של דייוויס להשעיה הזמנית לתקופת המלחמה של חוק הביאס קורפוס, כפי שעשה זאת לינקולן בצפון. בפברואר 1865 שב גרלנד לארקנסו, כאשר היה ברור שהקונפדרציה עומד על סף הפסד במלחמה, כדי שהוא יוכל לסייע לשובה של המדינה לחיק האיחוד.

לאחר המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקס פארטה גרלנד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 ביולי 1865, זמן קצר לאחר תום מלחמת האזרחים, העניק הנשיא אנדרו ג'ונסון לגרלנד חנינה. אף על פי כן, נאסר עליו לשוב לעיסוק בעריכת דין מבלי להישבע שבועת אמונים, שהקונגרס של ארצות הברית דרש מכל פקידי הממשל וקציני הצבא של הקונפדרציה על פי חוק שנחקק בינואר אותה שנה. בפסק הדין "אקס פארטה גרלנד" (Ex parte Garland) הוא טען שהחוק נוגד את חוקת ארצות הברית ושהוא חקיקה למפרע. ב-14 בינואר 1867, ברוב של חמישה מול ארבעה, הסכים לכך בית המשפט העליון. הפסיקה גרמה להמולה בצפון, אך אנשי הקונפדרציה לשעבר קיוו שניתן יהיה לעשות שימוש במערכת המשפט כדי למנוע את יישום תהליך השיקום. גרלנד דחף אז את בית המשפט העליון לשמוע את התיק "מיסיסיפי נגד ג'ונסון" (Mississippi v. Johnson), שקרא תיגר על התאמתם לחוקה של חוקים אלו, אך בית המשפט דחה את הפנייה.

פעילות פוליטית בארקנסו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1867 בחר בית המחוקקים של ארקנסו בגרלנד כחבר הסנאט של ארצות הברית, אך לא הותר לו לאייש את מושבו שכן ארקנסו טרם נכנסה מחדש לאיחוד. ב-1869 סייע גרלנד להקים את האגודה ההיסטורית הדרומית ואסף מסמכים של ותיקי הקונפדרציה מארקנסו. כאשר הוא חידש את עיסוקו בעריכת דין, הוא צפה על המתרחש בפוליטיקה ממרחק. ב-1872, כאשר התפצלה המפלגה הרפובליקנית לשלוש סיעות, ביקשו ההדמוקרטים בארקנסו מגרלנד לסייע לבחירתם של דמוקרטיים לבית הנבחרים של המדינה ולשקול להתמודד על מושב המדינה בסנאט של ארצות הברית. במהלך העימות שנודע בשם מלחמת ברוקס-בקסטר, שימש גרלנד כאסטרטג הראשי עבור המושל אלישע בקסטר ולזמן קצר שימש כמזכיר המדינה של ארקנסו. הוא היה יועץ ומומחה לחוקה בוועידה החוקתית של ארקנסו ובתמיכתה הרחבה של המפלגה הדמוקרטית הוא נבחר כמושל ארקנסו.

מושל ארקנסו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כניסתו לתפקיד המושל ניצב גרלנד בפני מספר בעיות, כולל המהומה שהשתררה במדינה בשל האיום מקבוצות כמו הקו קלוקס קלאן, החקירה המתמשכת של הקונגרס בנוגע למלחמת ברוקס-בקסטר והחוב המדינתי שעמד על 17 מיליון דולר. בסיועה של המועצה הפיננסית קטן סכום החוב באופן משמעותי תוך שנתיים. גרלנד היה תומך נלהב בשיפור החינוך. הוא עודד את בית הנבחרים של המדינה להקים בתי ספר ללקויי ראייה ולקויי שמיעה, דחף בהצלחה לבחירתו של נשיא חדש לאוניברסיטה התעשייתית של ארקנסו (כיום אוניברסיטת ארקנסו) וסייע להקים את קולג' בראנץ' נורמל (כיום אוניברסיטת ארקנסו בפיין בלאף), שהפכה את ההשכלה לנגישה יותר עבור האפרו-אמריקאים. בתקופת כהונתו כמושל הוא גם דאג להקמת משרד הסטטיסטיקה של ארקנסו ושל משרד החקלאות, הכרייה והתעשייה.

