לדלג לתוכן

אדם הראשון (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדם הראשון
Le Premier Homme
מידע כללי
מאת אלבר קאמי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אוטוביוגרפיה
מקום התרחשות אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה בשפת המקור הוצאת גלימאר
מספר עמודים 246
הוצאה בעברית
הוצאה עם עובד
תאריך 1994
תרגום אילנה המרמן
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001321524, 003834953
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צילום דף מתוך כתב היד המקורי של הספר

אדם הראשוןצרפתית: Le Premier Homme) הוא ספר אוטוביוגרפי מאת אלבר קאמי. הספר, יצירתו האחרונה של הסופר, שמלאכתו לא נשלמה, נמצא בין חפציו לאחר תאונת הדרכים בה מצא את מותו ב-4 בינואר 1960. הספר ראה אור, יחד עם הערות המחבר כפי שהופיעו על גבי כתב-היד בשנת 1994 בהוצאת גלימאר. בעברית ראה הספר אור באותה שנה, בתרגומה של אילנה המרמן בהוצאת עם עובד.

כתיבת הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאמי חיבר את הספר בכוונה לכתוב רומן אוטוביוגרפי, מפי בן-דמותו אותו כינה ז'אק. הוא מזכיר את הספר ברשימותיו שנים אחדות לפני מותו, אך עבד עליו בעיקר בשנת חייו האחרונה.

לאחר התאונה נמצא תיקו של הסופר בבוץ סמוך לרכבו ובו כתב היד שהחזיק 144 עמודים כתובים בעט בכתב-יד קשה לפענוח ועם הערות רבות אותן רשם לעצמו. סמוך לאחר מכן העתיקה אלמנתו, פרנסין קאמי, את הספר במכונת כתיבה, אך גנזה את הספר. זמן רב לאחר מכן עיבדה בתו, קתרין, את החיבור, תוך תיקונים והשלמות לפי פיענוח כתב היד ורשימות מפנקס קטן אותו ערך קאמי במקביל ובו רשם הערות נוספות, והציעה אותו להוצאת גלימר. אמנם סביר להניח שלאחר עיבוד ועריכה היה הספר המוגמר יכול להיות טוב יותר מזה שראה אור, אך גם במצבו נחשב ליצירת מופת[1].

הספר מגולל את סיפור חייו של ז'אק קורמרי, המקבילים לחייו של הסופר. ז'אק נולד בפרבר עני של אלז'יר, בן לאם אנלפביתית וחירשת למחצה. אביו נהרג במלחמת העולם הראשונה כאשר הילד היה בן שנה. הוא, אמו, אחיו ודודו חיו בדירה דלה עם סבתו השתלטנית והנבערת. בהיותו כבן 40 שב ז'אק, המתגורר בצרפת, לבקר את אמו על מנת ללמוד עוד על אביו, שאת קברו ביקר לראשונה לאחר ארבעים שנה.

ברקע העלילה נמצאת העיר אלג'יר, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. עיר רב תרבותית המאוכלסת בצרפתים, ערבים, ספרדים ואחרים.

למרות העוני המרוד, בו כלואים בני משפחתו ומעמדו כב"מבצר ללא גשר-הרמה"[2], חייו של ז'אק וחבריו כילדים מתוארים כמלאי אושר: "להם היו החיים והים, העולם העניק להם את מיטב מותרותיו והם לקחו ונהגו בהם בפזרנות[3].". במקביל נכללים גם קטעים בהם הוא מתוסכל, כאשר עליו לעבוד בחודשי הקיץ בעבודה משרדית משעממת, בחדר סגור ובין אנשים מבוגרים.

דמות מפתח בספר היא מורו של ז'אק בבית הספר היסודי, הקרוי בספר מר ברנאר. המורה המסור שם ליבו לילד הנבון בעל הפוטנציאל, ולמרות שבשכונתו היה נהוג שלאחר בית הספר היסודי יעזוב הילד את ספסל הלימודים ויסייע בכלכלת המשפחה, הצליח המורה להפעיל את כובד משקלו ולשלוח את ז'אק לבית ספר תיכון, בעזרת מלגה שבה זכה הילד.

לימודיו של ז'אק בתיכון חילצו אותו מעוני ובערות ופתחו בפניו את העולם שאיפשר לו לצמוח ולגלות את כישרונו, אך מאידך גם לעזוב את אימו, אותה אהב מאוד.

בסוף הספר מובא כנספח מכתב התודה האמיתי שכתב קאמי למורהו בבית הספר היסודי בשנת 1957, לאחר שנודע לו שהוא עומד לקבל את פרס נובל לספרות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הפיסקה - לפי המבוא למהדורה העברית מאת אילנה המרמן
  2. ^ עמ' 125
  3. ^ עמ' 51-52