לדלג לתוכן

אדוארד קורנווליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדוארד קורנווליס
Edward Cornwallis
לידה 5 במרץ 1713
לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בינואר 1776 (בגיל 62)
גיברלטר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קלפורד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה איטון קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מרי טאונסנד (1763–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה לוטננט גנרל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לוטננט גנרל אדוארד קורנווליס (באנגלית: Edward Cornwallis; ‏5 במרץ 1713 - 14 בינואר 1776)[1] היה קצין צבא בריטי בן למשפחת קורנווליס האריסטוקרטית. קורנווליס נלחם בסקוטלנד, בדיכוי מרד יעקוביטים של 1745 ולאחר מכן קיבל את המשימה להקמת היישוב הליפקס, נובה סקוטיה ולהיות המושל של נובה סקוטיה (1749–1752). קורנווליס חזר ללונדון, שם נבחר לפרלמנט ונישא לאחייניתו של רוברט וופול, ראש ממשלת בריטניה הראשון. לאחר מכן קיבל קורנווליס את תפקיד מושל גיברלטר.

הממשל של קורנווליס בנובה סקוטיה הביא מספר הישגים משמעותיים. קורנווליס יישם את החוקה הראשונה בקנדה, והקים מועצה מבצעת וגם מחוקקת.[2] הוא פיקח על בתי המשפט הבריטיים הראשונים בקנדה (בית המשפט הכללי, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון); הקים מבצרים צבאיים בגרנד פרי, צ'יניקטו והליפקס. הוא ארגן מיליציה של 840 חיילים, הקים בית ספר ציבורי ליתומים, כיבד את המגוון הדתי באמצעות הפרדת הכנסייה והמדינה.[3][4] הוא גם הקים את הקהילה היהודית הראשונה, הקהילה הגרמנית הראשונה.[5]

קורנווליס מונצח בשמות נהרות, פארקים, רחובות, עיירות ומבנים בנובה סקוטיה. הנצחת קורנווליס הפכה למחלוקת בראשית המאה ה-21.[6] בזמנו - מנהיגי מיקמאק המקומיים התנגדו למושל קורנווליס (1749). לאחר הפגנות במקום, הוסר פסל של קורנווליס בפארק העירוני בהליפקס. מועצת בתי הספר האזורית של הליפקס הסירה את שמו מבית הספר התיכון.

חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורנווליס היה בנם השישי של צ'ארלס, הברון הרביעי קורנווליס, וליידי שרלוט באטלר, בתו של הרוזן מארארן. למשפחת קורנווליס היו אחוזות בקולפורד בסופוק ובאיי התעלה. סבו, צ'ארלס קורנווליס, הברון קורנווליס השלישי, היה לורד האדמירליות הראשון. קורנווליס ואחיו התאום, פרדריק קורנווליס נרשמו לאיטון בגיל 14. אחיהם, סטיבן קורנווליס, עלה לדרגת גנרל בצבא.[7]

בתחילה לא היה ברור איזה אח ייכנס לכנסייה ואיזה לצבא. העניין הוכרע כאשר יום אחד, פרדריק נפל ושיתק את זרועו; הוא פנה לדרך הדתית.[8] בגיל 18, אדוארד הוצב בגדוד 47 ב-1731.

מלחמת הירושה האוסטרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורנווליס השתתף בקרב פונטנוי במהלך מלחמת הירושה האוסטרית. הוא נלחם לצד קולונל קרייג, שנהרג בפעולה. קורנווליס השתלט על פיקוד הגדוד וארגן נסיגה. הגדוד של קורנווליס איבד שמונה קצינים ו-385 חיילים. בעוד הנסיגה צוינה לשבח על ידי הצבא, הציבור הבריטי לעג לקורנווליס ולמנהיגים האחרים.[9]

