אדואר מאנה

אדואר מאנה
Édouard Manet
	אדואר מאנה
לידה	23 בינואר 1832; former 10th arrondissement of Paris, צרפת
פטירה	30 באפריל 1883 (בגיל 51); הרובע השמיני של פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות פאסי
מקום לימודים	קולז' רולן
תקופת הפעילות	1859–1882 (כ־23 שנים)
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אימפרסיוניזם
הושפע על ידי	תומאס קוטיר, Auguste Boulard
יצירות ידועות	החלילן, ארוחת בוקר על הדשא, Lola de Valence, Street Singer, אולימפיה
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד
צאצאים	Léon Leenhoff
חתימה

אדואר מאנה (בצרפתית: Édouard Manet;‏ 23 בינואר 1832 – 30 באפריל 1883) היה צייר ודפס צרפתי שנחשב לאחד ממבשרי המודרניזם ולאבי האימפרסיוניזם. מאנה נודע בשל יצירותיו שגישרו על הפער שבין ריאליזם לאימפרסיוניזם.

ביוגרפיה

מאנה נולד למשפחה בורגנית בעלת אמצעים, אביו היה משפטן מצליח. מעמדו הכלכלי הקנה לו את האפשרות להביע את דעותיו ומחאותיו מבלי לחשוש לפרנסתו, בניגוד לאמנים אחרים אשר היו תלויים בפטרונים. כנער חלם על קריירה צבאית כקצין-ים אך משנכשל פעמיים בבחינות הקבלה, החל בלימודי האמנות אצל קוטור (Thomas Couture). נטען כי יצירתו הושפעה בעיקר מהתבוננות ביצירות של אמנים הולנדים וספרדים. ההשפעה מתבטאת בנושאים אותם צייר מאנה ובתיאור הדרמטי של הדמויות. מאנה גם גרם לשערורייה כשהוסיף נשים עירומות לציוריו בצורה חדשה ושונה מתמיד. כך בציורו: Luncheon on the Grass (ארוחת בוקר על הדשא) שם מופיעים גברים לבושים לגמרי ואשה עירומה לצידם כשהאשה אינה משפילה את עיניה, אלא מישירה את מבטה אל הצופה. סוג כזה של ציור לא היה נהוג בתקופה זו, ונחשב לזלזול וחוסר מקצועיות. בציור זה השתמש מאנה באחיו, גיסו לעתיד, באשתו סוזאן ובדוגמנית בשם: ויקטורין מירנט (Victorine Meurent) ציירת בעצמה כמודליסטים עבור הציור. כך גם הטיפול המקוצר, הדומה לשרטוט, חידוש שיצר הבחנה בין מאנה לקורבה (Gustave Courbet) היה נושא למחלוקת. הציור סורב על ידי ה'סלון' (Paris Salon) והוצג ב'סלון המסורבים' (אנ')^[1].

גם ציורו: Olympia (אולימפיה) שיועד ל'סלון', בו צוירה זונה עם הבעה גלויה ומודגשת של ביטחון עצמי וללא בושה, עורר שערורייה ומחלוקת גדולים. הציור היווה פרפרזה של מאנה לציורו הידוע של צייר הרנסאנס טיציאן, Venus of Urbino (ונוס מאורבינו), והיה בעייתי משום שהעירום עשה שימוש בפרטי לבוש קטנים כגון סחלב בשערה, צמיד, סרט על צווארה ונעלי פרדה אשר הדגישו את מיניותה ואורח החיים הנוח וחסר המעצורים שלה. באותו הזמן, הסחלבים, השיער המתרומם, החתול השחור וזר פרחים היו כולם סמלים מוכרים של מיניות. ע"פ אנטונין פראוסט (Antonin Proust) עיתונאי ופוליטיקאי מאותה תקופה: "רק אמצעי הזהירות שנקט הממשל מנעו מן הציור להיפגע ולהיקרע" על ידי צופים זועמים שנפגעו.

סיבת מותו של מאנה הייתה עגבת ושיגרון בהם לקה בשנות הארבעים לחייו^[2].

מאפיינים אמנותיים

א. השטחה – ציור בצבע אחיד (בהשפעת חיתוכי העץ היפניים). כשמאנה רוצה להבליט משהו הוא צובע בצבע לוקאלי את הרקע בקולוריט.
ב. ניגודים חריפים של אור וצל. מאנה נטש את השיטה המסורתית של הטלת צללים הדרגתיים.
ג. קומפוזיציה חתוכה (בהשפעת המצלמה).
ד. תאורה חזקה (אור שמש, אור חזק וברור).