אהרן רבין
 | |||||
| לידה |
1870 ה'תר"ל | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
1942 (בגיל 72 בערך) ה'תש"ב | ||||
| אב | משה רבין | ||||
| צאצאים | ישראל רבין | ||||
| |||||
אהרן רבין (1870–1942) היה אדמו"ר ורב העיר לנוביץ'. פעל במזרח אירופה בתקופה שלפני השואה.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב אהרן רבין נולד בשנת 1870 (תר"ל), למשה רבין, אשר היה נצר לשושלת חסידית מיוחסת. מצד משפחתו, היה מצאצאיו של הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, ונחשב לדור השישי לו. שמו ניתן על שם זקינו, האדמו"ר אהרן מטיטיוב.
בגיל צעיר התחתן עם בתו של הרב מרדכי משומסק, משושלת המגיד מזלוטשוב.
בגיל 30, מונה לרב העיר לנוביץ', שם נמשך בעקבות פעלו של זקנו מצד אשתו, הרב יוסף מראדיוויל. בביתו הקים בית מדרש אשר משך אליו תלמידים רבים מהעיירה ומהסביבה. ביתו היה ידוע כמקום של צדקה ואירוח נדיב.
חיי משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב אהרן היה נשוי לרבנית חיה איטא, והיו להם שישה ילדים. אשתו נפטרה בשנת 1913 (תרע"ג). בעודו נותר לגדל את ילדיו לבד, המשיך להנהיג את קהילתו.
בנו, ר' ישראליקול, נספה עמו בתקופת השואה.
השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת השואה, עם כניסת הנאצים ללנוביץ', המשיך הרב אהרן להנהיג את קהילתו תחת תנאים קשים ביותר. לפי עדויות, הוא הוביל מניינים בסתר כאשר בתי הכנסת נסגרו על ידי השלטון. בסופו של דבר, הוא נלכד יחד עם קהילתו ונרצח בגיא ההריגה, שם עודד את בני עדתו והוביל את תפילות הווידוי וקריאת שמע לפני מותו.
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פטירתו, חצרו נחרבה בשואה, אך זכרו נשמר בקרב החסידים ובתיעוד שנשאר על פועלו. סיפור חייו ומורשתו מהווים חלק מהזיכרון הקולקטיבי של החסידות שנספתה בשואה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ערך זה מבוסס ברובו על מחקרו של ד"ר יצחק אלפסי בספרו "טרקליני החסידות" (חלק א').