קורנווליס מילא תפקיד חשוב בדיכוי מרד היקוביטים בסקוטלנד בשנת 1745 . הוא נלחם בקרב על קולודן ולאחר מכן הוביל גדוד רגלים צפונה לקרבות ברמה הסקוטית. הדוכס מקומברלנד הורה לו "לבזוז, לשרוף ולהרוס בכל החלק המערבי של אינברנסייר"[10] המבצע של קומברלנד תואר לימים על ידי היסטוריון אחד כאלימות בלתי מרוסנת.[11] קורנווליס הורה לאנשיו לרדוף ולהשמיד גידולים חקלאיים וחנויות מזון.[12] בניגוד לפקודותיו של קורנווליס, אירע אירוע בו כמה מחייליו אנסו ורצחו אנשים לא-לוחמים כדי להפחיד את המורדים.[13]

מושל נובה סקוטיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הליפקס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית המושל בהליפקס, ציור מ 1765 של דומיניק סארס

ממשלת בריטניה מינתה את קורנווליס לתפקיד מושל נובה סקוטיה וכן להקים שם התיישבות חדשה בריטית כנגד המבצר הצרפתי בלואיסבורג. הוא הפליג מאנגליה ב־14 במאי 1749, ואחריו הגיעו קבוצות מתיישבים ב־15 כלי שיט וכ־2500 איש. קורנווליס הגיע לנמל צ'בוקטו ב־21 ביוני 1749, ושאר הצי הגיע כעבור חמישה ימים. היה רק מקרה אחד של מוות במהלך המעבר מאנגליה לצפון אמריקה, בגלל ההכנות המדוקדקות - הישג יוצא דופן - בדרך כלל משלחות טרנס אטלנטיות איבדו מספר רב של אנשים עקב מחלות.[14]

קורנווליס התמודד מייד עם החלטה קשה: היכן למקם את העיירה. מארגני ההתיישבות באנגליה המליצו על פוינט פלזנט בגלל הגישה הקרובה לאוקיינוס וקלות ההגנה. יועציו הימיים התנגדו לאתר הזה בגלל עומק המים הרדוד שלא יאפשר עגינה לספינות אוקייניות. הם רצו להקים את העיירה בראש אגן בדפורד, מקום מוגן עם מים עמוקים. אחרים העדיפו את דרטמות' . קורנווליס קיבל את ההחלטה להנחית את המתנחלים ולבנות את העיירה באתר הליפקס, העיר התחתית של ימינו, במעלה העמק, עם מים עמוקים, המוגנים על ידי גבעה הניתנת לביצור (לימים נקראה גבעת המצודה). עד 24 ביולי נערכו תוכניות העיירה וב־20 באוגוסט חולקו מגרשים למתיישבים, ביישוב שנקרא "הליפקס" על שמו של לורד הליפקס, נשיא מועצת המסחר והמטעים.[1]

מלחמת האב לה לוטר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הגיע קורנווליס להליפקס, הייתה כבר במקום היסטוריה ארוכה לפשיטות של אנשי המיקמאק על יישובים בריטים במיין של ימינו[15][16][17] במהלך תקופה זו הוציאו מושלים בריטים שונים כרוזים נגד שבט המיקמאק על השתתפותם בפשיטות.[18]

אחד מסדרי העדיפויות הראשונים של קורנווליס היה להגיע להסכם שלום עם המיקמאק ושבטים ילידים אחרים באזור, והוא נפגש עם ראשי השבטים השונים, בקיץ 1749. הם הסכימו לחדש עם הבריטים אמנה משנת 1725.[19] המאמצים של קורנווליס לחתום על הסכמי שלום עם שבטי המיקמאק האחרים לא נשאו פרי. מרבית מנהיגי המיקמאק בנובה סקוטיה ראו את הקמת הליפקס כהפרה של הסכם 1725 שנחתם לאחר מלחמת האב רייל .[16] מנהיגי המיקמאק נפגשו בסנט פיטרס בקייפ ברטון בספטמבר 1749 כדי להגיב למהלכים בריטים. הם חיברו מכתב לקורנווליס שהבהיר כי אף על פי שהם הסכימו עם הצבת חיל מצב קטן באנאפוליס רויאל, הם התנגדו לחלוטין להתיישבות בהליפקס שראו במיקומה פגיעה באדמותיהם.[20]

