אובינס
 | |
| מבט על ההר ממערב (1988) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש שכבתי פעיל |
| גובה | 5,672 מטרים[1] |
| מדינה |
פרו  |
| מיקום |
 פרו |
| רכס הרים | הרי האנדים |
| אורך הרכס | 8,000 קילומטרים |
| מספר הר געש | 354020[1] |
| התפרצות אחרונה | 2013–2017 |
| קואורדינטות | 16°21′18″S 70°54′11″W / 16.355°S 70.903056°W |
  | |
אוּבִּינָס (בספרדית: Ubinas) הוא הר געש שכבתי פעיל השוכן באזור הגעשי המרכזי (Central Volcanic Zone) של הרי האנדים בפרו. אובינס הוא הר הגעש הפעיל ביותר בפרו, ואחד ההרים הפעילים ביותר באזור המרכזי של הרי האנדים. עד 2006 היה הר הגעש שקט במשך כ-40 שנים.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]הר הגעש אובינס (5,672 מטרים) שוכן בנפה הקרויה על שמו - נפת אובינס במחוז מוקגואה שבדרום מערב פרו. הר הגעש שייך ל"רכס ההרים הגעשיים" (Cordillera Volcánica), רכס שכיוונו מצפון לדרום באורך 80 קילומטרים בדרום פרו הכולל סדרה של הרי געש פעילים ורדומים, חלק מרכס האנדים החוצה את פרו מצפון לדרום. רכס זה נמצא באזור המוגדר כאזור הגעשי המרכזי (Central Volcanic Zone) של הרי האנדים. הר הגעש שוכן 60 קילומטרים מזרחית לעיר ארקיפה.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]החרוט של ההר בולט לגובה של 1,400 מטרים מעל סביבתו ומשתרע על שטח של 65 קילומטרים רבועים. המורדות העליונים של הר הגעש בנויים בעיקר מקילוחי לבה אנדזיטית מהפליסטוקן, והם תלולים בזווית של קרוב ל-45 מעלות. שטח פסגת ההר הוא 1.7 קילומטרים רבועים והוא בנוי מקלדרה בעלת קירות תלולים ברוחב של 1.4 קילומטרים ובעומק של בין 80 ל-300 מטרים. תחתית הקלדרה היא בגובה 5,380 מטרים מעל פני הים. בתוך הקלדרה יש חרוט אפר שבו לוע ברוחב 500 מטרים ובעומק של 200 מטרים. משקעים ממפולות שבה התמוטט המדרון הדרום מערבי של ההר הגיעו עד למרחק של 10 קילומטרים מהר הגעש.
רקע גאולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אובינס שוכנת על קרום יבשתי בעובי של כ-60 קילומטרים, כ-230 קילומטרים מזרחית לשקע פרו-צ'ילה וכ-150 קילומטרים מעל לאזור בניוף, שבו לוח נסקה עובר הפחתה בזווית הנעה בין ˚20 ל-˚30 מתחת ללוח הדרום-אמריקאי כפי שאופייני לאזור הגעשי המרכזי (Central Volcanic Zone בראשי תיבות CVZ) של הרי האנדים. הזווית התלולה של הלוח המופחת מקבילה לטריז עבה יותר של האסתנוספירה, ולפיכך למקור לחומר ממעטפת כדור הארץ. חלק מהגאולוגים סוברים ששינוי זה בזווית הנטייה לאורך קו ההפחתה הוא הגורם לכך שיש פעילות געשית רק בחלק מהאזורים לאורך הרי האנדים, ולכך שיש ביניהם אזורים שקטים (כלומר נטולי פעילות געשית).