אדון פונטילא ומאטי משרתו

אדון פונטילא ומאטי משרתו
Herr Puntila und sein Knecht Matti
	אהרון מסקין ורפאל קלצ'קין, תיאטרון הבימה, 1962
כתיבה	ברטולט ברכט
סוגה	תיאטרון אפי, קומדיה, folk play
הצגת בכורה	5 ביוני 1948
שפה	גרמנית

אדון פונטילא ומאטי משרתו (בגרמנית: Herr Puntila und sein Knecht Matti) הוא קומדיה אפית, פרי עטו של המחזאי הגרמני המודרני ברטולט ברכט. הוא נכתב ב-1940 והוצג לראשונה ב-1948.

העלילה מגוללת את יחסיו של בעל האחוזה האריסטוקרטי פונטילא עם משרתו מאטי, כמו גם עם בתו אווה, שאותה הוא מייעד לחתן לנספח דיפלומטי, בה בעת שהוא נאבק בבעיית שתייה.

במאמרו "הערות על העלילה העממית" (נכתב ב-1940), ברכט מתרה מפני כך ש"המשחק הנטורליסטי אינו מספיק במקרה זה" וממליץ לביים בצורה השואבת מהקומדיה דל'ארטה. ^[1]

במוקד המחזה היחסים בין אדון פונטילא למאטי – שבהם מאטי הוא חם, ידידותי ואוהב בהיותו שיכור, אבל קר, ציני וקמצן בהיותו פיכח – מזכיר את היחסים בין הנווד למיליונר בסרטו של צ'ארלי צ'פלין "אורות הכרך" (1931).

חיבור היצירה

מחזהו של ברכט מבוסס על סיפורים וטיוטת מחזה של הסופרת הפינית-אסטונית האלה וואוליוקי בשם "נסיכת הנסורת", תרגום גרמני שוואוליוקי הכתיבה למרגרט סטפין במהלך אוגוסט 1940. ברכט התוודע לוואוליוקי במהלך גלותו בפינלנד. ^[2] עבודתה של וואוליוקי היא בעלת מבנה דרמטי של מחזה ה"מחזה בנוי כהלכה", שלדעתו של ברכט פגע בהישגיה כסופרת. ^[3] הפרוטגוניסט שלו, פונטילא (שמתואר כבכחוס הפיני, מבוסס על בעלה לשעבר של דודניתה של וואוליוקי, רופ ג'ונטולא. ג'ונטולא התארס עם שלוש נשים כפריות וגם נהג בביואיק שלו בחוסר זהירות באמצע הלילה לרכוש אלכוהול – שתי אפיזודות שנכללו במחזהו של ברכט. ^[2] וואוליוקי הציעה שיתוף פעולה עם ברכט כדי להשתתף בתחרות "מחזה העם", אותה ארגנה ליגת המחזאים הפיניים, המועד הסופי להגשת המחזה היה בסתיו באוקטובר. ^[3] כותרת המחזה תיארה אותו כ"אדון פונטילא ומאטי משרתו : עלילה עממית", בעמוד הראשון במחזה כתוב: "נכתב בשנת 1940 בהסתמך על סיפורים וטיוטת מחזה של האלה וואוליוקי" ^[4] ברכט החל את עבודתו על גרסת הדרמה לא אריסטוטלית של הסיפור ב-2 בספטמבר וסיים את הטיוטה הראשונה כעבור שלושה שבועות. ^[3] פרט לכך שברכט שינה את מבנה המחזה בכך שהפך אותו מדרמטי לאפי, הוא תיאר את משימתו העיקרית בעבודתו על המקור של וואוליוקי כך: לחשוף את הפארסה המונחת ביסודו, לפרק את הדיונים הפסיכולוגיים כדי לפנות מקום לסיפורים מהחיים הפיניים או להבעת דעות, למצוא צורת תיאטרלית שתפגין את הניגוד בין אדון לפועליו ולהשיב למחזה את היבטיו השיריים והקומיים. ^[5] ברכט הכניס לסיפורו סוף עגמומי, בו מאטי מתפטר בשל חוסר האפשרות של יחסים אמיתיים, בינו לבין אדונו פונטילא, בשל הבדלי המעמדות, פרט לזמנים שבהם פונטילא שיכור ומתייחס בחביבות וברוחב לב לכל האנשים. ^[3] בטיוטת המחזה המקורי "נסיכת הנסורת" שכתבה האלה וואוליוקי האלכוהוליזם תואר כבעיה חברתית ממנה סובל העם הפיני ואילו ברכט הציג אותה בצורה אפית, כהיבט פארסי של מלחמת המעמדות. ^[3] וואוליוקי תרגמה את מחזהו של ברכט לפינית בשביל התחרות, אולם לא זכתה בפרס. שני הסופרים סיכמו ביניהם שוואוליוקי יכלה לפתח את הגרסה הפינית להפקה ברחבי סקנדינביה (שבשבילה היא כינתה את הגיבור הראשי בשם יוהנס איזו-הייקילה"), בעוד ברכט יכול לשאת ולתת על הפקות ביתר העולם. נקבע שהתמלוגים יחולקו באופן שווה בין שניהם. ^[6]