קורנווליס ביקש להעצים את הכוח הצבאי הבריטי ברחבי נובה סקוטיה על ידי הקמת מבצרים בקהילות האקדיאיות הגדולות ביותר, בפיזיגויט (ווינדזור) (פורט אדוארד), גראנד פרי (Fort Vieux Logis), וצ'יניקטו (פורט לורנס). הצרפתים הקימו מבצרים בסנט ג'ון, צ'יגנקטו (מבצר ביוז'ור) ופורט אלגין, ניו ברונזוויק. הקרבות החלו כאשר האקדים והמיקמאק הגיבו בירי על הבריטים בכמה מקומות.

כדי להפסיק את הפשיטות על ההתנחלויות הבריטיות ולהכריח את הילידים להיכנע, קורנווליס הפיץ כרוז שקרא להשמיד ולגרש את המיקמאק מנובה סקוטיה. במסגרת הכרוז הוא הציע פרס לכל גולגולת של אינדיאני.[21] הוא הגדיל את הפרס באופן דרמטי עבור ראשי לוחמים אינדיאנים. סה״כ הגיעה לידו רק גולגולת אחת בתשעה חודשים הבאים.[22] במהלך השנתיים הבאות נמשכו פשיטות הילידים והאקדים בגרנד פרי, צ'יניקטו, דרטמות' ופעם אחת בהליפקס.

במאי 1751, ערכו המיקמאק את ההתקפה הגדולה ביותר שלהם על מתנחלים בריטים עם הפשיטה על דרטמות' . אחרי הפשיטה הזו הופסקה התרחבות ההתיישבות הבריטית ולכן המיקמאק הפסיקו את התקפותיהם. קורנווליס פירש את הפסקת ההתקפות כרצון לשלום. הוא הניח את היסוד לחתימת חוזה 1755 עם מייג'ור קופ שהיה בתפקיד בעת החתימה. בסופו של דבר התפטר קורנווליס ועזב את המושבה באוקטובר 1752.[23][24]ההסכם נדחה על ידי מרבית מנהיגי מיקמאק האחרים. קופ שרף את האמנה שישה חודשים לאחר שחתם עליה.[25]

כמושל דיווח קורנווליס בפני מועצת המסחר של בריטניה, שהייתה אחראית על הנעשה במושבות. המועצה הביעה דאגה מהוצאות היתר: כעלות המזון ועלות ההתחמשות של צ'יניקטו. במרץ 1751 נאמר לקורנווליס כי יאבד את אמון הפרלמנט אלא אם יימנע מהוצאות יתר בעתיד. קורנווליס השיב כי המועצה לא העריכה נכון את גודל ההוצאות של המשימה להקים את הליפקס בתנאים עוינים כל כך. קורנווליס עזב את נובה סקוטיה באוקטובר 1752, שלוש שנים לפני שמלחמתו של האב לה לוטר הסתיימה בשנת 1755. הוא מונה לקולונל בגדוד ה-24 ונבחר לפרלמנט בשנת 1753.

מלחמת שבע שנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסל של קורנווליס בהליפקס, לפני הסרתו ממקומו.

בנובמבר 1756 היה קורנווליס אחד משלושה קולונלים שהצטוו להמשיך לגיברלטר ומשם לצאת לאי מנורקה, שהייתה אז במצור של הצרפתים. האדמירל ג'ון בינג הקים מועצת מלחמה, שכללה גם את קורנווליס, שהחליטה להחזיר את הצי הבריטי לגיברלטר ולהשאיר את חיל המצב הבריטי במנורקה לגורלו.[7] בינג, קורנווליס והקצינים האחרים נעצרו כשחזרו לאנגליה. המון גדול ופרוע תקף את הקצינים כשעזבו את ספינותיהם בפורטסמות' ובהמשך שרפו את מגורי קורנווליס והקצינים האחרים.[26]

