אוגוסטה ווסטלנד AW119 קואלה

אוגוסטה ווסטלנד AW119 קואלה (מיוצר על ידי תאגיד לאונרדו מאז 2016; שמו המקורי, לפני המיזוג בין חברות אוגוסטה ו-ווסטלנד היה אוגוסטה A119 קואלה) הוא מסוק שירות כללי בעל שמונה מושבים, המופעל על ידי מנוע גל טורבו יחיד ומיוצר עבור השוק האזרחי ומיועד למפעילים המעדיפים עלויות תפעול נמוכות יותר של מטוס חד-מנועי ללא יתירות.

פיתוח

הסימול A119 ניתן לראשונה בשנות ה-70 של המאה ה-20 לגרסה מוארכת, בת 11 מושבים, של מסוק האוגוסטה ווסטלנד AW109 . רעיון זה לא יצא אל הפועל. המסוק שעתיד היה להיכנס בסופו של דבר לייצור כ-A119 נוצר בשנת 1994, כאשר אוגוסטה התאוששה ממשבר כלכלי חמור שכמעט והביא אותה לפשיטת רגל. אב הטיפוס הראשון שימש לבדיקות קרקע, והשני המריא בפברואר 1995. מתן האישור האזרחי היה צפוי להינתן ב-1997, אך התעכב בשל בעיות רבות ובהן בעיות כוח אדם, הצורך לרכז משאבים בפיתוח מסוק ה-A109, והצורך בפיתוח נוסף של ה-AW119 כדי להגביר את ביצועי המטוס, במטרה לעמוד בציפיות הלקוחות.

כפתרון לחשש האחרון התקבלה ההחלטה לשנות את מנוע ה-A119. אבות הטיפוס של המסוק היו מצוידים במקור במנוע טורבומקה אריאל 2K1 גל טורבו, אך הוחלט להחליפו במנוע פראט אנד ויטני קנדה PT6B. ב-1998 יוצרו אבות הטיפוס מחדש עם מנוע זה, והוקצו להם מספרים סידוריים חדשים. האישור האזרחי, מטעם רשות התעופה באיטליה (RAI) היה צפוי כעת ברבעון הרביעי של אותה שנה, אך התאריך נדחה ליולי 1999, ובסופו של דבר ניתן האישור בדצמבר. בפברואר 2000 ניתן אישור ה-FAA האמריקאי ומשלוחים ללקוחות החלו זמן קצר לאחר מכן. המסוק הסדרתי הראשון נמסר לחברת הלוגיסטיקה האוסטרלית Linfox.

באפריל 2007 נחשף לראשונה בתערוכת Heli-Expo דגם משופר של המסוק, ה-AW119Ke, כאשר Ke מייצג את המילים Koala Enhanced, קואלה משופר. השיפורים כללו שינוי בעיצוב להבי הרוטור וסל"ד רוטור גבוה יותר, הגדלת עומס המטען והביצועים החמים והגבוהים, וכן גמישות משופרת בתא הנוסעים. גוף המסוק מיוצר בפולין על ידי חברת PZL Swidnik, לימים חברה בת של תאגדי אוגוסטה ווסולנד. הרכבה סופית של המסוק ופעולות ייצור נוספות התבצעו בתחילה בורג'טה , באיטליה, אך עם תחילת ייצור גרסת ה-AW119Ke המשופרת הועבר קו הייצור הסופי למתקן של אוגוסטה ווסטלנד בפילדלפיה, בארצות הברית.

במהלך ינואר 2010 נחתם הסכם שותפות בין הקונגלומרט ההודי טאטא סונס (Tata Sons, חברת האם של קבוצת טאטא) ואוגוסטה ווסטלנד כבסיס למיזם משותף חדש, אינדיאן רוטורקראפט. יצרני המסוקים ראו בהודו את אחד משווקי הצמיחה הפוטנציאליים הגדולים ביותר. במהלך מרץ 2012 הקימה אינדיאן רוטורקראפט מתקן חדש בגודל 40,000 מ"ר בצמוד לנמל התעופה הבינלאומי ראג'יב גנדי בהיידראבאד, הודו. המסוקים הראשונים שייוצרו על ידי המיזם המשותף אמורים להיות מדגם AW119Ke. נמסר כי סוגים אחרים, כגון האוגוסטה ווסטלנד AW101 צפויים לבוא בעתיד. במהלך השנים הבאות נרשמו מספר עיכובים בייצור המסוקים.

תכנון

ה-AW119 הוא מסוק רב משימתי, חד מנועי. על פי חברת אוגוסטה ווסטלנד למסוק איכויות טיסה מצוינות עם רמות גבוהות של שליטה, יכולת תמרון ובטיחות אינהרנטית. עיצוב המסוק נגזר ממסוק ה-A109 המוקדם והמוצלח ביותר של אוגוסטה, וההבדל העיקרי בין המסוקים הוא היותו מצויד במנוע יחיד לעומת שני המנועים במסוק ה-A109. הבדל נוסף הוא השימוש במגלשיים קבועים ב-A119 לעומת כני נסע מתכנסים ב-A109. ה-AW119 חולק את אותו תא טייס ותא נוסעים של ה-AW109, יחד עם מערכות שונות אחרות. עם זאת, אך עלות מסוק AW119 היא כמחצית מעלותו של מסוק A-109. לפי העיתון פלייט אינטרנשיונל, ל-AW119 מחיר תחרותי המספק רמות טובות של נגישות, תחזוקה, נוחות, רמות רעש ומהירות.

