אדוארד קוזנצוב
 | |
| לידה |
29 בינואר 1939 מוסקבה |
|---|---|
| פטירה |
22 בדצמבר 2024 (בגיל 85) ישראל  |
| שם לידה | אדוארד גרזון |
| מדינה | ישראל |
| לאום | יהודי |
| עיסוק |
עורך תחנת רדיו "ליברטי", גרמניה. עורך עיתון "ורמיה", עורך עיתון "וסטי", עורך עיתון "מיג ניוז" |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מוסקבה |
| שפות היצירה | רוסית,עברית, אנגלית, רוסית, ספרדית, גרמנית |
| יצירות בולטות | יומני כלא, אני אזרח ישראל, מרתון למורדוביה |
| בת זוג | סילווה זלמנסון 1970–1980, לריסה גרשטיין 1983–2023 |
| צאצאים | ענת זלמנסון-קוזנצוב |
| מספר צאצאים | 1 |
| פרסים והוקרה | פרס גוליבר לספר הזר בטוב ביותר 1975/ פרס מפעל חיים תרומה לעיתונאות בשפה הרוסית בישראל 2018 (ערוץ 9) |
  | |
אדוארד קוזנצוב (ברוסית: Эдуард Кузнецов; 29 בינואר 1939 – 22 בדצמבר 2024) היה עורך, עיתונאי וסופר סובייטי-ישראלי שהיה אסיר ציון בברית המועצות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קוזנצוב נולד במוסקבה ב-1939, לאב יהודי ואם רוסייה שגידלה אותו[1] לאחר שאביו נהרג בקרב ב־1941. בשנת 1960, ביחד עם ולדימיר בוקובסקי ויורי גלנסקוב, נמנה עם מארגני אספות נוער ליד פסל מאיאקובסקי במוסקבה. ב-1961 נעצר לראשונה על ידי המשטר הסובייטי ונכלא לשבע שנים, לאחר שהקריא שירי מחאה מפרי עטו בכיכר מאיאקובסקי במוסקבה, ולאחר שפרסם סאמיזדאט נגד המשטר.
ערך מורחב – פרשת חטיפת המטוס של דימשיץ-קוזנצוב
ב-15 ביוני 1970 הנהיג קוזנצוב, לצד מארק דימשיץ, ניסיון של ציונים מתנגדי משטר סובייטים לחטוף מטוס ריק מלנינגרד לשוודיה בדרך לישראל, על מנת לברוח מברית המועצות לאחר שלא קיבלו אישור יציאה. קוזנצוב ודימשיץ נידונו למוות, אך בעקבות לחץ בינלאומי הומתק עונשם ל-15 שנות מאסר. אשתו של קוזנצוב, סילווה זלמנסון, נדונה ל-10 שנות מאסר (שוחררה ב-1974 בעסקת החלפת אסירים ועלתה לישראל). ב-1979 שוחרר קוזנצוב מהכלא במסגרת עסקת חילופי אסירים עם ארצות הברית, יחד עם ארבעה אסירים נוספים, מתנגדי המשטר.
לאחר ששוחרר עלה קוזנצוב לישראל. ב-1980 נולדה לו ולאשתו, סילווה זלמנסון, בתם ענת. ב-1981 הזוג התגרש. בשנת 1982 התמודד בבחירות לכנסת במסגרת מפלגה רוסית ראשונה. הוא ניהל את מחלקת החדשות של רדיו חירות (1983–1990). ב-1991 היה העורך ביומון בשפה הרוסית "ורמיה" ועבר ב-1992, יחד עם קבוצה גדולה של עיתונאים אשר מחו נגד תנאי העסקתם, לעבוד ב"ווסטי", העיתון הרוסי הנפוץ בישראל, כעורך הראשי. בשנת 1999 החל לערוך את "מיג ניוז" ובשנים 2003–2007 היה העורך הראשי של האלמנך הספרותי והאמנותי "Nota Bene".
קוזנצוב נישא בשנית ללריסה גרשטיין, פעילת ישראל בעליה, שנפטרה בדצמבר 2023. הזוג התגורר ליד ירושלים.
ב-2017 קיבל פרס מפעל חיים מערוץ 9, על תרומתו לעיתונות בשפה הרוסית בישראל.
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יומני כלא - ספר אשר כתב ב-1973 בכלא הסובייטי בסתר ואשר הוברח למערב. הספר זכה בפרס "גוליבר" בצרפת ב-1974
- אני אזרח ישראל! - ספר אשר כתב ב-1975 בכלא הסובייטי בסתר ואשר הוברח למערב.
- ריצת מרתון במורדוביה - 1980, הוצאת כתר
כתבות וסרטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מבצע חתונה" - דוקומנטרי. סרטה של ענת זלמנסון-קוזנצוב, בתו של אדוארד
- עלייה קשה: המראת העיתונות הרוסית - וקריסתה, באתר nrg
קוזנצוב ודימשיץ מגיעים לישראל, 30 באפריל 1979. בין מקבלי הפנים: מנחם בגין, יגאל ידין, אריה דולצין, דוד לוי. ארכיון AP- שלומית שרביט ברזילי, 50 שנה ל"מבצע חתונה" - בחזרה למטוס החטוף, באתר ynet, 17 בדצמבר 2020
- אמיר לוי, 50 שנה ל'מבצע חתונה': "יצרנו את הסדק הראשון במסך הברזל", באתר מידה, 15 ביוני 2020
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אני אזרח ישראל! : יומן מהכלא / אדוארד קוזנצוב - הספר היחידי שהוברח ממחנות העבודה הסובייטים ופורסם במערב. "יומן שרשם בכלא הסובייטי, בסתר, אדוארד קוזיצוב ואשר הוברח למערב. קוזנצוב שנתיתם בגיל צעיר מאביו היהודי, גודל על ידי אמו כרוסי ללא כל זיקה ליהדות, ורק בהתבגרו זיהה את עצמו עם העם היהודי והחל ללחום על זכותו לעלות לישראל. הוא נאשם בניסיון הנודע לחטוף מטוס (ריק) כדי לצאת מברית-המועצות, ונדון במשפט לנינגרד תחילה למוות, אך לאחר-מכן הוחלף ענשו בחמש-עשרה שנות מאסר". בשפות אחרות הספר נקרא "יומני כלא", אבל בעברית קיבל את הכותרת "אני אזרח ישראל". הספר מתורגם מרוסית לאנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית.
- ריצת מראתון למורדוביה / אדוארד קוזנצוב
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדוארד קוזנצוב, דף שער בספרייה הלאומית
- נטע שדמי, 'חטיפת המטוס דפקה לי את החיים', מעריב, 15 ביוני 1990