הקצינים הועמדו למשפט "בחשד לאי ציות לפקודות". בינג נמצא אשם והוצא להורג. קורנווליס העיד שהוא לא ציית לפקודות, כי "לא ניתן היה לבצע" נחיתה במנורקה בגלל הכוח הצרפתית העדיף. יתר על כן, הוא אמר שהוא פעל לפי פקודתו של בינג. "ראיתי את עצמי כפוף לפיקוד האדמירל והייתי צריך לחשוב שזו חובתי לציית לו", הוא העיד. פסק הדין זיכה אותו מאחר שביצע את פקודת מפקדו.[27]

קורנווליס היה גם אחד הקצינים הבכירים בפשיטה הכושלת בספטמבר 1757 על רושפור בקו החוף הצרפתי. הכוח העצום התאסף באי וייט לפני ששט לרושפור. הצי נעצר באיל ד'אקס ובחן את ההגנה הצרפתית. הגנרל סר ג'ון מורדאונט, ראש כוחות היבשה, החליט שההגנות הצרפתיות חזקות מכדי לתקוף. הוא קרא למועצת מלחמה. קורנווליס הצביע בעד נסיגה, ואילו אדמירל אדוארד הוק, ראש הכוחות הימיים, וגנרל ג'יימס וולף, הצביעו לתקוף. מרדונט וקורנווליס הכריעו והמשימה ננטשה.[28]

מרדאונט נעצר ועמד בפני בית משפט. קורנווליס העיד שניסיון נחיתה ברושפור היה "מסוכן, כמעט בלתי מעשי ומטורף."[29] ג'יימס וולף כתב לאביו בנובמבר 1757 ואמר כי קורנווליס "... קורנווליס הוא אדם בעל אומץ לב ונאמנות מאושרים. "

מושל גיברלטר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורנוואליס כיהן כמושל גיברלטר בין יוני 1761 עד ינואר 1776, כאשר נפטר בגיל 63.[7]

מארי טאונסנד, אשתו של אדוארד קורנווליס, 1763

גופתו הוחזרה לאנגליה והובאה למנוחות בכנסיית פאולפורד בקולפורד, ב־9 פברואר 1776. בשנת 1899 כתב מקדונלד, "שמו נכנס במהירות לקטגוריה של 'הנשכחים של בריטניה'."[30]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1763 התחתן קורנווליס עם מרי טאונשנד, בתו של צ'ארלס טאונשנד, ודורוטי טאונשנד (וופול), אחותו של רוברט וופול. מנישואיו למרי לא נולדו ילדים. אחיו, צ'ארלס קורנווליס, התחתן עם אחותה למחצה של מרי, אליזבת, בתו של צ'ארלס ואשתו הראשונה, אליזבת פלהאם. במהלך נישואיו של אחיו, הוא הפך לדודו של צ'ארלס קורנווליס, המרקיס הראשון קורנווליס .[31]

מורשת בנובה סקוטיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו מופיע על כמה בנייני צבא קנדיים בנובה סקוטיה. שמו ניתן לרחובות בערים - הליפקס, שלבורן, לוננבורג. וכן נהר קורנווליס, וקורנווליס פארק. מספר ספינות נקראו על שמו. פסל של קורנווליס הוקם בשנת 1931 במרכז פארק קורנווליס במרכז העיר הליפקס.

בראשית המאה ה-21, הנצחות אלה של קורנווליס הפכו לעניין במחלוקת בנובה סקוטיה. כתוצאה מכך בית ספר תיכון (2012) והכנסייה הבפטיסטית (2018) החליפו את שמם, והסירו את שמו מהם.[32][33]

הפסל בהליפקס הפך לאתר של מחאות. ראשי שבט המיקמאק קראו להסיר את הפסל.[34] פסל קורנווליס הוסר בהוראת המועצה האזורית הליפקס ב־30 בינואר 2018. הוא הוחסן עד קבלת החלטה סופית בעניין.[35]