ה-AW119 משתמש ברוטור ראשי בעל ארבע להבים מלא מפרקי; להבי הרוטור המרוכבים מתוכננים לייצר מקסימום עילוי עם מינימום רעש, וכוללים מכסי קצה להפחתת רעש ומסבים אלסטומריים ללא דרישות שימון. לוחות מבניים של חלת דבש מאלומיניום משמשים בכל מסגרת האוויר, אשר סופגים גם רעש וגם רעידות, ולכן אין צורך בשימוש במערכות ספיגת רעידות נוספות.[25] תחנת הכוח PT6B-37A של ה-AW119, הממוקמת באותו אזור כמו המנועים של ה-AW109, מסוגלת לספק שולי כוח גבוהים יחד עם מהירויות וסיבולת נדיבות.[22][26] לפי AgustaWestland, ה-AW119 שומר על יתירות המערכת של מסוקים עם מנוע כפול, כגון ההידראוליקה ומערכות הגברת היציבות הכפולות העצמאיות. לתיבת ההילוכים יכולת ריצה יבשה של 30 דקות.[23][26]

ה-AW119 Koala שימש לתפקידים שונים, כולל שירות, שירותי רפואת חירום (EMS), offshore, אכיפת חוק ותחבורה מנהלים.[23] נקודת מכירה מרכזית מהסוג היא גוף המטוס הרחב שלו, המאפשר ישיבה של עד שבעה נוסעים בתצורת שלושה חזיתות בתא הנוסעים; עבור משימת EMS, ניתן להכיל עד שתי אלונקות יחד עם מלווים רפואיים וחבילת ציוד רפואי חירום מלא, בעוד שרוב המסוקים בגודל דומה יכולים לשאת רק אחד.[2] ניתן להגדיר מחדש במהירות את אזור תא הנוסעים ללא הפרעה ותא המטען הנפרד כך שיתאימו למגוון של משימות ותפקידים שונים. ניתן לאמץ מספר פנים שונים של תא הנוסעים כדי להתאים למשימות ופעולות שונות, כגון מנהלים/VIP, EMS ואפשרויות שירות; ניתן גם לבודד את תא הטייס מהתא.[22] ה-AW119 קודמה כבעלת תא הנוסעים הגדול ביותר במחלקתו; נפח תא הנוסעים המדווח גדול ב-30% בקירוב ממטוסי רוטור אחרים במחלקתו.[8][22]

מגוון רחב של אוויוניקה שולבו ב-AW119, אשר מצויות בדרך כלל בתוך האף של הרוטורקראפט.[27] דגמי הייצור הראשוניים כללו מכשירי טיסה קונבנציונליים;[27] תא הטייס מזכוכית Garmin G1000 משולב בגרסה החדשה יותר של AW119Kx, שלטענתה משפר את המודעות למצב, מפחית את עומס העבודה של הטייס ומגביר את הבטיחות. מידע עיקרי על טיסה ומידע מרכזי אחר מוצג לטייסים בשני צגים גדולים בגודל 10.4 אינץ' רב-פונקציונליים בתא הטייס; צג המתנה המופעל באופן עצמאי קיים גם במקרה של כשל במערכת. אוויוניקה אחרת בשימוש כוללת מערכת בקרת טיסה של מטוסים עם 3 צירים (AFCS), מערכת ראייה סינתטית (SVS), תיאור של כביש מהיר בשמיים (HITS), תצוגת מפה נעה, מד גובה רדיו, ניווט VOR/ILS/GPS/WAAS, אזהרה שמיעתית. גנרטור, ומערכת התרעה על הימנעות משטח מסוקים משובצים (HTAWS).[22]

ניתן לצייד מגוון ציוד, תלוי בבחירת המפעיל ובתפקידו; אלה כוללים מנוף חיצוני, וו מטען כפול, בקרות טיסה כפולות, הארכת תא מטען, מגלשי שלג, מגבי שמשות, בלם רוטור, מכשירי רדיו מרובים, אוזניות אקטיביות להפחתת רעש, בידוד אקוסטי, מערכות חמצן, רמקולים, פנסי חיפוש, נחיתה נשלפת. אור, ציוד ציפה לשעת חירום, שמשה קדמית מחוזקת, מערכת הגנה מפני פגיעות תיל, ערכת סנפלינג, טנק בטן כיבוי אש ומצלמת אינפרא אדום (FLIR) עם מראה קדימה.[22] שלושה מיכלי דלק, הממוקמים מאחורי המושבים האחוריים בתא הנוסעים, מותקנים כסטנדרט; ניתן להתקין עד שני טנקים אופציונליים נוספים עבור סך של חמישה, המספקים סיבולת טיסה של כמעט שש שעות.[7]