ההיסטוריה של ההפקה

ברכט החל לעסוק ברצינות בהפקת המחזה כשהוא שב מגלותו בשנת 1947; הוא סייע לביים את הצגת הבכורה בתיאטרון שאוספילהאוס, ציריך, שם נערכה הצגת הבכורה ב-5 ביוני 1948, עם עיצוב תפאורה של תיאו אוטו. ^[7] לאונרד שטקל גילם את דמותו של פונטילא וגוסטב קנוט גילם את דמותו של מאטי. ^[8]

ברכט בחר ב"אדון פונטילא ומאטי משרתו" להיות ההצגה הפותחת את העונה הראשונה של ברלינר אנסמבל, התיאטרון הידוע שייסד ב-1949 בגרמניה המזרחית ביחד עם אשתו הלנה וייגל. ^[9] ברכט ביים את ההפקה במשותף עם אריך אנגל; את פונטילא גילם בתחילה לאונרד שטקל (כפי שהיה בהפקה בציריך), ואחר-כך בידי הקומיקאי קורט בואה. ^[10] המלחין פאול דסאו הלחין את שירי ההפקה וקספר נהר עיצב את התפאורה. ^[11] ברכט הציג את "מזמור פונטילא" ^[12] והחליט למנוע מהקהל לחוש אמפתיה כלפי פונטילא על ידי אפקט הניכור באמצעות מסכות שחבשו כל הדמויות הבורגניות. ^[13] וואוליוקי צפתה בהפקה. ^[9]

דמויות

פונטילא - בעל אחוזה
אווה פונטילא - בתו
מאטי – נהגו
המלצר
השופט
הנספח
הוטרינאר
אמה – המבריחה
עוזרת הרוקח
הרפתנית
הטלפוניסטית
איש שמן
פועל
פועל אדמוני
פועל עלוב
סורקאלא האדום
לאינה הטבחית
פ'ינה החדרנית
הפרקליט
הכומר
אשת הכומר
פועלי יער

תרגומים לעברית

ברטולט ברכט, אדון פונטילא ומאטי משרתו, תרגום מאת ט. כרמי, דפוס גולדברג, ירושלים, תרשיש 1962.

המחזה בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי

1. הוצג בשם אדון פונטילה ומאטי משרתו בתיאטרון הבימה. הצגת הבכורה הייתה ב-14 בינואר 1962 והתקיימו 14 הצגות.