ב־28 בינואר 2019, מורה בבית ספר בנובה סקוטיה זכתה בפרס ההיסטוריה של המושל הכללי על הצעת הכיתה שלה להחזיר את הפסל לפארק קורנווליס. ההצעה שלה היה לכלול את פסלו בין שלושה פסלים אחרים של מנהיגים מקומיים ילידים מאותו הזמן, ולהציבם כך כאילו הם משוחחים על הישגיהם ועל מאבקיהם.[36][37]

מקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Drake, Samuel Gardner (1870). A Particular History of the Five Years French and Indian War in New England and Parts Adjacent. With William Shirley. Albany, New York: Joe Munsell.
  • Faragher, John Mack (2005). A Great and Noble Scheme: The Tragic Story of the Expulsion of the French Acadians from Their American Homeland. W. W. Norton. ISBN 9780393051353.
  • Gray, Charlotte (2004). The Museum Called Canada: 25 Rooms of Wonder. Random House. ISBN 9780679312208.
  • Grenier, John (2008). The Far Reaches of Empire: War in Nova Scotia, 1710-1760. University of Oklahoma Press. ISBN 978-0-8061-3876-3.
  • Grenier, John (2005). The First Way of War: American War Making on the Frontier, 1607–1814. Cambridge University Press. ISBN 978-1-139-44470-5.
  • Johnston, A. J. B. (2008). Endgame 1758: The Promise, the Glory, and the Despair of Louisbourg's Last Decade. University of Nebraska Press. ISBN 9780803260092.
  • Martin, Robert Montogomery (1837). History of Nova Scotia, Cape Breton, the Sable Islands, New Brunswick, Prince Edward Island, the Bermudas, Newfoundland, &c., &c. Whittaker & Company.
  • Beck, J. Murray (1979). "Cornwallis, Edward". In Halpenny, Francess G (ed.). Dictionary of Canadian Biography. IV (1771–1800) (online ed.). University of Toronto Press.
  • Patterson, Stephen (1994). "1744–1763: Colonial Wars and Aboriginal Peoples". In Phillip A. Buckner & John G. Reid (ed.). The Atlantic Region to Confederation. University of Toronto Press. pp. 125–155. ISBN 9780802069771.
  • Peotto, Thomas (January 2018). Dark Mimesis : a cultural history of the scalping paradigm (PDF) (Thesis). Vancouver: University of British Columbia. Lay summary. The Faculty of Graduate and Postdoctoral Studies (History)
  • Plank, Geoffrey (1996). "The two Majors Cope: the boundaries of nationality in mid-18th century Nova Scotia". Acadiensis. XXV (2): 18–40.
  • Plank, Geoffrey (2001). An Unsettled Conquest: The British Campaign Against the Peoples of Acadia. University of Pennsylvania Press. ISBN 9780812235715.
  • Plank, Geoffrey (2005). "New England soldiers in the Saint John River valley: 1758–1760". In Stephen J. Hornsby; John G. Reid (eds.). New England and the Maritime Provinces: Connections and Comparisons. McGill-Queen's University Press. pp. 59–73. ISBN 9780773528659.
  • Raddall, Thomas Head (1948). Halifax: Warden of the North. McClelland & Stewart.
  • Reid, John G.; Baker, Emerson W. (2008). "Amerindian Power in the Early Modern Northeast: A Reappraisal". Essays on Northeastern North America, Seventeenth and Eighteenth Centuries. University of Toronto Press. pp. 129–152. doi:10.3138/9781442688032. ISBN 978-0-8020-9137-6. JSTOR 10.3138/9781442688032.12.
  • Tattrie, Jon (2013). Cornwallis: The Violent Birth of Halifax. Pottersfield Press. ISBN 9781897426487.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדוארד קורנווליס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Beck, J. Murray (1979). "Cornwallis, Edward". In Halpenny, Francess G (ed.). Dictionary of Canadian Biography. IV (1771–1800) (online ed.). University of Toronto Press.
  2. ^ The Constitutions of the Maritime Provinces January 1, 2013 By Mark Rieksts]