ב-1876 התמודד גרלנד בהצלחה על מושב בסנאט של ארצות הברית והחליף את הסנאטור הרפובליקני פאוול קלייטון. ב-1883 הוא נבחר לכהונה נוספת. בעת כהונתו בסנאט הוא היה חבר בוועדת האדמות הציבוריות, ועדת הטריטוריות וועדת המשפט ושימש כיושב ראש ועדת הטריטוריות בשנים 18791881. כסנאטור הוא עשה מאמצים רבים לקדם רפורמה בתחום המיסים, בעבודות הציבוריות, בפיקוח על הסחר הבין-מדינתי, במערכת הכליאה הפדרלית, בסיוע הפדרלי לחינוך ובשירות הציבורי.

התובע הכללי של ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1885 התפטר גרלנד מחברותו בסנאט כדי לקבל את המינוי של הנשיא גרובר קליבלנד כתובע הכללי של ארצות הברית. בכך הוא היה לבן ארקנסו הראשון שמונה לתפקיד בקבינט של ארצות הברית.

זמן קצר לאחר שהחל לכהן בתפקיד, נקלע גרלנד לשערורייה פוליטית. בעת שירותו בסנאט, הוא היה לבעל מניות והיועץ המשפטי של חברת הטלפונים פאן-אלקטריק שהתארגנה כדי ליצור את חברות הטלפונים שעשו שימוש בציוד שפותח על ידי ג' האריס רוג'רס. חברת הטלפון בל (אנ') הגישה תביעה כנגד פאן-אלקטריק על הפרת פטנט לאחר שהתגלה שהציוד שלהם זהה לזה של חברת בל. גרלנד קיבל הוראה להגיש תביעה בשם ארצות הברית לביטול הפטנט של בל, ובכך לשבור את המונופול שלהם על טכנולוגיית הטלפונים, אך סירב לעשות כן. בכל אופן, כאשר שהה גרלנד בחופשת קיץ, הוגשה התביעה על ידי פרקליט המדינה ג'ון גוד.

חקירה של הקונגרס שנמשכה שנה ותשומת ציבורית השפיעו על עבודתו של גרלנד כתובע הכללי, אך אף על פי שהוא כיהן בתפקידו תחת ענן של חשדות, הוא תמך בנשיא קליבלנד. גרלנד גם היה חבר הקבינט הראשון והיחיד עד כה שהקונגרס גינה אותו (Censure), כאשר ב-1886 הוא לא הציג מסמכים בנוגע לפיטורים של אחד התובעים הפדרליים.

שנותיו האחרונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-בחירות לנשיאות של 1888 הובס קליבלנד על ידי בנג'מין הריסון ועם סיום תקופת נשיאותו של קליבלנד ב-1889 סיים גרלנד את כהונתו כתובע הכללי. הוא חידש את עיסוקו בעריכת דין בוושינגטון די. סי. ופרסם מספר ספרים.

אוגוסטוס היל גרלנד נפטר בקפיטול ב-26 בינואר 1899, לאחר שמוקדם יותר באותו יום הוא לקה בשבץ מוחי בעת דיון בבית המשפט העליון. הוא נטמן בבית הקברות מאונט הולי שבליטל רוק. על שמו נקראו מחוז בארקנסו והעיר גרלנד שבטקסס.[3][4]

  • "החוקה כמו שהיא" (The Constitution As It Is),‏ 1880
  • "ניסיון בבית המשפט העליון של ארצות הברית, עם כמה השתקפויות והצעות לגבי ערכאה זו" (Experience in the Supreme Court of the United States, with Some Reflections and Suggestions as to that Tribunal),‏ 1883
  • "כהונה שלישית לנשיאות" (hird-Term Presidential),‏ 1896
  • "ניסיון בבית המשפט העליון של ארצות הברית" (Experience in the Supreme Court of the United States),‏ 1898
  • "חיבור על החוקה ועל הסמכות השיפוטית של בתי המשפט של ארצות הברית" (Treatise on the Constitution and Jurisdiction of the United States Courts),‏ 1898

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוגוסטוס היל גרלנד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]