יוצרים: תרגום – ט. כרמי, בימוי – שמואל בונים, תפאורה – יגאל תומרקין, מוזיקה - פול דאסו.
שחקנים: ז'אן פונטילה – אהרן מסקין, השופט פרדריק – ארי קוטאי, מאטי – רפאל קלצ'קין, מלצר – ניסים עזיקרי, אווה פונטילה – ליא קניג, הנספח – שרגא פרידמן, אמה המבריחה : תמרה רובינס, וטרינר - ניסים עזיקרי, עוזרת הרוקח - רחל וינר, רפתנית – זהרירה חריפאי, טלפוניסטית – אלישבע מיכאלי, פינה החדרנית - סוניה אברמנט, ליינה הטבחית – ניורה שיין, סורקאלה האדום - רמי ניר, פועל - נעים אליצור, פועל עלוב – ניסים עזיקרי, כומר – נחום בוכמן, אשת הכומר – פאני לוביץ', פרקליט : צבי שטולפר, שני מנגנים - מנחם צור, מנשה בקיש.

2. הוצג בשם מר פונטילא ומאטי משרתו בתיאטרון חיפה. הצגת הבכורה הייתה ב-11 באפריל 1981 והתקיימו 27 הצגות.

יוצרים: תרגום –, בימוי – קונסטנטין אנטול, עיצוב תפאורה - פאול סלצברגר.
שחקנים:

לקריאה נוספת

Willett, John and Ralph Manheim, eds. 1994. Collected Plays: Six. By Bertolt Brecht. Bertolt Brecht: Plays, Poetry, Prose Ser. London: Methuen. ISBN 0-413-68580-2.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדון פונטילא ומאטי משרתו בוויקישיתוף

הפקת 1962 של "אדון פונטילא ומאטי משרתו", באתר תיאטרון הבימה

הערות שוליים

^ ברטולט ברכט, אדון פונטילא ומאטי משרתו, תרגום מאת ט. כרמי, דפוס גולדברג, ירושלים, תרשיש 1962, עמ' 107–111.
^ ¹ ² Willett and Manheim (1994, xvi).
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Willett and Manheim (1994, xvii).
^ ברטולט ברכט, אדון פונטילא ומאטי משרתו, תרגום מאת ט. כרמי, דפוס גולדברג, ירושלים, תרשיש 1962.
^ מצוטט אצל Willett and Manheim (1994, xvii). וילט ומאנהיים תיארו את השינויים במחזהו של וואוליוקי שברכט ביצע בהערותיהם (1994, 399-426).
^ Willett and Manheim (1994, xviii).
^ Willett and Manheim (1994, xix, 389).
^ Willett and Manheim (1994, 389).
^ ¹ ² Willett and Manheim (1994, xix).
^ Willett and Manheim (1994, xix, 394).
^ Willett and Manheim (1994, xx, 394).
^ אדון פונטילא ומאטי משרתו, תרגום מאת ט. כרמי, עמ' 104–106.
^ Willett and Manheim (1994, xix-xx).

[1] ברטולט ברכט, אדון פונטילא ומאטי משרתו, תרגום מאת ט. כרמי, דפוס גולדברג, ירושלים, תרשיש 1962, עמ' 107–111.

[וילט-2] ¹ ² Willett and Manheim (1994, xvi).

[וילט2-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Willett and Manheim (1994, xvii).

[4] ברטולט ברכט, אדון פונטילא ומאטי משרתו, תרגום מאת ט. כרמי, דפוס גולדברג, ירושלים, תרשיש 1962.

[5] מצוטט אצל Willett and Manheim (1994, xvii). וילט ומאנהיים תיארו את השינויים במחזהו של וואוליוקי שברכט ביצע בהערותיהם (1994, 399-426).

[6] Willett and Manheim (1994, xviii).

[7] Willett and Manheim (1994, xix, 389).

[8] Willett and Manheim (1994, 389).

[וילט3-9] ¹ ² Willett and Manheim (1994, xix).

[10] Willett and Manheim (1994, xix, 394).

[11] Willett and Manheim (1994, xx, 394).

[12] אדון פונטילא ומאטי משרתו, תרגום מאת ט. כרמי, עמ' 104–106.

[13] Willett and Manheim (1994, xix-xx).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]