  3. ^ Tuttle, Charles Richard (5 March 1877). "Tuttle's Popular History of the Dominion of Canada, with Art Illustrations: From the Earliest Settlement of the British-American Colonies to the Present Time : Together with Portrait Engravings and Biographical Sketches of the Most Distinguished Men of the Nation". D. Downie – via Google Books
  4. ^ Campbell, Duncan (5 March 1873). "Nova Scotia, in Its Historical, Mercantile and Industrial Relations". J. Lovell – via Google Books.
  5. ^ Sheldon Godfrey and Judy Godfrey. Search Out the Land" The Jews and the Growth of Equality in British Colonial America, 1740–1867. McGill Queen's University Press. 1997. pp. 76–77
  6. ^ "Meet the real Edward Cornwallis". The Chronicle Herald. 1 February 2018.
  7. ^ 1 2 3 "Story – Honorable Edward Cornwallis". www.mastermason.com. Retrieved 13 August 2017.
  8. ^ Tattrie (2013), p. 36
  9. ^ Tattrie (2013), p. 20
  10. ^ Tattrie (2013), p. 28
  11. ^ Plank (2005), p. 67
  12. ^ Tattrie (2013), p. 29
  13. ^ Tattrie (2013), p. 31
  14. ^ Raddall (1948), pp. 24–25
  15. ^ Scott, Tod (2016). "Mi'kmaw Armed Resistance to British Expansion in Northern New England (1676–1761)". Journal of the Royal Nova Scotia Historical Society. 19: 1–18.
  16. ^ 1 2 Grenier (2008)
  17. ^ Reid (2008)
  18. ^ Drake (1870), p. 134
  19. ^ Patterson (1994), p. 129
  20. ^ Johnston (2008), pp. 38–40
  21. ^ Olive Dickason, "LOUISBOURG AND THE INDIANS: A STUDY IN IMPERIAL RACE RELATIONS, 1713–1760", University of Ottawa, 1971, at p. 138, referencing Cornwallis' instructions to Capt. Silvanus Cobb, commanding the sloop York, 13 January 1750
  22. ^ "The London magazine, or, Gentleman's monthly intelligencer v.20 1751"
  23. ^ Plank (1996), p. 34
  24. ^ "Correspondence of William Shirley : governor of Massachusetts and military commander in America, 1731–1760". archive.org. Retrieved 13 August 2017.
  25. ^ Plank (1996), pp. 33–34
  26. ^ Tattrie (2013), p. 212
  27. ^ The Report of the General Officers, Appointed to enquire into the conduct of Major General Stuart, and Colonels Cornwallis and the Earl of Effingham, 8 December 1756.
  28. ^ Tattrie (2013), pp. 217–220
  29. ^ The Proceedings of a General Court-Martial held at Whitehall upon the Trial of Lieutenant-General Sit John Mordaunt.
  30. ^ Tattrie, John (11 March 2012). "Meet the real Edward Cornwallis". The Chronicle Herald. Retrieved 20 July 2017.
  31. ^ "Person Page". www.thepeerage.com. Retrieved 13 August 2017.
  32. ^ "Halifax church drops Cornwallis name, now known as New Horizons Baptist Church - Halifax | Globalnews.ca". globalnews.ca. 7 May 2018.
  33. ^ Bundale, Brett (17 September 2017). "Black church to cast aside Cornwallis' name". DurhamRegion.com. The Canadian Press. Retrieved 18 September 2017.
  34. ^ The Canadian Press (28 January 2018). "Mi'kmaq chiefs call for immediate removal of Cornwallis statue". The Chronicle Herald. Archived from the original on 26 January 2018.
  35. ^ Campbell, Francis (30 January 2018). "Halifax council votes to remove Cornwallis statue". The Chronicle Herald. Archived from the original on 30 January 2018.
  36. ^ an 26, Anjuli Patil · CBC News · Posted:; January 26, 2019 4:09 PM AT | Last Updated:. "Cornwallis statue project nets Port Williams teacher prestigious award | CBC News". CBC.
  37. ^ "2018 Finalists for the Governor General's History Award for Excellence in Teaching - Canada's History". Bibliography
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אדוארד_קורנווליס&oldid=38320194"