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריה גאולוגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הר הגעש הוא הר געש מורכב הבנוי על רמה גבוהה שנבנה מסלעי מחדרים ואיגנימבריט מתקופות האוליגוקן-מיוקן (נאוגן). אובינס מורכב משני מבנים שמחלקים את שתי תקופות ההתפרצות העיקריות. הראשון הוא הר געש נמוך שגובהו מתחת ל-600 מטרים המכונה אובינס 1 שהיה פעיל עד לפני 376,000 שנים. אובינס 1 התמוטט ויצר מפולת סלעים שהגיעה למרחק של עד 12 קילומטרים במורד הנהר ריו אובינס. ההתמוטטות לוותה בהתפרצות שיצרה שכבות של איגנימבריט בלתי מולחם, שהצטברו עד לעובי של 150 מטרים ולמרחק של עד 7 קילומטרים דרומית מהפסגה. שכבות בעובי של עד 100 מטרים של אפר געשי/פומיס מילאו את העמקים הקדומים סביב ההר עד למרחק של 6 קילומטרים. אובינס 1 כוסה בחרוט תלול יותר שגובהו מעל 900 מטרים המכונה אובינס 2 הפעיל מלפני 376,000 שנים ועד היום. בין לפני 25,000 שנים ללפני 9,700 שנים נוצרה קלדרה בפסגת אובינס 2 שקירותיה בגובה של עד 300 מטרים הבנויים מלבה שעברה התמרה הידרותרמית וקרקעיתה מרוצפת בערימה של לפילי ואפר בעובי של 20 מטרים. מורפולוגיה זו נוצרה עקב התפרצויות תכופות בשלהי ההולוקן מתוך לוע פנימי צעיר יותר. גובה הלוע הפנימי פחות מ-200 מטרים וניכרים בו סימנים בולטים של התמרה הידרותרמית וסדקים למכביר. מספר רב מאוד של התפרצויות התרחשו בתוך הקלדרה שבפסגה במהלך 9,700 השנים האחרונות. ההתפרצות הפליניאנית האחרונה התרחשה בין שנת 1000 לשנת 1160 והיא יצרה משקעים של פומיס אנדזיטי בעובי של 25 סנטימטרים שנתגלו במרחק של 40 קילומטרים דרומית-מערבית לפסגה. במאמר שכתבו תורה (Jean-Claude Thouret) ואחרים נטען שמבחינה גרוויטציונית החרוט שבמרכז הקלדרה בלתי יציב.[2]
היסטוריה של התפרצויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התגלו לפחות שלוש מאות שכבות המשקפות התפרצויות מתפוצצות שונות שבהם הרכב המאגמה השתנה לאורך השנים. ההתפרצות המתפוצצת האחרונה הייתה כאמור התפרצות פליניאנית שהתרחשה בין שנת 1000 לשנת 1160 ויצרה משקעים של פומיס אנדזיטי שנתגלו במרחק של 40 קילומטרים דרומית-מערבית לפסגה. מאז התחוללו התפרצויות קטנות יותר כשהרכב המאגמה שנפלטה בהן השתנה עם השנים ממאפי לריוליטי, עובדה המציינת תהליך של ערבוב מאגמה בתא המאגמה שתחת להר.
התפרצויות במאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-22 באפריל 2006, לאחר הפסקה של קרוב ל-40 שנים, התפרץ ההר, בהתפרצות שבה נפלטו אפר וגזים געשיים נהרגו חיות משק וממשלת פרו הכריזה על מצב חירום ופינוי התושבים מאזור ההר.[3] ב-18 באפריל 2014, בעקבות התפרצות שבה נוצר עמוד התפרצות בגובה 4 קילומטרים הורתה ממשלת פרו שוב על פינוי תושבים מהאזור.
סיכונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתפרצויות האחרונות מלמדות שאובינס מהווה סיכון חמור ללפחות 5,000 תושבים המתגוררים ברדיוס של 15 קילומטרים מהפסגה. הסכנות בהתפרצות עתידיות כוללות ממטרים של טפרה, מפלות כתוצאה מהתמוטטות המדרון הדרומי הבלתי יציב של ההר, זרמים פירוקלסטיים ולהארים. אם תתרחש התפרצות פליניאנית כדוגמת ההתפרצויות שהתרחשו בהולוקן היא עלולה לסכן גם את חיי מיליון התושבים המתגוררים בארקיפה, כ-60 קילומטרים מערבית להר.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Global Volcanism Program
- ^ 1 2 Thouret et al., 2005, Ubinas: the evolution of the historically most active volcano in southern Peru., Bull Volcanol, 67, p. 557-589
- ^ Volcano prompts state of emergency
